הזרקת שבב לתוכי
נכון שיש יתרון בהזרקת שבב לתוכי לעומת הטבעת שניתנת להסרה ע"י חיתוך זהיר ועם זאת יש לזה גם חסרונות.
השבב מוזרק לתוך שריר החזה של התוכי והוא קטן מאוד (כגרגיר אורז) וניתן להזריק אותו רק לתוכים בינוניים וגדולים וזו אינה פרוצדורה קלה (גורם לכאבים לתוכי).
בדומה לכלבים, כדי לזהות את בעל התוכי, מעבירים מכשיר שיודע לקרוא את השבב האלקטרוני.
נכון שלא ניתן להסיר אותו מהתוכי והזיהוי וודאי ומוכר ע"י הרשויות במקרה של גנבה.
אבל, מצד שני יש לו גם חסרונות: השבב לא מספיק קטן וההזרקה כואבת.
כדי לזהות את התוכי דרוש מכשיר שיסרוק את השבב ולא לכל וטרינר יש את הסורק הזה.
גם אם הווטרינר יזהה את "תעודת הזיהוי" של התוכי הוא לא יוכל לדעת מי הוא הבעלים שכן לא קיימים רישומים כאלה כפי שקיימים אצל כלבים.
נכון שיש יתרון בהזרקת שבב לתוכי לעומת הטבעת שניתנת להסרה ע"י חיתוך זהיר ועם זאת יש לזה גם חסרונות.
השבב מוזרק לתוך שריר החזה של התוכי והוא קטן מאוד (כגרגיר אורז) וניתן להזריק אותו רק לתוכים בינוניים וגדולים וזו אינה פרוצדורה קלה (גורם לכאבים לתוכי).
בדומה לכלבים, כדי לזהות את בעל התוכי, מעבירים מכשיר שיודע לקרוא את השבב האלקטרוני.
נכון שלא ניתן להסיר אותו מהתוכי והזיהוי וודאי ומוכר ע"י הרשויות במקרה של גנבה.
אבל, מצד שני יש לו גם חסרונות: השבב לא מספיק קטן וההזרקה כואבת.
כדי לזהות את התוכי דרוש מכשיר שיסרוק את השבב ולא לכל וטרינר יש את הסורק הזה.
גם אם הווטרינר יזהה את "תעודת הזיהוי" של התוכי הוא לא יוכל לדעת מי הוא הבעלים שכן לא קיימים רישומים כאלה כפי שקיימים אצל כלבים.
- מזרק לשבבים
- סורק לשבבים
כאן תראה שבבים וקוראי שבב: שיווק ציוד ווטרינרי