דירוג האשכול:

**צבי דגן**

שליו סיני - Chinese Quail

[Image: FO6K3DX.jpg]

שליו סיני מכונה גם שליו אסייתי כחול או שליו המלך (שם מדעי: Coturnix chinensis).
מדובר בעוף קטן עד בינוני ממשפחת הפסיוניים, הוא הקטן ביותר מבין המינים בסוג שליו.

גובה: 8–10 ס"מ.
משקל: כ-25 גרם.
מוטת כנף: הזכר - 78–82 מ"מ; הנקבה - 80–84 מ"מ.
אורך הזנב: לזכר - עד 25 מ"מ. ולנקבה - עד 29 מ"מ.
סטטוס בטבע: יציב אך חלה מגמת הצטמצמות באוכלוסייתו.
עונת הרביה: סוף מרץ עד אוגוסט.
מספר הביצים בתטולה: 8-15 ביצים.
משך הדגרה: 16-17 יום
צבעים - הראש כחול שחור, המקור שחור, הפנים והגרון שילוב של שחור ולבן, החזה כחלחל אפור בהיר, הבטן אדום ערמוני, הגב כחול כהה והרגליים צהובות עד כתומות.
הזכר מקושט וצבעוני יותר מהנקבה שרובה צבועה בחום מנומר.
תפוצה: דרום-מזרח אסיה, בדרום אסיה ובאוסטרליה, כולל: הודו, סרי לנקה, הודו סין, איי הרפובליקה הסינית, חצי האי המלאי, איי אנדמן וניקובר, סומטרה וג'אווה.
בית גידול: השליו הסיני חי על הקרקע באזורים לחים כמו גדות אגמים וביצות, וליד שדות אורז שממנו הוא ניזון.
תזונה: אורז, חרקים, (כולל טרמיטים), רכיכות, (אותם הוא הורג טרם אכילתם).
רבייה: השליו הסיני הוא עוף מונוגמי שחי כל חייו עם בן זוג אחד.
במהלך עונת הרבייה הזכר שהוא טריטוריאלי ביותר, משמיע 3 שריקות, הראשונה בקול צווחני והשתיים האחרות בקול עדין ומרוכך.
הקן בנוי על הקרקע, ומרופד בקש ועלים.
הנקבה מטילה 6–12 ביצים בצבע זית – חום כהה, בעלות קליפה מחוספסת.
משקל הביצה: כ-4.5 גרם כל אחת.
הביצים גדולות מאוד יחסית לגופה של הנקבה שמתקשה לכסות אותן בגופה בעת הדגירה.
הקן ממוקם מתחת לשיח כדי להגן על האפרוחים (שהם מקבוצת עוזבי קן), מפני טורפים.
האפרוחים בוקעים מהביצים לאחר כשבועיים וחצי.
הזכר לא משתתף באימון וגידול האפרוחים.
לאחר כחודש האפרוחים מגיעים לבגרות מינית ומתחילים להזדווג בינם לבין עצמם.
השליו הסיני בשבי: היופי והצבעוניות של השליו הסיני, גרמו לכך שהוא הפך לציפור מחמד מועדפת.
המגדלים מחבבים את השליו הסיני גם בגלל פוריותו הגדולה, והשטח הקטן שנדרש לו למחייתו.
זנים חדשים פותחו וכיום מגדלים בשבי שלווים במגוון צבעים, בניהם:

כסוף – זהו הפיתוח הנפוץ ביותר ונוצותיו הם בגוונים שונים של אפור פסטל מואר.
הזן הופיע לראשונה כמוטציה טבעית, בבריטניה בשנת 1940.
לבן – מדובר בצבע לבן אמיתי, ולא בהיעדר פיגמנטים (לבקן).

לעתים לעופות מזן זה יש נוצות צבעוניות, אך המגמה היא לפתח זן צח כשלג.
אדום חזה – הראש והפנים שחורות עם פס לבן סביב העיניים. סינר אדום תלוי מן הגרון על כל החזה.
אדום חזה כסוף – זן צבעוני מאוד עם ניגודים של הסינר האדום ורדרד על החזה, על רקע נוצות אפורות כסופות.
קינמון – צבעו חום צהבהב כמו קינמון ועל כן בארצות הברית מכנים אותו בשם זה. באירופה הוא מכונה "פאון" (עופר) שכן צבעו מזכיר צבע של עופר איילים.
כחול – נראה לבוש בסרבל אפור כחול. הידוע גם בשמות האלה: שליו כחול-חזה, שליו כחול אסייתי, שליו צבוע סיני, או צ'ונג-צ'י.
שחור – נראה כמו הכחול אך צבעיו כהים יותר.
שנהב – צבעו בהיר יותר מזה של הכסוף ועל חזהו סינר אפור.
פנינה – מזכיר את זן הקינמון אך הוא יותר בהיר ויש בו תערובת של צהוב עם חום בהיר.

טיפים:
מדובר בשליו שקל לגידול ופופולארי מאוד בקרב מגדלי עופות נוי, נוח מאוד למתחילים.
ניתן לגדלו בלהקות בוואליר, הם מתרבים בקלות במשך כל השנה ובתנאי שמספקים להם תאורה ראויה - במשך 14-18 שעות אור ליום כדי לשמור על ייצור ביצים מקסימלית ופוריות.
בוואליר ניתן לאפשר לנקבות לדגור בעצמן, כיוון שהאפרוחים זעירים מאוד.
יש לוודא שהרשתות דקות מספיק בכדי שלא יוכלו לצאת מתוך הוואליר כמו כן, יש להתהלך בוואליר שמאוכלס באפרוחים סיניים בזהירות יתרה.
הנקבות מקננות בדרך כלל באזורים בעלי סבך לכן יש להיזהר לא לדרוך בטעות על נקבות דוגרות.
נקבת השליו הסיני היא בד"כ אימא טובה וזהו מראה מלבב לראות נקבה קטנטנה שכזו מתהלכת לה עם שיירת אפרוחים קטנים.
האפרוחים גדלים במהירות, ויש לבדוק שכלי המים מתאימים לאפרוחים שלא יטבעו בתוכם, במידה ואין כלי מים מתאים בנמצא, ניתן להכניס לכלי המים, גולות קטנות מזכוכית, כדי למנוע טביעה.
לגולות האלה יש גם בונוס, הן נוצצות ובכך גורמות לאפרוחים להתעניין ולשתות מהמים.