למידה חיסונית, תגובה פרו-דלקתית מושרית ופרוטוקול טיפולי אפשרי לקורונה.

[jhony_bravo]

למידה חיסונית, תגובה פרו-דלקתית מושרית ופרוטוקול טיפולי אפשרי לקורונה / ארז עודי jhony_bravo

הבהרה: אני לא מדען, ביולוג או רופא. אין לראות בכל מה שנכתב כאן הוראה לטיפול בקורונה.

כל מה שנכתב כאן מגיע מתוך היותי חובב ויש לאפשר למדענים ורופאים מוסמכים בלבד לבדוק זאת תחת תנאים הולמים.

ובשום פנים ואופן אין לנסות את זה בבית.

תמיד קשה להתחיל לכתוב מאמר, במיוחד שאני לא נוהג לפרסם הרבה או בכלל., אז נתחיל מההתחלה מתורת המשחקים.

בתורת המשחקים יש לא מעט "משחקים" שבהם יש למצוא אסטרטגיה יציבה או אסטרטגיה מנצחת, בחלק מה"משחקים" אין הבדל בין אסטרטגיה יציבה לאסטרטגיה מנצחת. במשחק הזה דווקא יש.

אני קורא למשחק מערכת לומדת מוגבלת. הסיבה לכך פשוטה אם אין מגבלה אז אפשר ללמוד הכל ואז אין באמת משחק, אבל כאשר יש מגבלות אז מתחיל להיות מעניין. המגבלות יכולות להיות הכל החל מיכולת אכסון ועד רלוונטיות המידע.

לכל מערכת לומדת מוגבלת יש קריטריונים שונים ומגבלות שונות ולפיהן הן צריכות להתנהל בסביבה שלהן, להגיב לסביבה ולהיות באינטראקציה עם מערכות לומדות אחרות ובהתאם למגבלות ולקריטריונים שאנחנו מגדירים להן ובהתאם לתנאי הסביבה הן צריכות למצוא אסטרטגיות שונות שיאפשרו להן להצליח במשימה/ות שלהן.
"אסטרטגיה" תיקרא אסטרטגיה יציבה אם היא מצליחה להביא לתוצאה מוצלחת מינימלית, זאת אומרת מונעת כישלון או גרוע מכך קטסטרופה. אסטרטגיה תיקרא אסטרטגיה מנצחת אם היא מצליחה להביא תוצאה אופטימלית  או בשאיפה תוצאה אידאלית, ובאותה צורה אסטרטגיה תהיה אסטרטגיה כושלת אם היא מובילה לכישלון או לתוצאה קטסטרופלית (יש הבדל בין כישלון לבין קטסטרופה בחלק מהמקרים).יכולות להיות יותר מאסטרטגיה יציבה אחת ויותר מאסטרטגיה מנצחת אחת.

אחת הבעיות עם מערכות לומדות מוגבלות היא שהן צריכות סוג של "בקר" משהו שיחליט האם המידע רלוונטי ולכן האם לאחסן אותו, וכתלות בקריטריונים ובמגבלות שהחלנו על המערכת ובסביבה ששמנו אותה יכול להיות שהבקר יצטרך להחליט על גורמים נוספים.

דוגמה אחת למערכת לומדת מוגבלת היא הזיכרון האנושי. הזיכרון, למרות שהזיכרון שלנו יכול לאחסן המון מידע, הוא לא אין סופי ביכולת האחסון שלו ובנוסף הוא גם צריך לשלוף את המידע לשימוש עתידי. ה"בקר" של מערכת הזיכרון שלנו הוא מערכת הרגשות שלנו ככל שלחוויה כלשהי יש השפעה רגשית עמוקה יותר עלינו כן החוויה תיחרט יותר חזק בזיכרון ויהיה יותר קל לשלוף אותה בעתיד (להיזכר). לרגשות שונים יש עוצמה שונה, זאת אומרת שחוויות טובות יחרטו פחות חזק בזיכרון שלנו וחוויות רעות או מפחידות יחרטו הרבה יותר חזק בזיכרון שלנו. יש לזה סיבה אבולוציונית - חוויה מפחידה או רעה עלולה להיות קשורה לסכנת חיים ולכן כדאי לשמור אותה כמה שיותר זמינה כדי למנוע סכנת חיים עתידית.

גם נגיפים יכולים להיחשב כמערכות לומדות כשאת תפקיד ה"בקר" יתפוס פשוט יכולת ההישרדות וההדבקה. לדוגמה: אם נניח שצריך שלושה דורות כדי להוסיף אות אחת של מידע יציב וכל דור הוא

עשרים דקות ויש צורך בחמשת אלפי אותיות של מידע כדי ליצור מוטציה שונה משמעותית (הכוונה כזו שהמערכת החיסונית לא תזהה) אזי כל כשבעה חודשים יכולה לצוץ מוטציה חדשה שלגוף לא תהיה כנגדה עמידות חיסונית (לא להיבהל מדובר בחישוב לא מבוסס בכלל).

וממקרה כללי נעבור למקרה פרטי וליתר דיוק מתורת המשחקים לתורת המשחקים האבולוציונית ומכל מערכת לומדת למערכת החיסון האנושית.

המקרה הפרטי שעליו אכתוב הוא מערכת החיסון ויכולת הלמידה החיסונית שלה. בכל פעם שמערכת החיסון פוגשת מזהם (זה יכול להיות עצם זר, חיידק, בקטריה, וירוס וכדומה) היא צריכה לעבור חמישה שלבים שונים שחלקם מתרחשים במקביל:

1. זיהוי
   
2. איתור
   
3. רכישה
   
4. השמדה
   
5. יצירת זיכרון חיסוני.
   

ומאחר שהמערכת החיסונית שלנו היא מערכת לומדת מוגבלת הרי שגם לה יש מגבלת נפח זיכרון ומגבלות נוספות שונות, זאת אומרת שהמערכת החיסונית לא יכולה ללמוד עד אין סוף ולכן היא צריכה שיהיה לה "בקר" שיחליט עד כמה חשוב לשמור את הזיכרון הזה ובנוסף לכך היא צרכיה אסטרטגיה שתאפשר לה להחליט כמה זיכרון להקצות לכל פרק זמן נתון. ולכן מערכת החיסון שלנו הייתה צריכה ל"פתח" אסטרטגיה מנצחת שתדע לא רק להגיב למידע אלא לדעת מה ממנו לאחסן לאורך זמן, כמה ממנו לאחסן לאורך זמן ואיך לנהל את יכולת האכסון הזו כך שמרב האוכלוסייה תוכל, לא רק לשרוד, אלא גם להגיע לגיל שיאפשר רבייה וגידול צאצאים בצורה אופטימלית. לאחר בדיקות שונות ולא בהכרח מדוקדקות, תוך הצלבה של מידע על תוחלת חיים, גיל פריון ועוד מצאתי אסטרטגיה מנצחת לניהול הזיכרון החיסוני שלנו (חשוב לציין שזו לא בהכרח האסטרטגיה המנצחת האופטימלית או האידאלית, כדי למצוא אותן צריך הרבה יותר זמן פנוי משיש לי) (בנוסף תוחלת החיים וגיל הפריון חושבו לא לפי העולם המודרני אלא השתדלתי ככל האפשר למצוא מידע ממדינות עולם שלישי כדי להידמות עד כמה שאפשר לחיים ללא רפואה מודרנית וכדומה).

האסטרטגיה המנצחת הזו מחלקת את חיי האדם לארבע שלבים:

1. גיל 0-5 30% מיכולת הזיכרון החיסוני.
   
2. גיל 5-15 30% מיכולת הזיכרון החיסוני.
   
3. גיל 15-45 30% מיכולת הזיכרון החיסוני.
   
4. גיל 45-65 10% מיכולת הזיכרון החיסוני.
   

אם שמים לב רואים שככל שהגיל עולה יש פחות ופחות זיכרון חיסוני שמוקצה לכל טווח גילאים הולך ויורד ככל שמתבגרים.

• בשלב הראשון גיל 0-5 אין כמעט זיכרון חיסוני (למעט מה שהועבר במהלך ההיריון) וכל מזהם כזה או אחר יכול להוות סכנת חיים ולכן חשוב להקצות כמה שיותר יכולת אחסון כדי לוודא שבכלל שורדים ככל שעובר הזמן ומצטבר יותר זיכרון חיסוני אז יותר קל לגוף להתמודד עם מחלות זו הסיבה שמחלות ילדות הן קלות כל כך לילדים ואילו למבוגרים עלולות להיות מסכנות חיים.
  השלב הראשון מוגדר כשלב ההתבססות ולכן קריטי להשקיע כל כך הרבה יכולת זיכרון.
  
• השלב השני הוא גיל 5-15 שהוא גיל מעבר משלב ההתבססות לשלב הגעה לבגרות מינית ויכולת רבייה התחלתית. כמו שניתן לראות הוא פי 2 יותר ארוך אך מקבל את אותה הכמות של זיכרון חיסוני כמו השלב הראשון הסיבה לכך היא שחלק לא קטן מהמזהמים שנחשפנו אליהם בגיל צעיר עדיין קיימים בסביבה, אולם עדיין לא נחשפנו לכל המזהמים בסביבה אנחנו לומדים יותר, נעים יותר, ולכן נחשפים ליותר מזהמים ואפילו פציעות. הסיבה לכך היא שעדיין לשלב זה יש כל כך הרבה זיכרון חיסוני היא שאם לא נקדיש זיכרון חיסוני מספק אנחנו עלולים לאבד את כל ה"השקעה" שהשקענו בשלב אחד ולמות ממחלה לפני שהגענו לגיל ההתבגרות.
  
• השלב השלישי הוא שלב הבגרות המינית,
  אם תשימו לב הוא מקבל אותה כמות זיכרון חיסוני על תקופה שארוכה פי שלוש משלב שתיים. זהו השלב שבו אנחנו מתרבים ומגדלים צאצאים מצד אחד נחשפנו ללא מעט מזהמים ואם זה היה הקריטריון היחיד לא היינו צריכים להקצות כל כך הרבה משאבים של זיכרון חיסוני לתקופה כי הרי נחשפנו לכמעט כל המזהמים האפשריים בשני השלבים הקודמים, אבל מאחר ואנחנו בתקופה קריטית של הפריון שלנו
  ואם לא נשרוד אותה אז לא נתרבה (מן הסתם יכולת רבייה וגידול צאצאים היא קריטית לאסטרטגיה מנצחת) אז אנחנו חייבים להקצות לא מעט זיכרון חיסוני לתקופה הזו שחיונית לא רק לרבייה אלא גם לגידול הצאצאים והבאתם לבגרות.
  
• בשלב הרביעי והאחרון מוקצה הכי פחות זיכרון חיסוני.
  סיבה לכך היא שכבר התרבינו ורוב הצאצאים שלנו כבר התבגרו מספיר כדי לשרוד בכוחות עצמם אבל יש עדיין סיכוי ואפילו סיכוי טוב שלא כל הצאצאים שלנו בוגרים מספיק ולכן יש לדאוג להם ולוודא שהם מגיעים לגיל בגרות מינית כמינימום. בנוסף לכך יש יתרון אבולוציוני אם אנחנו יכולים לסייע לצאצאים שלנו לגדל את הצאצאים של עצמם.
  

מטבע הדברים, כמו כל מערכת לומדת, גם המערכת החיסונית שלנו מצריכה "בקר" שידע לווסת את עוצמת ויכולת הזיכרון החיסוני שלנו, הבקר הזה הוא תגובה דלקתית.
תגובה דלקתית מתאפיינת בחום ואדמומיות, יכולה להיות מקומית או סיסטמטית ועצומתה קובעת את עוצמת הזיכרון החיסוני, זאת אומרת שככל שהתגובה הדלקתית יותר חזקה כך הזיכרון החיסוני יותר חזק ומכאן יופעל בצורה יותר יעילה.
שוב אפשר לראות זאת במחלות ילדות שילדים לוקים בהן בצורה יחסית קלה ומבוגרים שנחשפו אליהן בילדות אפילו לא מפתחים (אחת מיוצאות הדופן היא שפעת). אבל בניגוד למתמטיקה ביולוגיה היא הרבה יותר גמישה ואם ניישם את פעמון גאוס ביחס לחשיפה לזיהומים נראה שיהיו אנשים שיחשפו ליותר זיהומים בגיל צעיר ויהיו כאלו שיחשפו לפחות זיהומים, כפועל יוצא מכך מי שנחשף ליותר זיהומים ישתמש ביותר זיכרון חיסוני מהמוקצה באסטרטגיה זו ויגיע בגיל צעיר יותר ל"רוויה חיסונית" מה שיוביל למותו, ויהיו כאלו שיחשפו לפחות זיהומים ולכן יחיו יותר זמן ואולי אפילו יגיעו לגיל שינצל את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהם.

אז אחרי הקדמה כל כך ארוכה כדאי שנתחיל.

כמו שראינו מבחינת תורת המשחקים האבולוציונית תגובה דלקתית היא "בקר" של המערכת החיסונית, ומכאן שאם נוכל להשרות תגובה דלקתית מקומית או סיסטמטית נוכל לגרום למערכת החיסונית להגיב בעוצמה רבה יותר לגבי מזהמים שונים וכך להתגבר על מחלות יותר מהר ובקלות רבה יותר, אך "אליה וקוץ בה" ככל שנשתמש בכך יותר כך הזיכרון החיסוני יתמלא מהר יותר והתגובה הדלקתית תהיה חלשה יותר מה שיוביל לרוויה חיסונית בגיל צעיר יותר.

השאלה הגדולה שלצערי אני לא יכול לענות עליה היא איך להשרות תגובה דלקתית מקומית או סיסטמטית בצורה יעילה כך שתאיץ במערכת החיסונית להתמודד עם זיהום וכך לחסל אותו בהקדם ויותר חשוב מכך איך לשלוט בצורה יעילה על תגובה זו. לדעתי אפשר לעשות זאת באמצעות חימום מקומי או סביבתי או באמצעות גירויים כימיים, ביולוגיים או ביוכימיים. לדוגמה: חימום חדר והעלאת מידת הלחות בו יכולות להעלות את טמפרטורת הגוף. לחלופין ניתן לגרות את הגוף להגיב למזהמים קלים כמו לשאוף אדים עם חומרים מסוימים לריאות וכך לעורר תגובה דלקתית מקומית בריאות. בטכניקות בעלות דמיון רב משתמשים למיטב ידיעתי בחיסונים כדי לוודא שהחיסון נקלט. זו גם אחת הסיבות שילדים וצעירים מחלימים יותר מהר ממחלות, התגובה הדלקתית שלהם יותר מהירה ומכאן גם מערכת החיסונית שלהם עובדת בצורה יותר יעילה.

אני חושב שהגיע הזמן שנתחיל לחשוב מבחינה רפואית על תגובה דלקתית לא כעל בעיה או סימפטום שצריך להעלים אלא על כלי טיפולי, שאם נדע לשלוט בו ביעילות סבירה, יוכל להיות כלי יעיל בהתמודדות עם לא מעט מזהמים וכאינדיקטור ליכולתה של המערכת החיסונית לטפל בזיהומים בצורה יעילה. אני מאמין שבמידה ויעשה מחקר הולם הדרך שבה רופאים יראו תגובה דלקתית תשתנה לחלוטין ושליטה יעילה בה במקום ניסיון למזער או לעצור אותה תהיה כלי טיפולי רב ערך.

בואו ונתבונן במידע הבא:

1. טמפרטורת הגוף הממוצעת יורדת עם הגיל ביותר ממעלה.
   
2. טמפרטורת הגוף משתנה לפי עונות השנה (טיפה יותר נמוכה בעונות המעבר והחורף וטיפה יותר גבוהה בקיץ החם והלח בארץ).
   
3. ככל שאנחנו יותר פעילים טמפרטורת הגוף הממוצעת שלנו יותר גבוהה כנ"ל גם כשאנחנו יותר צעירים.
   
4. בתגובה דלקתית הטמפרטורה עולה, מזהמים שונים מתקשים להתמודד עם עלית הטמפרטורה ואילו מערכת החיסון עדיין יכולה לפעול במקרים מסוימים פועלת בצורה יעילה יותר.
   
5. לחלבונים שונים טמפרטורת פעולה אידאלית, לפעמים שינוי של חצי מעלה יכול לפגוע ביעילות שלהם בצורה משמעותית.
   
6. נגיף הקורונה השפיע בעיקר על מבוגרים עם מחלות רקע (אני משער שגם על צעירים בעלי אורח חיים יושבני במידה ולא היו להם מחלות רקע) זאת אומרת אנשים שגם כך טמפרטורת הגוף שלהם הייתה נמוכה מהממוצע.
   
7. נגיף הקורונה יצר בעיה משמעותית בעיקר במדינות בהם הטמפרטורה הייתה 5-15 מעלות צלזיוס. במדינות חמות ולחות יחסית, גם כאלו עם קשרים ענפים לסין, כמות ההדבקות הייתה יחסית נמוכה וכמות המתים נמוכה משמעותית מהשאר.
   

מנתונים אלו ניתן לראות שככל הנראה נגיף הקורונה מושפע מטמפרטורה לא רק חיצונית אלא גם פנימית (הכוונה לא רק מבחינה ביוכימית אלא גם מבחינת יכולת הדבקה שמשתנה לפי התנהגות האוכלוסייה כפקטור של טמפרטורה זאת אומרת שבטמפרטורות חמות יחסית מאווררים יותר את הבית ויוצאים לעשות ספורט יותר ולא רק או בהכרח שינוי טמפרטורת הגוף).

ומכאן נעבור לחלק האחרון פרוטוקול טיפול אפשרי לקורונה.

מאחר ולגבי תגובה דלקתית מושרית אין לי מספיק ידע אז לא ארחיב עליה למרות שאני משוכנע שהיא יכולה לתרום רבות לפרוטוקול הטיפולי המוצע לקורונה במידה ואציע אותה יש להתייחס אליה כאפשרות תאורטית בלבד עד שתיחקר מספיק לעומק.

על מנת לקבוע פרוטוקול טיפולי יעיל צריך להתבונן על הטכניקות המוכחות להתמודדות עם וירוסים שהיו עד היום:

לצערי הרב במקרה נגד קורונה ישנן רק שלוש.

1. עירוי דם או עדיף עירוי מפלסמה מחולה שהחלים (לרוב מכיל נוגדנים לוירוס ו/או קפסומרים ריקים או פגומים).
   קפסומרים הם יחידות חוזרות של חלבון שבונות את הקופסית של הבקטריופאז'.
   כל קפסומר בנוי ממספר רב של שרשרות פוליפפטידיות שבחלק מהפאז'ים הן זהות ובאחרים - שונות זו מזו.
   
2. תרופות אנטי ויראליות שונות.
   
3.  תרופות לטיפול במחלות נשימה או מחלות קרובות כמו: שחפת ומלריה ותרופת הכלורוקוין.
   

בנוסף לכך צריך לחלק את החולים לקטגוריות שונות בהתאם למצבם ודרגת הסיכון שלהם.

חלוקה בהתאם למצב תהיה כדלהלן:

• מצב A מצב קל
  
• מצב B מצב בינוני
  
• ומצב C מצב קשה.
  

חלוקה בהתאם לדרגת הסיכון תהיה:

• X - לדרגת סיכון נמוכה
  
• Y - דרגת סיכון בינונית
  
• Z - דרגת סיכון גבוהה.
  

דרגת הסיכון תיקבע בהתאם לגיל ולמחלות רקע ידועות.

לחולים במצב A ודרגת סיכון X ישהו במקום חמים ולח ויינתן להם, לאחר בדיקת דם  לגילוי חסרים בויטמינים/מינרלים/חומצות אמינו וחומצות שומן, תוספים מתאימים כדי לעזור למערכת החיסונית להילחם בזיהום.

לחולים במצב A ודרגת סיכון Y יינתנו בנוסף קוקטייל תרופות אנטי ויראליות וכלוראקוין.

לחולים בדרגת סיכון Z במצב A ומעלה יינתן בנוסף עירוי פלסמה מחולה שהחלים.

לכל חולה במצב B ומעלה יינתן טיפול כאילו הוא חולה בדרגת סיכון גבוהה זאת אומרת גם תוספים בעירוי גם קוקטייל תרופות וגם עירוי פלאסמה.

הבעיה הגדולה בעירוי פלאסמה היא, לא שהטיפול לא מוכח או הסיכונים שבאמצעות בדיקות והקפדה על סטנדרטים של עירוי דם יקטינו משמעותית את הסיכון, אלא שכרגע אין דרך למדוד את כמות הווירוסים בדם וכך לא ניתן לדעת כמה פלסמה מחולה שהחלים יש לתת לכל חולה כרגע.

אני חושב שיש פתרון אמנם לא מושלם אבל כזה שיוכל לתת הערכה גסה אבל קרובה מספיק למה שצריך היום. בדומה לדרך שבה משתמשים בסולם סקוביל כדרך לבדוק עוצמת חריפות או ריכוז קפסיאצין, ניתן להשתמש בו לצורך בדיקת כמות וירוסים בדם בסיוע בדיקת PCR. סולם סקוביל למעשה פועל בצורה בינארית או שאתה מזהה חריפות או שאתה לא מזהה חריפות. לוקחים דגימה ומדללים אותה עד שלא מרגישים חריפות כך ניתן למצוא אמת מידה עקיפה לכמות הקפסיאצין בדגימה. באורח דומה אם ניקח דגימה ונדלל אותה עד שבדיקת PCR לא תוכל לזהות הימצאות נגיף (יכול להיות שיהיה צורך גם להתאים את רגישות בדיקת ה-PCR) כך אפשר יהיה לקבוע סולם לריכוז לכמות הנגיפים בדגימה, וכך נגיע לכימות וירוסים באמצעות PCR או כימות PCR. כפועל יוצא מכך ניתן יהיה לכמת בצורה יותר טובה את כמות פלסמת הדם האופטימלית שיש לתת לכל חולה בהתאם לכמות הווירוסים שהייתה אצל תורם הפלסמה בתקופת היותו חולה. זה יצריך לא מעט ניסויים אבל זה יוכל להאיץ ולייעל את התהליך.

לדעתי יהיה צורך במצב הנוכחי בכמות של 100-200 מתנדבים על כל מיליון אזרחים במדינת ישראל שיודבקו במכוון בווירוס הקורונה יחלימו או שיוזרק להם פלסמת דם מחולים שהחלימו (כתלות בדחיפות ובמצב הבריאותי של המתנדב). כל מתנדב כזה יוכל לתרום מנת דם או שתיים לפחות שמהם יופק הפלסמה שיינתן לחולים אחרים בסיכון וכך להקטין את העומס על מערכת הבריאות ויאפשר לפתוח את הסגר הכלכלי שכבר עכשיו גובה מחיר גבוה מאוד מאוכלוסיות מוחלשות, והנזק העתידי שהוא עלול לגרום יהיה גבוה מהנזק של הקורונה.

במידה ויהיה ניסוי כזה אני מתנדב להיות הראשון שייקח בו חלק אני בגיל ובמצב האידיאלי לכך ולא הייתי מוכן שיסכנו מישהו אחר על רעיון שלי שעלול להיכשל.

אין שום בעיה לתרגם להפיץ וכו' תוך מתן קרדיט הולם למחבר - ארז עודי.

מקווה שנהניתם לקרוא ועוד יותר מקווה שזה יעזור במשהו

ארז עודי

[צבי דגן]

יופי של מאמר.
נכתב באופן מקצועי וברמה גבוהה.

יש לי שתי הערות/הארות:

1. כתבת: "100-200 אזרחים במדינת ישראל שיודבקו במכוון בווירוס הקורונה"
   אני מבין שאתה מוכן להתנדב, אבל האם נראה לך שיהיו מתנדבים מספיקים נוספים?
   
2. כתבת ש"כל מתנדב כזה יוכל לתרום מנת דם או שתיים לפחות שמהם יופק הפלסמה".
   הערה: לא תורמים דם, אלא - תורמים רק את פלסמה.
   בעת תרומת הפלסמה, הדם עובר דרך "מכונה" שמפרידה את הפלסמה ומיד מחזירה את הדם לגופו של התורם.
   כך אפשר לקבל כמות גדולה יותר של פלסמה מתורם אחד וגם הוא יוכל לתרות לעתים קרובות יותר.
   

[macaw_life]

מעניין מאד , תודה רבה על המידע !

[jhony_bravo]

1. כתבתי 100-200 אזרחים למיליון איש זאת אומרת כשלוקחים בחשבון כמעט 10,000,000 אזרחים בארץ אז צריך 1,000-2,000 מתנדבים
   במידה ויחליטו לעשות זאת אני בטוח שתהיה כמות גדולה פי עשר של מתנדבים אם לא יותר.
   
2. מוציאים מנות דם לאחר הוצאת מנת הדם מפרידים אותה למרכיביה פלסמה, טסיות וכדוריות שלכל אחד מהמרכיבים יש שימוש.
   לא מחזירים את הטסיות וכדוריות הדם בחזרה לתורם זה מסוכן ועלול לגרום לקריש דם. 
   

המטרה היא פשוטה בסך הכל יצירת בנק פלסמה שיאפשר טיפול יעיל ומהיר בחולים בינוני וקשה במהירות ויעילות והקטנה של העומס על בתי החולים
השילוב של כימות PCR ביחד עם בנק הפלסמה יאפשר הערכה מדויקת הרבה יותר של כמה פלסמה לתת לכל חולה במצב בינוני ומעלה כדי להוביל להחלמה מהירה
כרגע יחס החולים/מחלימים הוא: 10 ל-1 זאת אומרת שעל כל 10 חולים יש אדם אחד שהחלים אם חצי מהאנשים שיחלימו יתרמו דם לצורך פלסמה ניתן יהיה לשטח משמעותית את העקומה.
הטיפול בפלסמה או דם ממחלימים קיים יותר ממאה שנה ואני לא ממציא משהו חדש רק מעלה רעיון לשיטה שתאפשר הגברת היעילות שלו.
ובמילים יותר פשוטות המטרה היא הגעה לחסינות "עדר" במהירות האפשרית תוך הקטנת העומס על בתי החולים ועל הכלכלה. 
כרגע המדיניות הנוכחית בעייתית משתי סיבות:

1. הנזק הכלכלי כבר עכשיו הוא אדיר ויחמיר יותר, נזק כלכלי מוביל לנזק חברתי וכל זה מוביל למתים מיותרים.
   כשאין תקציב לתרופות וציוד רפואי אנשים ימותו גם ממחלות פשוטות, ובמשברים כלכליים יש מוות עקיף נוסף וכל זה יכול לגרום ליותר הרוגים מאשר הקורונה.
   בנוסף לכך הפחד מהידבקות בקורונה גורם לאנשים עם בעיות רפואיות להתרחק מבתי החולים גם כשיש להם בעיה קשה ואז הם מתים סתם.
   לדוגמה רק אתמול מתו שלושה מבוגרים מהתקפי לב כי פחדו להגיע לבתי חולים ועד שהם הגיעו היה מאוחר מידי.
   
2. מדיניות הסגר יעילה רק כל עוד מחזור החיים של הנגיף קצר משמעותית מה שמאפשר הכחדה שלו תוך זמן קצר במקרה של קורונה זה לא המצב.
   הסגר הנוכחי אמור "לקנות" קצת זמן למערכת הבריאות אבל ברגע שיוסר תתחדש ההדבקה ואז נאלץ לשוב ולהטיל עוד פעם סגר ולא בטוח שהפעם נצליח לטפל בהכל.
   

המדיניות שאני מציע היא שונה - הקמת בנק פלסמה גדול מספיק בעזרת מתנדבים. 
ברגע שיש מספיק פלסמה ניתן לטפל בכל החולים שצריך באמצעות פלסמה ותרופות אחרות וכך להקטין את העומס על הצוותים הרפואיים
ואז כל אחד שמחלים יכול לתרום דם ולמעשה מהווה מקור נוסף לפלסמה כך שלא יהיה צורך במתנדבים נוספים בו זמנית.
ברגע שבנק הפלסמה הוקם מתחילים בשחרור של הסגר בהתחלה כל מי שמתחת לגיל 45 ולאחר מכן במרווחים של שבועיים עד שלוש קבוצת גיל נוספת וכך נקטין את הנזק הכלכלי/חברתי האדיר מצד אחד ומצד שני נגיע לחסינות עדר מהר.
ברגע שנגיע לחסינות עדר לא יהיה צורך יותר בהסגר לכלל האוכלוסייה ולמעשה בדומה לחיסון שניתן לאוכלוסייה הנגיף כבר לא יוכל להתפשט ולהדביק אנשים נוספים וכך נגיע להכחדה שלו בארץ.

צריך להבין שחיסון נמצא במרחק של שנה לפחות אם לא יותר, עד שיסתיימו הניסויים ויעבור אישור ועד שיגיע ליצור המוני ולא נראה לי שנוכל לחכות כל כך הרב זמן
בינתיים נראה ששילובי תרופות מסוימות עוזרים מאוד כמו הידרוכלורקווין,אזיטרומיצין ואבץ או קלטרה וארבידול ודומיהם.
בנוסף מסתבר שמחקר שנעשה בתאילנד טוען שחום מעלה את את כמות נוגדני Igg Igm
לא ידעתי שקיים מחקר כזה אבל מגניב לגלות שהוא קיים ומאשר את הרעיון שלי שבכלל הגיע מתורת המשחקים.

[צבי דגן]

1. כתבתי 100-200 אזרחים למיליון איש זאת אומרת כשלוקחים בחשבון כמעט 10,000,000 אזרחים בארץ אז צריך 1,000-2,000 מתנדבים
   במידה ויחליטו לעשות זאת אני בטוח שתהיה כמות גדולה פי עשר של מתנדבים אם לא יותר.
   זה ברור ומתבקש.
   
2. מוציאים מנות דם לאחר הוצאת מנת הדם מפרידים אותה למרכיביה פלסמה, טסיות וכדוריות שלכל אחד מהמרכיבים יש שימוש.
   לא מחזירים את הטסיות וכדוריות הדם בחזרה לתורם זה מסוכן ועלול לגרום לקריש דם.
   זה גם מה שהיה ידוע לי עד היום, אלא כשראיתי בטלוויזיה את נציג מד"א מסביר את הנושא, הבנתי שהתקדמנו וכיום מבצעים את שתי הפעולות (הוצאת הדם והפרדת הפלסמה) בו זמנית.
   ובנוסף הוא הסביר את היתרון שיש בכך - אפשר לתרום יותר פלסמה (מאשר בתרומת דם) וגם האדם יכול לתרות בתדירות גבוהה יותר (דם - כל שלושה חודשים ופלסמה - כל חודש).
   

[צבי דגן]