האכלת יד - צעד אחר צעד

[צבי דגן]

• חייבים להכין את הדייסה לפי יחסים מדויקים.
  
• אם הדייסה תהיה דלילה מידי, הגוזל לא יקבל מספיק מזון מוצק וההתפתחות שלו תהיה איטית.
  אם הדייסה תהיה סמיכה מידי, הוא לא יצליח לרוקן את הזפק (האטת הזפק) וזה יותר מסוכן מאשר דייסה דלילה.
  
• כך גם בעניין הטמפרטורה של הדייסה, היא צריכה להישמר לכל משך ההאכלה.
  דואגים שהדייסה לא תתקרר ע"י כך שמכניסים אותה לכלי נוסף עם מים חמים.
  המים החמים שומרים על הטמפרטורה של הדייסה.
  בנוסף לכך, בודקים כל הזמן את הטמפרטורה בעזרת מד חום (שלא יגע בדפנות הכלי).
  
• אם הדייסה חמה מידי אסור להוסיף מים קרים או אבקה, אלא מוציאים אותה אל מחוץ לכי עם המים החמים וממתינים עד שתתקרר.
  אם הדייסה קרה מידי, משאירים אותה בכלי עם המים החמים עד שתתחמם שוב.
  
• אם הדייסה תהיה חמה מידי, היא עלולה לגרום לכווייה בלוע או בזפק, בעקבותיו עלול להיות זיהום ומוות.
  לעומת זאת, אם הדייסה קרה מידי, הגוזל יתקשה לרוקן את הזפק (וגם תוריד את טמפרטורת הגוף).
  הטמפרטורה והסמיכות של הדייסה חייבים להיות מדויקים.
  
• בגדול, מאכילים בכמות של 10% ממשקל גופו של התוכי, שהיה באותו הבוקר לפני ההאכלה.
  אבל, עדיף להאכיל עד שהזפק מלא או עד שהגוזל מסרב לאכול.
  
• אם הגוזל לא עושה את תנועות ההאכלה, או שהוא לא מצייץ, או אם הוא פולט את המזון, סימן שמאכילים מהר מידי או שהמזון סמיך או בטמפרטורה לא מתאימה.
  
• במשך כל זמן ההאכלה, צריך לדאוג שהמקור וסביבתו יהיו נקיים.
  כל הזמן צריך לנגב בעזרת נייר מטבח רטוב במים חמימים או בעזרת האצבעות הרטובות.
  
• להיזהר שלא להכניס דייסה לתוך הנחיריים.
  
• רצוי שמשך ההאכלה יהיה קצר, כדי שהדייסה לא תתקרר.
  
• הזפק נחשב למלא, כאשר מבחינים בנפיחות בצידי הצוואר או שכל הזפק נפוח.
  
• הגוזל עלול לצייץ ולדרוש אוכל גם לאחר שהזפק מלא, לכן יש לשים לב ולא להאכיל יותר מידי.
  
•