לקסיקון שלווים

[צבי דגן]

שליו יפני - Japanese Quail

• מבוא:
  
  השלווים היפניים הם הפופולריים והחסינים ביותר ויכולים לשגשג גם בכלובים קטנים.
  הם אומנם מושפעים על ידי מחלות עופות נפוצות אבל הם די עמידים בפני רוב המחלות. 
  נקבה של שליו יפנית מגיעה לבגרות מינית בסביבות גיל 6 שבועות והן בדרך כלל מתחילות להטיל ביצים באופן מלא בגיל 7-8 שבועות. 
  בתנאים טובים, הנקבה אמורה להטיל כ-200 ביצים בשנה הראשונה. 
  החיסרון הגדול הוא שתוחלת החיים היא רק 2 עד 2 וחצי שנים. 
  לאחר סלקציה גנטית הגיעו למשקלו של זכר ל-100-140 גרם, ואילו הנקבות הן מעט כבדות יותר, במשקל 120-160 גרם.
  הנקבות מאופיינות בנוצות שחורות בהירות עם גוון שחור על הגרון והחזה העליון. 
  לזכרים יש גרון חום חלוד ונוצות חזה. 
  לזכרים יש גם צווארון - מעין טבעת כהה סביב הצוואר.
  הביצים של השליו היפני הם בצבע חום מנומר והם מכוסים לעתים קרובות עם חומר כחול בהיר, גיר. 
  כל נקבה אמורה להטיל ביצים עם דפוס ציור וצבע הקליפה שאופייני לה (מעין טביעת אצבע). 
  זנים אחדים יטילו רק ביצים לבנות. 
  הביצה הממוצעת שוקלת כ- 10 גרם, שמהווים כ- 8% ממשקל הגוף של הנקבה.
  האפרוחים הצעירים, סמוך לבקיעתם מהביצה' שוקלים 6-7 גרם וצבעם חום עם פסים צהובים. 
  הם מאוד עדינים וצריך לטפל בהם בזהירות יתרה.
  
  
• רבייה
  הניסיון מלמד אותנו כי יחס של זכר אחד לשתיים או שלוש נקבות בדרך כלל ייתנו פריון גבוה. 
  כאשר שלווים מוחזקים בלהקה, מספיק לגדל זכר אחד לשלוש נקבות כדי להפחית את ה"מלחמות" בקרב הזכרים. 
  זוגות שמגדלים בכלובים בודדים יזדווגו יותר ותהיה גם פוריות טובה. 
  עם השנים ועם התבגרות השלווים, הפריון פוחת במידה ניכרת. 
  יש להימנע מלזווג שלווים מאותה משפחה ובכל להקה צריך להכניס דם חדש.
  אחרת תגבר השכיחות של מוטנטים (חריגות) וזה עלול להפחית באופן משמעותי את ביצועי הרבייה עד לעקרות מוחלטת.
  לכן רצוי לסמן את השלווים ולערוך טבלאות פוריות ותפוקת ביצים.
  
  
• טרום ההדגרה וטיפול בביצה
  ריבוי שליו מוצלח מתחיל בתקופה טרום הדגירה. 
  יש לאסוף ביצים מספר פעמים ביום ולאחסן אותן בטמפרטורה של 15 מעלות צלזיוס.
  אין לאחסן במקרר ביתי משום שהוא קר מדי. 
  התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר ביצים מוחזקות לא יותר משבוע אחד לפני ההגדרה, לאחר מכן תחול ירידה בשיעור הבקיעות. 
  ביצי השליו צריכות להיות מטופלות בזהירות רבה מפני שהן רגישות מאוד להיסדק, לביצה סדוקה יש סיכויים קלושים לבקוע, אם בכלל.
  מדגרה מלוכלכת או אזור אחסון לא נקי הוא מקור עיקרי לזיהום ולמחלות. 
  יש כאלה שנוהגים לחטא את הביצים באידוי (עשן) לפי ההנחיות האלה:
  קח 25 גרם של קלי (אשלגן פרמנגנטי) ו- 35 מ"ל של פורמלין (40%) עבור כל מטר מעוקב של שטח חממה או המדגרה.
  שים את התערובת המחטא הזו בתוך כלי חרס או צלחת חרסינה אמייל (בנפח פי עשרה מזה של החומרים), ורק אז להוסיף את פורמלין אל התערובת.
  הימנע משאיפת האדים, או תחבוש מסכת מנשם מתאימה.
  חובה להשאיר במדגרה את המאוורר פועל ואת פתחי האוורור סגורים במהלך החיטוי, ואז לאחר 20 דקות, לפתוח את פתחי האוורור.
  לפתוח את החממה ואת האוורור במדגרה לאחר 20 דקות.
  במהלך החיטוי, הלחות צריכה להיות גבוהה, והטמפרטורה חייבת להיות בין 20 מעלות צלזיוס ל- 30 מעלות צלזיוס.
  
  
• הדגירה והטיפול
  תקופת הדגירה של השליו הוא 17-18 ימים. 
  בקיעות מוצלחות תלויות בהבנה טובה של בקרת הטמפרטורה והלחות של המדגרה.
  יש ללמוד את המלצות היצרן בקפידה, ולשמור אותם לעיון נוסף.
  בד"כ מתקינים במדגרה שני מאווררים - האחד שואף את האוויר מהחוץ פנימה, והשני נושף את האוויר מהמדגרה החוצה. 
  ישנם דגמים מסוימים של מדגרות שנועדו במיוחד שליו - כדאי להשתמש בהן. 
  ולמרות האמור, ביצי השליו היפני יכולות להיות מודגרות בכל סוגי המדגרות, אם כי ייתכן שיהיה צורך לשנות את מגשי הביצים במדגרות מסוימות. 
  יש להכניס את הביצים הגדולות יותר במגש ההדגרות.
  
  
• מדגרות מאווררות (בסיס חובה)
  מדגרות צריכות לשמור על טמפרטורת אינקובציה של 37.5 מעלות צלזיוס ±0.3 ולחות יחסית של 60%. 
  יש להפוך את הביצים כל 2-4 שעות (כיוון אוטומטי במדגרה) וזאת כדי למנוע הדבקת העובר לקליפה. 
  ביום ה- 14, צריך לבדוק ולהסיר את כל ביצים הסדוקות, העקרות ואלה שעוברים בהן מתים ראה כאן: בדיקת פוריות הביצה, ואיך מבצעים בדיקת "קנדלינג". 
  ואז, מעבירים את הביצים אל מגשי הבקיעה ולהפסיק את הסיבובים.
  יש לכוון את הטמפרטורה על 37.2 מעלות צלזיוס ולחות יחסית של 70%. 
  אין לפתוח את הדלתות במהלך תהליך הבקיעה. 
  
  
• מדגרת איוורור או אומנת איוורור
  אם נעשה שימוש באומנת, יש לכוון את טמפרטורת הדגירה הרגילה היא 38.3 מעלות צלזיוס במשך השבוע הראשון.
  ו- 38.8 מעלות צלזיוס למשך השבוע השני ולא יעלה על 39.5 מעלות צלזיוס עד שהבקיעה הושלמה. 
  יש למדוד את הטמפרטורה בחלק העליון של הביצים. 
  הלחות צריכה להיות פחות מ 70%, עד היום ה -14 של הדגירה ואז זה צריך להיות מוגדל ל- 70% ו-32.2 מעלות צלזיוס עד שהבקיעות הושלמו ב- 17 או 18 ימים. 
  
  
• למשתמשים במדגרות ללא מנוע שהופך את הביצים באופן אוטומטי
  שמירה על לחות מתאימה היא קריטית.
  באינקובטורים קטנים עדיין יכולה להיות בעיה, אין לפתוח את האינקובטור בתדירות גבוהה יותר ממה שנדרש כדי להפוך את הביצים, ואל תשאיר אותו פתוח לפרקי זמן ארוכים.
  את הביצים יש להפוך ביד (בעזרת כפפות חד פעמיות) לפחות שלוש פעמים ביום, ועדיף חמש פעמים ביום. 
  סימון בעיפרון בצד כל ביצה עשוי לסייע לך בהבאת סיבוב תקין. 
  רצוי להעביר את הביצים למקומות שונים באינקובטור במקרה הטמפרטורה אינה אחידה לכל נפח התיבה.
  אפרוחים שנדבקו לקליפה,לעתים קרובות, נוטים להשתרע במגשים, כדי למנוע זאת, יש להניח את הביצים לתוך שטח קטן או להדק את הגביע לתחתית של מגש הבקיעה לפני שהאפרוחים מתחילים לבקוע.
  
  
• הדגירה הטבעית
  אפשר גם להגדיר ביצי שליו יפני תחת תרנגולת - "ברודי בנטאם" או "תרנגולות משי" הם אידיאליים. 
  יש לדאוג שכל קבוצת הביצים יהיו בני גיל אחיד ולהציב אותן כך שהם יבקעו יחד.
  
  
• טיפול באפרוחים
  אפרוח של שליו הוא יצור קטן ועדין. 
  הקפדה על טמפרטורה הולמת היא חשובה מאוד. 
  הם צריכים חום קבוע ומתאים במשך כ- 3-4 שבועות לאחר הבקיעה. 
  אומנת מסחרית אמינה או כל מקור חום אחר המספק מספיק חום ניתן להשתמש בהצלחה, יש להניח את מקור החום כל  30-46 ס"מ מעל הרצפה. 
  למדוד את הטמפרטורה בגובה האפרוחים שתהיה 35 מעלות צלזיוס ולשמור על היציבות לפחות במשך כל השבוע הראשון מהבקיעה.
  אח"כ ניתן להוריד בהדרגה את הטמפרטורה בכ- 3.5 מעלות צלזיוס עד שאפרוחים מנוצים באופן מלא ועד לגיל כ- 3-4 שבועות.
  יש להקפיד על הגנת האפרוחים מפני כניסה של אוויר קר, במיוחד בלילה. 
  יש להקפיד ולהיזהר שהשליו הקטן לא יכנס למים ויטבע במי השוקתות. 
  צנצנת שימורים מזכוכית או בסיס פלסטיק, או שוקת אוטומטיות קטנה, עשיות לפתור את הבעיה.
  ניתן למלא מגש קטן בגולות או בחלוקי נחל קטנים, למלא במים וכך למנוע את הטביעה.
  בהגיע האפרוחים לגיל שבוע, ניתן להסיר את חלוקי הנחל בבטיחות. 
  חשוב לספק מים נקיים בכל הזמן ויש לנקות מדי יום את מכלי מים או שקתות. 
  רצפת האומנת צריכה להיות מרופדת בגלילי נסורת או נסורת שקונים בחנויות לחיות מחמד (נסורת מנגריה חשודה כמורעלת), שבבי עץ, חול ים בגובה 5-10 ס"מ מכוסה בנייר במשך השבוע הראשון לחייהם של אפרוחים. 
  עיתונים ישנים מתאימים למטרה זו אבל לא אידיאליים, עדיף להשתמש ב"נייר מגבת". 
  המזון צריך להיות מפוזר על הנייר כדי לעודד את האפרוחים הצעירים לאכול. 
  אם אפרוחים גדלים בכלובי רשת או על רצפת רשת, משטח הרצפה חייב להיות מכוסה נייר גס (קרטון) במשך השבוע הראשון גם כדי למנוע פציעות הרגל.
  
  
• תלישת נוצות או צורות אחרות של קניבליזם
  אירועים של קניבליזם עלולים להתרחש כאשר השליו היפני גדל על חוטי רשת. 
  חיתוך המקור מוקדם ככל האפשר בסביבות גיל ה-2 שבועות עשוי להיות לעזר, יש לעשות זאת ע"י אדם מנוסה ומיומן.
   ניתן להסיר את קצה המקור העליון באופן זמני עם קוצץ ציפורניים יעודי לציפורים (מספריים יעודיות). 
  אמצעי מניעה יעילים אחרים בדרך כלל הם צימצום מספר השלווים בכלוב כדי למנוע צפיפות.
  אפשרות נוספת היא - להפחית את עוצמת האור ולהגדיל את הסיבים תזונתיים. 
  יש לציין ולהתחשב בעובדה שהשלווים היפנים הם טריטוריאליים (ראה גם: נחלה) ויגנו על שטח המחיה שלהם מפני פולשים.
  
• דיור וציוד
  שלווים שוכנים לעתים קרובות בחדרים שדומים למוסכים. עם זאת, חדרים כאלה צריכים להיות מבודדים היטב ומאווררים היטב.
  חייב לספק להם הגנה מפני חתולים, מכרסמים וציפורים טורפים. 
  המקום צריך להיות מתוכנן כך שיבטיח לשלווים נוחות מרבית, שהמזון והמים יהיו נגישים ולאפשר גישה לניקוי הכלוב/הלול בקלות וביעילות. 
  שלווים מבוגרים יחיו ויתפתחו בהצלחה אם יהיה להם שטח מחייה לפחות של 145 סמ"ר (ברצפה) לכל שליו.
  אם שטח המחיה לא לרוחם, לעתים קרובות, בגידול בלהקות, הם לא יבנו קן, אלא יסתירו את הביצים. 
  
  
• מי שמגדל בכלוב: כלוב שהרצפה היא בגודל  15 × 20 ס"מ הוא גדול מספיק עבור שני שלווים, חשוב שיהיה גם גבוה. 
  הכלוב צריך להיות ממתכת אל חלד וגג דיקט כדי למזער פציעות ראש במקרים שהשלווים נבהלים וקופצים לגובה. 
  אבל מי שרוצה שהשלווים שלו יהיו שלווים, רגועים ושקטים, עדיף שישכן אותם בכלוב גדול יותר במידות האלה: 1.25-2.5 ס"מ של שטח רצפה וגבוה ככל האפשר.
  לדאוג לכלי אוכל ושוקטת מים.
  אם משתמשים בכלי למים, יש להחליף את המים לפחות פעמיים ביום. 
  
  
• דרישות האור
  השליו היפני דורש 14-18 שעות אור ליום כדי לשמור על ייצור ביצים מקסימלית ופוריות. 
  ראוי לציין שהשלווים אוכלים רק בשעות האור.
  משמעות הדבר היא כי תאורה משלימה חייבת להיות מסופקת בחודשי הסתיו, בחורף ובאביב כדי לשמור על הטלת ביצים סדירה. 
  
  
• תְזוּנָה
  מומלץ לתת מוזן גרוס כדי למזער את בזבוז מזון. 
  במשך ששת השבועות הראשונים יש להאכיל בתערובת שמכילה כ -25% חלבון, 12.6 מגה-ג'יאג' (MJ) של אנרגיה מסוגלות מטבולית (ME) לק"ג, וסידן של 1.0%. 
  אם זה לא זמין לכם בשוק, ניתן להשתמש בתערובת סטרטר של עופות (20% -22% חלבון), אבל אז האפרוחים יתפתחו לאט יותר.
  הדרישות התזונתיות של הפרגיות המתקרבות לבגרות דומות, מלבד העובדה שרמות הסידן והזרחן חייבות להיות מוגברות. 
  בגיל 5 שבועות, ניתן להוסיף להם אבני סידן או סבידה.
  הנחת דיאטות צריכה להכיל כ 24% חלבון, 11.7 MJ של אנרגיה מסוגלות מטבולית לקילוגרם, ו -2.5% -3.0% סידן. 
  אלה האחרונים עשויים להיות מוגברת ל -3.5% במזג אוויר חם כאשר השלווים אוכלים פחות מזון, אך עדיין דורשות סידן כדי לשמור על ייצור הביצים.
  נקבת השליו היפני בוגרת, צריכה לאכול בין 14 גרם ל- 18 גרם של מזון ליום. 
  חשוב להגיש מזון טרי, שיהיה מאוחסן במכלים מכוסים עם מכסים מתאימים היטב, באזור נקי, יבש, ללא עכברי וחרקים. 
  למזון מאוחסן יותר מ- 8 שבועות חלה התדרדרות באיכות הוויטמינים ומרכיבים תזונתיים, במיוחד בחודשי הקיץ. 
  
  
• מניעת מחלות ובקרה
  שיטות ניהול התברואה הן הערובה הטובה ביותר להגנת השלווים מפני מחלות. 
  ציוד, כגון כלובים, כלי אוכל, כלי מים וכלים אחרים יש לנקות ולחטא לעתים קרובות, מומלץ לעשות, אחת לתקופה, גם חיטוי מקצועי. 
  שלווים יפניים סובלים מאותן מחלות שמשפיעות על התרנגולות הביתיות, עם זאת, כאשר הלול או הכלוב, התזונה, ובעלי חיים יישמרו על היגיינה ברמה גבוהה, לא תהיה בעיה של תמותה. 
  שלווים שהתגלו כחולים צריכים להיות מבודדים מיד מהעופות הבריאים.
  שלווים שמתו יש להוציא מיד ולערוך להם אבחון וטרינרי - רצוי לפני תחילת הטיפול בלהקה (אם יש תמותה גדולה אפשר לבדוק רק מדגם).
  

ושיהיה לכם בהצלחה מלאה.