תוכי נהיה חרדתי

[צבי דגן]

ראשית, אני מקווה שברור לך, שאף פעם את תצעקי על התוכי שלך, זה רק עלול להחמיר את המצב.

• זה רק יעודד התנהגות בלתי רצויה שלו, מכיוון שתוכים לא רואים קולות רמים כמשהו שלילי.
  
• נסי לא להתרגש מנשיכות או מהתנהגויות מוזרות אחרות שלא היית רגילה אליהן בעבר.
  לפעמים, זה יכול להיות קשה, במיוחד אצל התוכים הגדולים כמו שלך, הנשיכות האלה יכולות להיות מאוד כואבות.
  אבל אם את יכולה לשמור על קור רוח ולמעשה להתעלם מהביס, מהר מאוד, התוכי ילמד שנשיכות לא מביאות אותו לשום מקום.
  
• אף פעם לא לפגוע בתוכי שלך גם לא בעזרת עיתון מפית (או כל חפץ אחר).
  מלבד היותם מסוכנים מאוד, זה חסר טעם מכיוון שהתוכי לא יכול לקשר בין התנהגות האלימה למעשיו.
  "סבלנות" היא יתרון חשוב בעת התמודדות עם תוכי שההורמונים "משתוללים" בגופו.
  
• המצב הזה עלול להימשך בין מספר שבועות לחודשים ספורים (כן, לפעמים - משך הזמן ארוך מידי). עם הרבה עבודה וחיזוקים חיוביים, תמצאי שהתוכי שלך בסופו של דבר יהיה שוב נחמד וזה יהיה שווה את כל הכאבים שמגיעים עם גיל ההתבגרות של התוכי.
  
• לא פחות חשוב הוא שתהיה לו תזונה מאוזנת ומגוונת (אשמח אם תצייני את התפריט השבועי של התוכי שלך)
  
• כמו כן, למרות שיש כלוב גדול למדיי (A50), כדאי מאוד לאפשר לו לשהות על הסטנד עם השגחה מלאה.
  אפשר לתת לו בובה (רצוי של תוכי) כדי שיוכל לפרוק את החדפים המיניים.