פורום תוכיפדיה
לקסיקון שלווים - גרסה מובנת להדפסה

+- פורום תוכיפדיה (https://tukipedia.com)
+-- פורום: שאלות ותשובות (https://tukipedia.com/forumdisplay.php?fid=1)
+--- פורום: דוגרי קרקע (https://tukipedia.com/forumdisplay.php?fid=6)
+--- אשכול: לקסיקון שלווים (/showthread.php?tid=703)



לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-06-2018

[Image: zdM1rIm.jpg]
לקסיקון שלווים
הקדמה
 השלווים הם עופות מתאימים מאוד לגידול בווילר, הן בעצמם והן בשילוב עם ציפורים אחרות, כמו יונים, תוכים ציפורי שיר ועוד.
ההסבר לכך פשוט:

  1. כדי לגוון את המינים בווילר.
    ריבוי המינים משרה מראה מרשים יותר בווילר והשילוב יתרום גם לגידול מוצלח יותר.
    רוב הסוגים לא מפריעים לגידול מיני תוכים ולהתרבות ויהוו שילוב הרבה יותר טוב משאר בעלי-חיים אחרים, כמו מכרסמים ועופות גדולים.
    כמובן שהם גם מומלצים לווילר סתם לנוי ישנם סוגים יפיפים שיוסיפו עניין רב ומראה מרשים לווילר.

  2. ניקיון וסניטציה - השלווים יכולים לשמש כמנקים מצוינים לקרקעית הווילר, הם ילקטו את כל גרגרי המזון שהתוכים מפילים מהכלים (השלווים יאכלו גם את הקליפות), ובמידה ויצטברו חרקים, בעקבות האוכל יגיעו נמלים שלעתים גם נכנסות לקנים והורגות גוזלים!
    השלווים יאכלו אותם וידאגו לשמור את הווילר נקי מחרקים שעלולים לגרום לנזקים כבדים בתוכים.




שליו גיימבל - צבי דגן - 10-06-2018

שליו גיימבל - Gambel's Quail
[Image: ospAgjK.jpg][Image: pEXfdBF.jpg]
  • תפוצה: דרום מערב ארצות הברית וחלקים ממקסיקו, שליו, הוואי.
  • איזורי מחיה: מדבריות צחיחים.
  • עונת הרביה: אפריל עד אוגוסט.
  • מספר הביצים בתטולה: 9-16 ביצים 
  • משך הדגרה: 23-24 יום
  • הערות: לגיימבל, יש יכולת הטלת ביצים טובה מאוד.
    בתנאים אידאליים (בשבי) נקבה יכולה להטיל כ- 50 ביצים לעונה.
    בתנאי ניקיון, תזונה נכונה וחימום, קל מאוד לגדל את האפרוחים.

    הבוגרים עמידים גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים (קיץ וחורף) ובלבד שיהיו מוגנים מרוחות ומגשם. 


  •  
  • צילומי תקריב: 





RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-06-2018

שלו קליפורני -  California Quail
[Image: IQgiBvW.jpg][Image: rLDd46Q.jpg][Image: T2bWEC3.jpg]
  • אזורי תפוצה: דרום קולומביה, איידהו, נוואדה, איזורים שונים במזרח וושיגנטון, יוטה וקליפורניה, צ'ילה.
  • אזורי מחייה: החל ממדבריים צחיחים באזורי התפוצה הדרומיים ועד לשדות פתוחים, פרדסים ואזורים ביצתיים.
  • סטטוס בטבע: שכיח.
  • עונת הרביה: אפריל עד יוני.
  • מספר הביצים בתטולה: 12-15 ביצים.
  • משך הדגרה: 23-24 יום.
  • הערות:  קל לגידול, עמיד לתנאי מזג אויר קיצוניים, מומלץ לשכן אותו בכלוב גדול עם צמחיה וענפים שבהם יוכלו להסתתר ולנוח.
    אומנם מתאקלם בקלות, וקל לגידול אבל עבור האפרוחים דורשים תנאי סניטציה טובים ובית גידול ראוי בכדי להצליח בגידולם.
    מומלץ למגדלים מתחילים.


  •  
  • גם שליו יכול להיות "ציפור מחמד" 





RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-06-2018

שליו בלו סקאל -  Blue Scale Quail
[Image: i2fGOU1.jpg][Image: dXwiFQZ.jpg]
  • אזורי תפוצה: מדרום מזרח קולורדו ודרום מערב קנזאס צפונה לאוקלהומה, ניו מכסיקו, מערב טקסס ודרום אריזונה עד מרכז מכסיקו, בחלקים ממדבריות נוואדה ובוושיגטון.
  • אזורי מחיה: מדבריות צחיחים,שדות פתוחים.
  • סטטוס בטבע: יציב ולאחרונה קיימת מגמת הצטמצמות האוכלוסייה
  • עונת הרביה: אפריל עד ספטמבר.
  • מספר הביצים בתטולה: 12-14 ביצים.
  • משך הדגרה: 22-23 יום
  • הערות: מדובר בעוף חששן ופחדן מטבעו, לכן מומלץ לגדל אותו בכלוב גדול, כאשר האורך חשוב יותר מהרוחב, יש לשים בכלוב ענפים ואזורי קינון מוסתרים שבהן יוכלו הנקבות להסתתר, לבנות קן ולהטיל.
    השליו עמיד בתנאי מזגי אויר קשים, ניתן לגדל להקת שלווים בוואליר אחד גדול.
    להוסיף לתפריט הבסיסי גם תולעי קמח וירקות ירוקים.
  • לא מומלץ להתחיל עם אפרוחים, אלא לקנות עופות בוגרים, האפרוחים פגיעים יחסית בהיעדר תנאי מחייה מתאימים ובית גידול מתאים.



  •  

     
  • כך צריך להיראות כלוב של שלווים:





שליו הרים - צבי דגן - 10-07-2018

שליו הריםMountain Quail
[Image: Ir6chQW.jpg][Image: Upo2iTY.jpg][Image: rWD1Ii4.jpg][Image: 5ZVfwfK.jpg]
שליו הרים אמריקני הוא מין של עוף אמריקאי ממשפחת שלווים אמריקניים והוא המין היחידי בסוגו.
הוא קרוב למיני השליו המצויץ. אורכו של השליו 26-28 ס"מ והוא בעל "קרן" נוצה ארוכה הבולטת מעל ראשו. ויקיפדיה
  • תפוצה: בעיקר לאורך הרי הרוקי ומגיע מקנדה עד למקסיקו בתפוצתו.
  • מספר ביצים בכל תטולה: 6 – 15 ביצים
  • עונת הרביה: סוף מרץ עד יוני.
  • משך זמן הדגירה: 24-25 ימים
  • אורך: 26 – 28 ס״מ (פרט בוגר)
  • מוטת כנפיים: 35 – 40 ס״מ (פרט בוגר)
  • אזורי מחיה: יערות ירוקי-עד ושדות מיוערים.
  • סטטוס בטבע: אומנם כרגע יציב אבל חלה ישנה מגמת ירידה באוכלוסייתו.
  • הערות: מתאקלם בקלות.
    עמיד בתנאי מזג אויר קיצוניים.
    לעומת זאת קשה יותר לגדל את הפרחונים בשבי, שכן דרושים להם תנאי סניטציה גבוהים ובית גידול ראוי בכדי לשרוד.
    האפרוחים רגישות למחלות,לכן אינו מומלץ למתחילים.
    עדיף לקנות עופות בוגרים.

  • לאפרוחים יש נטייה לנקר ולפצוע את האצבעות של חבריהן, ניתן להימנע ממצבים אלו, ע"י פיזור נבטים בקרקעית האומנת
    או באמצעות אומנות בעלות אור מעומעם, מומלץ לשים עם אפרוחים אלו בימים הראשונים.










RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-07-2018

ג'ורג'יה ג'יאנטבובוואייט צפוניGeorgia Giant Quail
[Image: j8hMvKR.jpg][Image: AqK4tWx.jpg]
הבובוויטי הוא אחד השלווים הפופולריים ביותר באזורים מסוימים באמריקה.
תפוצה בטבע: נעה בין דרום ומזרח אמריקה ומגיע עד למקסיקו.
בשבי פותחו זנים שונים, כולל לבן, כסף, בלונדיני, גווני חום/צהבהב שונים.
ההבחנה בין הזוויגים די פשוטה (ראה למטה).
הם מעדיפים לגדול בזוגות או - בשלשות.
שני ההורים מטפלים באפרוחים אם התרנגולת יושבת.
ההבחנה בין הזוויגים: לזכר יש צוואר לבן בולט ומסגרת שחורה סביב העיניים, לנקבה צוואר צהוב.

זכר
[Image: p5yBDAY.jpg]
נקבות
[Image: icoTkUN.jpg][Image: wtNdZpl.jpg]









RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-07-2018

ג'מבו בראוןJumbo Brown Coturnix Quail 
[Image: fBX3XU7.jpg][Image: m7f6rV5.jpg][Image: pb40TR7.jpg]
  • תיאור: שליו גדול שגדל במהירות. 
    בגידל הג'מבו בראון "הולכים על בטוח", זהו השליו הטוב ביותר עבור המתחילים. 
    הם דורשים פחות מקום ומשאבים מאשר תרנגולות. 
    במיוחד נוח לגדל אותם בסביבה עירונית.
    מדובר בשליו אטרקטיבי, יש להם גוף שמנמן וצבעוני בגוון חום כהה, בגוון זהב. 
    הם רגועים וידידותיים, שקטים ומותאמים לגידול בכל מקום. 
  • גודל: אם יהיו להם תנאים טובים, הם יכולים להגיע לגודל מירבי בתוך 8 עד 10 שבועות. 
  • שיעור פריון: בתנאים טובים ניתן להגיע לשיעור פריון גבוה, ולממוצע של 90%. 
  • היחס בין הזוויגים: כדאי לשמור על יחס של זכר אחד על שלוש נקבות בכל כלוב.
  • ג'מבו בראון מטילות כמות גדולה של ביצים קטנות.
    רבים מוצאים עדיפות בגידולו במקומות עם שכנים וגם בערים ועיירות.
  • משקל: 13-14 גרם.
  • בגרות מינית: בגיל 6 עד 7 שבועות, וכבר מתחילים להטיל ביצים.









  • גידול מסחרי: 





RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-07-2018

שליו יפני Japanese Quail
[Image: iXdvLsm.jpg][Image: BiLOqjK.jpg]
  • מבוא:
    [Image: onkDyFe.jpg]
    השלווים היפניים הם הפופולריים והחסינים ביותר ויכולים לשגשג גם בכלובים קטנים.
    הם אומנם מושפעים על ידי מחלות עופות נפוצות אבל הם די עמידים בפני רוב המחלות. 
    נקבה של שליו יפנית מגיעה לבגרות מינית בסביבות גיל 6 שבועות והן בדרך כלל מתחילות להטיל ביצים באופן מלא בגיל 7-8 שבועות. 
    בתנאים טובים, הנקבה אמורה להטיל כ-200 ביצים בשנה הראשונה. 
    החיסרון הגדול הוא שתוחלת החיים היא רק 2 עד 2 וחצי שנים. 
    לאחר סלקציה גנטית הגיעו למשקלו של זכר ל-100-140 גרם, ואילו הנקבות הן מעט כבדות יותר, במשקל 120-160 גרם.
    הנקבות מאופיינות בנוצות שחורות בהירות עם גוון שחור על הגרון והחזה העליון. 
    לזכרים יש גרון חום חלוד ונוצות חזה. 
    לזכרים יש גם צווארון - מעין טבעת כהה סביב הצוואר.
    הביצים של השליו היפני הם בצבע חום מנומר והם מכוסים לעתים קרובות עם חומר כחול בהיר, גיר. 
    כל נקבה אמורה להטיל ביצים עם דפוס ציור וצבע הקליפה שאופייני לה (מעין טביעת אצבע). 
    זנים אחדים יטילו רק ביצים לבנות. 
    הביצה הממוצעת שוקלת כ- 10 גרם, שמהווים כ- 8% ממשקל הגוף של הנקבה.
    האפרוחים הצעירים, סמוך לבקיעתם מהביצה' שוקלים 6-7 גרם וצבעם חום עם פסים צהובים. 
    הם מאוד עדינים וצריך לטפל בהם בזהירות יתרה.

    [Image: qylUIg6.jpg][Image: dYLRVFJ.jpg]
  • רבייה
    הניסיון מלמד אותנו כי יחס של זכר אחד לשתיים או שלוש נקבות בדרך כלל ייתנו פריון גבוה. 
    כאשר שלווים מוחזקים בלהקה, מספיק לגדל זכר אחד לשלוש נקבות כדי להפחית את ה"מלחמות" בקרב הזכרים. 
    זוגות שמגדלים בכלובים בודדים יזדווגו יותר ותהיה גם פוריות טובה. 
    עם השנים ועם התבגרות השלווים, הפריון פוחת במידה ניכרת. 
    יש להימנע מלזווג שלווים מאותה משפחה ובכל להקה צריך להכניס דם חדש.
    אחרת תגבר השכיחות של מוטנטים (חריגות) וזה עלול להפחית באופן משמעותי את ביצועי הרבייה עד לעקרות מוחלטת.
    לכן רצוי לסמן את השלווים ולערוך טבלאות פוריות ותפוקת ביצים.


  • טרום ההדגרה וטיפול בביצה
    ריבוי שליו מוצלח מתחיל בתקופה טרום הדגירה. 
    יש לאסוף ביצים מספר פעמים ביום ולאחסן אותן בטמפרטורה של 15 מעלות צלזיוס.
    אין לאחסן במקרר ביתי משום שהוא קר מדי. 
    התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר ביצים מוחזקות לא יותר משבוע אחד לפני ההגדרה, לאחר מכן תחול ירידה בשיעור הבקיעות. 
    ביצי השליו צריכות להיות מטופלות בזהירות רבה מפני שהן רגישות מאוד להיסדק, לביצה סדוקה יש סיכויים קלושים לבקוע, אם בכלל.
    מדגרה מלוכלכת או אזור אחסון לא נקי הוא מקור עיקרי לזיהום ולמחלות. 
    יש כאלה שנוהגים לחטא את הביצים באידוי (עשן) לפי ההנחיות האלה:
    קח 25 גרם של קלי (אשלגן פרמנגנטי) ו- 35 מ"ל של פורמלין (40%) עבור כל מטר מעוקב של שטח חממה או המדגרה.
    שים את התערובת המחטא הזו בתוך כלי חרס או צלחת חרסינה אמייל (בנפח פי עשרה מזה של החומרים), ורק אז להוסיף את פורמלין אל התערובת.
    הימנע משאיפת האדים, או תחבוש מסכת מנשם מתאימה.
    חובה להשאיר במדגרה את המאוורר פועל ואת פתחי האוורור סגורים במהלך החיטוי, ואז לאחר 20 דקות, לפתוח את פתחי האוורור.
    לפתוח את החממה ואת האוורור במדגרה לאחר 20 דקות.
    במהלך החיטוי, הלחות צריכה להיות גבוהה, והטמפרטורה חייבת להיות בין 20 מעלות צלזיוס ל- 30 מעלות צלזיוס.


  • הדגירה והטיפול
    תקופת הדגירה של השליו הוא 17-18 ימים. 
    בקיעות מוצלחות תלויות בהבנה טובה של בקרת הטמפרטורה והלחות של המדגרה.
    יש ללמוד את המלצות היצרן בקפידה, ולשמור אותם לעיון נוסף.
    בד"כ מתקינים במדגרה שני מאווררים - האחד שואף את האוויר מהחוץ פנימה, והשני נושף את האוויר מהמדגרה החוצה. 
    ישנם דגמים מסוימים של מדגרות שנועדו במיוחד שליו - כדאי להשתמש בהן. 
    ולמרות האמור, ביצי השליו היפני יכולות להיות מודגרות בכל סוגי המדגרות, אם כי ייתכן שיהיה צורך לשנות את מגשי הביצים במדגרות מסוימות. 
    יש להכניס את הביצים הגדולות יותר במגש ההדגרות.


  • מדגרות מאווררות (בסיס חובה)
    מדגרות צריכות לשמור על טמפרטורת אינקובציה של 37.5 מעלות צלזיוס ±0.3 ולחות יחסית של 60%. 
    יש להפוך את הביצים כל 2-4 שעות (כיוון אוטומטי במדגרה) וזאת כדי למנוע הדבקת העובר לקליפה. 
    ביום ה- 14, צריך לבדוק ולהסיר את כל ביצים הסדוקות, העקרות ואלה שעוברים בהן מתים ראה כאן: 
    בדיקת פוריות הביצה, ואיך מבצעים בדיקת "קנדלינג"
    ואז, מעבירים את הביצים אל מגשי הבקיעה ולהפסיק את הסיבובים.
    יש לכוון את הטמפרטורה על 37.2 מעלות צלזיוס ולחות יחסית של 70%. 
    אין לפתוח את הדלתות במהלך תהליך הבקיעה. 


  • מדגרת איוורור או אומנת איוורור
    אם נעשה שימוש באומנת, יש לכוון את טמפרטורת הדגירה הרגילה היא 38.3 מעלות צלזיוס במשך השבוע הראשון.
    ו- 38.8 מעלות צלזיוס למשך השבוע השני ולא יעלה על 39.5 מעלות צלזיוס עד שהבקיעה הושלמה. 
    יש למדוד את הטמפרטורה בחלק העליון של הביצים. 
    הלחות צריכה להיות פחות מ 70%, עד היום ה -14 של הדגירה ואז זה צריך להיות מוגדל ל- 70% ו-32.2 מעלות צלזיוס עד שהבקיעות הושלמו ב- 17 או 18 ימים. 


  • למשתמשים במדגרות ללא מנוע שהופך את הביצים באופן אוטומטי
    שמירה על לחות מתאימה היא קריטית.
    באינקובטורים קטנים עדיין יכולה להיות בעיה, אין לפתוח את האינקובטור בתדירות גבוהה יותר ממה שנדרש כדי להפוך את הביצים, ואל תשאיר אותו פתוח לפרקי זמן ארוכים.
    את הביצים יש להפוך ביד (בעזרת כפפות חד פעמיות) לפחות שלוש פעמים ביום, ועדיף חמש פעמים ביום. 
    סימון בעיפרון בצד כל ביצה עשוי לסייע לך בהבאת סיבוב תקין. 
    רצוי להעביר את הביצים למקומות שונים באינקובטור במקרה הטמפרטורה אינה אחידה לכל נפח התיבה.
    אפרוחים שנדבקו לקליפה,לעתים קרובות, נוטים להשתרע במגשים, כדי למנוע זאת, יש להניח את הביצים לתוך שטח קטן או להדק את הגביע לתחתית של מגש הבקיעה לפני שהאפרוחים מתחילים לבקוע.


  • הדגירה הטבעית
    אפשר גם להגדיר ביצי שליו יפני תחת תרנגולת - "ברודי בנטאם" או "תרנגולות משי" הם אידיאליים. 
    יש לדאוג שכל קבוצת הביצים יהיו בני גיל אחיד ולהציב אותן כך שהם יבקעו יחד.

    [Image: QEQuN7b.jpg][Image: yHe8FvN.jpg][Image: TpxpLjT.jpg]
  • טיפול באפרוחים
    אפרוח של שליו הוא יצור קטן ועדין. 
    הקפדה על טמפרטורה הולמת היא חשובה מאוד. 
    הם צריכים חום קבוע ומתאים במשך כ- 3-4 שבועות לאחר הבקיעה. 
    אומנת מסחרית אמינה או כל מקור חום אחר המספק מספיק חום ניתן להשתמש בהצלחה, יש להניח את מקור החום כל  30-46 ס"מ מעל הרצפה. 
    למדוד את הטמפרטורה בגובה האפרוחים שתהיה 35 מעלות צלזיוס ולשמור על היציבות לפחות במשך כל השבוע הראשון מהבקיעה.
    אח"כ ניתן להוריד בהדרגה את הטמפרטורה בכ- 3.5 מעלות צלזיוס עד שאפרוחים מנוצים באופן מלא ועד לגיל כ- 3-4 שבועות.
    יש להקפיד על הגנת האפרוחים מפני כניסה של אוויר קר, במיוחד בלילה. 
    יש להקפיד ולהיזהר שהשליו הקטן לא יכנס למים ויטבע במי השוקתות. 
    צנצנת שימורים מזכוכית או בסיס פלסטיק, או שוקת אוטומטיות קטנה, עשיות לפתור את הבעיה.
    ניתן למלא מגש קטן בגולות או בחלוקי נחל קטנים, למלא במים וכך למנוע את הטביעה.
    בהגיע האפרוחים לגיל שבוע, ניתן להסיר את חלוקי הנחל בבטיחות. 
    חשוב לספק מים נקיים בכל הזמן ויש לנקות מדי יום את מכלי מים או שקתות. 
    רצפת האומנת צריכה להיות מרופדת בגלילי נסורת או נסורת שקונים בחנויות לחיות מחמד (נסורת מנגריה חשודה כמורעלת), שבבי עץ, חול ים בגובה 5-10 ס"מ מכוסה בנייר במשך השבוע הראשון לחייהם של אפרוחים. 
    עיתונים ישנים מתאימים למטרה זו אבל לא אידיאליים, עדיף להשתמש ב"נייר מגבת". 
    המזון צריך להיות מפוזר על הנייר כדי לעודד את האפרוחים הצעירים לאכול. 
    אם אפרוחים גדלים בכלובי רשת או על רצפת רשת, משטח הרצפה חייב להיות מכוסה נייר גס (קרטון) במשך השבוע הראשון גם כדי למנוע פציעות הרגל.


  • תלישת נוצות או צורות אחרות של קניבליזם
    אירועים של קניבליזם עלולים להתרחש כאשר השליו היפני גדל על חוטי רשת. 

    חיתוך המקור מוקדם ככל האפשר בסביבות גיל ה-2 שבועות עשוי להיות לעזר, יש לעשות זאת ע"י אדם מנוסה ומיומן.
     ניתן להסיר את קצה המקור העליון באופן זמני עם קוצץ ציפורניים יעודי לציפורים (מספריים יעודיות). 
    אמצעי מניעה יעילים אחרים בדרך כלל הם צימצום מספר השלווים בכלוב כדי למנוע צפיפות.
    אפשרות נוספת היא - להפחית את עוצמת האור ולהגדיל את הסיבים תזונתיים. 
    יש לציין ולהתחשב בעובדה שהשלווים היפנים הם טריטוריאליים (ראה גם: נחלה) ויגנו על שטח המחיה שלהם מפני פולשים.

  • דיור וציוד
    שלווים שוכנים לעתים קרובות בחדרים שדומים למוסכים. עם זאת, חדרים כאלה צריכים להיות מבודדים היטב ומאווררים היטב.
    חייב לספק להם הגנה מפני חתולים, מכרסמים וציפורים טורפים. 
    המקום צריך להיות מתוכנן כך שיבטיח לשלווים נוחות מרבית, שהמזון והמים יהיו נגישים ולאפשר גישה לניקוי הכלוב/הלול בקלות וביעילות. 
    שלווים מבוגרים יחיו ויתפתחו בהצלחה אם יהיה להם שטח מחייה לפחות של 145 סמ"ר (ברצפה) לכל שליו.
    אם שטח המחיה לא לרוחם, לעתים קרובות, בגידול בלהקות, הם לא יבנו קן, אלא יסתירו את הביצים. 


  • מי שמגדל בכלוב: כלוב שהרצפה היא בגודל  15 × 20 ס"מ הוא גדול מספיק עבור שני שלווים, חשוב שיהיה גם גבוה. 
    הכלוב צריך להיות ממתכת אל חלד וגג דיקט כדי למזער פציעות ראש במקרים שהשלווים נבהלים וקופצים לגובה. 
    אבל מי שרוצה שהשלווים שלו יהיו שלווים, רגועים ושקטים, עדיף שישכן אותם בכלוב גדול יותר במידות האלה: 1.25-2.5 ס"מ של שטח רצפה וגבוה ככל האפשר.
    לדאוג לכלי אוכל ושוקטת מים.
    אם משתמשים בכלי למים, יש להחליף את המים לפחות פעמיים ביום. 


  • דרישות האור
    השליו היפני דורש 14-18 שעות אור ליום כדי לשמור על ייצור ביצים מקסימלית ופוריות. 
    ראוי לציין שהשלווים אוכלים רק בשעות האור.
    משמעות הדבר היא כי תאורה משלימה חייבת להיות מסופקת בחודשי הסתיו, בחורף ובאביב כדי לשמור על הטלת ביצים סדירה. 

    [Image: kdTYjfr.jpg]
  • תְזוּנָה
    מומלץ לתת מוזן גרוס כדי למזער את בזבוז מזון. 
    במשך ששת השבועות הראשונים יש להאכיל בתערובת שמכילה כ -25% חלבון, 12.6 מגה-ג'יאג' (MJ) של אנרגיה מסוגלות מטבולית (ME) לק"ג, וסידן של 1.0%. 
    אם זה לא זמין לכם בשוק, ניתן להשתמש בתערובת סטרטר של עופות (20% -22% חלבון), אבל אז האפרוחים יתפתחו לאט יותר.
    הדרישות התזונתיות של הפרגיות המתקרבות לבגרות דומות, מלבד העובדה שרמות הסידן והזרחן חייבות להיות מוגברות. 
    בגיל 5 שבועות, ניתן להוסיף להם אבני סידן או סבידה.
    הנחת דיאטות צריכה להכיל כ 24% חלבון, 11.7 MJ של אנרגיה מסוגלות מטבולית לקילוגרם, ו -2.5% -3.0% סידן. 
    אלה האחרונים עשויים להיות מוגברת ל -3.5% במזג אוויר חם כאשר השלווים אוכלים פחות מזון, אך עדיין דורשות סידן כדי לשמור על ייצור הביצים.
    נקבת השליו היפני בוגרת, צריכה לאכול בין 14 גרם ל- 18 גרם של מזון ליום. 
    חשוב להגיש מזון טרי, שיהיה מאוחסן במכלים מכוסים עם מכסים מתאימים היטב, באזור נקי, יבש, ללא עכברי וחרקים. 
    למזון מאוחסן יותר מ- 8 שבועות חלה התדרדרות באיכות הוויטמינים ומרכיבים תזונתיים, במיוחד בחודשי הקיץ. 


  • מניעת מחלות ובקרה
    שיטות ניהול התברואה הן הערובה הטובה ביותר להגנת השלווים מפני מחלות. 
    ציוד, כגון כלובים, כלי אוכל, כלי מים וכלים אחרים יש לנקות ולחטא לעתים קרובות, מומלץ לעשות, אחת לתקופה, גם חיטוי מקצועי. 
    שלווים יפניים סובלים מאותן מחלות שמשפיעות על התרנגולות הביתיות, עם זאת, כאשר הלול או הכלוב, התזונה, ובעלי חיים יישמרו על היגיינה ברמה גבוהה, לא תהיה בעיה של תמותה. 
    שלווים שהתגלו כחולים צריכים להיות מבודדים מיד מהעופות הבריאים.
    שלווים שמתו יש להוציא מיד ולערוך להם אבחון וטרינרי - רצוי לפני תחילת הטיפול בלהקה (אם יש תמותה גדולה אפשר לבדוק רק מדגם).

ושיהיה לכם בהצלחה מלאה.


 




RE: לקסיקון שלווים - צבי דגן - 10-08-2018

שליו סיני -  Chinese Quail

[Image: FO6K3DX.jpg]
שליו סיני מכונה גם שליו אסייתי כחול או שליו המלך (שם מדעי: Coturnix chinensis).
מדובר בעוף קטן עד בינוני ממשפחת הפסיוניים, הוא הקטן ביותר מבין המינים בסוג שליו.
  • גובה: 8–10 ס"מ.
  • משקל: כ-25 גרם.
  • מוטת כנף: הזכר -  78–82 מ"מ; הנקבה - 80–84 מ"מ.
  • אורך הזנב: לזכר - עד 25 מ"מ. ולנקבה - עד 29 מ"מ.
  • סטטוס בטבע: יציב אך חלה מגמת הצטמצמות באוכלוסייתו. 
  • עונת הרביה: סוף מרץ עד אוגוסט.
  • מספר הביצים בתטולה: 8-15 ביצים.
  • משך הדגרה: 16-17 יום
  • צבעים - הראש כחול שחור, המקור שחור, הפנים והגרון שילוב של שחור ולבן, החזה כחלחל אפור בהיר, הבטן אדום ערמוני, הגב כחול כהה והרגליים צהובות עד כתומות.
    הזכר מקושט וצבעוני יותר מהנקבה שרובה צבועה בחום מנומר.

  • תפוצה: דרום-מזרח אסיה, בדרום אסיה ובאוסטרליה, כולל: הודו, סרי לנקה, הודו סין, איי הרפובליקה הסינית, חצי האי המלאי, איי אנדמן וניקובר, סומטרה וג'אווה.
  • בית גידול: השליו הסיני חי על הקרקע באזורים לחים כמו גדות אגמים וביצות, וליד שדות אורז שממנו הוא ניזון. 
  • תזונה: אורז, חרקים, (כולל טרמיטים), רכיכות, (אותם הוא הורג טרם אכילתם).
  • רבייה: השליו הסיני הוא עוף מונוגמי שחי כל חייו עם בן זוג אחד. 
    במהלך עונת הרבייה הזכר שהוא טריטוריאלי ביותר, משמיע 3 שריקות, הראשונה בקול צווחני והשתיים האחרות בקול עדין ומרוכך. 
    הקן בנוי על הקרקע, ומרופד בקש ועלים.
    הנקבה מטילה  6–12 ביצים בצבע זית – חום כהה, בעלות קליפה מחוספסת.

  • משקל הביצה: כ-4.5 גרם כל אחת. 
    הביצים גדולות מאוד יחסית לגופה של הנקבה שמתקשה לכסות אותן בגופה בעת הדגירה.
    הקן ממוקם מתחת לשיח כדי להגן על האפרוחים (שהם מקבוצת עוזבי קן), מפני טורפים. 
    האפרוחים בוקעים מהביצים לאחר כשבועיים וחצי. 
    הזכר לא משתתף באימון וגידול האפרוחים.
    לאחר כחודש האפרוחים מגיעים לבגרות מינית ומתחילים להזדווג בינם לבין עצמם.

  • השליו הסיני בשבי: היופי והצבעוניות של השליו הסיני, גרמו לכך שהוא הפך לציפור מחמד מועדפת. 
    המגדלים מחבבים את השליו הסיני גם בגלל פוריותו הגדולה, והשטח הקטן שנדרש לו למחייתו. 
    זנים חדשים פותחו וכיום מגדלים בשבי שלווים במגוון צבעים, בניהם:

  1. כסוף – זהו הפיתוח הנפוץ ביותר ונוצותיו הם בגוונים שונים של אפור פסטל מואר.
    הזן הופיע לראשונה כמוטציה טבעית, בבריטניה בשנת 1940.

  2. לבן – מדובר בצבע לבן אמיתי, ולא בהיעדר פיגמנטים (לבקן).
    לעתים לציפורים מזן זה יש נוצות צבעוניות, אך המגמה היא לפתח זן צח כשלג.

  3. אדום חזה – הראש והפנים שחורות עם פס לבן סביב העיניים. סינר אדום תלוי מן הגרון על כל החזה.
  4. אדום חזה כסוף – זן צבעוני מאוד עם ניגודים של הסינר האדום ורדרד על החזה, על רקע נוצות אפורות כסופות.
  5. קינמון – צבעו חום צהבהב כמו קינמון ועל כן בארצות הברית מכנים אותו בשם זה. ב
    אירופה הוא מכונה "פאון" (עופר) שכן צבעו מזכיר צבע של עופר איילים.

  6. כחול – נראה לבוש בסרבל אפור כחול.
  7. שחור – נראה כמו הכחול אך צבעיו כהים יותר.
  8. שנהב – צבעו בהיר יותר מזה של הכסוף ועל חזהו סינר אפור.
  9. פנינה – מזכיר את זן הקינמון אך הוא יותר בהיר ויש בו תערובת של צהוב עם חום בהיר.
[Image: oNU70XV.jpg][Image: bUBRLFu.jpg][Image: 4I8YcHv.jpg][Image: y51L7S1.jpg]
טיפים:
מדובר בשליו שקל לגידול ופופולארי מאוד בקרב מגדלי עופות נוי, נוח מאוד למתחילים.
ניתן לגדלו בלהקות בוואליר, הם מתרבים בקלות במשך כל השנה ובתנאי שמספקים להם תאורה ראויה - במשך 14-18 שעות אור ליום כדי לשמור על ייצור ביצים מקסימלית ופוריות. 
בוואליר ניתן לאפשר לנקבות לדגור בעצמן, כיוון שהאפרוחים זעירים מאוד.
יש לוודא שהרשתות דקות מספיק בכדי שלא יוכלו לצאת מתוך הוואליר כמו כן, יש להתהלך בוואליר שמאוכלס באפרוחים סיניים בזהירות יתרה.
הנקבות מקננות בדרך כלל באזורים בעלי סבך לכן יש להיזהר לא לדרוך בטעות על נקבות דוגרות.
נקבת השליו הסיני היא בד"כ אימא טובה וזהו מראה מלבב לראות נקבה קטנטנה שכזו מתהלכת לה עם שיירת אפרוחים קטנים.
האפרוחים גדלים במהירות, ויש לבדוק שכלי המים מתאימים לאפרוחים שלא יטבעו בתוכם, במידה ואין כלי מים מתאים בנמצא, ניתן להכניס לכלי המים, גולות קטנות מזכוכית, כדי למנוע טביעה.
לגולות האלה יש גם בונוס, הן נוצצות ובכך גורמות לאפרוחים להתעניין ולשתות מהמים.