תוכים מחוברתים, כמו קוקטיילים, יכולות לפעמים להטיל ביצים גם כשאין להן בן זוג. למעשה, לקוקטיילים יש נטייה גנטית שגורמת להם להטיל יותר ביצים מאשר מיני תוכים אחרים. 
למרות שאתה עשוי להיות מופתע כשנקבת הקוקטייל שלך תמשיך להטיל ביצים, לכאורה ללא סיבה כלל, יש למעשה כמה סיבות מדוע היא עשויה לעשות זאת. 
למרבה המזל, ישנן פעולות שתוכל לנקוט כדי לעצור את הטלת הביצים המתמשכת שלה.
פעולה א': מניעת הטלת ביצים מהקוקטייל שלך

ציפורי אהבה יכולות להיות חיות מחמד נפלאות וחביבות. 
הן נוטות לפטפט, הן חמודות ומופיעות בשפע צבעים יפים, בנוסף להיותם יצורים חברתיים מאוד. 
עם זאת, לא ניתן לזהות את הזוויגים בקלות כמו את רוב המינים המוחזקים כחיות מחמד. 
אם אתה מעוניין לגדל להקת ציפורי אהבה, אך אינך רוצה שהם יתרבו, חשוב שתדע לזהות את הזוויג שלהם לפני שתשים אותם באותו כלוב. שאם לא, תוכל בסופו של דבר, לקבל יותר ציפורים ממה שציפית או רצית.
חלק א: קביעת המין באמצעות בדיקות גופניות

אנשים רבים מקשרים רומנטיקה לציפורי אהבה. ישנם תשעה מינים שונים של ציפורי אהבה, שהם תוכים קטנים עם נוצות נוצצות.
אם יש לך ציפורי אהבה או שאתה רוצה להחזיק ציפורי אהבה ולגדל אותן, זה דורש הרבה התחשבות ומחויבות, במיוחד מכיוון שהן מונוגמיות לכל החיים. עם זאת, על ידי זיווג ציפורי האהבה ודאגה נאותה להם ולביציהן, גידול הציפורים היפות האלה שגרמו לכאורה להשראת יום האהבה יכול להיות תהליך לא פשוט יחסית.
חלק א: מתכוננים לגדל זוג

מהי המשמעות של הפוליגמיה?

פוליגמי מתאר את התנהגות ההזדווגות עם כמה בני זוג במהלך עונת רבייה אחת, בדרך כלל כאשר זכר אחד מזדווג עם מספר נקבות. 
תופעה הפוכה, כאשר נקבה אחת מזדווגת עם מספר זכרים,המצב מכונה התנהגות פולינדרטית או פולינדריה במקום פוליגמיה, אם כי פוליגמיה יכולה לחול על כל אחד מהמגדרים. 
תופעת הפוליגמיה קיימת אצל ציפורים רבות וזאת במטרה להגדיל את סיכוייה להצלחת הרבייה ולהעביר את הגנים שלהן לדור הבא של האפרוחים.
מדוע לציפורים יש בני זוג שונים
ישנן סיבות רבות מדוע הפוליגמיה מועילה לציפורים. כאשר לציפור יש כמה בני זוג, השילוב הגנטי של התכונות שעוברות לצאצא הנוצר מגוון יותר. זה מגדיל את הסיכוי שלפחות חלק מהגוזלים/אפרוחים יהיו חזקים יותר, מהירים יותר, חכמים יותר ומצוידים טוב יותר בכדי לשרוד לבגרות. 
סיבות נוספות לפוליגמיה כוללות:
הגדלת גודל האוכלוסייה האינדיבידואלי באמצעות בני זוג מרובים, מה שיוצר את הדור הבא גדול יותר במקרה של שיעורי תמותה גבוהים יותר. 
כאשר מטילים יותר ביצים, סביר להניח שיותר אפרוחים יהיו מסוגלים לשרוד.
חיבור למספר בני זוג שיכולים לספק תמיכה בזמן הדגירה של הביצים או האפרוחים/הגוזלים הצעירים מאוד זקוקים לטיפול והגנה נוספים. 
יותר מגנים למבוגרים יכולים להגן טוב יותר על אפרוחים צעירים.
גידול של צאצאים מרובים בכל עונת גידול.
בני זוג שונים עשויים לספק טיפול לגזעים צעירים יותר אפילו בעוד ביצים נוספות מונחות ובוקעות.
כל הסיבות הללו עוזרות להגדיל את הסיכוי שלכל מבוגר, העוף המזדווג, יהיה מסוגל להעביר את הגנים שלהם לדור חדש של אפרוחים.
יחסי ציפורים פוליגמיים

התנהגות פוליגמית נפוצה למדי בקרב ציפורים אך מידת הפוליגמיה יכולה להשתנות מאוד. 
הרבה יותר שכיח שלזכרים יש בנות זוג מרובות בעונת הקינון. עם זאת, בחלק מהמינים דווקא הנקבות ידועות כבעלות זוגות עם זכרים מרובים, אפילו עד כדי גידול גזעים שבהם יש לאחים מאותה תטולה, אבות שונים. 
הפוליגמיה נפוצה בעיקר בתנאי קינון קשים שמחייבים את הציפורים להשתמש בכמה בני זוג כדי להגדיל את הסיכוי להישרדות הצאצאים.
בזיווג פוליגמי, בן הזוג הפחות פוליגמי, בדרך כלל הנקבה, אחראי לרוב הטיפול והגידול של הצעירים, החל מבניית הקן ועד לדגירה והאכלה. עם זאת, ניתן לשתף חובות אלו בהתאם לרמת הפוליגמיה של בן הזוג ומצבם של בני זוג הנוספים.
במקרים מסוימים, מבוגרים מאותו מין עשויים שלא להתחרות, אלא לשתף פעולה עם חברים כדי להבטיח לכל הצאצאים טיפול טוב יותר וסיכוי גדול יותר להישרדות.
מדוע פוליגמיה של ציפורים לא תמיד עובדת
בעוד שלפוליגמיה עשויים להיות קשרים שליליים למערכות יחסים אנושיות, חשוב לזכור כי לציפורים אין אותם קשרים לכל החיים לבני זוגם.
אפילו מיני ציפורים רבים שבדרך כלל מהווים זוג לכל החיים יכולים להיות פוליגמיים בתנאים הנכונים. הדבר החשוב ביותר הוא שהצאצאים ישרדו וישגשגו, לא משנה כמה בני זוג נחוצים. 
פוליגמיה לא עובדת עבור כל מיני הציפורים, עם זאת, וכמה ציפורים, כולל דורסים, ומינים ארוכי-חיים אחרים, הם כמעט אך ורק מונוגמיים.

פוליגמיה לא תעבוד כאשר ציפורים דורשות:

דוגמאות ציפורים פוליגמיות
רוב מיני הציפורים בעולם יכולים להיחשב פוליגמיים במידה מסוימת, תלוי איך מסווגת פוליגמית העופות. 
באופן כללי, ציפורים אינן מוצהרות כפוליגמיות לחלוטין אלא אם כן היא מתועדת היטב כי מרבית בני המין מחפשים בכוונה ובעקבית כמה בני זוג שונים באותה עונת גידול. 
אם פוליגמיה מתרחשת רק לעיתים רחוקות או רק בתנאים חריגים, ייתכן שהמין לא ייחשב לפוליגמי באמת. 
אצל מינים נדירים, בסכנת הכחדה או פחות נחקרים, הרגלי ההזדווגות הכלליים אינם ידועים לעתים קרובות ויכול להיות קשה לשפוט האם מערכות היחסים העופות הללו פוליגמיות או לא.
מיני ציפורים הידועים בזכות התנהגותם הפוליגמית העקבית כוללים את הדרור המלחי, ברני הבית, ציפור השחורים הכנפיים האדומות, הודו הבר , הבובולינק והפלארופה בצוואר האדום.
חיזור של ציפורים:

קרדיט: the spruce pets

הצבע הטבעי והנפוץ ביותר גם בשבי, הוא האפור. 
לקוקטייל יש שני פיגמנטים עיקריים: מלנין וליפוכרום.
פיגמנט המלנין אחראי על גווני האפור והחום, ופיגמנט הליפוכרום אחראי על גווני הצהוב והכתום.
המוטציות השונות נוצרות מהשינויים וביחס בין  כמויות הפיגמנטים שיוצרים דומיננטיות. 
דוגמה: אצל הקוקטיל במופע לוטינו, אין בכלל פיגמנט מלנין, ולכן הנוצות הן בצבע צהוב כאשר רק הפיגמנטים של הליפוכרום בא לידי ביטוי בפנוטיפ.
במוטציית הפנים הלבנות, פיגמנט המלנין הוא הדומיננטי ומונע את הופעת פיגמנט הליפוכרום, לכן צבע הנוצות הוא אפור או לבן ואין צבע צהוב/כתום באזור הראש, כמו בקוקטייל אפור רגיל.

 אפור טבעי
מופע הזכר: צבע גוף אפור, צבע ראש וציצית צהובים, לחיים כתומות.
מופע הנקבה: צבע גוף אפור, צבע ראש וציצית אפורים עם מעט צהוב (לפעמים הצהוב לא מופיע), הלחיים כתומות דהויות יותר מאשר אצל הזכר.
בחלק התחתון (הפנימי) של נוצות התעופה ושל נוצות הזנב, יש פסים ו/או נקודות לבנות.

 ווריאציות מוטנטים שונות של אפור טבעי
 פנינה  
הפנינה נכרת בעיקר בגלל הסימנים באזור הכנפיים והגב.
מופע הזכר: רוב הזכרים יאבדו את סימני הפנינה עד גיל שנה. מעטים יישארו עם סימני פנינה דהויים, מעין "צל" של פנינים.
מופע הנקבה: הנקבות יישארו עם הפנינים במשך כל חייהן.
 פנינה כבד
סימני פנינה סימטריים, ברורים, חזקים, יותר מפנינה רגיל.

 ווריאציות מוטנטים שונות של פנינה

 פייד 
הקוקטייל מוגדר כ"פייד" כאשר באזורים מסוימים בגוף חסר הפיגמנט מלנין (אפור), לכן הנוצות יהיו בצבע צהוב או לבן.
 פייד כבד
הקוקטייל מוגדר כ"פייד כבד" כאשר המופע מושלם כלומר ש-75% מגופו יהיה בצבע צהוב, ו-25% יהיו אזורים אפורים סימטריים בכנפיים ובגב, ואילו נוצות תעופה וזנב יהיו לבנות.
 פייד קל
הקוקטייל מוגדר כ"פייד קל" כאשר המופע יהי אסימטרי, כלומר שאזורים שונים בגוף יהיו בצבע לבן או צהוב.
 נשא פייד
הקוקטייל מוגדר כ"נשא פייד" כאשר אזור מזערי בגוף יהיה בצבע לבן או צהוב, מה שמרמז לנו מרמז שהתוכי הוא מוטנט ונושא את גן הפייד.
 מימין: פייד כבד, באמצע: פייד קל, משמאל: נשא פייד.

 ווריאציות מוטנטים שונות של פייד

 קינמון
הקוקטייל מוגדר כ"קינמון" כאשר במופע יש גווני חום במקום אפור, אזור פנים צהוב, רגליים ומקור בהירים.
זכר ונקבה: הבדלים הם כמו באפור רגיל. לזכרים יהיה יותר צבע צהוב באזור הפנים מאשר לנקבות.
מימין: נקבה   משמאל: זכר

 ווריאציות מוטנטים שונות של קינמון

 פאלוו
עיניים אדומות, נוצות בצבע חום כמו קינמון אך בהיר יותר, רווי צהוב, רגליים ומקור בהירים.
זכר: לרוב יקבל יותר מלנין בבגרותו, ויהיה בגוון כהה יותר מאשר הנקבה.
פאלוו זכר                                                                                                                       פאלוו נקבה

 לוטינו
צבע גוף צהוב או לבן, פנים צהובות, לחיים כתומות.

ווריאציות מוטנטים שונות של לוטינו
 אלבינו (לבקן)
אלבינו טבעי אמתי, הוא נדיר.
האלבינו הנפוץ יותר שנוצר במכוון הוא שילוב של לוטינו ופנים לבנות.
קוקטייל אלבינו אמתי  (לבן עם עיניים אדומות)                                                                                                  קוקטייל שילוב של לוטינו ופנים לבנות
 פנים לבנות 
צבע גוף אפור.
זכר: פנים לבנות (כמו פנים צהובות באפור טבעי).
נקבה: פנים אפורות, פסים/נקודות לבנות בחלק הפנימי של נוצות התעופה והזנב.

ווריאציות מוטנטים שונות של פנים לבנות

 לחיים צהובות 
הלחיים בצבע צהוב/זהב.

ווריאציות מוטנטים שונות של לחיים צהובות

 פני פסטל
פנים בהירות יותר, צבע צהוב לימוני בראש, וצבע אפרסק בלחיים, צבעי פסטל.

ווריאציות מוטנטים שונות של פני פסטל

 קוקטייל כסף
זכר ונקבה: הבדלים כמו אפור טבעי - הזכר לרוב יהיה כהה יותר מהנקבה.
כסף פקטור בודד: צבע גוף בצבע אפור בהיר יותר מהאפור הרגיל, צבע כסף.
כסף פקטור כפול: צבע גוף אפור בהיר יותר מהכסף הרגיל.

ווריאציות מוטנטים שונות של קוקטייל כסף

 קוקטייל זית 
צבע גוף אפור בהיר רווי בצהוב, מזכיר צבע זית/ירוק בהיר.
מימין: זכר, משמאל: נקבות.
ווריאציות מוטנטים שונות של קוקטייל זית

  ספנגל
מראה דמוי צל של הנוצות בכל הגוף, עם אזורים כהים יותר.

ווריאציות מוטנטים שונות של קוקטייל ספנגל


קרדיט: דפוסי קוקטייל ומוטציות // קוקטיילים

המונח "מוטציה צבעונית" אצל ציפורים, מתייחס לציפור שהנוצות שלה מציגות צבע שונה ממה שבדרך כלל מופיע בטבע.
גנים צבעוניים
הקוד לנוצות בצבע מסוים נישא על הגן של הציפור. 
לכן ניתן לגדל ציפורים עם קודים גנטיים לצבעים שונים יחד, וליצור מוטציות צבע חדשות ושונות ע"י הכלאות.
גידול למוטציות צבעוניות הפך לפופולרי במיוחד בסחר בציפורים כבר לפני זמן רב, כאשר מגדלים ממינים רבים שואפים ליצור את הציפור המושלמת במגוון של צבעים יפים ולעתים לא שגרתיים. 
כמה מינים שידועים לבצע את הגנים עבור מגוון רחב של מוטציות צבע הם התוכים, כמו; תוכונים, קוקטיילים, משפחת הדררות ועוד. 
מגדלים שעובדים עם מינים אלה הצליחו ליצור ציפורים במספר יוצא דופן של צבעים וגוונים.
בעוד שציפורי מוטציה צבעוניות רבות כבר זמינות, הנוהג להרבות למוטציות אלה הוא חדש יחסית, ולכן וריאציות חדשות בנושאי צבע צצות בציפורנים ברחבי העולם מדי יום. 
טרם גודלו מיני ציפורים רבים לצורך מוטציות צבע, אך עם הידע הגובר בנושא הגנטיקה, האפשרויות לשילובי צבעים שונים הן כמעט אינסופיות.
 ניתן לגדל את תוכי קתרין (Bolborhynchus lineola) לצורך מוטציה בצבע כחול.


אופן מתן שמות לסוגי המוטציות צבע השונות
לכל אחד מסוגי המוטציות-צבע השונים יש שמות אופייניים, וחלקם אינם ברורים כמו שהייתם חושבים! 
השם הנכון לציפור מוטציה צהובה למשל, יהיה לוטינו. 
מוטציות אחרות, כגון גרסאות כחולות כהות יותר או בהירות יותר, יכולות להיות בשם קובלט או ויולט. 
עבור מרבית בעלי התוכים, המינוח שמשמש לתיאור הציפור אינו חשוב כמו המצב הכללי של הציפור עצמה - אך אלה שמעוניינים להרבות את התוכים, יהיה צורך לדעת את הרקע הגנטי של התוכי שהם מתכננים לרכוש. 
רוב המגדלים גאים במוטציות שלהם והם יוכלו במהירות ובשמחה לספר לכם בדיוק איזה סוג של ציפורי מוטציה צבעוניים מהווים את ציר הגידול שלהם, ולכן כדאי להיות מוכנים לברר לגבי מוטציות שלא שמעתם עליהן לפני שאתה רוצה לדעת מה אתה מגדל.

כיצד פועלים גנים צבעוניים
הדרך הקלה ביותר להסביר כיצד פועלים גנים צבעוניים היא דוגמה. 
למשל, התוכים שלי "אוליבר" מקבוצת תוכים בעלי טבעת הצוואר שלי, הוא ירוק. זהו הצבע הטבעי או הרגיל עבור הדררות בטבע. 
אביו של אוליבר היה גם ירוק רגיל, אבל אמו הייתה לוטינו! המשמעות היא שאוליבר הוא מה שמכונה רינגק מפוצל לוטינו. 
אם היה מזדווג עם רינגק אחר ומביא צאצאים, יתכן שחלק מהצאצאים שלו היו לוטינו למרות שהוא ירוק רגיל. 
אותו היגיון חל על כל המוטציות הצבעיות וזה מה שמאפשר את המערך הרחב והלא נראה אינסופי של מוטציות חדשות.
ככל שהמגדלים ממשיכים לעבוד עם שילובי צבעים ומינים חדשים, ציפורי מוטציית הצבע הופכות להיות פופולריות יותר ויותר וזמינות בקרב המגדלים. 
מי שמעוניין לרכוש תוכי של מוטציית צבע למטרות תוכי מחמד או לגידול, צריך לפנות למועדון הציפורים המקומי שלהם או לווטרינר שיש לו ניסיון עם תוכים למידע על טיפול בציפורי מוטציה צבעונית וליצור קשר עם מגדלים טובים ואמינים.



קרדיט: the spruce pets

ניסוי מעבדה במעבדת ביולוגיה בית הספר קלעי גבעתיים 27/10/19

מטרת המעבדה: לתרגל הפקת DNA  מפטל (קפוא של סנפרוסט) בעזרת ציוד ביתי
ציוד

הקדמה
ה- DNA הוא החומר התורשתי שמצוי בכל היצורים החיים בתאים הָאֵיקַרְיוֹטִים (יצורים תאיים בעלי גרעין ואברונים) כתאים בעלי גרעין ה- DNA מצוי אך ורק בגרעין והוא אינו יוצא משם בשום שלב במחזור התא.
לעומת זאת, בתאים פרוקריוטים (יצורים בעלי תא אחד חסרי גרעין) ה- DNA מפוזר בַּצִיטוֹפְּלַזְמָה  (החלק הכולל את כל אברוני התא פרט לגרעין) ומכאן שהוא נתון לסכנה גדולה יותר (סכנה של פירוק על ידי אנזימים או על ידי חומרים רעילים).
בניסוי הנוכחי נפיק DNA  מתאי פטל. תאי פטל הם תאים של צמח ולכן הם עטופים בדופן קשיח.

תזכורת
קרום התא בנוי משני חומרים עיקריים: שומנים וחלבונים, לכן על מנת לפרק את קרום התא יש צורך להמס את השומנים ולפרק את החלבונים.
גם הגרעין עטוף באותו קרום, הקרום הוא גם מסביב לכל התא וגם מסביב לגרעין משום שקרום התא הוא מבנה אוניברסלי.
כדי להמס את קרום התא נוסיף תמיסה שנקראת תמיסת בופר.
תמיסת בופר מכילה בתוכה דטרגנט שמפרק שומנים וחלבונים.
לבופר יש תפקיד נוסף והוא לבלום שינויים ב- PH.

תיאור הניסוי בתמונות

לקיחת 10 מיליליטר בופר 

סרטון כתישת הפטל עם תמיסת הבופר: 



לאחר 5 דקות נבצע סינון ראשוני אל תוך המבחנה

נותרו חתיכות פטל גסות לכן היה צריך לסחוט, ראו סרטון:


ועכשיו סינון שני במבחנה חדשה: 




לאחר הסינון השני שופכים אתנול למבחנה

סרטון התוצר: 


מחכים 10 דקות ולאחר 10 דקות רואים בבירור את שכבת ה- DNA

הרמת מולקולת ה DNA   לתוך כוס המדידה

הוספת פנול אדום (בסוף תבינו למה להוסיף ותבינו למה זה יצא צהוב)



הנוזל הפך לצהוב

ולבסוף ניקיון הכלים

סיכום
הפקת ה- DNA  נעשתה בשלושה שלבים:
 השלב הראשון היה שלב שבו שברנו באופן מכנית את דופן התא (על ידי כתישה) והוספנו גם תמיסת בופר לשם פירוק השומנים והחלבונים על קרומי התא.
 השלב השני היה שלב הסינון, שבו הפרדנו בין חלקיקי תאים שבורים שנשארו על הגזה, ובמבחנה קיבלנו נוזל עם DNA, מים, וסוכר.
     הנוזל הזה מכונה מיצוי.
 השלב השלישי נועד כדי להפריד את ה- DNA  מיתר המיצוי, הדבר התבצע בעזרת אלכוהול קר.
 מה עשה האלכוהול? - האלכוהול גרם להיפרדות מולקולות ה- DNA מהתמיסה הממית שכן האלכוהול פחות קוטבי מהמים.
    ככול שהאלכוהול קר יותר כך מסיסות ה- DNA במים יורדת עוד יותר. וה- DNA ייפרד מהתמיסה.
 במבחנה קיבלנו פזות = שכבכות, כאשר השכבה העליונה הייתה ה- DNA.
 לסיום הוספנו אינדיקטור, פנול אדום - הוספנו אותו לשם כדי לוודא שמה שהופק הוא אכן  DNA.
     ל- DNA יש אופי חומצי בזכות הזרחן שבנוקליאוטיד (בנוקליאוטיד - ראש זרחה) 
     האינדקטור פנול אדום משנה את צבעו בסביבה חומצית - מאדום לצהוב.
 בתמונה הוספתי לכוס עם ה-DNA והפנול אדום מים, שנתנו בסיסיות והסביבה נעשתה פחות חומצית ולכן החומר שינה בחזרה את צבעו לאדום.

  היה נחמד מאוד

המאמר נערך ותורגם ע"י קספר / casper, עבור תוכיפדיה, מהאתר הבא (תקליק על התמונה)
 

מהו מין?
הטקסונומיה היא תהליך סיווג האורגניזמים על פי מידת קשריהם הדוקים. בעלי החיים מסווגים לקבוצות שונות. בדומה לארגן המשרד לתיקיות. בחלקו העליון ממלכות: חיידקים, פטריות, צמחים, פרוטיסטים  (כמו אצות ואמבה), בעלי חיים.
ממלכות אלו מחולקות עוד למערכה, מחלקה, משפחה, סוג ומין.
ציפורים שייכות לשכבה Aves - מחלקת העופות.
התוכים שייכים לסדרת Psittaciformes - תוכאים.
אם אתה מגדל תוכים, כנריות או זרזירים, הסדרה שהיית מעוניין בו הוא Psittaciformes - תוכאים.
בתוך כל מחלקה יש משפחות. מחלקת התוכים מכילים שלוש משפחות המחלקות אותו לקוקטילים, לורי ותוכים אחרים.
בעלי חיים נקראים לרוב בשמותיהם המדעיים, המורכבים מהסוג והמינים.
השם המדעי נכתב תמיד באיטליה, כאשר שם הסוג מופיע באותיות קטנות ושם המינים קטן.
מדוע כל זה חשוב לנו?
מכיוון שלציפורים יש שמות נפוצים שונים, תלוי היכן אתה נמצא.
לדוגמה, Eolophus roseicapillus ידוע כ"גאלה" באוסטרליה מולדתה.
לakarikis קקריקי יש גם שילוב של שמות נפוצים: קאקים, Kakarikis, תוכי ניו זילנד, אדום קדמי, אדום מוכתר, ועוד.
השם המדעי הוא דרך לתקשר ולהבין על איזה בעל-חיים אתה מדבר. לפעמים זו הדרך היחידה.
אין שם נפוץ לסוג Brotogeris, הכולל תוכים של מאייר, ג'רדין, סנגלים ותוכי שכמייה או תוכי ראש חום.

איך נקבעים המינים?
מינים יכולים להיווצר כאשר האוכלוסיות מתחלקת. 
נניח שיש סוג של ערבות שבהם יש חיים בברזיל. חלק מאוכלוסיית הערבות מופרדת מהאוכלוסייה העיקרית על ידי שרשרת הרים. קבוצה קטנה יותר זו מתערבת ומתאימה את עצמה אל הסביבה החדשה. בסופו של דבר האוכלוסייה החדשה לא תכיר באוכלוסייה המקורית הזו. הם לא יתמזגו ברצון עם האוכלוסייה הישנה גם אם המרחקים בניהם יתקצרו לפתע שוב.
דרך נוספת שמינים יכולים להיווצר היא כאשר ציפורים מסוימות בתוך מין בוחרות בני זוג עם מאפיינים דומים.
בני האדם עושים זאת - אנשים נוטים לבחור פרטנרים שדומים פיזית לעצמם.
יש פסיכולוגים שמייחסים זאת לעובדה שאנשים רבים חוששים להתקרב לאנשים עם מאפיינים גופניים יוצאים מן הכלל. 
הווארד וורן, אחד המומחים הבולטים יותר של התפתחות החקלאות, גילה שכשהוא ערך תצפיות על שינויים בכתמים צהובים (Aratinga auricapilla) בלהקה, הציפורים הצבעוניות ביותר התערו והתערבבו אלה באלה.
דור אחר דור הציפורים המשיכו להזדווג באופן זה - ציפורים פשוטות בחרו בני זוג פשוטים, ציפורים עם קצת יותר כתמים צהובים הזדווגו עם ציפורים אחרות שהיו דומות להן וקצת יותר צהוב. בסופו של דבר היו לו חיבורים עטופי צבע צהוב כה נרחב עד שהם נקראו "קוניור שמש"או Jendays.
הוא תיאר שכך ייתכן שהתפתחו מינים וסוגים של תוכים, רק מציפורים שבאופן טבעי נמשכים לתוכים אחרים עם צבע נוצות דומה דומה.
בסופו של דבר הציפורים הפכו שונות כל כך, עד שכבר לא הכירו בציפורים הרגילות כאותו מין שמהם יתפתחו.
להלן המאמר המלא: The Gold-Capped, Jenday and Sun Conures
הכלאה
מה זה הכלאה?

הכלאה היא צאצאיהם של שני מינים שונים.
זה לא כמו מוטציה, שהיא וריאציה גנטית בתוך מין.
ההיברידיות משתנות בהתאם לקשר הדוק עם מין ההורה. היברידיות, כמו אמזונה צהובת כנף, יכולות להופיע רק בין מינים שקשורים זה לזה.
אם מיני ההורים אינם קשורים קשר הדוק הם לא יכולים לייצר צאצאים בכלל יחד (למשל כלבים וחתולים).
חלק מהשילובים יפיקו תוצאות היברידיות אך כלאיים אלו יהיו סטריליים (למשל, סוסים וזברות יעשו "זברה" סטרילית).
הסיבה לכך היא שהגנים אינם מסונכרנים מכדי ליצור מערכת רבייה בת-קיימא.
אם מיני ההורים קשורים זה לזה באופן הדוק, ההיברידיות יהיו פוריות (למשל כלבים, זאבים). עם זאת, תכונות אחרות עדיין אינן מסונכרנות. התנהגויות במיוחד יתערבבו. למשל, הדרך בה ציפורי אהבה נושאות חומרי קינון נקבעת גנטית. לאלו מכם שלא עובדים עם ציפורי אהבה, התוכים הקטנים האלה יארגו קני סל בתוך ארגזי הקן שלהם. הם יקרעו פיסות עיתון, יאספו עלים וחפצים אחרים ויישאו אותם חזרה לקן. לכל מין יש שיטה משלה לנשיאת חומרים ולעומת זאת הכלאה של הצאצאים אין להם מושג כיצד לעשות זאת נכון.
ציפור האהבה בעלת צווארון הצהוב נושאת רצועה אחת של חומר קינון בכל פעם בין נוצות הכנף, אך ציפורי האהבה בעלת פנים אדומות קשורים תוחבת את קצותיהם של כמה רצועות מתחת לנוצות הכנף שלה ועפות אל הקן כשהרצועות נגררות.
תוצאות הכלאיים בין שני המינים הללו מנסים לתלות רצועות לנוצות הכנף שלהם אך אינם יכולים לעשות זאת נכון.
לפעמים ההיברידיות לא מצליחות להשלים את המתיחה, לעתים קרובות יותר הם מחזיקים את רצועת הנייר באמצע במקום בקצה, ואינם מצליחים להרפות את הרצועה לאחר שתקעו אותה, או תחבו אותה למקום הלא נכון, וכך רצועות רבות לא מגיעות לתיבת הקן.
התכונה הגנטית של ההיברידית לנשיאת חומר קינון מכילה ככל הנראה הוראות סותרות.
הגנים נושאים כמות עצומה של מידע על איך נראה אורגניזם ואיך הוא יפעל. מבחינה גנטית, בני אדם ושימפנזים הם רק חלק זעיר מהשונות זה מזה, ובכל זאת מסתכלים על ההבדל העצום שההבדל הזעיר עושה!
כלאיים, אפילו קשורים זה לזה, מערבבים את ההבדלים בין המינים ברמה הגנטית. הדוגמה של ציפור האהבה שלמעלה מראה כיצד ניתן להשפיע על התנהגות. 
גזעי לעומת היברידי
מגדלים רבים מבלבלים בין שני המונחים הללו. זן הוא צאצא שנוצר בווריאציה בתוך מין. אצל כלבים ביתיים אלפי גזעים, מהדוברמן להאסקי ועד טרייר, כל אלה הם אותו המין.
גזעים חדשים נוצרים במהלך הביות, התהליך שבאמצעותו האדם מגדל בעל חיים למטרת מאפיינים ספציפיים עד שהוא הופך למין נפרד מאוכלוסיית הבר המקורית.
לעומת זאת התוכים אינם מבויתים באמת, אם כי חלקם, מגיעים לשם.
גזעים נוצרים באמצעות גידול סלקטיבי וסלקציה, באותה דרך בה הייתם בוחרים ציפורים כדי לבודד מוטציה צבעונית.
מדוע יש להימנע מהיברידיות

חיש להימנע מיצירת גוזלים היברידיים-היברידיזציה, (כילאים), בעיקר משום שצבעי הנוצות פחות יפים מאשר לתוכים ה"רגילים", הטבעיים.
כמו כן, משום שברוב המקרים מתקבלים גוזלים שבבגרותם יהיו עקרים ולא יוכלו להעמיד צאצאים.
בתחילת שנות התשעים חוקק חוק שימור ציפורי הבר. זה הגביל את הייצוא והיבוא של כמעט כל העופות. מגובה על ידי קבוצות לזכויות בעלי חיים, קידם מעשה זה להפסקת איסוף ושיטור של אוכלוסיות בר, שחלקן התדלדלו בגלל איסוף יתר. זה היה מעשה בעל כוונות טובות שלצערנו עשה רע מאשר טוב. יותר תוכי ובעלי כנף אחרים, נעלמים בשבי. ציפורי בר רבות הגיעו ממדינות לא מתועשות שבהן הייצוא של מינים ילידים היה חלק מהכלכלה. הפסקת הביקוש אילצה אותם לבדוק דרכים אחרות להשיג הכנסות - בדרך כלל גידול בקר, בהן נהרסו יערות הגשם כדי לספק מקום לבעלי החיים. כך שלא ניתן היה לייצא את הציפורים לשבי ובמקום זאת התמודדו עם הכחדת היערות.
אבל אני סוטה, ה- WBCA השפיע מאוד על התפתחות הגידול. לא ניתן לייבא ציפורים חדשות שיחליפו את המלאי.
ברוטוגריס, המכונה "תוכי כיס", היה מיובא בעבר בכמויות אדירות. מעטים המגדלים שטרחו להתעניין בסוג זה מכיוון שהם היו קשים לגידול ולא יקרים מכדי להשיג אותם. עכשיו אתה אפילו לא יכול למצוא אותם בשבי ו/או בטבע, המספרים שלהם בשבי מאוד נמוכים.
מדוע לא להשיג ציפורים בשבי ממדינות אחרות? ה- WBCA גם מגביל את זה. מגדלים שיש להם מלאי מהגזע הזה, מתקשים לסחור בציפורים עם מדינות אחרות ומעטים רואים שזה שווה את ה"כאב הראש". מאחר שלא הוכנסו קווי דם חדשים, הסיכון, להכלאה וגידול בקרב המינים, גבוה מאוד ולכן הם נעשים נדירים יותר ויותר. רבים מהתוכים הגזעיים והכלאיים ומגדלים חסרי מצפון עשויים אפילו למכור אותם כציר טהור.
לאחר שקו דם נקשר בגנים היברידיים, לעולם לא ניתן להחזיר את הטוהר. כלאיים אינם דומים למוטציות - לא ניתן להרבות אותם.
מבחינה אתית, הכלאה היא סוגיה נוגעת ללב. כמה מגדלים למעשה מקדמים את זה, רובנו מגנים את זה.
לא משנה מה תהיה עמדתך, אסור לך לגדל כלאיים בכוונה ולנסות בכוונה להתייחס אליהן כציפורים טהורות. אם זה קורה בטעות או שלא ברצון כמו במקרה זה, יש למכור את כל הצאצאים כחיות מחמד ולחסל להקות המסומנות "היברידית". עליכם לגרום לכל קונים להיות מודעים לחלוטין לכך שהצאצאים הם היברידיים וכי בשל כך אין לגדל אותם מכיוון שהם עלולים לסבול ממומים פוטנציאליים. אם יש לך אחד מהזן הנדיר ביותר אסור לך להרבות כלל. במקום זאת, עשו הכל כדי למצוא לציפור בן זוג טהור, אם על ידי סחר או שיתוף פעולה עם מגדל אחר והשתתפות בהלוואה  ובהחלפות.


עבור לחלק ראשון

מוטציות בטבע
מרבית בעלי החיים בטבע נראים זהים במין, בעלי חיים דומים מאוד במין מכיוון שהאבולוציה חצבה אותם לתבנית שעובדת ומאפשרת את הישרדותם. לג'ירפות יש צוואר ארוך כדי להגיע לענפים גבוהים וצבעם תואם את הסביבה שמסביב. 
מוטציה היא הבדל שמתרחש באופן טבעי מהנורמה. מדי פעם ייוולד בעל-חיים ששונה מעט מיתר הסוג שאליו הוא שייך.
רוב הזמן תכונות המוטציה חלשות יותר מהתכונות הנורמליות של הסוג ופועלות נגד בעל-החיים ולכן, ברוב המקרים - לא ישרוד. למשל, אם ג'ירפה נולדה עם צוואר קצר היא הייתה מורעבת מאוד מהר למוות. אך קיימים מקרים שבהם מוטציה חדשה, של פרט מסוים, מתבטאת בתכונה בעלת יתרון על יתר בני הסוג ועשויה דווקא להועיל לפרט. במקרה זה הפרט הזה ישרוד, יתרבה ויעביר את הגנים שמכילים את המוטציה לצאצאיה.
מוטציה טיפוסית שמוכרת לכולנו התגלתה באוכלוסיות עופות הבר היא לוטינו. מוטציות מספקות גיוון גנטי.
מוטציות בשבי
כיצד אנו מקבלים כל כך מעט מוטציות בשבי שלא מורשות?
בניגוד למה שאנשים שחושבים, מוטציות אינן מעשה ידי אדם, אפילו כאלה שאנו רואים בשבי. מרבית המוטציות הן רצסיביות או קשורות למין (זוויג), מה שמונע מהן להופיע לעתים קרובות. תכונות רגילות נשלטות בדרך כלל על ידי גנים דומיננטיים. אנו משיגים את המוטציות השבויות שלנו באמצעות עבודתם הסבלנית של המגדלים (ברירה מלאכותית). כאשר צבע חדש צץ בלהקה של מישהו, המגדל בדרך כלל יעודד את ההורים להתרבות יותר בתקווה להשיג יותר צאצאים מהצבע. צאצאים אלה ממשיכים להנחיל את הצבע לדורות הבאים, והרי לנו סוג של בקרה על קו הגידול והמוטנטים. גידול קו מסוים מסייע בבידוד הגן ויכול גם לעזור למגדל להבין כיצד הגן מועבר (רצסיבי, קשור לזוויג וכדומה). כל הצבעים בשבי הם טבעיים. לאחר שנוצרו מספר משמעותי מהמוטציה, מגדל טוב יחזיר את הציפורים בחזרה למלאי רגיל כדי להגדיל את הגיוון הגנטי ולהוריד את הסיכוי לחלות.
מחלה הקשורה למוטציות
אם מוטציות כל כך טבעיות, מדוע קורה שלמוטנטים של לוטינו יש נקודות קירחות, או שכיחות הבדלי גודל אצל לבקנים?
השפעות אלה הן תוצאה של רביית הקווים שנעשתה לביסוס מוטציה.
למרבה הצער, בקלות רבה יותר מועברים תכונות אחרות פחות רצויות. מגדל טוב ינסה לדכא ולחסל מוטנטים אלה על ידי גידול מוטציות בחזרה לציפורים צבעוניות רגילים ללא כתמים קירחים או בגודל רגיל.
סוגים של מוטציות צבעוניות
צבעי הנוצות נקבעים על ידי פיגמנטים.
ציפורים נושאות שני סוגים של פיגמנטים: אחד כהה ואחד צהוב-כתום. על-ידי שילוב של שני הפיגמנטים הללו מתקבלים כל יתר צבעי ציפורים.
במאמר זה, אשתמש בשני מינים לדוגמא: התוכון האוסטרלי והקוקטייל. אצל התוכון, שילוב הצבעים הטבעי הוא צהוב וירוק עם נגיעות שחורות. צבעי הקוקטטייל בטבע הם אפור עם כתמי לחיים כתומות (אצל הזכרים) וראש צהוב.
איור של קוקטייל רגיל ותוכון רגיל

מוטציות עלולות לגרום לבקיעות של גוזלים ללא יכולת ליצור פיגמנטים מסוימים או רק לייצר אותם בדפוסים או במקומות מסוימים.
לוטינו
זוהי מוטציה שקשורה למין (לזוויג) שמעכבת את הציפור לייצר כל פיגמנט כהה. רק הצבעים הצהובים והכתומים יופיעו, העיניים יהיו אדומות והרגליים והמקור יהיו ורודים. רוב המינים האחרים יופיעו בצבע צהוב תוסס. חלקם משתנים עם כמות הלבן שלהם. לחלקם גופים לבנים טהורים לגמרי בעוד שאחרים יראו בגוון צהוב.
איור קוקטיל לוטינו ותוכון לוטינו

כחול / לבן
כחול הוא מוטציה רצסיבית שבה הציפור לא מייצרת שום פיגמנט צהוב או כתום.
האזורים שבדרך כלל ייראו ירוקים הם כעת כחולים ושחורים, כולם נשארים כרגיל.
קוקטיילים הם ייחודיים מכיוון שהם בדרך כלל לא נראים ירוקים ולכן גרסת המוטציה הכחולה שלהם לא מראה כחול בכלל. במקום זאת הם מופיעים רק באפור ולבן.
גרסת הקוקטייל של "כחול" היא המוטציה של שטח הלבן. בשני המינים העיניים והרגליים נשארים כהים.
איור של קוקטייל לבן ותוכון כחול

אלבינו (לבקן)
המוטציה הלבקנית היא שילוב של הלוטינו והשטח הכחול/לבן. ציפורי אלבינו לא מייצרות כלל פיגמנטים. הם נראים לבנים יציבים עם עיניים אדומות וכפות רגליים ורודות.
איור של קוקטייל אלבינו ותוכון אלבינו

Pied (פייד/מנומר)
הפייד היא מוטציה רצסיבית שבה הציפורים חסרות פיגמנט רק בכתמים מסוימים. על גופה של הציפור הירוקה יש כתמים צהובים ועל הגבול בין הכחול או הלבן, יש כתמים של לבנים. אזורים אלה אינם מייצרים פיגמנטים כהים. ציפורים מבודדות כאלה יכולות להראות אטרקטיביות מאוד או להפך - מאוד "מלוכלכות" או "מבולגנות", תלוי באופן שבו האזורים הללו מסודרים על גבי הנוצות.
לציפורים שנושאות את הגן אך לא מציגים אותו בדרך כלל עדיין יש כמה סימנים מזהים. פיצול במראה עשוי להיות נקודה מרכזית אחת או שתיים בצבע בהיר, נקודה בחלק האחורי של הראש או נוצת זנב צבעונית אחת. עם זאת, קחו בחשבון כשאתם מחפשים פיצולים ברוזלות וקקריקים שלציפורים אלה בדרך כלל יש מעט נוצות קלות יותר על עורפם, אם כי לא תמיד נראים.
איור של קוקטייל פיד ושל תוכון פיד

קינמון
קינמון הוא מוטציה שקשורה למין (לזוויג) שמדכא את הצבעים על התוכי. זה משתנה בהשפעותיו לכל סוג.
תוכונים קינמון נראים יפים. קוקטיילים בפרט נראים נחמדים מכיוון שהאזורים האפורים למעשה מקבלים צבע חום קינמון.
קינמון הופך את הירוק התוסס של קקריקים לצבע מרק אפונה חולני.
יש מגדלים שנמנעים לחלוטין מהמוטציה הזו בלהקות שלהם, במיוחד בגלל יכולותיו המעמעמות בצבע.
איור ותמונה של קוקטייל קינמון ותוכון קינמון

פרל
פרל היא מוטציה נוספת המיוחדת לקוקטיילים.
זה קשור למין (לזוויג) ויש לו השפעות מעניינות מאוד.
פרל מעניק לקוקטלים מראה מפוספס או מנומר על נוצותיהם.
הזכרים שומרים על הצבעוניות כל חייהם ואילו הנקבות מאבדות את התבנית המקורית שלהן ומעניקה להן מראה נורמלי. זה מקשה על זיהוי הזכרים הבוגרים. פרל היא אטרקטיבית במיוחד כאשר היא משולבת עם מוטציות אחרות כמו קינמון, גוון לבן ועוגות.
תמונה של שתי נקבות פנינה 

Spangle (ספנגל)
Spangle הוא מוטציה דפוסית מאוד אטרקטיבית אצל תוכונים. הוא מחליף את החסימה השחורה האופיינית בקווי מתאר אפורים דקים.
הספנגלים הם בדרך כלל בצבעי פסטל עדינים, אך הצבע מתכהה ככל שהם מתבגרים.
גוזל ספנגל, עם שיבוץ כחול וכחול רגיל

תוכון פנים צהובות (Yellowface)
Yellowface הוא מוטציה אופיינית אצל תוכונים אוסטרלים שמאפשרת פיגמנט צהוב במקומות מסוימים אך לא באחרים.
למשטח צהוב עשוי להיות גוף כחול (חסר פיגמנט צהוב) וגב וראש צהוב.
תמונה של תוכון כחול עם ראש צהוב

כמובן שיש מגוון רחב של מוטציות ושילובים אחרים ביניהן, אך לא ניתן לכסות את כולם כאן. עכשיו בוא נבדוק את הידע שלך במוטציות צבע. התבונן בתמונות הבאות וכתוב איזה מוטציה אתה חושב שהן. גלול מטה לתחתית הדף כדי לגלות את התשובות. חלקם מאוד קשים!
כמה מהם מכילים מוטציות שלא סיקרנו כאן ולאחרות יש דעות שונות. נסה ככל יכולתך.

חיזוי מוטציות צבע
הגיע הזמן לפרוץ שוב את ריבועי הפאן! אז עכשיו כשאתה יודע את המוטציות, איך אתה חוזה מה תקבל בזיווגים מסוימים?
איך מבצעים תחזיות ליותר ממוטציה אחת?
קח בחשבון שריבועי פאן יכולים רק לומר לך את התוצאה הסבירה של ההכלאות. זה לא יהיה תמיד מה שתקבל!
קח את המצמד למטה, שהיה בו ככל הנראה 2 ציפורים רגילות (שני המינים), זכר אחד מפוצל ונקבה פנינה.
כל ארבע הביצים בקעו נקבות פנינה.
ארבע נקבות פנינה

עיין גם בקישורים האלה:

אומנם בד"כ, עונת ההטלה ובקיעת הגוזלים, בטבע, הוא באביב ומוגבל למספר הביצים שהוטלו בקן והבקיעה אינה אחידה ובהתאם - ייווצרו הבדלי גיל (וגודל) בגוזלים שבוקעים.
מסיבות שונות, בעיקר - בגלל הרצון להאכיל ידנית ולחברת את הגוזלים (וגם נוחיות הגידול והטיפול) במקרים רבים יש לנו עניין לאחד את הביצים ממספר קנים למקום אחד כדי שתהיה בקיעה אחידה. 
ואז מתעורר הצורך להשתמש במדגרה (אינקובטור) וליצור בה תנאים, קרובים ככל האפשר, לזה שמתרחש בטבע.
תהליך ההדגרה אצל ציפורים בטבע נעשה ע"י חימום הביצים באמצעם חום הגוף של הציפור, כמובן שחום הגוף אינו זהה אצל כל הציפורים.
למשל, סלסילת הקינון– של ה"כנרים" הוא קן פתוח ושטוח, ואילו אצל התוכים קן הקינון, הוא חור בגזע עץ רך או רקוב.
תהליך רבייה הוא ייחודי ולכן קיימים קשיים שנובעים מעצם הימצאותם של התוכים בשבי.
האדם, בעצם מגביל את התוכי בבחירת בן/בת הזוג, בחירת תיבת הקינון, בחירת המזון, גם חופש התנועה מוגבל ועוד.
בנוסף לאמור לעיל, האדם בעצם מעביר את התוכי מאזור המחיה הטבעי שלו אל אזור אחר שונה בתנאיו, באקלים, במזג האוויר, בכמות ובסוגי המזון, כך שנדרש ממנו להסתגל אל התנאים החדשים, מה שיוצר קושי לא קטן.
בגלל הקשיים האלה קיים קושי להצליח להדגיר את הביצים בשבי ע"י ההורים הטבעיים ומכאן נבע הצורך במדגרות, כדי לשפר את תוצאות ההדגרה.
מגדלים שונים חיפשו פתרונות שיחקו את תהליך הרבייה של הטבע.
לצורך זה נעשו מעקבים אחר ההתנהגות של התוכים במשך תהליך הרבייה הטבעי שלהם שבעקבותם נבנתה מדגרה שתתאים בתנאיה ותחקה את תהליך הרבייה הטבעי.
ראה גם כאן: בניית מדגרה/אבישי_avishy

להדגרת ביצים של תוכים אנחנו נזקקים לטמפרטורה מסוימת וקבוע וכך גם - לחות.
ידוע לנו שטמפרטורת הגוף של הדוגרת היא כ- 41 - 40 מעלות צלסיוס, וטמפרטורת הביצים בזמן הדגירה היא בין 35 מעלות לבין 39 מעלות צלסיוס. 
גוף הדוגרת בא במגע עם הביצים, מחמם ומקרין חום על הביצים. 
ביצים שהיו קרובות לגוף האם הדוגרת היו בטמפרטורה גבוהה יותר, ואילו ביצים מרוחקות – הטמפרטורה שלהם הייתה נמוכה יותר. 
כמו קיימים הבדלים בון הטמפרטורה בחלק העליון של הביצה לבין חלקה התחתון. כמו כן, כשהדוגרת יוצאת מתיבת הקינון כדי לאכול, הטמפרטורה יורדת עוד יותר. 
זו הסיבה שהדוגרת מגלגלת את הביצים (בעזרת המקור והגוף) וכך היא מחממת, בכל פעם צד אחר של הביצה, בזמן שהיא דוגרת עליהן. 
ידוע הוא שקליפת הביצה אינה אטומה לגמרי אלא יש בה נקבוביות (חורים מקרוסקופיים), דרכם חודר החום לתוך הביצה ומחמם אותה מבפנים.
כמו כן, חודר גם אוויר (חמצן) באופן יעיל יותר וגורמים להתפתחות העובר.
לכן צריך לדאוג שגם במדגרה יסופק לביצים חום וגם שהביצים יתגלגלו מעת לעת כחיקוי לפעולת המקור של הדוגרת.
כדי לספק את החום, צריכים להכניס למדגרה גוף חימום בעל שטח פנים גדול + בקר טמפרטורה שתפקידו לאזן את הטמפרטורה באומנת.
שיטת חימום זו יוצרת טמפרטורה אחידה על כל הביצים. 
יש כאלה שמתקינים מאוורר קטן כדי לפזר את החום והלחות בכל חלל המדגרה.
בנוסף צריך לדאוג למנוע קטן שיגלגל את הביצים כל 20-30 דקות כפי שזה נעשה ע"י הדוגרת באופן טבעי.
את הלחות המתאימה אנחנו משיגים בעזרת קערת מים שנמצאת מתחת לביצים וכך אנחנו יוצרים תנאים סביבתיים שדומים לתנאים בטבע.
כמו כן, יש לדאוג שיהיה במדגרה מד לחות כדי לעקוב אחר הלחות המתאימה. קיימים בקרים משולבים שמאזנים את הטמפרטורה וגם את הלחות.
רצוי שהמדגרה לא תהיה גדולה מידי ותחיל עד 25 ביצים.
לאחר בקיעת הביצים מוציאים את הגוזלים אל האומנת ומנקים ומחטים את המדגרה.
היתרון בשימוש במדגרה הוא האחידות והרציפות שבתהליך ההדגרה, שהרי ידוע שישנם תוכים שלא דוגרים היטב ולא מחממים את הביצים במידה שווה, הדוגרת יוצאת מפעם לפעם מהתיבה כדי לאכול ולשנס מותניים, ולכן לא כל הביצים יבקעו (במיוחד במחזור הראשון).
הדגרת הביצים במדגרה מאפשר קבלת תוצאות ריבוי טובות יותר. 
העובדה שהמדגרה משלבת חום, לחות וגלגול הביצים, מקנה לה יתרון מסוים על התהליך שקורה בטבע ומתקבלות תוצאות טובות יותר.

למי שיש סבלנות יוכל לצפות בתהליך נהדר של בקיעת הגוזל במדגרה (סרטון).
גוזל ג'אקו: 


מעניין איך ההורים עוזרים לגוזל לבקוע: 


בקיעת הגוזל במדגרה: 


גוזל יונה: 





גוזל נשר (לא לחקות את מה שרואים בסרטון): 


גוזל של עיטם לבן זנב: 

התפתחות של תא אחד לטריטון חי תוך 6 דקות
בסרטון הבא ניתן לראות את אחד מפלאי הבריאה והביולוגיה: התהליך שבו תא אחד מתפצל והופך ליצור מפותח, במקרה הזה טריטון, תוך 6 דקות בלבד!
הסרטון צולם בממדים מיקרוסקופיים עם רמת פירוט מפתיעה, ורואים בו את כל שלבי התפצלות התאים והתפתחות היצור החי.
מדהים לחשוב שכך מתפתח כל יצור חי בעולמנו, מתא אחד קטן בלבד!


​​​​​​​
לבעלי ניסיון, כדאי לדעת

 

להלן מצבים שונים שאתה עשוי לראות:

1. ניתן לראות טבעת שנוצרה ע"י ריכוז חיידקים שחדרו דרך ממברנת הביצה.
   החיידקים יכולים לחדור בשלב מוקדם מאוד עוד לפני היווצרות העובר או כמו בתמונה מספר 2 לאחר היווצרותו.
   
   
   
2. ניתן לראות במרכז הביצה את העובר המת.
   בתחתית התמונה, למטה, ניתן לראות חלק מהטבעת שנוצרה ע"י ריכוז חיידקים
   
   
   
3. מראה כתם דם במרכז הביצה.
   מניסיון המחבר לא יבקע גוזל מביצה שכזאת.
   
   
   
4. רואים ביצה בת 6 ימים כשהיא נקייה לחלוטין.
   ביצה זו אינה מופרית או שהיא מבוגרת מדי מכדי שגוזל יתפתח בתוכה.
   
   
   
5. הביצה בת שמונה ימים ובתוכה ניתן לראות כתם דם ומסביבו מעגל של בקטריות.
   ביצה כזו בקרוב תתחיל לדלוף ואם לא נוציא אותה בזמן, היא עלולה להתפוצץ ולהסריח.
   
   
   
6. רואים נקבוביות רבות.
   לביצים מסוג זה על פי ניסיון המחבר, יש סיכוי נמוך לבקוע, למרות שסיכוי הבקיעה תלוי בחומרת הנקבוביות.
   
   
   
7. ביצה פורייה לאחר שישה ימי דגירה.
   ניתן לראות רשת נימים שמתפתחת מהעובר.
   את הנימים הקטנטנים ניתן לראות גם ביום השלישי להטלה.
   
   
   
8. ביצה טובה.
   הביצה בת שבועיים וניתן לראות בה באופן ברור את העובר שמתפתח למעלה ואת החלמון למטה.
   
   

שלבי ההתפתחות העובר בביצה




איך אפשר לזהות את הגוזל / האפרוח בביצה?







התפתחות תקינה של העובר



טבעת דם בביצת תרנגולת

ביצים נגועות המחלות