<![CDATA[פורום תוכיפדיה - סיפורי תוכים]]> https://tukipedia.com/ Tue, 05 May 2026 12:15:31 +0000 MyBB <![CDATA[יש תוכי בשמיים]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=4479 Wed, 27 Dec 2023 13:29:10 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=4479 שמתי את הכלוב עם התוכים בחוץ כדי שיהיה להם קצת שמש, מסתכלת מהחלון ורואה אותם צועקים ומדברים אחד עם השני מקשקשים, ואז אני שומעת מהרחוב צעקות ניתאי ניתאי (מסתבר אחר כך שזה היה בעצם סקיי) טוב מה אני יודעת, מסתכלת שוב מהחלון ורואה את המטפלת הפיליפינית של השכנים מלמעלה מוזר למה יש לה שיער אפור?
היא כנראה רוצה ללטף אותם קצת משהו כזה חושבת בטח ינשכו אותה התעסקה עם הכלוב, מסתכלת שוב ולא רואה אותה, אחר כך מסתכלת שוב ורואה את הדלת של הכלוב פתוחה והופ אחד התוכים מתעופף לו בכיף.
רצה החוצה ובדרך צועקת מישהו פתח את הדלת של הכלוב! מגיעה ואחרי כל המשפחה לשם ורואה עוד תוכי מתעופף מהדלת של הכלוב סוגרת את הדלת עם המנעול.
איכשהו הגיע לגג של הכלוב ,קוראת לתוכי שהגיע לעץ שהיה ליד הכלוב הוא בא אליי מכניסה אותו בחזרה לכלוב ונועלת, רצה לגג וקוראת קוקו קוקו אמא באה אחריי, שומעת אותו צועק מעץ פיקוס ליד הבית קוראת לו שוב ואז הוא מתחיל לעשות סיבובים גדולים וגבוהים מסביב לבית ליד אתר הבנייה ואז ליד השדרה נוחת על העץ דקל (שממנו אגב הם הגיעו אליי) משם שוב אל הפיקוס ואז אל אמא ואליי מחזירה אותו הביתה חיוך גדול
ממליצה לכולם ללמד תעופה חופשית ולא לגזור את נוצות התעופה.
ואם לא תעופה חופשית בחוץ אז לפחות שילמדו לבוא אליך בפקודה, כי כל תוכי מתישהו איכשהו יצליח לברוח וככה רוב הסיכויים שיחזרו אליכם קריצה
אופס פספסתי קטע
האישה שצעקה סקיי
איבדה תוכי ג׳אקו לֹא הֶחלֵטִי
שעה לפני שהתוכים שלי ברחו (או יותר נכון שיחררו אותם)]]> שמתי את הכלוב עם התוכים בחוץ כדי שיהיה להם קצת שמש, מסתכלת מהחלון ורואה אותם צועקים ומדברים אחד עם השני מקשקשים, ואז אני שומעת מהרחוב צעקות ניתאי ניתאי (מסתבר אחר כך שזה היה בעצם סקיי) טוב מה אני יודעת, מסתכלת שוב מהחלון ורואה את המטפלת הפיליפינית של השכנים מלמעלה מוזר למה יש לה שיער אפור?
היא כנראה רוצה ללטף אותם קצת משהו כזה חושבת בטח ינשכו אותה התעסקה עם הכלוב, מסתכלת שוב ולא רואה אותה, אחר כך מסתכלת שוב ורואה את הדלת של הכלוב פתוחה והופ אחד התוכים מתעופף לו בכיף.
רצה החוצה ובדרך צועקת מישהו פתח את הדלת של הכלוב! מגיעה ואחרי כל המשפחה לשם ורואה עוד תוכי מתעופף מהדלת של הכלוב סוגרת את הדלת עם המנעול.
איכשהו הגיע לגג של הכלוב ,קוראת לתוכי שהגיע לעץ שהיה ליד הכלוב הוא בא אליי מכניסה אותו בחזרה לכלוב ונועלת, רצה לגג וקוראת קוקו קוקו אמא באה אחריי, שומעת אותו צועק מעץ פיקוס ליד הבית קוראת לו שוב ואז הוא מתחיל לעשות סיבובים גדולים וגבוהים מסביב לבית ליד אתר הבנייה ואז ליד השדרה נוחת על העץ דקל (שממנו אגב הם הגיעו אליי) משם שוב אל הפיקוס ואז אל אמא ואליי מחזירה אותו הביתה חיוך גדול
ממליצה לכולם ללמד תעופה חופשית ולא לגזור את נוצות התעופה.
ואם לא תעופה חופשית בחוץ אז לפחות שילמדו לבוא אליך בפקודה, כי כל תוכי מתישהו איכשהו יצליח לברוח וככה רוב הסיכויים שיחזרו אליכם קריצה
אופס פספסתי קטע
האישה שצעקה סקיי
איבדה תוכי ג׳אקו לֹא הֶחלֵטִי
שעה לפני שהתוכים שלי ברחו (או יותר נכון שיחררו אותם)]]> <![CDATA[ארה אדומת כתף (ארה נוביליס) שברחה]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=3021 Mon, 04 Oct 2021 23:34:12 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=3021
המסע של נילי, במשך שבוע וחצי לא היית איתי.
נילי אבדה בצפון הרחוק (קריית שמונה) והגיע להרצליה, ומשם הכל הסתבך.
קיבלתי שיחות מאנשים שונים בארץ שישנת אצלם, ותמונות שהספיקו לצלם אותך.
לילות ללא אוכל, פחדים, ורק אלוהים יודע איזה מסע באמת עברת.
חיפשת אותי תמיד, ולא מצאת?
מה שעברנו היה לא פשוט, לילות לא בבית, חיפושים , ללא שינה, ללא שמחה.
מה שחיזק אותי תמיד זאת האמונה שבסופו של דבר נמצא אותך, ואתם?
שלמרות שזה נשמע בלתי אפשרי וללא סיכוי, למצוא ציפור שהלכה לאיבוד בצפון הארץ (קריית שמונה) והגיע להרצליה, שם היא ישנה מספר לילות אצל מישהו שמצא אותה ושלח לי תמונות שלה ובסוף ברחה גם ממנו והמשיכה עד לראשל״צ (ישנה כמה ימים גם אצל מישהו שמצא וברחה).
הגיעה לשיכון המזרח, (ישנה מספר לילות והמשיכה) הגיעה לקריית עקרון, וזה היה היעד האחרון שלה.
היום קיבלנו את הטלפון המשמח הזה שגרם ללב שלנו לחזור למקום.
לא תאמינו איפה היא נחתה (אצל המגדל של ריו)! שהוא גם חבר יקר, לא סתם כל צירוף המקרים.
תודה בורא עולם על הכול, ששמרת עליה בכל אורך המסע הזה, על ההשגחה הפרטית ,ועל כוח האמונה. לא לאבד תקווה לעולם ולהאמין תמיד אנשים יקרים [Image: 1f64f_1f3fc.png]
דני היקר תודה רבה על הבשורה המשמחת תבורך מפי עליון, שאלוהים ישמח אותך כמו ששמחת אותי.
תודה רבה לכל אחד ואחת מהאנשים היקרים, חממתם את הלב שלי עם כל התמיכה העזרה ואהבה שלכם [Image: 1f9e1.png]
[Image: o2VRbAb.jpg]]]>
המסע של נילי, במשך שבוע וחצי לא היית איתי.
נילי אבדה בצפון הרחוק (קריית שמונה) והגיע להרצליה, ומשם הכל הסתבך.
קיבלתי שיחות מאנשים שונים בארץ שישנת אצלם, ותמונות שהספיקו לצלם אותך.
לילות ללא אוכל, פחדים, ורק אלוהים יודע איזה מסע באמת עברת.
חיפשת אותי תמיד, ולא מצאת?
מה שעברנו היה לא פשוט, לילות לא בבית, חיפושים , ללא שינה, ללא שמחה.
מה שחיזק אותי תמיד זאת האמונה שבסופו של דבר נמצא אותך, ואתם?
שלמרות שזה נשמע בלתי אפשרי וללא סיכוי, למצוא ציפור שהלכה לאיבוד בצפון הארץ (קריית שמונה) והגיע להרצליה, שם היא ישנה מספר לילות אצל מישהו שמצא אותה ושלח לי תמונות שלה ובסוף ברחה גם ממנו והמשיכה עד לראשל״צ (ישנה כמה ימים גם אצל מישהו שמצא וברחה).
הגיעה לשיכון המזרח, (ישנה מספר לילות והמשיכה) הגיעה לקריית עקרון, וזה היה היעד האחרון שלה.
היום קיבלנו את הטלפון המשמח הזה שגרם ללב שלנו לחזור למקום.
לא תאמינו איפה היא נחתה (אצל המגדל של ריו)! שהוא גם חבר יקר, לא סתם כל צירוף המקרים.
תודה בורא עולם על הכול, ששמרת עליה בכל אורך המסע הזה, על ההשגחה הפרטית ,ועל כוח האמונה. לא לאבד תקווה לעולם ולהאמין תמיד אנשים יקרים [Image: 1f64f_1f3fc.png]
דני היקר תודה רבה על הבשורה המשמחת תבורך מפי עליון, שאלוהים ישמח אותך כמו ששמחת אותי.
תודה רבה לכל אחד ואחת מהאנשים היקרים, חממתם את הלב שלי עם כל התמיכה העזרה ואהבה שלכם [Image: 1f9e1.png]
[Image: o2VRbAb.jpg]]]> <![CDATA[סיפורי התוכים שלי: חלק א' , אוסקר הג'אקו שלי]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1925 Fri, 11 Sep 2020 12:10:02 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1925 היי רציתי לשתף אתכם בסיפורי תוכים שקרו לי , והפעם אוסקר הג'אקו
קריאה מהנה!
אוסקר הג'אקו הבריחה והחזרה וסיפורו
אוסקר הוא תוכי מסוג ג'אקו כיום הוא בן 5 והוא כרגע בבניין המרכזי בבית הגידול שלנו, וגר איתי בחדר ועם עוד ארה בשם בלו (זה כבר סיפור אחר).
אוסקר נולד אצלי בבית הגידול יחד עם שבעת האחים שלו. אוסקר הוא תוכי שהואכל על-ידי בדייסה וחוברת ברמה גבוהה ולא היה למכירה אף פעם (גם לא תמורת מיליארד דולר ולא תמורת כל יבשת אמריקה).
אוסקר נקשר אליי מאוד, ולא מוכן להתקרב אל אף אחד אחר חוץ מ"קליק" הג'אקו האחר שלי, הארה בלו (ארה יקינטונית) ואני הוא מדבר עברית, ערבית, ואנגלית שוטפת (שנינו לומדים ביחד שפות חדשות) הוא השותף שלי לחיים וחבר מעולה (אל תחשבו שאני מנודה יש לי חברים שהם בני אדם ובגילי כּוֹעֵס חייכן ) 

הלילה הכי מפחיד שהיה לי
יום אחד, כשהוא היה בן ארבע, לקחתי אותו איתי לבית אז הוצאתי אותו מהכלוב כדי להחליף עיתון ולהעביר את הכלוב שלו איתי (יש לי הרבה ציפורים ובעלי חיים בשטח של 35 דונם אז שאני יגיע לחלק המותח תבינו למה זה מפחיד).
לפני שאני מספר לכם על כל הדברים אז קבלו קצת מידע:
בית הגידול שלנו הפך למרכז בעלי חיים עצום ולידו מקיף שטח של עוד 20-30 דונם שם שוכנים בנייני העסקים של הגדולים של סבא שלי (דור ים נדל''ן) ואנחנו בונים עוד בניין של החברה הגדולה הבאה שהיא של המשפחה שלי, וכמה חברים שלי, אז לענייננו, לפי ההקפות של הבניינים פינת החי של הקטנה של אחותי הבניינים של סבא שלי, שתי תחנות ten של המשפחה, בניין בשיפוצים, סופר שמנוהל על ידי המשפחה שלי, חנות צעצועים של משפחתנו (הכל אמיתי סבא שלי ומשפחתי עשו תארים עבדו קשה וכיום כל אחד מיליון וחצי שקלים בשנה) ועוד כמה דברים ועניינים יוצא שטח של יותר מ-50 דונם!!! לא בצ-ח-ו-ק אנחנו קונים שטחים כדי להרחיב ולבנות ואפילו חברות אחרות בנו בשטחנו חנויות, בניינים ועניינים שלהם.
דודי הציע בליל הסדר שנפתח את בית הגידול למקום עצום בגודלו, רחב יותר, ולהרחיבו עם עוד זנים של בעלי חיים אחרים! וציפורים שונות! וכיום הוא כמה מבנים עצומים בגודלם ומרהיבים, שבקרוב יתפתחו למרכז מבקרים ונפתח את עונת המכירה, ונוסיף את המקום ב- waze ,Google maps ועוד כך שבדוק תדעו איך להגיע ולהנות!.
אז בחזרה לסיפור:
כמו שקראתם בקטע עם המדריך על בית הגידול שמעל הפסקה הזאת, זה לא רק בית גידול לתוכים אלה מקום גידול עצום לבעלי חיים ועוד ליד בניינים וחנויות, אז ברגע שהחלפתי לאוסקר את העיתון בכלוב (הוא לא גזור נוצות) והחלון היה קצת פתוח אז הוא יצא וברגע שקלטתי את זה נבהלתי הלכתי אחורה והכלבה שלי שישבה התעוררה נבחה עליו והוא נבהל וברח. אני דפקתי טיל מהחדר עבודה שלי אל חורשת העצים שלנו ולא ראיתי אותו שם, רק שמעתי, לא הבנתי מאיפה הרעש. קראתי לאבא שלי ולאחותי ולא הפסקנו לחפש עד 21:00 חזרתי גמור מותש ומדוכא למיטה ולא נרדמתי  מהמחשבה מה יקרה לו והחשש עליו. לא ישנתי כל הלילה וראיתי טין ניק במיטה עד 05:50.
הלכתי בשקט לסלון והסתכלתי עם יש זריחה, ברגע שראיתי שיש זריחה וקצת אור רצתי החוצה להמשיך לחפש צעקתי וקראתי לו, לקחתי את קלנועית הגולף שלי (קיבלתי אותה לבר מצווה) ונסעתי על כמעט המהירות המותרת ובהקיפים של כל השטח שלנו במטרה למצוא אותו, הסיבוב נמשך כמעט שעתיים בזמן שאני עם ההגה והרגל על הגז מותש אך לחוץ במטרה למצוא את אוסקר, אפילו כמעט התנגשתי בעץ מהלחץ ומההיקפים כמעט בכל מקום שעשיתי, אני נזכרתי שלא חיפשתי בחדר עבודה שלי ובבית גידול (אבל כן חיפשתי בבניין חמש עשרה קומות), שמתי פול גז ונסעתי לבית גידול הערתי בטעות חצי מהציפורים ובעלי החיים שם, ומצאתי אותו בעמדת האוכל של התוכים ששמתי בפרי פלייט. הוא אכל וברגע שקלט אותי עף אליי וחזרנו לביתי וכולם נדהמו כששמעו על הסיפור הזה. 

עוד סיפורים יבואו בהמשך וזה חשוב לי לשתף אותכם בסיפורים שקרו, יום טוב]]> היי רציתי לשתף אתכם בסיפורי תוכים שקרו לי , והפעם אוסקר הג'אקו
קריאה מהנה!
אוסקר הג'אקו הבריחה והחזרה וסיפורו
אוסקר הוא תוכי מסוג ג'אקו כיום הוא בן 5 והוא כרגע בבניין המרכזי בבית הגידול שלנו, וגר איתי בחדר ועם עוד ארה בשם בלו (זה כבר סיפור אחר).
אוסקר נולד אצלי בבית הגידול יחד עם שבעת האחים שלו. אוסקר הוא תוכי שהואכל על-ידי בדייסה וחוברת ברמה גבוהה ולא היה למכירה אף פעם (גם לא תמורת מיליארד דולר ולא תמורת כל יבשת אמריקה).
אוסקר נקשר אליי מאוד, ולא מוכן להתקרב אל אף אחד אחר חוץ מ"קליק" הג'אקו האחר שלי, הארה בלו (ארה יקינטונית) ואני הוא מדבר עברית, ערבית, ואנגלית שוטפת (שנינו לומדים ביחד שפות חדשות) הוא השותף שלי לחיים וחבר מעולה (אל תחשבו שאני מנודה יש לי חברים שהם בני אדם ובגילי כּוֹעֵס חייכן ) 

הלילה הכי מפחיד שהיה לי
יום אחד, כשהוא היה בן ארבע, לקחתי אותו איתי לבית אז הוצאתי אותו מהכלוב כדי להחליף עיתון ולהעביר את הכלוב שלו איתי (יש לי הרבה ציפורים ובעלי חיים בשטח של 35 דונם אז שאני יגיע לחלק המותח תבינו למה זה מפחיד).
לפני שאני מספר לכם על כל הדברים אז קבלו קצת מידע:
בית הגידול שלנו הפך למרכז בעלי חיים עצום ולידו מקיף שטח של עוד 20-30 דונם שם שוכנים בנייני העסקים של הגדולים של סבא שלי (דור ים נדל''ן) ואנחנו בונים עוד בניין של החברה הגדולה הבאה שהיא של המשפחה שלי, וכמה חברים שלי, אז לענייננו, לפי ההקפות של הבניינים פינת החי של הקטנה של אחותי הבניינים של סבא שלי, שתי תחנות ten של המשפחה, בניין בשיפוצים, סופר שמנוהל על ידי המשפחה שלי, חנות צעצועים של משפחתנו (הכל אמיתי סבא שלי ומשפחתי עשו תארים עבדו קשה וכיום כל אחד מיליון וחצי שקלים בשנה) ועוד כמה דברים ועניינים יוצא שטח של יותר מ-50 דונם!!! לא בצ-ח-ו-ק אנחנו קונים שטחים כדי להרחיב ולבנות ואפילו חברות אחרות בנו בשטחנו חנויות, בניינים ועניינים שלהם.
דודי הציע בליל הסדר שנפתח את בית הגידול למקום עצום בגודלו, רחב יותר, ולהרחיבו עם עוד זנים של בעלי חיים אחרים! וציפורים שונות! וכיום הוא כמה מבנים עצומים בגודלם ומרהיבים, שבקרוב יתפתחו למרכז מבקרים ונפתח את עונת המכירה, ונוסיף את המקום ב- waze ,Google maps ועוד כך שבדוק תדעו איך להגיע ולהנות!.
אז בחזרה לסיפור:
כמו שקראתם בקטע עם המדריך על בית הגידול שמעל הפסקה הזאת, זה לא רק בית גידול לתוכים אלה מקום גידול עצום לבעלי חיים ועוד ליד בניינים וחנויות, אז ברגע שהחלפתי לאוסקר את העיתון בכלוב (הוא לא גזור נוצות) והחלון היה קצת פתוח אז הוא יצא וברגע שקלטתי את זה נבהלתי הלכתי אחורה והכלבה שלי שישבה התעוררה נבחה עליו והוא נבהל וברח. אני דפקתי טיל מהחדר עבודה שלי אל חורשת העצים שלנו ולא ראיתי אותו שם, רק שמעתי, לא הבנתי מאיפה הרעש. קראתי לאבא שלי ולאחותי ולא הפסקנו לחפש עד 21:00 חזרתי גמור מותש ומדוכא למיטה ולא נרדמתי  מהמחשבה מה יקרה לו והחשש עליו. לא ישנתי כל הלילה וראיתי טין ניק במיטה עד 05:50.
הלכתי בשקט לסלון והסתכלתי עם יש זריחה, ברגע שראיתי שיש זריחה וקצת אור רצתי החוצה להמשיך לחפש צעקתי וקראתי לו, לקחתי את קלנועית הגולף שלי (קיבלתי אותה לבר מצווה) ונסעתי על כמעט המהירות המותרת ובהקיפים של כל השטח שלנו במטרה למצוא אותו, הסיבוב נמשך כמעט שעתיים בזמן שאני עם ההגה והרגל על הגז מותש אך לחוץ במטרה למצוא את אוסקר, אפילו כמעט התנגשתי בעץ מהלחץ ומההיקפים כמעט בכל מקום שעשיתי, אני נזכרתי שלא חיפשתי בחדר עבודה שלי ובבית גידול (אבל כן חיפשתי בבניין חמש עשרה קומות), שמתי פול גז ונסעתי לבית גידול הערתי בטעות חצי מהציפורים ובעלי החיים שם, ומצאתי אותו בעמדת האוכל של התוכים ששמתי בפרי פלייט. הוא אכל וברגע שקלט אותי עף אליי וחזרנו לביתי וכולם נדהמו כששמעו על הסיפור הזה. 

עוד סיפורים יבואו בהמשך וזה חשוב לי לשתף אותכם בסיפורים שקרו, יום טוב]]> <![CDATA[קוקי עף מהבית - הסיוט הכי גדול שהיה לי]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1481 Thu, 05 Dec 2019 09:14:26 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1481 התאריך הוא: 5/12/2019
רציתי לספר את הסיפור של קוקי - תוכי ארה סווירה בן פחות מחצי שנה שגדל בבית אצלי מגיל שבוע וחצי.
כמובן ש"תוכיפדיה" הדריך אותי מהיום הראשון וברוך השם אפשר לומר שהוא היה תוכי מאוד קשה לגדל כיוון שהיה שונה מגוזל רגיל באכילה.
הוא היה חלש, גם היו לא מעט לילות לבנים וריצות חירום לווטרינר אבל לא התייאשנו ולמרות שהיה נראה שאולי לא ישרוד ימים מסוימים עם ההדרכה שקיבלנו פה והרבה חום ואהבה הצלחנו לעבור את התקופה הקריטית וקוקי כיום הוא תוכי בריא שמח לא גזור נוצות תעופה.
אני ממליצה בחום גדול להשאיר את התוכי כפי שהטבע ייעד אותו, ולמרות שהסיפור שלי הוא על קוקי שעף מהבית אני עדיין מאמינה שזה הדבר הטוב ביותר להם!!
אז הסיפור מתחיל ב-01/12/19 לפני כמה ימים, שעת ערב 6:30 כבר חשוך בחוץ, קוקי לא יוצא החוצה כמובן אלא אם אני מחזיקה אותו ללכת לרכב או סתם סיבוב קצר. היו פעמים שהדלת רשת לא נטרקה והוא ראה אותי יוצאת והצליח לעוף מבעד לחריץ של הדלת אבל בחסדי השם הייתי קרובה והוא כתוכי שמעולם לא בחוץ ישר נצמד אלי מבהלה.
זה קרה פעמיים וכנראה שקיבלתי אומץ שהיום אני יודעת ולמדתי לקח - אין דבר כזה לתת לו לצאת ללא רתמה בחוץ נקודה!
אז באותו ערב היינו בגינה אני ובעלי והתוכי צרח הילדה פותחת את הדלת והתוכי רוצה לעוף אלינו היא תופסת אותו ואני בטיפשותי אומרת לה: שחררי אני ממש קרובה כולה שני מטר מה יקרה?
התוכי עף אלי אך בגלל החושך למרות שהיה טיפה אור נבהל ועקף אותי, עשה סיבוב לחזור אלי אבל כבר החליט שכייף לו כנראה החופש או הפחד מהחושך ופשוט עלה גבוה ועף מהגינה.
כמובן שנתתי צרחה שהוציאה את כל השכנים בכל העיר ואנחנו גרים ממש בכניסה לעיר, ממול יש מושב והים הפתוח כמובן בעלי ישר זינק לעקוב אחריו אבל גם היה חושך אז ב-20 דקות הבאות (הצלחתי לזרוק לו פנס חזק מאוד) יש השתלשלות של ריצה לא לאבד אותו ואני לא מבינה מדוע הוא לא יורד אלי? הרי אני ממש מתחתיו קוראת לו אבל הוא היה כבר בקומות של בנינים גבוהים מעלינו (קומה 9-10) איך יכול להגיע כל כך גבוה ועף ממקום למקום בצורה מושלמת לא יאומן.
לאחר ריצה ממושכת איבדנו ראות באחת הפניות ומשם או שעף למטעי הבננות במושב ממול הכביש או לתוך העיר, אני כמובן בהיי לא נורמאלי צועקת לו ובוכה אין צורך להסביר מה השכנים חשבו עלי אבל המחשבה שקוקי שלי בחוץ בחושך הזה בלי אוכל עם לא מעט עורבים ומה לא גרם לי להיכנס לשוק.
במשך שעות אני בחוץ צועקת, ובהריון בוא נגיד שראיתי רק שחור.
אנחנו אנשים דתיים ואין לי יותר פייסבוק, ישר פתחתי חשבון ונכנסתי ל"תוכי אבד" ו"יד 2" כדי שתהיה ידיעה שהוא ברח, חייבים לעשות את כל ההשתדלויות, כל בניין שעברתי שמע אותי בוכה ישר קיבל תמונה לווצאפ הבניני, השכונתי, לפייסבוק של העיר בקיצור הפעלתי כל אדם שרק ראיתי והכרתי בעיר. ידעתי שהוא לא אכל דייסה והוא רעב ויש תקופה קצרה לנסות להשיגו לפני שימות או ייתפס אם בכלל על ידי זר.
אין צורך לומר שעבר עלי לילה סיוט ועוד נוסף על כל זה ירד מבול קשה כל הלילה אצלנו.
בכיתי כל הלילה איך הוא ישרוד את הברקים ורעמים עם מבול כזה.
קיבלנו טיפים איך לקום לפני השחר ולנסות שוב כמובן שלא הייתה הצלחה כל היום היינו ברחובות והנה עוד יום עובר אין שום צרחה אחת.
איפה התוכי הזה יכול להיות?
ביום למחרת כשאני כבר גמורה ורק בוכה, כל הבית בדיכאון לא מצליחה להוציא מהראש איך הוא לבד ורעב וקר לו וינשופים ומלא עורבים ושוב לילה, עוד לילה ללא שינה.
למחרת כבר מתחילה לשכנע את עצמי או שמת או שנתפס ולפחות דואגים לו.
ביום השני בשעת צהרים מקבלים שיחה ממורה באיזה בית ספר: "יש פה תוכי שירד לה לכתף אכל ביילה ונבהל מהילדים וברח.
שוב כמה שעות חיפוש וייאוש מחדש.
התפללתי בכיתי בעלי כבר לא יכל לראות אותי ככה אמר "לכי הביתה אני אמשיך לחפש".
מעייפות וייאוש אמרתי "טוב אני חייבת לחזור הביתה לקבל ילדים מבית הספר", מסכנים מה הם עוברים.
פה אני רוצה לעצור רגע ולומר: "איש באמונתו יחיה אבל אם באמת מסתכלים על ההשגחה הפרטית שהייתה פה בין אם דתי או מסורתי או חילוני - אין דבר כזה פוקס או מקרה!!! לא יכול להיות שבעלי עוזב אותי אותו רגע ונוסע באיזה כביש בדרך לתפילה, עוצר ומחליט רגע נתפלל אחר כך אשתי במצב קשה, ממשיך לחפש עושה פרסה ובאותו מקום שומע צרחה קטנה"
בזמן נסיעה עוצר רכב באמצע כביש מזל שלא היה רכב, הוא נמצא באחת השכונות, מחפש לראות אם יש עוד רעש, עובר מול כלוב באיזה גינה שאי אפשר לראות לתוכו מבחוץ, שואל שני אנשים שיושבים שם מה יש בכלוב עונים לו יונים, בא להיכנס לרכב ומחליט רגע נעשה סיבוב בעצים בסביבה ופתאום מהצד השני הוא קולט, את מי? בכלוב? עם יונים? מבוהל? גמור? מלוכלך? מנופח מפחד? - קוקי שלי.
כמובן שהוא רץ לכלוב ומגיע האדם שתפס אותו ואומר לו התוכי ירד לפני רבע שעה לגן ילדים ושיחק איתם הגננת התקשרה אל השכן והוא תפס אותו (שתבינו קילומטרים בתוך העיר מבית ספר לגן אין מצב שהיינו יכולים למצוא אותו), ראה שזה תוכי לא זול ומי יודע מה היה קורה לקוקי שלי אם לא היה שם בעלי בפוקס חחח, באותו מקום באותו רגע, שהתוכי נתן צעקה קטנה.
אין טעם לתאר את השמחה וההתרגשות שלי כשראיתי אותו, החיים שבו למסלולם באותו היום וקוקי היה מאוד אפאתי ואדיש.
לקח לו יומיים לחזור לעצמו!
המסקנות שלי מכל חלום הבלהות הזה:
  • יש נסיים בחיים ואלוהים שומע תפילה.
  • לא להעז לנסות לתת לתוכי גזור לעוף אפילו שנייה בחוץ.
  • לא לאבד תקווה כי הכל יכול לקרות.
  • תוכי שהוא במקום גבוה ולא רגיל להיות בחוץ לא שומע או יורד מגובה רב, כנראה מפחד או חוסר ניסיון.
אז זה סיפור עם סוף טוב, קיבלנו את קוקי במתנה וזה נחשב עבורי לנס משמים, הרי קוקי הוא צעיר עדין ניזון מדייסה ושום שריקה הוא לא ממש למד זה לא פשוט, הוא לא תוכי בוגר, ועם כל זאת אנחנו כמובן לא נגזור לו את נוצות התעופה, אלא רק ניזהר כפליים עם הדלתות. למדנו להעריך את המדיה החברתית שהרי בלי שיחת הטלפון מהמורה שראתה את התמונה בפייסבוק ובלי התפילה שלדעתי עשתה פה את הכל!! אסור להתייאש וצריך לחשוב תמיד חיובי.
הנה תמונה שלו כשהוא אבוד בחוץ מעל בית ספר :
[Image: ktxYtmw.jpg][Image: yqzDdKf.jpg]
תודה על הזמן, הייתי צריכה לפרוק את זה מהלב.
ובהצלחה למי שאיבד תוכי הכל יכול לקרות לא לאבד תקווה.]]> התאריך הוא: 5/12/2019
רציתי לספר את הסיפור של קוקי - תוכי ארה סווירה בן פחות מחצי שנה שגדל בבית אצלי מגיל שבוע וחצי.
כמובן ש"תוכיפדיה" הדריך אותי מהיום הראשון וברוך השם אפשר לומר שהוא היה תוכי מאוד קשה לגדל כיוון שהיה שונה מגוזל רגיל באכילה.
הוא היה חלש, גם היו לא מעט לילות לבנים וריצות חירום לווטרינר אבל לא התייאשנו ולמרות שהיה נראה שאולי לא ישרוד ימים מסוימים עם ההדרכה שקיבלנו פה והרבה חום ואהבה הצלחנו לעבור את התקופה הקריטית וקוקי כיום הוא תוכי בריא שמח לא גזור נוצות תעופה.
אני ממליצה בחום גדול להשאיר את התוכי כפי שהטבע ייעד אותו, ולמרות שהסיפור שלי הוא על קוקי שעף מהבית אני עדיין מאמינה שזה הדבר הטוב ביותר להם!!
אז הסיפור מתחיל ב-01/12/19 לפני כמה ימים, שעת ערב 6:30 כבר חשוך בחוץ, קוקי לא יוצא החוצה כמובן אלא אם אני מחזיקה אותו ללכת לרכב או סתם סיבוב קצר. היו פעמים שהדלת רשת לא נטרקה והוא ראה אותי יוצאת והצליח לעוף מבעד לחריץ של הדלת אבל בחסדי השם הייתי קרובה והוא כתוכי שמעולם לא בחוץ ישר נצמד אלי מבהלה.
זה קרה פעמיים וכנראה שקיבלתי אומץ שהיום אני יודעת ולמדתי לקח - אין דבר כזה לתת לו לצאת ללא רתמה בחוץ נקודה!
אז באותו ערב היינו בגינה אני ובעלי והתוכי צרח הילדה פותחת את הדלת והתוכי רוצה לעוף אלינו היא תופסת אותו ואני בטיפשותי אומרת לה: שחררי אני ממש קרובה כולה שני מטר מה יקרה?
התוכי עף אלי אך בגלל החושך למרות שהיה טיפה אור נבהל ועקף אותי, עשה סיבוב לחזור אלי אבל כבר החליט שכייף לו כנראה החופש או הפחד מהחושך ופשוט עלה גבוה ועף מהגינה.
כמובן שנתתי צרחה שהוציאה את כל השכנים בכל העיר ואנחנו גרים ממש בכניסה לעיר, ממול יש מושב והים הפתוח כמובן בעלי ישר זינק לעקוב אחריו אבל גם היה חושך אז ב-20 דקות הבאות (הצלחתי לזרוק לו פנס חזק מאוד) יש השתלשלות של ריצה לא לאבד אותו ואני לא מבינה מדוע הוא לא יורד אלי? הרי אני ממש מתחתיו קוראת לו אבל הוא היה כבר בקומות של בנינים גבוהים מעלינו (קומה 9-10) איך יכול להגיע כל כך גבוה ועף ממקום למקום בצורה מושלמת לא יאומן.
לאחר ריצה ממושכת איבדנו ראות באחת הפניות ומשם או שעף למטעי הבננות במושב ממול הכביש או לתוך העיר, אני כמובן בהיי לא נורמאלי צועקת לו ובוכה אין צורך להסביר מה השכנים חשבו עלי אבל המחשבה שקוקי שלי בחוץ בחושך הזה בלי אוכל עם לא מעט עורבים ומה לא גרם לי להיכנס לשוק.
במשך שעות אני בחוץ צועקת, ובהריון בוא נגיד שראיתי רק שחור.
אנחנו אנשים דתיים ואין לי יותר פייסבוק, ישר פתחתי חשבון ונכנסתי ל"תוכי אבד" ו"יד 2" כדי שתהיה ידיעה שהוא ברח, חייבים לעשות את כל ההשתדלויות, כל בניין שעברתי שמע אותי בוכה ישר קיבל תמונה לווצאפ הבניני, השכונתי, לפייסבוק של העיר בקיצור הפעלתי כל אדם שרק ראיתי והכרתי בעיר. ידעתי שהוא לא אכל דייסה והוא רעב ויש תקופה קצרה לנסות להשיגו לפני שימות או ייתפס אם בכלל על ידי זר.
אין צורך לומר שעבר עלי לילה סיוט ועוד נוסף על כל זה ירד מבול קשה כל הלילה אצלנו.
בכיתי כל הלילה איך הוא ישרוד את הברקים ורעמים עם מבול כזה.
קיבלנו טיפים איך לקום לפני השחר ולנסות שוב כמובן שלא הייתה הצלחה כל היום היינו ברחובות והנה עוד יום עובר אין שום צרחה אחת.
איפה התוכי הזה יכול להיות?
ביום למחרת כשאני כבר גמורה ורק בוכה, כל הבית בדיכאון לא מצליחה להוציא מהראש איך הוא לבד ורעב וקר לו וינשופים ומלא עורבים ושוב לילה, עוד לילה ללא שינה.
למחרת כבר מתחילה לשכנע את עצמי או שמת או שנתפס ולפחות דואגים לו.
ביום השני בשעת צהרים מקבלים שיחה ממורה באיזה בית ספר: "יש פה תוכי שירד לה לכתף אכל ביילה ונבהל מהילדים וברח.
שוב כמה שעות חיפוש וייאוש מחדש.
התפללתי בכיתי בעלי כבר לא יכל לראות אותי ככה אמר "לכי הביתה אני אמשיך לחפש".
מעייפות וייאוש אמרתי "טוב אני חייבת לחזור הביתה לקבל ילדים מבית הספר", מסכנים מה הם עוברים.
פה אני רוצה לעצור רגע ולומר: "איש באמונתו יחיה אבל אם באמת מסתכלים על ההשגחה הפרטית שהייתה פה בין אם דתי או מסורתי או חילוני - אין דבר כזה פוקס או מקרה!!! לא יכול להיות שבעלי עוזב אותי אותו רגע ונוסע באיזה כביש בדרך לתפילה, עוצר ומחליט רגע נתפלל אחר כך אשתי במצב קשה, ממשיך לחפש עושה פרסה ובאותו מקום שומע צרחה קטנה"
בזמן נסיעה עוצר רכב באמצע כביש מזל שלא היה רכב, הוא נמצא באחת השכונות, מחפש לראות אם יש עוד רעש, עובר מול כלוב באיזה גינה שאי אפשר לראות לתוכו מבחוץ, שואל שני אנשים שיושבים שם מה יש בכלוב עונים לו יונים, בא להיכנס לרכב ומחליט רגע נעשה סיבוב בעצים בסביבה ופתאום מהצד השני הוא קולט, את מי? בכלוב? עם יונים? מבוהל? גמור? מלוכלך? מנופח מפחד? - קוקי שלי.
כמובן שהוא רץ לכלוב ומגיע האדם שתפס אותו ואומר לו התוכי ירד לפני רבע שעה לגן ילדים ושיחק איתם הגננת התקשרה אל השכן והוא תפס אותו (שתבינו קילומטרים בתוך העיר מבית ספר לגן אין מצב שהיינו יכולים למצוא אותו), ראה שזה תוכי לא זול ומי יודע מה היה קורה לקוקי שלי אם לא היה שם בעלי בפוקס חחח, באותו מקום באותו רגע, שהתוכי נתן צעקה קטנה.
אין טעם לתאר את השמחה וההתרגשות שלי כשראיתי אותו, החיים שבו למסלולם באותו היום וקוקי היה מאוד אפאתי ואדיש.
לקח לו יומיים לחזור לעצמו!
המסקנות שלי מכל חלום הבלהות הזה:
  • יש נסיים בחיים ואלוהים שומע תפילה.
  • לא להעז לנסות לתת לתוכי גזור לעוף אפילו שנייה בחוץ.
  • לא לאבד תקווה כי הכל יכול לקרות.
  • תוכי שהוא במקום גבוה ולא רגיל להיות בחוץ לא שומע או יורד מגובה רב, כנראה מפחד או חוסר ניסיון.
אז זה סיפור עם סוף טוב, קיבלנו את קוקי במתנה וזה נחשב עבורי לנס משמים, הרי קוקי הוא צעיר עדין ניזון מדייסה ושום שריקה הוא לא ממש למד זה לא פשוט, הוא לא תוכי בוגר, ועם כל זאת אנחנו כמובן לא נגזור לו את נוצות התעופה, אלא רק ניזהר כפליים עם הדלתות. למדנו להעריך את המדיה החברתית שהרי בלי שיחת הטלפון מהמורה שראתה את התמונה בפייסבוק ובלי התפילה שלדעתי עשתה פה את הכל!! אסור להתייאש וצריך לחשוב תמיד חיובי.
הנה תמונה שלו כשהוא אבוד בחוץ מעל בית ספר :
[Image: ktxYtmw.jpg][Image: yqzDdKf.jpg]
תודה על הזמן, הייתי צריכה לפרוק את זה מהלב.
ובהצלחה למי שאיבד תוכי הכל יכול לקרות לא לאבד תקווה.]]> <![CDATA[פטירה בלתי מוסברת בטרם עת]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1409 Tue, 22 Oct 2019 20:10:47 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1409 עדי, קקדו בעל ציצית צהובה, נרכש מחנות החיות של יניב. בעת קנייתו ביוני 2016 נאמר לי שגילו בין חמש לבין עשר שנים.
 
עדי הלך לעולמו ביום 11/10/19. פטירתו הייתה מפתיעה לחלוטין, ולא היה לה כל סימן מוקדם. הוא נראה כל הזמן בריא לחלוטין וחזק. מריה, המטפלת הסיעודית של אמא, התקשרה אלי והזעיקה אותי. כשהגעתי ראיתי את עדי מוטל ללא רוח חיים. מריה סיפרה שחמש דקות לפני שהתקשרה אלי עוד היה מצבו רגיל, וכאשר התקשרה כבר לא היו בו חיים. סיבת מותו היא תעלומה. התקשרתי אל הווטרינרית ד"ר סבינה (שאינה עוסקת בבעלי כנף) כדי לשאול אותה על שירותי קבורה, והיא העלתה אפשרות שעדי הורעל ממשהו מתכתי. אבל אנו דאגנו לכך שלא יימצא בבית כל כלי בישול המצופה טפלון או ציפוי דומה.
 
עדי הובא לקבורה באמצעות חברת "גולדוג". משיקולי עלות נאלצתי להסתפק בקבורה ללא ציון זיכרון.
 
 אהבתי את עדי אהבה גדולה. גם מריה, שהתלוננה ללא הרף על הטרחה והבעיות שהוא גורם לה, אהבה אותו מאד. עדי היה קשור בראש ובראשונה למריה, ואני הייתי השני בתור. נוכחותו סיפקה מרגוע לאמא, למרות שלא יצרה קשר ישיר עמו.
 
עדי היה ציפור בעל נפש ורגשות מפותחים. הוא נהג לרקוד. הוא נהג להתרפק אלינו. הוא הבין דברים שאמרנו לו. הוא אהב להתלוות אלי כשהתהלכתי בדירה לצורך כל מיני מטלות, יושב על ידי או על כתפי. כשהיה נרגש ביטא זאת בזקיפת הציצית הצהובה שעל ראשו, ו/או בנענועים נמרצים של צווארו. רגעי התרגשותו העזים ביותר היו הרגעים שבהם מריה נכנסה לדירה עם שובה לאחר היעדרות לרגל חופשת מולדת.
 
יקרת לי ונעמתי לי מאד, עדי, יצור נהדר שכמותך, נציג נפלא של נפלאות הפלנטה שלנו.]]> עדי, קקדו בעל ציצית צהובה, נרכש מחנות החיות של יניב. בעת קנייתו ביוני 2016 נאמר לי שגילו בין חמש לבין עשר שנים.
 
עדי הלך לעולמו ביום 11/10/19. פטירתו הייתה מפתיעה לחלוטין, ולא היה לה כל סימן מוקדם. הוא נראה כל הזמן בריא לחלוטין וחזק. מריה, המטפלת הסיעודית של אמא, התקשרה אלי והזעיקה אותי. כשהגעתי ראיתי את עדי מוטל ללא רוח חיים. מריה סיפרה שחמש דקות לפני שהתקשרה אלי עוד היה מצבו רגיל, וכאשר התקשרה כבר לא היו בו חיים. סיבת מותו היא תעלומה. התקשרתי אל הווטרינרית ד"ר סבינה (שאינה עוסקת בבעלי כנף) כדי לשאול אותה על שירותי קבורה, והיא העלתה אפשרות שעדי הורעל ממשהו מתכתי. אבל אנו דאגנו לכך שלא יימצא בבית כל כלי בישול המצופה טפלון או ציפוי דומה.
 
עדי הובא לקבורה באמצעות חברת "גולדוג". משיקולי עלות נאלצתי להסתפק בקבורה ללא ציון זיכרון.
 
 אהבתי את עדי אהבה גדולה. גם מריה, שהתלוננה ללא הרף על הטרחה והבעיות שהוא גורם לה, אהבה אותו מאד. עדי היה קשור בראש ובראשונה למריה, ואני הייתי השני בתור. נוכחותו סיפקה מרגוע לאמא, למרות שלא יצרה קשר ישיר עמו.
 
עדי היה ציפור בעל נפש ורגשות מפותחים. הוא נהג לרקוד. הוא נהג להתרפק אלינו. הוא הבין דברים שאמרנו לו. הוא אהב להתלוות אלי כשהתהלכתי בדירה לצורך כל מיני מטלות, יושב על ידי או על כתפי. כשהיה נרגש ביטא זאת בזקיפת הציצית הצהובה שעל ראשו, ו/או בנענועים נמרצים של צווארו. רגעי התרגשותו העזים ביותר היו הרגעים שבהם מריה נכנסה לדירה עם שובה לאחר היעדרות לרגל חופשת מולדת.
 
יקרת לי ונעמתי לי מאד, עדי, יצור נהדר שכמותך, נציג נפלא של נפלאות הפלנטה שלנו.]]> <![CDATA[קוקו שלי בטעות עבר לצד השני של הרשת]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1344 Fri, 13 Sep 2019 13:15:32 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1344 אתמול קוקו שלי בטעות עבר לצד השני של הרשת, ופשוט עף לעץ בגינה לידנו.
רצתי אליו אבל לא יכולתי להגיע אליו, הוא היה גבוה על העץ.
הייתי חייבת לטוס לעבודה וכל היום חשבתי מה עליו ומה אעשה.
יצאתי מהעבודה, יחסית מוקדם, ומיהרתי הביתה אליו.
מסתבר שכל הזמן הוא נשאר שם ולא עף אל המרחבים הפתוחים.
הבאתי סולם וטיפסתי על העצים.
בסוף מהמרפסת שלי הושטתי לו ענף והוא מיד בא אליי.
מסתבר שהוא נבהל וחשש לרדת מהעץ. למזלי חזר אליי בשלום.
לשם כך סגרנו מחדש את המקום ברשת אחרת וטובה יותר ויצא התוצאה טובה  חייכן
בנוסף אמרתי שאצרף לו ענף של עץ תמר הוא מת להיתלות על העלים ?
[Image: amzKmCQ.jpg]

]]> אתמול קוקו שלי בטעות עבר לצד השני של הרשת, ופשוט עף לעץ בגינה לידנו.
רצתי אליו אבל לא יכולתי להגיע אליו, הוא היה גבוה על העץ.
הייתי חייבת לטוס לעבודה וכל היום חשבתי מה עליו ומה אעשה.
יצאתי מהעבודה, יחסית מוקדם, ומיהרתי הביתה אליו.
מסתבר שכל הזמן הוא נשאר שם ולא עף אל המרחבים הפתוחים.
הבאתי סולם וטיפסתי על העצים.
בסוף מהמרפסת שלי הושטתי לו ענף והוא מיד בא אליי.
מסתבר שהוא נבהל וחשש לרדת מהעץ. למזלי חזר אליי בשלום.
לשם כך סגרנו מחדש את המקום ברשת אחרת וטובה יותר ויצא התוצאה טובה  חייכן
בנוסף אמרתי שאצרף לו ענף של עץ תמר הוא מת להיתלות על העלים ?
[Image: amzKmCQ.jpg]

]]> <![CDATA[התוכי ברח ? אל תתיאשו !]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1108 Tue, 16 Apr 2019 22:58:31 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=1108 הג'אקו שלנו אז בן 5 היה בכלוב שלו כשפתחתי אותו בשביל להחליף לו את המים בקערה.
בטעות היד שלי נתקעה בדלת, והוא נבהל והתחיל לעוף היישר ל... דלת המרפסת הפתוחה ומשם לרחוב שמעל היער שבפאתי העיר...
ראיתי אותו מתעופף למשך 4 שניות ואז הוא נעלם לי מהעיניים.
התחלתי בחיפושים בכל השכונה אבל לא מצאתי כלום.
הלכתי לישון, קמתי בשש בבוקר ויצאתי ליער, הסתובבתי ו...כלום.
אחרי כמה שעות כמה ילדים מרוגשים דופקים בדלת, מספרים שראו ג'אקו בגינת המשחקים מטייל על הגדר, ושורק לו...
רצנו לשם ו... הוא כבר הספיק שוב להעלם.
תלינו מודעות בכל האזור, ואנשים התחילו להתקשר, 
אחרי יומיים אחת סיפרה שהוא טייל ליד החלון בבית שלהם במרחק של 15 בנינים למשך שעתיים.
אחר סיפר שראה אותו בכלל בצד השני של הרחוב.
בכל פעם הלכנו לאזור המדובר ו... כלום.
אחרי ארבעה (!) ימים קיבלנו טלפון ממישהו שהתוכי נחת אצלם בתוך הבית, מורעב וצמא,
בקומה 5 ובמרחק של כמעט קילומטר מאיפה שראו אותו פעם אחרונה.
הלכנו לשם ו... בשעה טובה ובס"ד מצאנו את התוכי שהתחיל לשרוק משמחה...
אמנם לא כל הסיפורים נגמרים ככה.
אבל אל תתיאשו, יש גם סיפורים כאלו.
נאחל לכל המאבדים שתמצאו את האבידות בהקדם.]]> הג'אקו שלנו אז בן 5 היה בכלוב שלו כשפתחתי אותו בשביל להחליף לו את המים בקערה.
בטעות היד שלי נתקעה בדלת, והוא נבהל והתחיל לעוף היישר ל... דלת המרפסת הפתוחה ומשם לרחוב שמעל היער שבפאתי העיר...
ראיתי אותו מתעופף למשך 4 שניות ואז הוא נעלם לי מהעיניים.
התחלתי בחיפושים בכל השכונה אבל לא מצאתי כלום.
הלכתי לישון, קמתי בשש בבוקר ויצאתי ליער, הסתובבתי ו...כלום.
אחרי כמה שעות כמה ילדים מרוגשים דופקים בדלת, מספרים שראו ג'אקו בגינת המשחקים מטייל על הגדר, ושורק לו...
רצנו לשם ו... הוא כבר הספיק שוב להעלם.
תלינו מודעות בכל האזור, ואנשים התחילו להתקשר, 
אחרי יומיים אחת סיפרה שהוא טייל ליד החלון בבית שלהם במרחק של 15 בנינים למשך שעתיים.
אחר סיפר שראה אותו בכלל בצד השני של הרחוב.
בכל פעם הלכנו לאזור המדובר ו... כלום.
אחרי ארבעה (!) ימים קיבלנו טלפון ממישהו שהתוכי נחת אצלם בתוך הבית, מורעב וצמא,
בקומה 5 ובמרחק של כמעט קילומטר מאיפה שראו אותו פעם אחרונה.
הלכנו לשם ו... בשעה טובה ובס"ד מצאנו את התוכי שהתחיל לשרוק משמחה...
אמנם לא כל הסיפורים נגמרים ככה.
אבל אל תתיאשו, יש גם סיפורים כאלו.
נאחל לכל המאבדים שתמצאו את האבידות בהקדם.]]> <![CDATA[התוכי ברח....]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=389 Thu, 10 May 2018 04:29:31 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=389 התעוררתי בבוקר, שמעתי את התוכי קורא ושר לעצמו.
רבע שעה אחר כך הלכתי לסלון והתוכי לא היה בכלוב. חיפשתי אך לא מצאתי אותו.
החלון לידו היה סגור (חוץ מדק צר לאוויר) החלון השני הקרוב נמצא חצי דירה משם, ואני לא חושב שהתוכי יכול לעוף עד לשם (כנפיים קצוצות לפני חצי שנה).
הלכתי לחפש מתחת לבניין ולא מצאתי כלום....
אנחנו מבואסים נורא]]> התעוררתי בבוקר, שמעתי את התוכי קורא ושר לעצמו.
רבע שעה אחר כך הלכתי לסלון והתוכי לא היה בכלוב. חיפשתי אך לא מצאתי אותו.
החלון לידו היה סגור (חוץ מדק צר לאוויר) החלון השני הקרוב נמצא חצי דירה משם, ואני לא חושב שהתוכי יכול לעוף עד לשם (כנפיים קצוצות לפני חצי שנה).
הלכתי לחפש מתחת לבניין ולא מצאתי כלום....
אנחנו מבואסים נורא]]> <![CDATA[24 שעות של חיפוש הגיעו אל קיצן]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=192 Fri, 16 Mar 2018 10:03:10 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=192 [Image: UG2JNHe.jpg]
סיפורו של תוכי מסוג קוויקר שברח - עם סוף טוב / קרן אהרון (שימי שוב הביתה)
עוד יום שגרתי, אני נכנסת הביתה ופונה מיד לכלוב של שימי להגיד לו שלום.
הפעם הכלוב פתוח וריק ולידו מונח על הרצפה כובע הסומבררו שהיה תלוי מעל הכלוב. החלון במסדרון פתוח ואנחנו בהלם.
כשעזבנו אותו בבית, הכלוב היה פתוח כי הוא אוהב לטפס על הכלוב במשך היום זה מעסיק אותו.
החלון שבסוף המסדרון היה פתוח והוא מעולם לא עף לכיוון הזה. כנראה שהכובע התעופף מהרוח שהייתה באותו היום, הוא נבהל והתחיל לעוף בבית עד שיצא מהחלון למרות שגזרנו לו את נוצות התעופה.
חשבנו לחפש אותו בבית אבל הוא כזה רעשן ככה שאין סיכוי שפספסנו אותו.
יצאנו לרחוב, חיפשנו אותו על עצים ועל הקרקע וקראנו בשמו עד שהשמש שקעה ולשכנים כבר נמאס מהצעקות.
חזרנו הביתה, קראנו "סיפורי תוכים" בתוכיפדיה והבנו שיש דבר כזה למצוא תוכי שאבד. למרות כל סיפורי ההצלחה שקראנו חשנו שהמזל לא יהיה בצד שלנו הפעם אבל לא תכננו להתייאש כל כך מוקדם. הבטחתי שלעולם לא אאמץ עוד תוכי שיוכל להתעופף לי ככה מהחלון ולשבור לי את הלב.

שימי הוא תוכי מסוג קוואקר, בוגר, בן 10 שנים.
את תחילת חייו בילה עם בת משפחה חובבת התוכים, היא מסרה אותו לבן משפחה אחר, שם הוא הוא בילה 8 שנים. כשהילדים של בן המשפחה גדלו והיחס אליו פחת, הוא ביקש למסור אותו וכך הוא היגר לבית הורי. במשך שנתיים אצל הוריי, גידל שימי את נוצות הראש שתלש כנראה בימים בודדים, הוצאנו אותו מדי פעם והוא התעופף מכתפי וחזר 4-5 פעמים בערך. לאחר כשנתיים עברו בני משפחתי עברו דירה וביקשו למסור לי את התוכי.
רק שבועיים הוא היה אצלנו כשזה קרה. בזמן הקצר הזה, הביטחון שלו פרח אחרי שנים שלא טייל מחוץ לכלוב באופן יומיומי והוא החל מעופף, בהתחלה בליווי צווחות ויותר מאוחר באופן רצוני ולא רק בגלל שנבהל ממשהו. אנחנו עוד בונים את האמון בננו והוא תוכי די חשדן, נבהל כשדברים לא מזוהים מתקרבים אליו ולא נותן לגעת לו בנוצות.
לא ידענו למה לצפות ממנו. האם יש סיכוי שיחזור דרך החלון כשהוא כל כך גבוה? הוא נמצא על הקרקע? אולי החתולים הרעבים כבר השיגו אותו? הוא יענה לי אם אקרא לו?  החלטנו לנסות את כל האפשרויות.

למחרת בשעה 6:00 בבוקר שבנו לחפש אותו ברדיוס עד ק״מ מהבית קראנו בשמו וצלצלנו בפעמון שהוא אוהב וצמוד אליו שנים רבות. תלינו 40 מודעות באזור השכונה, פרסמנו בפייסבוק בכל קבוצות החיות ובכמה מקומיות. גם אצל הווטרינר השכונתי היינו. החלון שלנו בקומה השלישית  נשאר פתוח והכלוב צמוד אליו, על אדן החלון שמנו מים ופיזרנו אוכל וצעצועים מוכרים.

לקראת השקיעה, כבר מותשים, תולים את המודעה האחרונה בשכונה, הטלפון מצלצל ואישה מודיעה לנו שאתמול התעופף תוכי דרך מרפסת ביתה והוא נמצא אצלה עכשיו בבית מרחק דקה הליכה מאתנו. הגענו לשם בריצה ופתאום קבוצת ילדים מגיעה אלינו כשאחד מהם אוחז את שימי כמו שהוא לא נתן לי לעשות לו מעולם. קראנו לו וצלצלנו בפעמון האהוב עליו והוא קצת צייץ בשקט, נראה עייף ומבולבל ועם קרחת קטנה במצח. הילדים אמרו שהוא נכנס בדברים כשהוא ניסה לעצור את התעופה. חזרנו הביתה כששימי על כפתי, חמש דקות של הליכת ניצחון.
קצת יותר מ-24 שעות של חיפוש שהגיעו לקיצם.
הוא לא היה כל כך רעב כי הילדים דאגו לו לאגוזים אבל בכל זאת שתה ואכל ענב בשמחה.
למחרת כבר חזר מעט לקשקש, פחות מבדרך כלל, נראה מעט עייף ולא מטפס או יוצא מהכלוב אבל אוכל ומצלצל בפעמון שבטח חסר לו.
הרגשנו ברי מזל.
לא האמנתי שאפשר למצוא תוכי במקום עירוני סבוך ומפחיד לתוכי והנה גם אנחנו מצטרפים לסיפורי ההצלחה.
לא היו מאושרים מאתנו באותו הרגע שראינו אותו ובדקנו פעמיים אם זה שימי שלנו.
סיפורי תוכיפדיה נתנו לנו את התקווה ואת הכוח להמשיך ולחפש כי יש סיכוי.
המסקנות שלי - הנחישות משתלמת, מהירות התגובה קריטית ויש אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם, שווה לתלות מודעות בכל הרדיוס הקרוב לבית.

תודה לכם חברי תוכיפדיה!
]]> [Image: UG2JNHe.jpg]
סיפורו של תוכי מסוג קוויקר שברח - עם סוף טוב / קרן אהרון (שימי שוב הביתה)
עוד יום שגרתי, אני נכנסת הביתה ופונה מיד לכלוב של שימי להגיד לו שלום.
הפעם הכלוב פתוח וריק ולידו מונח על הרצפה כובע הסומבררו שהיה תלוי מעל הכלוב. החלון במסדרון פתוח ואנחנו בהלם.
כשעזבנו אותו בבית, הכלוב היה פתוח כי הוא אוהב לטפס על הכלוב במשך היום זה מעסיק אותו.
החלון שבסוף המסדרון היה פתוח והוא מעולם לא עף לכיוון הזה. כנראה שהכובע התעופף מהרוח שהייתה באותו היום, הוא נבהל והתחיל לעוף בבית עד שיצא מהחלון למרות שגזרנו לו את נוצות התעופה.
חשבנו לחפש אותו בבית אבל הוא כזה רעשן ככה שאין סיכוי שפספסנו אותו.
יצאנו לרחוב, חיפשנו אותו על עצים ועל הקרקע וקראנו בשמו עד שהשמש שקעה ולשכנים כבר נמאס מהצעקות.
חזרנו הביתה, קראנו "סיפורי תוכים" בתוכיפדיה והבנו שיש דבר כזה למצוא תוכי שאבד. למרות כל סיפורי ההצלחה שקראנו חשנו שהמזל לא יהיה בצד שלנו הפעם אבל לא תכננו להתייאש כל כך מוקדם. הבטחתי שלעולם לא אאמץ עוד תוכי שיוכל להתעופף לי ככה מהחלון ולשבור לי את הלב.

שימי הוא תוכי מסוג קוואקר, בוגר, בן 10 שנים.
את תחילת חייו בילה עם בת משפחה חובבת התוכים, היא מסרה אותו לבן משפחה אחר, שם הוא הוא בילה 8 שנים. כשהילדים של בן המשפחה גדלו והיחס אליו פחת, הוא ביקש למסור אותו וכך הוא היגר לבית הורי. במשך שנתיים אצל הוריי, גידל שימי את נוצות הראש שתלש כנראה בימים בודדים, הוצאנו אותו מדי פעם והוא התעופף מכתפי וחזר 4-5 פעמים בערך. לאחר כשנתיים עברו בני משפחתי עברו דירה וביקשו למסור לי את התוכי.
רק שבועיים הוא היה אצלנו כשזה קרה. בזמן הקצר הזה, הביטחון שלו פרח אחרי שנים שלא טייל מחוץ לכלוב באופן יומיומי והוא החל מעופף, בהתחלה בליווי צווחות ויותר מאוחר באופן רצוני ולא רק בגלל שנבהל ממשהו. אנחנו עוד בונים את האמון בננו והוא תוכי די חשדן, נבהל כשדברים לא מזוהים מתקרבים אליו ולא נותן לגעת לו בנוצות.
לא ידענו למה לצפות ממנו. האם יש סיכוי שיחזור דרך החלון כשהוא כל כך גבוה? הוא נמצא על הקרקע? אולי החתולים הרעבים כבר השיגו אותו? הוא יענה לי אם אקרא לו?  החלטנו לנסות את כל האפשרויות.

למחרת בשעה 6:00 בבוקר שבנו לחפש אותו ברדיוס עד ק״מ מהבית קראנו בשמו וצלצלנו בפעמון שהוא אוהב וצמוד אליו שנים רבות. תלינו 40 מודעות באזור השכונה, פרסמנו בפייסבוק בכל קבוצות החיות ובכמה מקומיות. גם אצל הווטרינר השכונתי היינו. החלון שלנו בקומה השלישית  נשאר פתוח והכלוב צמוד אליו, על אדן החלון שמנו מים ופיזרנו אוכל וצעצועים מוכרים.

לקראת השקיעה, כבר מותשים, תולים את המודעה האחרונה בשכונה, הטלפון מצלצל ואישה מודיעה לנו שאתמול התעופף תוכי דרך מרפסת ביתה והוא נמצא אצלה עכשיו בבית מרחק דקה הליכה מאתנו. הגענו לשם בריצה ופתאום קבוצת ילדים מגיעה אלינו כשאחד מהם אוחז את שימי כמו שהוא לא נתן לי לעשות לו מעולם. קראנו לו וצלצלנו בפעמון האהוב עליו והוא קצת צייץ בשקט, נראה עייף ומבולבל ועם קרחת קטנה במצח. הילדים אמרו שהוא נכנס בדברים כשהוא ניסה לעצור את התעופה. חזרנו הביתה כששימי על כפתי, חמש דקות של הליכת ניצחון.
קצת יותר מ-24 שעות של חיפוש שהגיעו לקיצם.
הוא לא היה כל כך רעב כי הילדים דאגו לו לאגוזים אבל בכל זאת שתה ואכל ענב בשמחה.
למחרת כבר חזר מעט לקשקש, פחות מבדרך כלל, נראה מעט עייף ולא מטפס או יוצא מהכלוב אבל אוכל ומצלצל בפעמון שבטח חסר לו.
הרגשנו ברי מזל.
לא האמנתי שאפשר למצוא תוכי במקום עירוני סבוך ומפחיד לתוכי והנה גם אנחנו מצטרפים לסיפורי ההצלחה.
לא היו מאושרים מאתנו באותו הרגע שראינו אותו ובדקנו פעמיים אם זה שימי שלנו.
סיפורי תוכיפדיה נתנו לנו את התקווה ואת הכוח להמשיך ולחפש כי יש סיכוי.
המסקנות שלי - הנחישות משתלמת, מהירות התגובה קריטית ויש אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם, שווה לתלות מודעות בכל הרדיוס הקרוב לבית.

תודה לכם חברי תוכיפדיה!
]]> <![CDATA[ברח תוכי - מה עושים בעניין?]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=119 Tue, 27 Feb 2018 22:11:33 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=119 ברח תוכי - מה עושים בעניין? / רותם_N55 [Image: 2VauwZI.gif]
  • בריחת תוכי הוא ארוע טראומתי עבור המגדל וגם עבור התוכי.   
    המגדל עובר חוויה קשה משום שנראה לו שהוא נפרד מהתוכי החביב עליו כל כך, והתוכי עובר חוויה לא פחות קשה, משום שהוא יוצא למרחב שאינו מוכר לו, למקום שהמזון אינו זמין לו והוא לא יודע להשיג אותו בעצמו.
    התוכי מאוד מבוהל וחסר אונים.
    במאמר זה אדון בבעיית הבריחות אצל תוכים, הסיבות לבריחה ואיך נמנע את הבריחות.
  • ניתן להגיד שכול מקרי הבריחה אצל תוכים (המחוברתים) נגרמים כתוצאה מאי גזירת נוצות התעופה. 
    הערת המערכת: האמירה הזו כלל לא נכונה ואין לה ביסוס עובדתי.
    שאר הבריחות (זוגות מתרבים) נגרמות כתוצאה של בנייה לא נכונה של הכלוב.
    אז איך נצליח למנוע בריחה של תוכי?
    פשוט מאוד עלינו לווודא שהדברים הבאים אכן מתקיימים:
    [Image: om6kRK1.jpg] אילוף התוכי לתעופה חופשית.
    [Image: om6kRK1.jpg] בניית כלוב עמיד וחסין ללא שום פתחים כלשהם (רשת חזקה ואיכותית וכלוב יציב).

  • אך למרות כול האזהרות שלא מפסיקות להופיע בכל הזדמנות, מגדלים נשארים אדישים ופועלים לפי ה"אני מאמין" שלהם ולא גוזרים את נוצות התעופה של התוכי, ובסופו של דבר טעות וחוסר תשומת לב של שנייה אחת, התוכי נבהל והנה הוא מרחף במרומים מבוהל, לא מבין מה שקרה לו ופוחד לחזור. אין פה ויכוח בכלל שתוכי שברח מביתו לא ישרוד אחרי שבוע ובמקרים רבים אף פחות כתוצאה של: דריסה, טריפה (ע"י חתול, כלב, עוף דורס וכדומה) או ילד שימצא אותו ויאכיל אותו באבוקדו. ואם כול הגורמים האלה לא השפיעו עליו הוא ימות מקור/חום התייבשות ורעב שהרי היה רגיל שמזונו מוגש לו מידי יום ביומו.
    אבל אם בכול זאת לא השתכנעתם מדוע כן לגזור את נוצות התעופה אז הנה עוד כמה יתרונות:
     [Image: om6kRK1.jpg] שמירה עליהם מתאונות כמו מעוף לתוך חלון והתנגשות קטלנית בשמשה, בראי וכדומה (תופעה ידועה בתוכי קוקטייל שלעיתים קרובות "נתקפים בפניקה" מסיבה לא ברורה ומתחילים להתעופף בבית: "PANIC FLIGHT"). תאונות אלו יכולות להתבטא בזעזוע מוח, שבירת רגל, כנף ו/או מקור ובמקרה הגרוע ביותר, גם למוות. כמו כן, נחיתה על משטחים מסוכנים כמו אסלה פתוחה או כיריים לוהטות שיכולים להביא לתוצאות טרגיות.
    [Image: om6kRK1.jpg] מאפשר לחברת את התוכים שהואכלו ידנית וגם כאלה שלא הואכלו בהיותם גוזלים.
    תוכים שהחברות שלהם לקוי בצורה קיצוני וכפי שהזכרנו למעלה האובדן הכי גדול שיכול להיות הוא כמובן הבריחה ואובדן התוכי עצמו.

  • יחד עם זאת יש גם כמה וכמה חסרונות בגזירת הנוצות כמו למשל:
    [Image: om6kRK1.jpg] מעניק ביטחון עצמי לתוכי - לרוב, תוכי בעל יכולת תעופה טובה יהיה תוכי בעל ביטחון עצמי גבוה. קיצוץ אברות התעופה אינו תהליך כואב, אך אנו בעצם שוללים מהתוכי את הפוזיציה הטבעית וייחודית שלו – יכולת התעופה.
    [Image: om6kRK1.jpg] בעלי כנף נועדו לעוף, לכן רבים רואים בגזירת הנוצות פעולה לא מוסרית, בדומה לשלילת יכולתו של אדם ללכת. ובנוסף לכול גזירת
    [Image: om6kRK1.jpg] הנוצות מונעת מהתוכי פעילות גופנית חיונית מה שעלול בהיעדר תזונה מתאימה להשמנת יתר של התוכי.

  • אם קרה והתוכי כבר ברח פעלו לפי ההוראות:
    [Image: om6kRK1.jpg] זיכרו תמיד, סוד ההצלחה למציאת התוכי היא לעולם לא להתיאש ולהרים ידיים, כיתבו שלטים ותלו בכול השכונה תתקשרו לוטרינרים הקרובים לביתיכם ועדכנו אותם בבריחתו של התוכי ושייצרו איתכם קשר במידה ומישהו בא אליהם עם תוכי.
    [Image: om6kRK1.jpg] תתקשרו לפינת חי או גן חיות באזור מגוריכם (אם יש כמובן) שתגידו שבמידה ויגיע מישהו אם תוכי שיצרו איתכם מיד קשר.
    [Image: om6kRK1.jpg] צאו לרחובות ותשרקו את השריקות שהתוכי שלכם מזהה, קיראו לו בשמו והשמיעו צלילים שהוא מזהה בתקווה שיענה לכם.
    [Image: om6kRK1.jpg] כול הדרכים האלה יעזרו לכם במציאת התוכי ואם זה לא עוזר אז כדאי להשלים עם האובדן עם כול הצער שבדבר.

  • ועכשיו נעבור לדעתי האישית שהיא בעד גזירת הנוצות חד וחלק!
    [Image: om6kRK1.jpg] למרות כול הכאב והמחסומיים הנפשיים זהו הדבר הנכון לעשות כי עדיף שנתמודד עם המחסומים האלה מאשר שהתוכי יהפוך לעוף בגריל או לארוחת צהריים מיוחדת ואקזוטית לחתולי השכונה הרעבים.
    [Image: om6kRK1.jpg] אני אומר לכם את זה בתור אחד שחווה חוויה כזו על בשרו כאשר הג'אקו שלי נבהל מהכלב וללא שום היסוס פרש כנפיים והתעופף, אין לתאר במילים איך הרגשתי שזה קרה, איך תוכי שגידלת במשך כול כך הרבה זמן וטיפחת אותו מתעופף ונעלם לך, זו חוויה קורעת לב שאני לא מאחל אפילו לשונאים שלי.
    [Image: om6kRK1.jpg] אז תעשו טובה קחו את התוכי לוטרינר מומחה שילמד אתכם לגזור בצורה נכונה ותגזרו לתוכי שלכם את נוצות התעופה, אבל רק אם אתם באמת אוהבים אותו.
    בהצלחה !
[Image: xFfy0sh.jpg]]]> ברח תוכי - מה עושים בעניין? / רותם_N55 [Image: 2VauwZI.gif]
  • בריחת תוכי הוא ארוע טראומתי עבור המגדל וגם עבור התוכי.   
    המגדל עובר חוויה קשה משום שנראה לו שהוא נפרד מהתוכי החביב עליו כל כך, והתוכי עובר חוויה לא פחות קשה, משום שהוא יוצא למרחב שאינו מוכר לו, למקום שהמזון אינו זמין לו והוא לא יודע להשיג אותו בעצמו.
    התוכי מאוד מבוהל וחסר אונים.
    במאמר זה אדון בבעיית הבריחות אצל תוכים, הסיבות לבריחה ואיך נמנע את הבריחות.
  • ניתן להגיד שכול מקרי הבריחה אצל תוכים (המחוברתים) נגרמים כתוצאה מאי גזירת נוצות התעופה. 
    הערת המערכת: האמירה הזו כלל לא נכונה ואין לה ביסוס עובדתי.
    שאר הבריחות (זוגות מתרבים) נגרמות כתוצאה של בנייה לא נכונה של הכלוב.
    אז איך נצליח למנוע בריחה של תוכי?
    פשוט מאוד עלינו לווודא שהדברים הבאים אכן מתקיימים:
    [Image: om6kRK1.jpg] אילוף התוכי לתעופה חופשית.
    [Image: om6kRK1.jpg] בניית כלוב עמיד וחסין ללא שום פתחים כלשהם (רשת חזקה ואיכותית וכלוב יציב).

  • אך למרות כול האזהרות שלא מפסיקות להופיע בכל הזדמנות, מגדלים נשארים אדישים ופועלים לפי ה"אני מאמין" שלהם ולא גוזרים את נוצות התעופה של התוכי, ובסופו של דבר טעות וחוסר תשומת לב של שנייה אחת, התוכי נבהל והנה הוא מרחף במרומים מבוהל, לא מבין מה שקרה לו ופוחד לחזור. אין פה ויכוח בכלל שתוכי שברח מביתו לא ישרוד אחרי שבוע ובמקרים רבים אף פחות כתוצאה של: דריסה, טריפה (ע"י חתול, כלב, עוף דורס וכדומה) או ילד שימצא אותו ויאכיל אותו באבוקדו. ואם כול הגורמים האלה לא השפיעו עליו הוא ימות מקור/חום התייבשות ורעב שהרי היה רגיל שמזונו מוגש לו מידי יום ביומו.
    אבל אם בכול זאת לא השתכנעתם מדוע כן לגזור את נוצות התעופה אז הנה עוד כמה יתרונות:
     [Image: om6kRK1.jpg] שמירה עליהם מתאונות כמו מעוף לתוך חלון והתנגשות קטלנית בשמשה, בראי וכדומה (תופעה ידועה בתוכי קוקטייל שלעיתים קרובות "נתקפים בפניקה" מסיבה לא ברורה ומתחילים להתעופף בבית: "PANIC FLIGHT"). תאונות אלו יכולות להתבטא בזעזוע מוח, שבירת רגל, כנף ו/או מקור ובמקרה הגרוע ביותר, גם למוות. כמו כן, נחיתה על משטחים מסוכנים כמו אסלה פתוחה או כיריים לוהטות שיכולים להביא לתוצאות טרגיות.
    [Image: om6kRK1.jpg] מאפשר לחברת את התוכים שהואכלו ידנית וגם כאלה שלא הואכלו בהיותם גוזלים.
    תוכים שהחברות שלהם לקוי בצורה קיצוני וכפי שהזכרנו למעלה האובדן הכי גדול שיכול להיות הוא כמובן הבריחה ואובדן התוכי עצמו.

  • יחד עם זאת יש גם כמה וכמה חסרונות בגזירת הנוצות כמו למשל:
    [Image: om6kRK1.jpg] מעניק ביטחון עצמי לתוכי - לרוב, תוכי בעל יכולת תעופה טובה יהיה תוכי בעל ביטחון עצמי גבוה. קיצוץ אברות התעופה אינו תהליך כואב, אך אנו בעצם שוללים מהתוכי את הפוזיציה הטבעית וייחודית שלו – יכולת התעופה.
    [Image: om6kRK1.jpg] בעלי כנף נועדו לעוף, לכן רבים רואים בגזירת הנוצות פעולה לא מוסרית, בדומה לשלילת יכולתו של אדם ללכת. ובנוסף לכול גזירת
    [Image: om6kRK1.jpg] הנוצות מונעת מהתוכי פעילות גופנית חיונית מה שעלול בהיעדר תזונה מתאימה להשמנת יתר של התוכי.

  • אם קרה והתוכי כבר ברח פעלו לפי ההוראות:
    [Image: om6kRK1.jpg] זיכרו תמיד, סוד ההצלחה למציאת התוכי היא לעולם לא להתיאש ולהרים ידיים, כיתבו שלטים ותלו בכול השכונה תתקשרו לוטרינרים הקרובים לביתיכם ועדכנו אותם בבריחתו של התוכי ושייצרו איתכם קשר במידה ומישהו בא אליהם עם תוכי.
    [Image: om6kRK1.jpg] תתקשרו לפינת חי או גן חיות באזור מגוריכם (אם יש כמובן) שתגידו שבמידה ויגיע מישהו אם תוכי שיצרו איתכם מיד קשר.
    [Image: om6kRK1.jpg] צאו לרחובות ותשרקו את השריקות שהתוכי שלכם מזהה, קיראו לו בשמו והשמיעו צלילים שהוא מזהה בתקווה שיענה לכם.
    [Image: om6kRK1.jpg] כול הדרכים האלה יעזרו לכם במציאת התוכי ואם זה לא עוזר אז כדאי להשלים עם האובדן עם כול הצער שבדבר.

  • ועכשיו נעבור לדעתי האישית שהיא בעד גזירת הנוצות חד וחלק!
    [Image: om6kRK1.jpg] למרות כול הכאב והמחסומיים הנפשיים זהו הדבר הנכון לעשות כי עדיף שנתמודד עם המחסומים האלה מאשר שהתוכי יהפוך לעוף בגריל או לארוחת צהריים מיוחדת ואקזוטית לחתולי השכונה הרעבים.
    [Image: om6kRK1.jpg] אני אומר לכם את זה בתור אחד שחווה חוויה כזו על בשרו כאשר הג'אקו שלי נבהל מהכלב וללא שום היסוס פרש כנפיים והתעופף, אין לתאר במילים איך הרגשתי שזה קרה, איך תוכי שגידלת במשך כול כך הרבה זמן וטיפחת אותו מתעופף ונעלם לך, זו חוויה קורעת לב שאני לא מאחל אפילו לשונאים שלי.
    [Image: om6kRK1.jpg] אז תעשו טובה קחו את התוכי לוטרינר מומחה שילמד אתכם לגזור בצורה נכונה ותגזרו לתוכי שלכם את נוצות התעופה, אבל רק אם אתם באמת אוהבים אותו.
    בהצלחה !
[Image: xFfy0sh.jpg]]]> <![CDATA[זוג הג'אקו שהתחברו באופן מקרי / גרונר מיכאל]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=118 Tue, 27 Feb 2018 21:33:56 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=118 זוג הג'אקו שהתחברו באופן מקרי / גרונר מיכאל (m.g)
לפני כארבעה חודשים סיפרתי על התוכי שלי באפריקה שחי על עץ בבית, אז המצב הלך ו"הדרדר".
קראתי והפנמתי כל מילה שנכתבה באתר זה שוב ושוב, משחקים, אוכל, תשומת לב, אך ללא הואיל.
והינה ההפתעה: לפני כחודשיים חבר סיפר לי שהתוכי שלו חולה, יש לו משפחה והוא פוחד להשאיר את התוכי אצלו.
כמובן אחרי שאני "דוקטור לתוכים" תלמיד תוכיפדיה לקחתי את התוכי תחת חסותי, הלכתי לוויטרינר קיבלתי אנטיביוטיקה לשלושה שבועות, כמובן כתלמיד טוב לא הפגשתי את התוכים, את החולה השארתי במשרד.
האמת נתנה להאמר, שאחרי שבועיים פסקו השלשולים וגם מבחינת התנהגות חל שיפור מדהים.
לאחר המתנה של חודש נוסף הפגשתי בן השניים כאשר אין לי כל מושג מי זכר מי נקבה אולי שניהם מאותו הזוויג.
כמובן שבשלב זה לא הסכמתי להחזיר את התוכי לבעליו כי תוכי זה לא "צעצוע".
בתצפית שערכתי לא נראה כל התנגדות.
כל תוכי התמקם בענף אחר, כמובן שהתוכי שלי תמיד ישב על ענף גבוה יותר וברור למה.
ואז, לאחר זמן רב כל כך, סוף סוף היתי צריך לטוס לישראל לחופשה של חודש ימים.
הכנסתי את התוכים לכלוב גדול ושלחתי אותם לפקידה שלי ל"ביבי סיטר".

לפני שבועיים חזרתי מהחופש והשארתי את התוכים במשרד ולא להאמין התוכי שלי מרכין ראש והשני מגרד לו ולהפך.
היום התוכי שלי מאכיל את התוכי השני כמו גוזל מפה לפה ממש "ג'נרל גאוגרפיק" אצלי במישרד.
אז יש לי זוג ג'אקו שאולי בעוד שנתיים שלוש יוכל להתרבות.]]> זוג הג'אקו שהתחברו באופן מקרי / גרונר מיכאל (m.g)
לפני כארבעה חודשים סיפרתי על התוכי שלי באפריקה שחי על עץ בבית, אז המצב הלך ו"הדרדר".
קראתי והפנמתי כל מילה שנכתבה באתר זה שוב ושוב, משחקים, אוכל, תשומת לב, אך ללא הואיל.
והינה ההפתעה: לפני כחודשיים חבר סיפר לי שהתוכי שלו חולה, יש לו משפחה והוא פוחד להשאיר את התוכי אצלו.
כמובן אחרי שאני "דוקטור לתוכים" תלמיד תוכיפדיה לקחתי את התוכי תחת חסותי, הלכתי לוויטרינר קיבלתי אנטיביוטיקה לשלושה שבועות, כמובן כתלמיד טוב לא הפגשתי את התוכים, את החולה השארתי במשרד.
האמת נתנה להאמר, שאחרי שבועיים פסקו השלשולים וגם מבחינת התנהגות חל שיפור מדהים.
לאחר המתנה של חודש נוסף הפגשתי בן השניים כאשר אין לי כל מושג מי זכר מי נקבה אולי שניהם מאותו הזוויג.
כמובן שבשלב זה לא הסכמתי להחזיר את התוכי לבעליו כי תוכי זה לא "צעצוע".
בתצפית שערכתי לא נראה כל התנגדות.
כל תוכי התמקם בענף אחר, כמובן שהתוכי שלי תמיד ישב על ענף גבוה יותר וברור למה.
ואז, לאחר זמן רב כל כך, סוף סוף היתי צריך לטוס לישראל לחופשה של חודש ימים.
הכנסתי את התוכים לכלוב גדול ושלחתי אותם לפקידה שלי ל"ביבי סיטר".

לפני שבועיים חזרתי מהחופש והשארתי את התוכים במשרד ולא להאמין התוכי שלי מרכין ראש והשני מגרד לו ולהפך.
היום התוכי שלי מאכיל את התוכי השני כמו גוזל מפה לפה ממש "ג'נרל גאוגרפיק" אצלי במישרד.
אז יש לי זוג ג'אקו שאולי בעוד שנתיים שלוש יוכל להתרבות.]]> <![CDATA[תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב / גבי (benhanokh)]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=117 Tue, 27 Feb 2018 21:25:16 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=117 תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב / גבי-benhanokh
ניקולאי שלנו הוא גרינצ'יק (יילו-סייד) בן 7 חודשים שנמצא אצלנו 4 חודשים.
לניקולאי לא גזרו את נוצות התעופה והוא מאומן ב"תעופה חופשית" בבית.
בערב יום כיפור שנת 2015 לקחנו אותו לחוף גורדון בבוקר לאימון תעופה בחוץ.
הנחתי שלא יהיה לו לאן להתרחק כי יש עשרות מטרים של חול מסביבו והוא מעולם לא עף יותר מעשרה מטרים ברצף (בבית). בכל מקרה האמנתי שלקריאה שלי תמיד יבוא אל.
כשהוצאנו אותו בחוף הוא נצמד אלינו וסירב לעוף בכלל.
כדי לעודד אותו לעוף רצתי כשהוא על היד שלי עד שלפתע פרש כנפיים ותוך כמה שניות נסק לשמים ונעלם מעבר למלון הרודוס. רצנו אחריו אבל הוא כבר היה מחוץ לטווח ראיה. חזרנו לחוף כדי לחכות למקרה שיחזור ואחרי כמה שעות ויתרנו.
הדפסנו מאות הודעות ותלינו בעזרת חברים ומתנדבים לכל אורך החוף וברחובות הקרובים לים (בן-יהודה, דיזנגוף).
בהתחלה קיבלנו כמה הודעות סרק - דררות, ומודעה ישנה על תוכי שנמצא.
אחרי הצהריים התקשר מישהו שראה בחור הולך בכיכר רבין עם תוכי על הכתף שדומה לתמונה שפרסמנו.
רצתי לכיכר, אבל הבחור כבר לא היה.
סרקתי את האזור והראיתי, לאנשים שישבו שם, תמונות של ניקולאי ושמעתי שוב על הבחור שהלך עם התוכי.
ריצפתי את כל האזור (כיכר ושדרות שמובילות אליה) במודעות וקיוויתי שהבחור יתקשר אלינו (מה שאף פעם לא קרה(/
למחרת בערב קיבלתי שיחה מבחור שביקר את סבא שלו במחלקה השיקומית באיכלוב וראה את ניקולאי.
מסתבר שניקולאי נכנס דרך המרפסת וניגש לאנשים לבקש אוכל ומים.
הפציינטים מאוד התרגשו כשהוא עף בניהם ונעמד להם על הכתף.
הבחור גם שלח לי תמונה שצילם את ניקולאי מקרוב.
מיהרנו למחלקה, אבל התוכי כבר לא היה שם Frown
הרבה אנשים סיפרו שראו אותו והאחיות הראו תמונות שלהן איתו (התוכי חובב סלפי Smile ) אבל אמרו שכבר כמה שעות שלא ראו אותו.
שוחחתי עם המטופלים וכמה זקנות טענו שהיה מבקר שניכס לעצמו את התוכי ואמר שהולך לתת אותו לחבר
מטופל אחר. סיפר שהמבקר טען שהתוכי שלו, אבל לא האמין לו כי שמע אותו שואל מה תוכים אוכלים.
מצאנו את המטופלת אליה הגיע המבקר (הוא הבן שלה), אבל היא הייתה כבר רדומה
השארנו מודעות במקום וחזרנו שוב למחרת בבוקר, הפעם הייתה לה מבקרת (אשתו של הבן) שסירבה לדבר איתנו או לתת מספר טלפון עד שפתאום האם הזקנה התעוררה וברגע של צלילות הוראתה לה לתת לנו את המספר (המטופלת הייתה במצב גריטרי מתקדם )התקשרנו לבחור שהודה שנעל את התוכי בחדר של אמא שלו, אבל טען שאז ברח מהחלון - הסתכלתי על החדר והחלון היה סגור (מי שזוכר את החום ביוה"כ יבין שאף חלון לא היה פתוח כשיש מיזוג).
הבחור התחיל לשאול "מה תוכים אוכלים וכמה הם עולים" (נושא שמאוד העסיק אותו) היו במקום כמה מטופלים שהחזיקו תוכים בבית וסיפרו על המחיר היקר שלהם - אני לא בטוח אם מתוך התפארות ריקה או שהמחירים מאוד השתנו.
הייתה למשל מטופלת שסיפרה לכולם על הג'אקו שלה שעלה 8000 שקל (מחיר השוק של ג'אקו היום הוא 2000-3000).
בכל מקרה, שמעתי שם הרבה השערות לגבי המחיר האסטרונומי של התוכי (גרינצ'יק עולה בערך 500 שקל, אני אישית שילמתי קצת יותר)
הבטחתי לשלם את מחיר השוק של התוכי למי שימצא/יחזיר אותו, גם סיפרתי שזה תוכי של ילדה קטנה שמאוד קשורה אליו אבל הבחור אמר שאין לו מושג על מה אני מדבר.
בשלב הזה ניגשו אלי עוד מטופלים שסיפרו שראו אותו נועל את התוכי ומאז אף אחד לא ראה את התוכי.
סרקנו את בית החולים, תלינו מודעות בכל מקום אפשרי ודיברנו עם צוות הביטחון למקרה שיקבלו דיווח על תוכי וחזרנו הביתה.
המשכנו בכל הזמן לסרוק את החוף ואת האזור הקרוב אליו למקרה שחזר.
קיבלנו עשרות שיחות מאנשים טובים שראו תוכים (יש המון דררות בעיר מסתבר Smile ) וקיוו שזהו התוכי שלנו.
התחלנו לסרוק מודעות מכירה של תוכים ביד-2 והומלס וקיווינו שנראה אותו, אבל ללא הצלחה.
ביום שישי חזרנו לביה"ח ושמענו שהתוכי לא נראה מאז שנסגר בחדר.
החלטנו לנסות למצוא את ה"מבקר החשוד" מה שלא היה קשה - ידעתי את שמו, מספר טלפון ועיר מגורים (חולון) וחיפוש קצר בגוגול העלה את הכתובת שלו וגם פרטים לא מחמיאים עליו שחיזקו את האפשרות שהוא הטיפוס שמסוגל לקחת חיית מחמד של ילדה קטנה ועוד ביום כיפור.
נסענו אליו הביתה והצבנו מעקב מסביב לדירה מנסים לשמוע את ניקולאי בבוקר ובערב, אבל ללא הצלחה רבה.
ביום ראשון היינו אצלו שוב בבוקר מנסים לשמוע את ניקולאי דרך דלת סגורה, אך – לשווא.
בשלב זה כבר התייאשנו לגמרי וחזרנו לתל-אביב.
עצרנו שוב באיכלוב וניסינו לדבר עם אימא שלו להסביר שהתוכי שייך לילדה שמאוד עצובה
אני לא בטוח כמה הבינה במצבה, אבל אז ניגש אלינו הבן השני שלה (אחיו של החשוד שלנו) ושאל על הסיפור שחזרתי עליו בשבילו בקצרה.
האח הצעיר נראה כמו בנאדם טוב וראיתי שהוא התרשם מהילדה העצובה שלידו
הוא אמר שהוא לא ראה תוכי ויספר לנו אם יראה.
חזרנו הביתה נואשים והחלטתי לחפש לילדה תוכי חדש כדי שתפסיק לחיות בתוך האבל והאובדן.
התחלתי כבר לברר על תוכי מתאים ומקומות אפשריים לקנייה, כשהטלפון צלצל
האיש בצד השני אמר שקנה תוכי  לפני כמה ימים ועכשיו הבין שזה התוכי שלנו.
ההסבר שלו היה קצת מבולבל וגם הביטחון הגמור שלו שזה התוכי שלנו, אבל כשאמר לי שהוא מחולון (שם גר החשוד שלנו) נסענו אליו מיד.
כשהגענו ראינו את ניקולאי סגור בתוך כלוב קטן ללא אוכל (הייתה קערת אוכל בחוץ) ונראה מפוחד מאוד.
בהתחלה לא הייתי בטוח שזה ניקולאי כי כולו מנופח ומלוכלך, אבל כשהחזקתי אותו, מייד הבנתי, שזה ניקולאי שלנו.
ניסיתי לשכנע אותו לעשות קצת טריקים שמכיר מהבית (סיבוב/סלטה) שביצע מיד ואז גם התחיל לחזור על השם שלו (ניקואאיי, ניקואאיי) ששכנע אותנו לחלוטין שזהו ניקולאי שלנו
ניסיתי שוב לברר פרטים איך התוכי הגיע אליהם, אבל לא קיבלתי תשובה ברורה, הוא התחמק מלספר מי מכר לו.
הבן שלו אמר כמה פעמים שהם קיבלו/מצאו את התוכי.
הבחור גם שאל אותי איזה סוג התוכי (וגם כמה הוא עולה) זה קצת מוזר בשביל מישהו שרק קנה תוכי Smile
מדברים שהילד אמר הבנתי שהתוכי הגיע אליהם במוצאי כיפור שזה מחייב שהחשוד שלנו לקח אותו אליהם - התוכי היה כמעט עד חשיכה באיכלוב ולהבנתי תוכים לא יצאו למסע בחושך ויעדיפו לחפש מקום בטוח לישון בו.
החלטנו לא לחקור יותר מדי ולהסתפק בכך שניקולאי חזר אלינו.
כך נראה ניקולאי לפני שהוא החליט לברוח:
[Image: 6uLaaJD.jpg][Image: mZF2hJ7.jpg]
כך הוא נראה בבי"ח איכלוב:
[Image: shSbRtc.jpg]
כך הוא נראה, כשאספנו אותו מהבחור שגר בחולון, ולקח אותו מביה"ח:
[Image: JsfhOuY.jpg]
התוכי כבר נמצא אצלנו בבית, מגלגל את מודעת החיפוש:
[Image: khXhler.jpg]
]]> תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב / גבי-benhanokh
ניקולאי שלנו הוא גרינצ'יק (יילו-סייד) בן 7 חודשים שנמצא אצלנו 4 חודשים.
לניקולאי לא גזרו את נוצות התעופה והוא מאומן ב"תעופה חופשית" בבית.
בערב יום כיפור שנת 2015 לקחנו אותו לחוף גורדון בבוקר לאימון תעופה בחוץ.
הנחתי שלא יהיה לו לאן להתרחק כי יש עשרות מטרים של חול מסביבו והוא מעולם לא עף יותר מעשרה מטרים ברצף (בבית). בכל מקרה האמנתי שלקריאה שלי תמיד יבוא אל.
כשהוצאנו אותו בחוף הוא נצמד אלינו וסירב לעוף בכלל.
כדי לעודד אותו לעוף רצתי כשהוא על היד שלי עד שלפתע פרש כנפיים ותוך כמה שניות נסק לשמים ונעלם מעבר למלון הרודוס. רצנו אחריו אבל הוא כבר היה מחוץ לטווח ראיה. חזרנו לחוף כדי לחכות למקרה שיחזור ואחרי כמה שעות ויתרנו.
הדפסנו מאות הודעות ותלינו בעזרת חברים ומתנדבים לכל אורך החוף וברחובות הקרובים לים (בן-יהודה, דיזנגוף).
בהתחלה קיבלנו כמה הודעות סרק - דררות, ומודעה ישנה על תוכי שנמצא.
אחרי הצהריים התקשר מישהו שראה בחור הולך בכיכר רבין עם תוכי על הכתף שדומה לתמונה שפרסמנו.
רצתי לכיכר, אבל הבחור כבר לא היה.
סרקתי את האזור והראיתי, לאנשים שישבו שם, תמונות של ניקולאי ושמעתי שוב על הבחור שהלך עם התוכי.
ריצפתי את כל האזור (כיכר ושדרות שמובילות אליה) במודעות וקיוויתי שהבחור יתקשר אלינו (מה שאף פעם לא קרה(/
למחרת בערב קיבלתי שיחה מבחור שביקר את סבא שלו במחלקה השיקומית באיכלוב וראה את ניקולאי.
מסתבר שניקולאי נכנס דרך המרפסת וניגש לאנשים לבקש אוכל ומים.
הפציינטים מאוד התרגשו כשהוא עף בניהם ונעמד להם על הכתף.
הבחור גם שלח לי תמונה שצילם את ניקולאי מקרוב.
מיהרנו למחלקה, אבל התוכי כבר לא היה שם Frown
הרבה אנשים סיפרו שראו אותו והאחיות הראו תמונות שלהן איתו (התוכי חובב סלפי Smile ) אבל אמרו שכבר כמה שעות שלא ראו אותו.
שוחחתי עם המטופלים וכמה זקנות טענו שהיה מבקר שניכס לעצמו את התוכי ואמר שהולך לתת אותו לחבר
מטופל אחר. סיפר שהמבקר טען שהתוכי שלו, אבל לא האמין לו כי שמע אותו שואל מה תוכים אוכלים.
מצאנו את המטופלת אליה הגיע המבקר (הוא הבן שלה), אבל היא הייתה כבר רדומה
השארנו מודעות במקום וחזרנו שוב למחרת בבוקר, הפעם הייתה לה מבקרת (אשתו של הבן) שסירבה לדבר איתנו או לתת מספר טלפון עד שפתאום האם הזקנה התעוררה וברגע של צלילות הוראתה לה לתת לנו את המספר (המטופלת הייתה במצב גריטרי מתקדם )התקשרנו לבחור שהודה שנעל את התוכי בחדר של אמא שלו, אבל טען שאז ברח מהחלון - הסתכלתי על החדר והחלון היה סגור (מי שזוכר את החום ביוה"כ יבין שאף חלון לא היה פתוח כשיש מיזוג).
הבחור התחיל לשאול "מה תוכים אוכלים וכמה הם עולים" (נושא שמאוד העסיק אותו) היו במקום כמה מטופלים שהחזיקו תוכים בבית וסיפרו על המחיר היקר שלהם - אני לא בטוח אם מתוך התפארות ריקה או שהמחירים מאוד השתנו.
הייתה למשל מטופלת שסיפרה לכולם על הג'אקו שלה שעלה 8000 שקל (מחיר השוק של ג'אקו היום הוא 2000-3000).
בכל מקרה, שמעתי שם הרבה השערות לגבי המחיר האסטרונומי של התוכי (גרינצ'יק עולה בערך 500 שקל, אני אישית שילמתי קצת יותר)
הבטחתי לשלם את מחיר השוק של התוכי למי שימצא/יחזיר אותו, גם סיפרתי שזה תוכי של ילדה קטנה שמאוד קשורה אליו אבל הבחור אמר שאין לו מושג על מה אני מדבר.
בשלב הזה ניגשו אלי עוד מטופלים שסיפרו שראו אותו נועל את התוכי ומאז אף אחד לא ראה את התוכי.
סרקנו את בית החולים, תלינו מודעות בכל מקום אפשרי ודיברנו עם צוות הביטחון למקרה שיקבלו דיווח על תוכי וחזרנו הביתה.
המשכנו בכל הזמן לסרוק את החוף ואת האזור הקרוב אליו למקרה שחזר.
קיבלנו עשרות שיחות מאנשים טובים שראו תוכים (יש המון דררות בעיר מסתבר Smile ) וקיוו שזהו התוכי שלנו.
התחלנו לסרוק מודעות מכירה של תוכים ביד-2 והומלס וקיווינו שנראה אותו, אבל ללא הצלחה.
ביום שישי חזרנו לביה"ח ושמענו שהתוכי לא נראה מאז שנסגר בחדר.
החלטנו לנסות למצוא את ה"מבקר החשוד" מה שלא היה קשה - ידעתי את שמו, מספר טלפון ועיר מגורים (חולון) וחיפוש קצר בגוגול העלה את הכתובת שלו וגם פרטים לא מחמיאים עליו שחיזקו את האפשרות שהוא הטיפוס שמסוגל לקחת חיית מחמד של ילדה קטנה ועוד ביום כיפור.
נסענו אליו הביתה והצבנו מעקב מסביב לדירה מנסים לשמוע את ניקולאי בבוקר ובערב, אבל ללא הצלחה רבה.
ביום ראשון היינו אצלו שוב בבוקר מנסים לשמוע את ניקולאי דרך דלת סגורה, אך – לשווא.
בשלב זה כבר התייאשנו לגמרי וחזרנו לתל-אביב.
עצרנו שוב באיכלוב וניסינו לדבר עם אימא שלו להסביר שהתוכי שייך לילדה שמאוד עצובה
אני לא בטוח כמה הבינה במצבה, אבל אז ניגש אלינו הבן השני שלה (אחיו של החשוד שלנו) ושאל על הסיפור שחזרתי עליו בשבילו בקצרה.
האח הצעיר נראה כמו בנאדם טוב וראיתי שהוא התרשם מהילדה העצובה שלידו
הוא אמר שהוא לא ראה תוכי ויספר לנו אם יראה.
חזרנו הביתה נואשים והחלטתי לחפש לילדה תוכי חדש כדי שתפסיק לחיות בתוך האבל והאובדן.
התחלתי כבר לברר על תוכי מתאים ומקומות אפשריים לקנייה, כשהטלפון צלצל
האיש בצד השני אמר שקנה תוכי  לפני כמה ימים ועכשיו הבין שזה התוכי שלנו.
ההסבר שלו היה קצת מבולבל וגם הביטחון הגמור שלו שזה התוכי שלנו, אבל כשאמר לי שהוא מחולון (שם גר החשוד שלנו) נסענו אליו מיד.
כשהגענו ראינו את ניקולאי סגור בתוך כלוב קטן ללא אוכל (הייתה קערת אוכל בחוץ) ונראה מפוחד מאוד.
בהתחלה לא הייתי בטוח שזה ניקולאי כי כולו מנופח ומלוכלך, אבל כשהחזקתי אותו, מייד הבנתי, שזה ניקולאי שלנו.
ניסיתי לשכנע אותו לעשות קצת טריקים שמכיר מהבית (סיבוב/סלטה) שביצע מיד ואז גם התחיל לחזור על השם שלו (ניקואאיי, ניקואאיי) ששכנע אותנו לחלוטין שזהו ניקולאי שלנו
ניסיתי שוב לברר פרטים איך התוכי הגיע אליהם, אבל לא קיבלתי תשובה ברורה, הוא התחמק מלספר מי מכר לו.
הבן שלו אמר כמה פעמים שהם קיבלו/מצאו את התוכי.
הבחור גם שאל אותי איזה סוג התוכי (וגם כמה הוא עולה) זה קצת מוזר בשביל מישהו שרק קנה תוכי Smile
מדברים שהילד אמר הבנתי שהתוכי הגיע אליהם במוצאי כיפור שזה מחייב שהחשוד שלנו לקח אותו אליהם - התוכי היה כמעט עד חשיכה באיכלוב ולהבנתי תוכים לא יצאו למסע בחושך ויעדיפו לחפש מקום בטוח לישון בו.
החלטנו לא לחקור יותר מדי ולהסתפק בכך שניקולאי חזר אלינו.
כך נראה ניקולאי לפני שהוא החליט לברוח:
[Image: 6uLaaJD.jpg][Image: mZF2hJ7.jpg]
כך הוא נראה בבי"ח איכלוב:
[Image: shSbRtc.jpg]
כך הוא נראה, כשאספנו אותו מהבחור שגר בחולון, ולקח אותו מביה"ח:
[Image: JsfhOuY.jpg]
התוכי כבר נמצא אצלנו בבית, מגלגל את מודעת החיפוש:
[Image: khXhler.jpg]
]]> <![CDATA["מותק" חוזרת הביתה / דולב יהוד -Dolev221]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=116 Tue, 27 Feb 2018 21:12:56 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=116 "מותק" חוזרת הביתה - סיפורו של דולב יהוד / Dolev221
מחוברתת -"מותק" חוזרת הבית הדררה
[Image: PUSnbPz.jpg]
יום שישי, הכנות לקראת שבת אני מנקה למותק את הכלוב היפה שלה, בזמן שאני שקוע בניקיון אני שם לב שמותק הדררה הקטנה שלי לא נמצאת בחדר. מיד התחלתי לחפש אותה בכל הבית בתקווה שהיא עפה לאחד החדרים.
אחרי כמה דקות של חיפושים שמתי לב שחדר הכביסה היה פתוח.
ברור שנכנסתי ללחץ ומיד הבנתי שהיא ברחה תוך שנייה בלי ששמתי לב לכך למרות שגזרו לה את נוצות התעופה.
זה קרה בזמן הכי לא טוב, יום שישי, לחץ והכנות לקראת שבת, אבל מיד יצאתי החוצה והתחלתי לשרוק, שריקה שמוכרת לה במטרה שהיא תשמע ותזהה את השריקה ואולי תחזור. אבל - לשווא!
התחלתי להכניס לעצמי לראש שכבר לא אראה אותה לעולם, וחשבתי שהיא לא תשרוד עד מחר.
התקשרי לאיציק הבן אדם המקסים שקניתי ממנו את מותק שלי, הוא ניסה להרגיע אותי ואמר "אל תדאג דררה זה תוכי לא פרייאר ועוד שהוא קשור אלייך הוא לא יוותר עלייך אל תתייאש יש סיכוי שמישהו תפס אותה והיא אצלו, תלה מודעות עם התמונה ותציע פרס למי שישיב אותה בטוח מישהו יתקשר אלייך"
חיכיתי עד יום ראשון כדי ללכת להדפיס את המודעות.
והינה הגיע יום ראשון, פתאום מתוך שינה אני שומע את אמא שלי צועקת - "דולב דולב בוא מהר!" כבר חשבתי שקרה משהו  (הימים הם ימי מבצע "צוק איתן" יולי 2014).
מייד קמתי וירדתי למטה לראות מה קרה, ולפתע, את מי רואות עיניי? - כמובן, את מותק עומד במטבח על הארון.
אתם מתארים לעצמכם, איזו הרגשה הייתה לי, איזו שמחה ואושר היה לי.
אמא שלי ספרה לי שהיא ישבה במרפסת ופתאום, משום מקום, ציפור עפה לעברה והיא נבהלה אבל מיד התאוששה וקלטה שזאת מותק שלנו!
היא ישר פתחה את הדלת ומותק עפה לתוך הבית, ללא חשש וללא השתהות.
כשמותק ראתה אותי מיד היא עפה אליי ניקיתי לה את המקור והגשתי לה מים ודובדבן (שהיא מאוד אוהבת) כדי שתתאושש. ליטפתי אותה והיא התחילה לצייץ אלי מאהבה, עכשיו היא שמחה להיות איתנו שוב.
ביומיים, שהיא לא הייתה פה, היה שקט מוזר ולא טבעי.
אני מניח שבמשך היומיים האחרונים היא הצטרפה אל הדררות שחיות בשכונה על העץ שממול הבית שלי.
אבל עכשיו מותק כאן, מותק חזרה הביתה - מותק לא ויתרה עליי וכמובן שאני לא מוותר עליה.
למדתי את הלקח והסקתי את המסקנות - כשמנקים את הכלוב או משחררים את התוכי, לעולם לא להשאיר את פתחי הבית פתוחים.
[Image: mOcFSyR.jpg][Image: 2ON5Cag.jpg]]]> "מותק" חוזרת הביתה - סיפורו של דולב יהוד / Dolev221
מחוברתת -"מותק" חוזרת הבית הדררה
[Image: PUSnbPz.jpg]
יום שישי, הכנות לקראת שבת אני מנקה למותק את הכלוב היפה שלה, בזמן שאני שקוע בניקיון אני שם לב שמותק הדררה הקטנה שלי לא נמצאת בחדר. מיד התחלתי לחפש אותה בכל הבית בתקווה שהיא עפה לאחד החדרים.
אחרי כמה דקות של חיפושים שמתי לב שחדר הכביסה היה פתוח.
ברור שנכנסתי ללחץ ומיד הבנתי שהיא ברחה תוך שנייה בלי ששמתי לב לכך למרות שגזרו לה את נוצות התעופה.
זה קרה בזמן הכי לא טוב, יום שישי, לחץ והכנות לקראת שבת, אבל מיד יצאתי החוצה והתחלתי לשרוק, שריקה שמוכרת לה במטרה שהיא תשמע ותזהה את השריקה ואולי תחזור. אבל - לשווא!
התחלתי להכניס לעצמי לראש שכבר לא אראה אותה לעולם, וחשבתי שהיא לא תשרוד עד מחר.
התקשרי לאיציק הבן אדם המקסים שקניתי ממנו את מותק שלי, הוא ניסה להרגיע אותי ואמר "אל תדאג דררה זה תוכי לא פרייאר ועוד שהוא קשור אלייך הוא לא יוותר עלייך אל תתייאש יש סיכוי שמישהו תפס אותה והיא אצלו, תלה מודעות עם התמונה ותציע פרס למי שישיב אותה בטוח מישהו יתקשר אלייך"
חיכיתי עד יום ראשון כדי ללכת להדפיס את המודעות.
והינה הגיע יום ראשון, פתאום מתוך שינה אני שומע את אמא שלי צועקת - "דולב דולב בוא מהר!" כבר חשבתי שקרה משהו  (הימים הם ימי מבצע "צוק איתן" יולי 2014).
מייד קמתי וירדתי למטה לראות מה קרה, ולפתע, את מי רואות עיניי? - כמובן, את מותק עומד במטבח על הארון.
אתם מתארים לעצמכם, איזו הרגשה הייתה לי, איזו שמחה ואושר היה לי.
אמא שלי ספרה לי שהיא ישבה במרפסת ופתאום, משום מקום, ציפור עפה לעברה והיא נבהלה אבל מיד התאוששה וקלטה שזאת מותק שלנו!
היא ישר פתחה את הדלת ומותק עפה לתוך הבית, ללא חשש וללא השתהות.
כשמותק ראתה אותי מיד היא עפה אליי ניקיתי לה את המקור והגשתי לה מים ודובדבן (שהיא מאוד אוהבת) כדי שתתאושש. ליטפתי אותה והיא התחילה לצייץ אלי מאהבה, עכשיו היא שמחה להיות איתנו שוב.
ביומיים, שהיא לא הייתה פה, היה שקט מוזר ולא טבעי.
אני מניח שבמשך היומיים האחרונים היא הצטרפה אל הדררות שחיות בשכונה על העץ שממול הבית שלי.
אבל עכשיו מותק כאן, מותק חזרה הביתה - מותק לא ויתרה עליי וכמובן שאני לא מוותר עליה.
למדתי את הלקח והסקתי את המסקנות - כשמנקים את הכלוב או משחררים את התוכי, לעולם לא להשאיר את פתחי הבית פתוחים.
[Image: mOcFSyR.jpg][Image: 2ON5Cag.jpg]]]> <![CDATA[מצאתי את התוכי שלי מסוג ג'רדין/יוגב יוגי]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=115 Tue, 27 Feb 2018 17:04:52 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=115 איך מצאתי את התוכי שלי מסוג ג'רדין, שלפתע פרש כנפיו ועף / יוגב_יוגי
[Image: n7NVtba.jpg]
תודה גדולה לכל אלה שהיו אופטימיים וזה עודד אותי.
היום בבוקר אחרי לילה ללא שינה  יצאתי לרחוב, וחיפשתי אותו שוב, צעקתי את שמו וגם תליתי מודעות בכל מקום אפשרי ברדיוס של 1.5 ק"מ מההבית שלי.
הגעתי לבית ספר הקרוב ושאלתי את השומר אם אפשר להכנס למזכירות.
הוא הלך לשאול וחזר אחרי הרבה זמן אמר שאי אפשר אבל לקח את המודעה.
תליתי לכל מקרה מול השער כשהילדים יוצאים שיראו אותה, תליתי בקניון השכונתי בכל נקודה שבה נראה לי שהיא מרכזית והרבה עוברים.
מסתבר ששתי המודעות שתליתי ביום שבת ירדו אז היום ממש "פיצצתי" את האיזור במודעות בלי חשבון.
נסעתי לסידורים. בדרך עברתי בחנויות של בעלי חיים והם הסכימו בשמחה לתלות מודעות בחנות שלהם.
תליתי גם במתחם תחנות הדלק  שאליו מגיעים כולם...
בצהריים כשאני מעביר מוצרים בסופר מתקשר אלי בחור ומספר לי שהתוכי אצלו מיום שישי.
לא מיהרתי לשמוח כי לא הייתי בטוח כל עוד לא ראיתי אותו בעיניים.
כשהוא סיים את העבודה הוא התקשר אלי, מסתבר שהוא גר לא רחוק.
הלכתי אליו הביתה ומצאתי את קוקו בריא ושלם אצלו.
הם שמרו עליו מיום שישי.
הוא מצא אותו מתהלך בסופת השלג, שהייתה בראשל"צ, על הריצפה ולקח אותו למרות שהתוכי פחד.
הבחור עוד לא היה בטוח אם אני הוא הבעלים האמיתי (כשהוא שאל אותי בטלפון על פרט מזהה - התאריך על הטבעת וכמובן שידעתי וכמובן שזה יכול להיות רק ג'רדין אחד שנעלם עכשיו באיזור זה - אין הרבה תוכים כאלה, מאד מאד נדיר).
כשקוקו ראה אותי הוא ישר אמר: "קוקו" ונתן לי יד לבקשתי, דבר שאישר לבחור שאני הוא הבעלים  ולא סתם, יש לנו באמת קשר מיוחד.
מסתבר שהשומר בבית הספר הכיר אותו וסיפר לו שאני מחפש את התוכי.
נתתי לו את הפרס הכספי למרות שהוא לא ממש רצה, הגיע לו!
לא האמנתי אבל התוכי אצלי עכשיו, בריא ושלם.
סיפורי הבריחה של התוכים והעידוד בפורום ממש עזרו לי, ומסתבר שזה ממש לא חסר סיכוי למצוא אותו, אם מוותרים מהר אז הסטיסטיקה היא שבאמת אין סיכוי.
הייתי בטוח שהוא נמצא על איזה ענף או באיזה פינה חשוכה שקט בחצר הבית שמעליה ראיתי אותו מתעופף לאחרונה.
הייתי  בטוח  שהוא נמצא בחצר הבאה שלכיוונה הוא התעופף.  
אבל קראתי לו כל כך הרבה פעמים מאז יום שישי האחרון והסתכלתי על כל עץ אפשרי באיזור שחשבתי שכנראה שהוא או התעופף ממש רחוק ולכן אני צריך להרחיב את רדיוס החיפושים או שקרה לו משהו.
היה לי מוזר שהוא לא עונה לי כי אם הוא היה באיזור הוא מזמן היה עונה לי אחרי כל הקריאות.
הייתה לי תחושה כבר מיום שישי שהוא לא באיזור אבל הלכתי לפי "המקום האחרון שהעין שלי ראתה אותו" ולכן שם כל הזמן חזרתי וחיפשתי.
המציאות הפתיעה, הבחור שמצא אותו גר בבניין שממוקם בזוית 90 מעלות, ימינה או מערבה מהכיוון שאליו ראיתי אותו עף כמו חץ שלוח,  מרחק בלוק ממני.
ייתכן שהוא נחת בכמה תחנות עד שהגיע לאיזור הלא צפוי ההוא, וייתכן שהוא עשה פניה חדה ועף עד שהגיע לשם.
זה היה ממש רחוק.
אני עוד צריך לשאול את הבחור, איפה בדיוק הוא מצא אותו, אם זה היה ליד הבית שלו או במקום אחר.
בכל אופן, שוב תודה ענקית לאוהבי התוכים שעודדו אותי ולכל מספרי הסיפורים.
שמח להוסיף סיפור לאוסף ומקווה שהסיפור יעזור לאחרים בשעת הצורך.
מספר לקחים, ודברים שלמדתי מהמקרה:
  1. אם יש יום שלג קר , לא לשים את התוכי על השלג בשביל תמונה. היה לו קר ברגליים ולכן הוא עף.
  2. אם הוא כבר עף עדיף לעקוב אחריו עם העין עד הסוף כדי להבין איפה או הוא נוחת או "לאן מועדות פניו".
  3. אני מיהרתי לרוץ לרחוב כדי להגיע לשם ולכן לא ידעתי איפה הוא. יתכן שאם הייתי ישר מטפס על החומה כדי לעקוב אחריו ורק אחר כך רץ אולי היה יותר יעיל.
    כמובן שכל מקרה לגופו ולפעמים התוכי פשוט עף מהר ורחוק ואין מה לעשות אלא רק לקוות לטוב.
    ובקצרה: לעקוב אחריו עם העיניים כמה שיותר לפני שמתחילים לרוץ אחריו.
  4. אם התוכי עף לכיוון מסויים, זה לא אומר שהוא ימשיך לשם.
  5. אולי הוא יעשה פניה או לא יודע... עובדה שאצלי הוא נמצא דווקא בכיוון שהכי לא חשבתי שהוא יהיה.
  6. פרסום מודעות עוזרות.
  7. לכתוב מודעות ברורות בכתב גדול וקריא עם התמונה שלו.
  8. לדבר עם אנשים ולברר בבתי הספר בעיר.
    אצלי במקרה השומר הכיר את הבחור, אבל ללכת למקומות מרכזיים, מתנ"סים, קניון, מרכזים מסחריים, מכולות. בסוף נתקלים במישהו או שמישהו שראה את המודעה.
  9. על פי עצה של אחת המוכרות בחנויות בעלי החיים לעשות שיתוף (share) לסיפור בפייסבוק, זה היה הצעד הבא שחשבתי לעשות ביחד עם פניה לוטרינרים, אבל למזלי הבחור התקשר לפני.
  10. לקרוא סיפורי בריחה של תוכים, במיוחד כאלה שהתוכים חזרו אליהם, זה מאד מעודד.
    דווקא בגלל שהפעם התוכי ברח לי ניסיתי ללמד אותו "הגנה עצמית" שבמידה והוא כבר ברח אז שידע לעוף אם חתול מתקרב או סכנה.
    התוכי שלי שיפר לאחרונה את התעופה שלו בבית וכניראה זו הסיבה שגם ברח כל כך "טוב".
    מצד שני, תוכי שיודע לעוף גם יכול לברוח במידה וחתול רוצה לטרוף אותו. אם הוא בכלל לא יודע לעוף אבל יכול להתרומם מעבר לחומה של השכנים או לעוף מבית על קומות אז הדבר יכול לפעול לרעתו. אם זו קומה גבוהה או יכול לקבל פגיעה בגלל שהוא יותר צונח מאשר עף ויודע לנחות כראוי. אם הוא עף מעבר לחומה ולא יודע לעוף הוא מהווה טרף כל לחתול זריז שיינצל את תעופתו החלקית.
  11. אם רוצים ללמד את התוכי "פרי פלייט" אז צריך להשקיע זמן וללמד אותו.
    בכל מקרה לשמור היטב על התוכי במיוחד כאשר נוצות התעופה שלו לא גזורות היטב.
    עכשיו אני שוקל לקצץ לו שוב לצערי, למרות שאני לא ממש אוהב לעשות את זה.
    לקצץ זה הפיתרון הקל.
    ללמד אותו פריפלייט ולחזור אליך זה הפיתרון הטוב לשני הצדדים. אבל הוא גם יותר קשה והבנתי גם שאין בארץ הרבה כאלה שיודעים ללמד תוכים (אשמח לקבל מידע על כך).
    לשמוח על כל יום עם התוכי שהוא אצלך ולהעריך אותו, זו חיה מדהימה וצריך לשמור עליה כמו על בנאדם.
    זה יכול להיות מאד מאד כואב נפשית כשהוא ברח.
    רק כשזה קורה מבינים ולכן עדיף שזה לא יקרה, היה לי גם מזל.
שוב תודה לפורום "תוכיפדיה", ומקווה שהסיפור עזר/עניין והפקת הלקחים שלי עוזרת ותורמת לקהילת התוכים ו"מחפשי התוכים".]]> איך מצאתי את התוכי שלי מסוג ג'רדין, שלפתע פרש כנפיו ועף / יוגב_יוגי
[Image: n7NVtba.jpg]
תודה גדולה לכל אלה שהיו אופטימיים וזה עודד אותי.
היום בבוקר אחרי לילה ללא שינה  יצאתי לרחוב, וחיפשתי אותו שוב, צעקתי את שמו וגם תליתי מודעות בכל מקום אפשרי ברדיוס של 1.5 ק"מ מההבית שלי.
הגעתי לבית ספר הקרוב ושאלתי את השומר אם אפשר להכנס למזכירות.
הוא הלך לשאול וחזר אחרי הרבה זמן אמר שאי אפשר אבל לקח את המודעה.
תליתי לכל מקרה מול השער כשהילדים יוצאים שיראו אותה, תליתי בקניון השכונתי בכל נקודה שבה נראה לי שהיא מרכזית והרבה עוברים.
מסתבר ששתי המודעות שתליתי ביום שבת ירדו אז היום ממש "פיצצתי" את האיזור במודעות בלי חשבון.
נסעתי לסידורים. בדרך עברתי בחנויות של בעלי חיים והם הסכימו בשמחה לתלות מודעות בחנות שלהם.
תליתי גם במתחם תחנות הדלק  שאליו מגיעים כולם...
בצהריים כשאני מעביר מוצרים בסופר מתקשר אלי בחור ומספר לי שהתוכי אצלו מיום שישי.
לא מיהרתי לשמוח כי לא הייתי בטוח כל עוד לא ראיתי אותו בעיניים.
כשהוא סיים את העבודה הוא התקשר אלי, מסתבר שהוא גר לא רחוק.
הלכתי אליו הביתה ומצאתי את קוקו בריא ושלם אצלו.
הם שמרו עליו מיום שישי.
הוא מצא אותו מתהלך בסופת השלג, שהייתה בראשל"צ, על הריצפה ולקח אותו למרות שהתוכי פחד.
הבחור עוד לא היה בטוח אם אני הוא הבעלים האמיתי (כשהוא שאל אותי בטלפון על פרט מזהה - התאריך על הטבעת וכמובן שידעתי וכמובן שזה יכול להיות רק ג'רדין אחד שנעלם עכשיו באיזור זה - אין הרבה תוכים כאלה, מאד מאד נדיר).
כשקוקו ראה אותי הוא ישר אמר: "קוקו" ונתן לי יד לבקשתי, דבר שאישר לבחור שאני הוא הבעלים  ולא סתם, יש לנו באמת קשר מיוחד.
מסתבר שהשומר בבית הספר הכיר אותו וסיפר לו שאני מחפש את התוכי.
נתתי לו את הפרס הכספי למרות שהוא לא ממש רצה, הגיע לו!
לא האמנתי אבל התוכי אצלי עכשיו, בריא ושלם.
סיפורי הבריחה של התוכים והעידוד בפורום ממש עזרו לי, ומסתבר שזה ממש לא חסר סיכוי למצוא אותו, אם מוותרים מהר אז הסטיסטיקה היא שבאמת אין סיכוי.
הייתי בטוח שהוא נמצא על איזה ענף או באיזה פינה חשוכה שקט בחצר הבית שמעליה ראיתי אותו מתעופף לאחרונה.
הייתי  בטוח  שהוא נמצא בחצר הבאה שלכיוונה הוא התעופף.  
אבל קראתי לו כל כך הרבה פעמים מאז יום שישי האחרון והסתכלתי על כל עץ אפשרי באיזור שחשבתי שכנראה שהוא או התעופף ממש רחוק ולכן אני צריך להרחיב את רדיוס החיפושים או שקרה לו משהו.
היה לי מוזר שהוא לא עונה לי כי אם הוא היה באיזור הוא מזמן היה עונה לי אחרי כל הקריאות.
הייתה לי תחושה כבר מיום שישי שהוא לא באיזור אבל הלכתי לפי "המקום האחרון שהעין שלי ראתה אותו" ולכן שם כל הזמן חזרתי וחיפשתי.
המציאות הפתיעה, הבחור שמצא אותו גר בבניין שממוקם בזוית 90 מעלות, ימינה או מערבה מהכיוון שאליו ראיתי אותו עף כמו חץ שלוח,  מרחק בלוק ממני.
ייתכן שהוא נחת בכמה תחנות עד שהגיע לאיזור הלא צפוי ההוא, וייתכן שהוא עשה פניה חדה ועף עד שהגיע לשם.
זה היה ממש רחוק.
אני עוד צריך לשאול את הבחור, איפה בדיוק הוא מצא אותו, אם זה היה ליד הבית שלו או במקום אחר.
בכל אופן, שוב תודה ענקית לאוהבי התוכים שעודדו אותי ולכל מספרי הסיפורים.
שמח להוסיף סיפור לאוסף ומקווה שהסיפור יעזור לאחרים בשעת הצורך.
מספר לקחים, ודברים שלמדתי מהמקרה:
  1. אם יש יום שלג קר , לא לשים את התוכי על השלג בשביל תמונה. היה לו קר ברגליים ולכן הוא עף.
  2. אם הוא כבר עף עדיף לעקוב אחריו עם העין עד הסוף כדי להבין איפה או הוא נוחת או "לאן מועדות פניו".
  3. אני מיהרתי לרוץ לרחוב כדי להגיע לשם ולכן לא ידעתי איפה הוא. יתכן שאם הייתי ישר מטפס על החומה כדי לעקוב אחריו ורק אחר כך רץ אולי היה יותר יעיל.
    כמובן שכל מקרה לגופו ולפעמים התוכי פשוט עף מהר ורחוק ואין מה לעשות אלא רק לקוות לטוב.
    ובקצרה: לעקוב אחריו עם העיניים כמה שיותר לפני שמתחילים לרוץ אחריו.
  4. אם התוכי עף לכיוון מסויים, זה לא אומר שהוא ימשיך לשם.
  5. אולי הוא יעשה פניה או לא יודע... עובדה שאצלי הוא נמצא דווקא בכיוון שהכי לא חשבתי שהוא יהיה.
  6. פרסום מודעות עוזרות.
  7. לכתוב מודעות ברורות בכתב גדול וקריא עם התמונה שלו.
  8. לדבר עם אנשים ולברר בבתי הספר בעיר.
    אצלי במקרה השומר הכיר את הבחור, אבל ללכת למקומות מרכזיים, מתנ"סים, קניון, מרכזים מסחריים, מכולות. בסוף נתקלים במישהו או שמישהו שראה את המודעה.
  9. על פי עצה של אחת המוכרות בחנויות בעלי החיים לעשות שיתוף (share) לסיפור בפייסבוק, זה היה הצעד הבא שחשבתי לעשות ביחד עם פניה לוטרינרים, אבל למזלי הבחור התקשר לפני.
  10. לקרוא סיפורי בריחה של תוכים, במיוחד כאלה שהתוכים חזרו אליהם, זה מאד מעודד.
    דווקא בגלל שהפעם התוכי ברח לי ניסיתי ללמד אותו "הגנה עצמית" שבמידה והוא כבר ברח אז שידע לעוף אם חתול מתקרב או סכנה.
    התוכי שלי שיפר לאחרונה את התעופה שלו בבית וכניראה זו הסיבה שגם ברח כל כך "טוב".
    מצד שני, תוכי שיודע לעוף גם יכול לברוח במידה וחתול רוצה לטרוף אותו. אם הוא בכלל לא יודע לעוף אבל יכול להתרומם מעבר לחומה של השכנים או לעוף מבית על קומות אז הדבר יכול לפעול לרעתו. אם זו קומה גבוהה או יכול לקבל פגיעה בגלל שהוא יותר צונח מאשר עף ויודע לנחות כראוי. אם הוא עף מעבר לחומה ולא יודע לעוף הוא מהווה טרף כל לחתול זריז שיינצל את תעופתו החלקית.
  11. אם רוצים ללמד את התוכי "פרי פלייט" אז צריך להשקיע זמן וללמד אותו.
    בכל מקרה לשמור היטב על התוכי במיוחד כאשר נוצות התעופה שלו לא גזורות היטב.
    עכשיו אני שוקל לקצץ לו שוב לצערי, למרות שאני לא ממש אוהב לעשות את זה.
    לקצץ זה הפיתרון הקל.
    ללמד אותו פריפלייט ולחזור אליך זה הפיתרון הטוב לשני הצדדים. אבל הוא גם יותר קשה והבנתי גם שאין בארץ הרבה כאלה שיודעים ללמד תוכים (אשמח לקבל מידע על כך).
    לשמוח על כל יום עם התוכי שהוא אצלך ולהעריך אותו, זו חיה מדהימה וצריך לשמור עליה כמו על בנאדם.
    זה יכול להיות מאד מאד כואב נפשית כשהוא ברח.
    רק כשזה קורה מבינים ולכן עדיף שזה לא יקרה, היה לי גם מזל.
שוב תודה לפורום "תוכיפדיה", ומקווה שהסיפור עזר/עניין והפקת הלקחים שלי עוזרת ותורמת לקהילת התוכים ו"מחפשי התוכים".]]> <![CDATA[מארלי שובי הביתה/ ינאי מורד]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=114 Tue, 27 Feb 2018 16:36:16 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=114 מארלי שובי הביתה/ ינאי מורד Yanay Morad
החיפוש אחר מארלי - ארה ננסית

פתאום נשבה רוח חזקה.
מארלי נבהלה והופ, פרשה כנפיים ונעמדה שראש צמרת העץ הקרוב ביותר שנקלע בדרכה.
[Image: TEWLl4P.jpg]
היום (4/11/12) בערך בסביבות השעה שלוש, למרות שגזרנו לה את נוצות התעופה, היא עפה לי בדיוק בסיום הטיול והיא עלתה על עץ ממש גבוה ואי אפשר להוריד אותה.
בהתחלה קראתי לה והיה רושם שהיא מגיבה. אבל, עכשיו, כשכבר החשיך,  אני לא שומע כלום.
אני חושב מה עליי לעשות והאם יש סיכויי שהיא תרד?
בפורום הציעו לי להשתמש בסולם וברשת, כפי שרואים בתמונה למטה.
ניסיתי ללכוד אותה בעזרת הרשת, ולאחר נסיונות חוזרים ונשנים במשך כל הלילה, היא נבהלה מהרשת וברחה לעץ אחר.     
[Image: qQZUgKF.jpg]
למחרת בבוקר הזמנתי מנוף בתקווה שכך הסגה הזו תסתיים באופן חיובי.
מהר מאוד נוכחתי שזה לא היה כך.
המנוף הבהיל את מארלי והפעם היא עפה אל היער.
   [Image: NtacZKh.jpg]
עכשיו התיאשתי לגמריי וחשבתי שלא אזכה עוד לראות את התוכי שלי.
[Image: P8J0etg.jpg]
היאוש חונק, אך לא מאבדים תקווה.
[Image: Vw93Op6.jpg][Image: 89NL3o3.jpg]
מה עושים בשעת משבר כזה?
[Image: aAns6Pm.jpg]
למחרת קמתי ב-5[sup]30[/sup] בבוקר ויצאתי לחפש ביער הסבוך.
האמת, שלא היו לי תקוות גדולות מידי.
כל מה שראיתי בשעות המוקדמות האלה היו עורבים, דרורים ויונים שענו לשריקות שלי אל מארלי.
אבל התוכי שלי איננו.
[Image: GGWMgXa.jpg]
היאוש והעייפות גברו ואחרי שעה של חיפושים, אני מתיישב על הספסל כדי לנוח ולצבור כוח.
[Image: OqA7Tg2.jpg]
אני לא מתייאש, מעודד את עצמי, נכנס ליער העבות והסבוך וממשיך בחיפוש.
[Image: 1EJOaCO.jpg]
עורב שחור ומפחיד, מפריע לי בחיפוש.
[Image: HbSw5wa.jpg][Image: yl70MNu.jpg]
עצירה נוספת ומנוחה קצרה על הספסל ומהר חזרה למשימה - חיפוש התוכי שלי.
[Image: 7F5DFmF.jpg]
כרגע חזרתי מהחיפוש, שרקתי כמו אידיוט בכל היער והתהלכתי ברדיוס של קילומטר ואין זכר לשריקות שהיו אתמול בבוקר היא לא עונה עשיתי סיבוב שריקות גם בשכונה אני כבר לא יודע מה לעשות באמת שאני מותש אבל עדיין מצפה לטוב ומתכונן לגרוע.
כמו במקרים רבים, במצבים כאלה, ההפתעה הגיעה באופן בלתי צפוי.
לאחר שהחיפושים לא נשאו פרי, הגיע טלפון בלתי צפוי, ובו מודיעים לי שהתוכי נראה ליד בית-הספר "רוגוזין" בעיר.
יש, היא נמצאה ליד בית הספר תיכון בעיר שלי.
מייד הגעתי לשם ואלה התמונות שנגלות לעיניי.
שובי הביתה.
[Image: NTTEt1y.jpg]
אורו עיניי, הוקל לי, אבן נגולה מליבי.
לקחתי אותה, חיבקתי אותה והודתי לילדה שהצליחה, ללא מאמץ מיוחד, ללכוד את מארלי שלי.
ומייד, בריצה מטורפת - הביתה.
זהו מקומה הטבעי.
כרגע היא נשמעת צרודה שמתי לה מים ואוכל והיא אוכלת אבל היא ממש מפחדת ממני ומכולם מה עושים כרגע?מבחינה פיסית היא נראית חלשה היא מזיזה רק את כנף ימין אוכלת ושותה המון.
[Image: WqCj7zg.jpg][Image: eu2lGzh.jpg][Image: YIaRd1n.jpg][Image: WHESjtQ.jpg]
 לגבי הכנפיים הכל בסדר עכשיו היא פרסה את שניהם מולי.
[Image: pwpWUL6.jpg]]]> מארלי שובי הביתה/ ינאי מורד Yanay Morad
החיפוש אחר מארלי - ארה ננסית

פתאום נשבה רוח חזקה.
מארלי נבהלה והופ, פרשה כנפיים ונעמדה שראש צמרת העץ הקרוב ביותר שנקלע בדרכה.
[Image: TEWLl4P.jpg]
היום (4/11/12) בערך בסביבות השעה שלוש, למרות שגזרנו לה את נוצות התעופה, היא עפה לי בדיוק בסיום הטיול והיא עלתה על עץ ממש גבוה ואי אפשר להוריד אותה.
בהתחלה קראתי לה והיה רושם שהיא מגיבה. אבל, עכשיו, כשכבר החשיך,  אני לא שומע כלום.
אני חושב מה עליי לעשות והאם יש סיכויי שהיא תרד?
בפורום הציעו לי להשתמש בסולם וברשת, כפי שרואים בתמונה למטה.
ניסיתי ללכוד אותה בעזרת הרשת, ולאחר נסיונות חוזרים ונשנים במשך כל הלילה, היא נבהלה מהרשת וברחה לעץ אחר.     
[Image: qQZUgKF.jpg]
למחרת בבוקר הזמנתי מנוף בתקווה שכך הסגה הזו תסתיים באופן חיובי.
מהר מאוד נוכחתי שזה לא היה כך.
המנוף הבהיל את מארלי והפעם היא עפה אל היער.
   [Image: NtacZKh.jpg]
עכשיו התיאשתי לגמריי וחשבתי שלא אזכה עוד לראות את התוכי שלי.
[Image: P8J0etg.jpg]
היאוש חונק, אך לא מאבדים תקווה.
[Image: Vw93Op6.jpg][Image: 89NL3o3.jpg]
מה עושים בשעת משבר כזה?
[Image: aAns6Pm.jpg]
למחרת קמתי ב-5[sup]30[/sup] בבוקר ויצאתי לחפש ביער הסבוך.
האמת, שלא היו לי תקוות גדולות מידי.
כל מה שראיתי בשעות המוקדמות האלה היו עורבים, דרורים ויונים שענו לשריקות שלי אל מארלי.
אבל התוכי שלי איננו.
[Image: GGWMgXa.jpg]
היאוש והעייפות גברו ואחרי שעה של חיפושים, אני מתיישב על הספסל כדי לנוח ולצבור כוח.
[Image: OqA7Tg2.jpg]
אני לא מתייאש, מעודד את עצמי, נכנס ליער העבות והסבוך וממשיך בחיפוש.
[Image: 1EJOaCO.jpg]
עורב שחור ומפחיד, מפריע לי בחיפוש.
[Image: HbSw5wa.jpg][Image: yl70MNu.jpg]
עצירה נוספת ומנוחה קצרה על הספסל ומהר חזרה למשימה - חיפוש התוכי שלי.
[Image: 7F5DFmF.jpg]
כרגע חזרתי מהחיפוש, שרקתי כמו אידיוט בכל היער והתהלכתי ברדיוס של קילומטר ואין זכר לשריקות שהיו אתמול בבוקר היא לא עונה עשיתי סיבוב שריקות גם בשכונה אני כבר לא יודע מה לעשות באמת שאני מותש אבל עדיין מצפה לטוב ומתכונן לגרוע.
כמו במקרים רבים, במצבים כאלה, ההפתעה הגיעה באופן בלתי צפוי.
לאחר שהחיפושים לא נשאו פרי, הגיע טלפון בלתי צפוי, ובו מודיעים לי שהתוכי נראה ליד בית-הספר "רוגוזין" בעיר.
יש, היא נמצאה ליד בית הספר תיכון בעיר שלי.
מייד הגעתי לשם ואלה התמונות שנגלות לעיניי.
שובי הביתה.
[Image: NTTEt1y.jpg]
אורו עיניי, הוקל לי, אבן נגולה מליבי.
לקחתי אותה, חיבקתי אותה והודתי לילדה שהצליחה, ללא מאמץ מיוחד, ללכוד את מארלי שלי.
ומייד, בריצה מטורפת - הביתה.
זהו מקומה הטבעי.
כרגע היא נשמעת צרודה שמתי לה מים ואוכל והיא אוכלת אבל היא ממש מפחדת ממני ומכולם מה עושים כרגע?מבחינה פיסית היא נראית חלשה היא מזיזה רק את כנף ימין אוכלת ושותה המון.
[Image: WqCj7zg.jpg][Image: eu2lGzh.jpg][Image: YIaRd1n.jpg][Image: WHESjtQ.jpg]
 לגבי הכנפיים הכל בסדר עכשיו היא פרסה את שניהם מולי.
[Image: pwpWUL6.jpg]]]> <![CDATA[התקווה והסבלנות - משתלמת/גרמן מכרמיאל]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=113 Tue, 27 Feb 2018 14:59:13 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=113 התקווה והסבלנות - משתלמת/גרמן מכרמיאל
[Image: 0JTbYCQ.gif]
אחרי שישה ימים ולילות של חיפושים כאשר מסביב חושבים שזה כבר אבוד תקווה קטנה והרבה רצון הובילו לכך שפולי בבית - איזו שמחה [Image: smile.png] הוא בבית בזכותכם, קהילת "תוכיפדיה".
בזכות ההזדהות שלכם והרצון לעזור.
אותה הבנה שגם כאשר משהו נראה רחוק ולפעמים נתפס כבלתי אפשרי יכול דווקא להוביל כל אחד מאיתנו לשאוף ולמצוא את מה שאנחנו עמוק בפנים מחפשים.
אנחנו יכולים לוותר עליו ואנחנו יכולים להחליט שאם אנחנו באמת רוצים את זה אז נעשה כל שביכולתינו על מנת להשיג את המטרה וזה הצליח.
זה יצליח כי אתה מאמין שזה יצליח.
אז תודה לך על שנתת מעצמך על מנת לעזור למישהו אחר זה מוכיח שבמהלך חייך אתה תמשוך אליך דברים רבים טובים וכאשר יהיו רגעים פחות קלים גם אלו יהוו עבורך לכוח ומטרה.
תודה!]]> התקווה והסבלנות - משתלמת/גרמן מכרמיאל
[Image: 0JTbYCQ.gif]
אחרי שישה ימים ולילות של חיפושים כאשר מסביב חושבים שזה כבר אבוד תקווה קטנה והרבה רצון הובילו לכך שפולי בבית - איזו שמחה [Image: smile.png] הוא בבית בזכותכם, קהילת "תוכיפדיה".
בזכות ההזדהות שלכם והרצון לעזור.
אותה הבנה שגם כאשר משהו נראה רחוק ולפעמים נתפס כבלתי אפשרי יכול דווקא להוביל כל אחד מאיתנו לשאוף ולמצוא את מה שאנחנו עמוק בפנים מחפשים.
אנחנו יכולים לוותר עליו ואנחנו יכולים להחליט שאם אנחנו באמת רוצים את זה אז נעשה כל שביכולתינו על מנת להשיג את המטרה וזה הצליח.
זה יצליח כי אתה מאמין שזה יצליח.
אז תודה לך על שנתת מעצמך על מנת לעזור למישהו אחר זה מוכיח שבמהלך חייך אתה תמשוך אליך דברים רבים טובים וכאשר יהיו רגעים פחות קלים גם אלו יהוו עבורך לכוח ומטרה.
תודה!]]> <![CDATA[סיפור על תוכי שברח/ולאדי_vladigogo]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=112 Tue, 27 Feb 2018 14:32:13 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=112 סיפור על תוכי שברח/ולאדי_vladi gogo
[Image: ARx5eTH.jpg] זהו סיפור אישי מהחיים, ואין חכם כבעל ניסיון (המבין יבין).
לפני כמה שבועות קרה לי המקרה הנוראי ביותר שיכול לקרות למגדל תוכי, התוכי הצליח להשתחרר מהכלוב (אלוהים יודע איך). הכלוב היה אצלי במרפסת, וכמובן שהתוכי עף לשמיים הפתוחים מול הפרצוף ההמום שלי (שלא נזכיר את כוס התה שהפלתי). לאחר כמה שניות התחלתי להתאושש ונכנסתי לדיכאון רציני. מאוד אהבתי את התוכי (ציפור אהבה), הוא היה נורא חמוד ויפה, ומאוד הצטערתי על כך, חשבתי בהתחלה לצאת לחיפושים, אבל לא ידעתי איפה להתחיל ואיך להתחיל. ישבתי לי במרפסת והסתכלתי מסביב. הבית שלי נמצא מול עמק אחד ענקי, יכולתי לשמוע את השריקות של התוכי שלי (מה שגרם לי לעוד יותר דיכאון) לא ידעתי מה לעשות, הייתי אובד עצות. לבסוף פניתי לידידה טובה שלי ושאלתי אם יש לה רעיון, והיא אמרה לי כמו איזה חכמה סינית: "אם אתה רוצה לתפוס תוכי, עליך לחשוב כמו תוכי".

לא ממש לקחתי את דבריה ברצינות, רציתי לקנות תוכי חדש אבל לא יכולתי. היו לי יותר מידי רגשות אשם, נורא חיבבתי את התוכי.
עבר יום אחד והתוכי שלי עדיין לא חזר אלי, חשבתי על דבריה של ידידה שלי ואז אמרתי לעצמי, "אילו הייתי תוכי לאיפה הייתי הולך?" (כן, אני יודע שזה נשמע מגוחך). האזור שאני גר בו (כמו חלק גדול מאזור המרכז) הוא מדבר, ידעתי שכמו כל בעל חיים התוכי שלי צריך מים, ומזון. המאכל האהוב על התוכי שלי הוא ענבים, הוא תמיד זולל אותם באושר, לא מסוגל לעמוד מול ענב בלי לאכול אותו.
לקחתי מספר ענבים ושמתי אותם על שולחן גבוה שהיה לי במרפסת. בנתיים שהיתי במטבח (שמוביל למרפסת). החזקתי שמיכה גדולה ורכה (תזכרו שתוכים לא רואים טוב בחושך) והנה, לא עבר זמן רב, בעודי קורא ספר אני שמוע רעש מוזר, על השולחן ישבו לפחות חמישה ציפורים, לא יודע בדיוק מאיזה מין הם היו, אבל זה לא ממש משנה, כי אחד מהם היה בצבע ירוק, זה היה התוכי שלי, הוא פשוט היה ברברי, הוא העיף את כל שאר הציפורים לאחור והתנפל על הענבים.
ללא היסוסים, מייד תפסתי את השמיכה וללא אזהרה נוספת, קפצתי על השולחן ולכדתי את התוכי שלי יחד עם ציפור נוספת. רצתי לסלון (סגרתי את כל החלונות) ואז שחררתי את התוכי והציפור האחרת. את התוכי תפסתי בנפרד והכנסתי אותו לתוך הכלוב, לאחר מכן פתחתי את החלון והציפור השניה יצאה, כמובן שאחרי זה היה לי בלגן רציני בסלון, אבל הסוף טוב הכל טוב.

היום התוכי שלי (שמו זאוס) כבר תוכי יותר בוגר ונאמן, ואני אפילו משחרר אותו לעוף חופשי בבית (שכל החלונות סגורים).
אני יודע שיכול להיות שהמקרה שלי הוא סתם מקרה של מזל, אבל אני נותן לכם עצה טובה למקרה שהתוכי שלכם ברח.
  1.     חשבו על האזור ועל האקלים שבו אתם גרים, ואיך התוכי יכול להשתלב בו.
  2.     חשבו על המאכל האהבו על התוכי שלכם, מה הוא אוהב ומה הוא שנוא.
  3.     תשימו גורם משיכה לתוכי, עם זה צעצוע או מאכל, שימו אותו באזור פתוח, כמו מרפסת, גינה, עדן חלון.
  4.     תכינו משהו רך וגדול לתפוס בו את התוכי, כמו שמיכה, או מפת שולחן.
]]> סיפור על תוכי שברח/ולאדי_vladi gogo
[Image: ARx5eTH.jpg] זהו סיפור אישי מהחיים, ואין חכם כבעל ניסיון (המבין יבין).
לפני כמה שבועות קרה לי המקרה הנוראי ביותר שיכול לקרות למגדל תוכי, התוכי הצליח להשתחרר מהכלוב (אלוהים יודע איך). הכלוב היה אצלי במרפסת, וכמובן שהתוכי עף לשמיים הפתוחים מול הפרצוף ההמום שלי (שלא נזכיר את כוס התה שהפלתי). לאחר כמה שניות התחלתי להתאושש ונכנסתי לדיכאון רציני. מאוד אהבתי את התוכי (ציפור אהבה), הוא היה נורא חמוד ויפה, ומאוד הצטערתי על כך, חשבתי בהתחלה לצאת לחיפושים, אבל לא ידעתי איפה להתחיל ואיך להתחיל. ישבתי לי במרפסת והסתכלתי מסביב. הבית שלי נמצא מול עמק אחד ענקי, יכולתי לשמוע את השריקות של התוכי שלי (מה שגרם לי לעוד יותר דיכאון) לא ידעתי מה לעשות, הייתי אובד עצות. לבסוף פניתי לידידה טובה שלי ושאלתי אם יש לה רעיון, והיא אמרה לי כמו איזה חכמה סינית: "אם אתה רוצה לתפוס תוכי, עליך לחשוב כמו תוכי".

לא ממש לקחתי את דבריה ברצינות, רציתי לקנות תוכי חדש אבל לא יכולתי. היו לי יותר מידי רגשות אשם, נורא חיבבתי את התוכי.
עבר יום אחד והתוכי שלי עדיין לא חזר אלי, חשבתי על דבריה של ידידה שלי ואז אמרתי לעצמי, "אילו הייתי תוכי לאיפה הייתי הולך?" (כן, אני יודע שזה נשמע מגוחך). האזור שאני גר בו (כמו חלק גדול מאזור המרכז) הוא מדבר, ידעתי שכמו כל בעל חיים התוכי שלי צריך מים, ומזון. המאכל האהוב על התוכי שלי הוא ענבים, הוא תמיד זולל אותם באושר, לא מסוגל לעמוד מול ענב בלי לאכול אותו.
לקחתי מספר ענבים ושמתי אותם על שולחן גבוה שהיה לי במרפסת. בנתיים שהיתי במטבח (שמוביל למרפסת). החזקתי שמיכה גדולה ורכה (תזכרו שתוכים לא רואים טוב בחושך) והנה, לא עבר זמן רב, בעודי קורא ספר אני שמוע רעש מוזר, על השולחן ישבו לפחות חמישה ציפורים, לא יודע בדיוק מאיזה מין הם היו, אבל זה לא ממש משנה, כי אחד מהם היה בצבע ירוק, זה היה התוכי שלי, הוא פשוט היה ברברי, הוא העיף את כל שאר הציפורים לאחור והתנפל על הענבים.
ללא היסוסים, מייד תפסתי את השמיכה וללא אזהרה נוספת, קפצתי על השולחן ולכדתי את התוכי שלי יחד עם ציפור נוספת. רצתי לסלון (סגרתי את כל החלונות) ואז שחררתי את התוכי והציפור האחרת. את התוכי תפסתי בנפרד והכנסתי אותו לתוך הכלוב, לאחר מכן פתחתי את החלון והציפור השניה יצאה, כמובן שאחרי זה היה לי בלגן רציני בסלון, אבל הסוף טוב הכל טוב.

היום התוכי שלי (שמו זאוס) כבר תוכי יותר בוגר ונאמן, ואני אפילו משחרר אותו לעוף חופשי בבית (שכל החלונות סגורים).
אני יודע שיכול להיות שהמקרה שלי הוא סתם מקרה של מזל, אבל אני נותן לכם עצה טובה למקרה שהתוכי שלכם ברח.
  1.     חשבו על האזור ועל האקלים שבו אתם גרים, ואיך התוכי יכול להשתלב בו.
  2.     חשבו על המאכל האהבו על התוכי שלכם, מה הוא אוהב ומה הוא שנוא.
  3.     תשימו גורם משיכה לתוכי, עם זה צעצוע או מאכל, שימו אותו באזור פתוח, כמו מרפסת, גינה, עדן חלון.
  4.     תכינו משהו רך וגדול לתפוס בו את התוכי, כמו שמיכה, או מפת שולחן.
]]> <![CDATA[ה"ממזרה" שברחה / אווה]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=111 Tue, 27 Feb 2018 13:59:28 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=111 ה"ממזרה" שברחה / אווה
[Image: Lc5nWou.jpg] הג'אקו שברח לאווה
עם היה לי ג'אקו שקבלתי במתנה, נקבה נשכנית ולא יכולתי אפילו לשחק איתה, הייתה כבר בת 4.
כשהתחיל האביב הייתי מוציאה את הכלוב שלה בבוקר לכניסה ליד הדלת שלי בגינה, ובערב הייתי מחזירה אותה הבייתה, על הדלת של הכלוב שמתי מנעול לכל צרה שלא תבוא.
יום שישי אחד באו אלי לעבודה (עבדתי בפינת החי של הקיבוץ), ילדי אחד הגנים  והגננת אומרת לי שנדמה  לה שהתוכי ברח, כי הכלוב פתוח. איך זה יכול להיות אני שואלת, הרי נעלתי את הכלוב במנעול. "שום מנעול ושום נעליים" עונה לי הבחורה.
רצתי כל עוד נשמתי בי, ולהפתעתי כי רבה - הדלת פתוחה, אין מנעול וגם אין ג'אקו.
אציין שהבית שלי בזמנו היה בחורשת אורנים, ישבתי כשעתיים עם משקפת וחיפשתי את ה"ממזרה". שריקות  ודיבורים שלה שמעתי בלי סוף. קראה לכל ילדי השכנים, והחברים, עד שלבסוף מצאתי אותה על צמרת אחד העצים, בגובה של כ- 30-40 מטר, לא היה לי מה לעשות.
בערב באים לספר לי שליד בית התרבות שלנו התאספו כולם להצגה, בלי כרטיסים. התברר שהתוכי שלי התמקם שם ו"שופך" את כל המשפטים והמילים שהוא יודע, ברור שכולם מתגלגלים מצחוק, אבל אותי זה לא הצחיק.    
למחרת בשבת בבוקר השכמתי עם הזריחה, בתקווה שאולי אמצא אותו, אך - אין זכר בכל המשק, אפילו לא - נוצה.
ביום ראשון בבוקר התחלתי לטלפן לכל הקיבוצים שבסביבה, וביקשתי לכתוב על לוח המודעות שלהם שברח תוכי ג'אקו אפור. ובמיוחד יסתכלו מסביב למקורות מים, כמו בריכה, שלוליות קערות גדולות, כיוון שידעתי שאוכל יש לו על צמרות העצים מהאצטרובלים, אבל כדי לשתות, הוא חייב יהיה לרדת.
אחרי הצהריים, אני מקבלת טלפון שהתוכי נראה בקיבוץ בשריד (2-3 ק"מ מהקיבוץ שלי). מיד התארגנתי לנסוע לשם, וכאשר הגעתי לבריכה אומר לי המציל "הוא היה פה, אבל הלך!"
   - "לאן הוא הלך?" אני שואלת אותו,
   - "לא יודע! - הסתובב בין האנשים, האכילו אותו ואחר כך הלך".
   - אבל הוא לא ציפור-בר אני אומרת לו ביאוש, ממש חתפתי התקפת עצבים על הטיפשות שהם גילו.
לא הייתה לי ברירה חזרתי הביתה מבואסת, וממש בוכה.
למחרת הגדלתי את רדיוס הטלפונים עד עפולה אולי יהיה לי מזל.
והנה אחרי הצהריים שוב מאותו משק מתקשרת המרכזנית להודיע לי, שילדי פינת החי בקיבוץ מצאו את הג'אקו שלי.
רצתי לכלבו קניתי בונבוניירה ענקית ומיהרתי לאסוף את ה"פושע הנמלט".
הממזרה כל הדרך הביתה צעקה "איפה את רינת?"
משום מה רק חיפשה את הבת הקטנה שלי. ]]> ה"ממזרה" שברחה / אווה
[Image: Lc5nWou.jpg] הג'אקו שברח לאווה
עם היה לי ג'אקו שקבלתי במתנה, נקבה נשכנית ולא יכולתי אפילו לשחק איתה, הייתה כבר בת 4.
כשהתחיל האביב הייתי מוציאה את הכלוב שלה בבוקר לכניסה ליד הדלת שלי בגינה, ובערב הייתי מחזירה אותה הבייתה, על הדלת של הכלוב שמתי מנעול לכל צרה שלא תבוא.
יום שישי אחד באו אלי לעבודה (עבדתי בפינת החי של הקיבוץ), ילדי אחד הגנים  והגננת אומרת לי שנדמה  לה שהתוכי ברח, כי הכלוב פתוח. איך זה יכול להיות אני שואלת, הרי נעלתי את הכלוב במנעול. "שום מנעול ושום נעליים" עונה לי הבחורה.
רצתי כל עוד נשמתי בי, ולהפתעתי כי רבה - הדלת פתוחה, אין מנעול וגם אין ג'אקו.
אציין שהבית שלי בזמנו היה בחורשת אורנים, ישבתי כשעתיים עם משקפת וחיפשתי את ה"ממזרה". שריקות  ודיבורים שלה שמעתי בלי סוף. קראה לכל ילדי השכנים, והחברים, עד שלבסוף מצאתי אותה על צמרת אחד העצים, בגובה של כ- 30-40 מטר, לא היה לי מה לעשות.
בערב באים לספר לי שליד בית התרבות שלנו התאספו כולם להצגה, בלי כרטיסים. התברר שהתוכי שלי התמקם שם ו"שופך" את כל המשפטים והמילים שהוא יודע, ברור שכולם מתגלגלים מצחוק, אבל אותי זה לא הצחיק.    
למחרת בשבת בבוקר השכמתי עם הזריחה, בתקווה שאולי אמצא אותו, אך - אין זכר בכל המשק, אפילו לא - נוצה.
ביום ראשון בבוקר התחלתי לטלפן לכל הקיבוצים שבסביבה, וביקשתי לכתוב על לוח המודעות שלהם שברח תוכי ג'אקו אפור. ובמיוחד יסתכלו מסביב למקורות מים, כמו בריכה, שלוליות קערות גדולות, כיוון שידעתי שאוכל יש לו על צמרות העצים מהאצטרובלים, אבל כדי לשתות, הוא חייב יהיה לרדת.
אחרי הצהריים, אני מקבלת טלפון שהתוכי נראה בקיבוץ בשריד (2-3 ק"מ מהקיבוץ שלי). מיד התארגנתי לנסוע לשם, וכאשר הגעתי לבריכה אומר לי המציל "הוא היה פה, אבל הלך!"
   - "לאן הוא הלך?" אני שואלת אותו,
   - "לא יודע! - הסתובב בין האנשים, האכילו אותו ואחר כך הלך".
   - אבל הוא לא ציפור-בר אני אומרת לו ביאוש, ממש חתפתי התקפת עצבים על הטיפשות שהם גילו.
לא הייתה לי ברירה חזרתי הביתה מבואסת, וממש בוכה.
למחרת הגדלתי את רדיוס הטלפונים עד עפולה אולי יהיה לי מזל.
והנה אחרי הצהריים שוב מאותו משק מתקשרת המרכזנית להודיע לי, שילדי פינת החי בקיבוץ מצאו את הג'אקו שלי.
רצתי לכלבו קניתי בונבוניירה ענקית ומיהרתי לאסוף את ה"פושע הנמלט".
הממזרה כל הדרך הביתה צעקה "איפה את רינת?"
משום מה רק חיפשה את הבת הקטנה שלי. ]]> <![CDATA[תוכי קטן הלך לו ברחוב / גילי בר]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=110 Tue, 27 Feb 2018 13:01:10 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=110 תוכי קטן הלך לו ברחוב / גילי בר-הלל מתרגמת ועורכת ספרי ילדים
[Image: uD4cbjI.jpg] שלשום, בעודי מהלכת ברחוב, פתאום ראיתי תוכי קטן הולך על המדרכה לצדי. התכופפתי והרמתי אותו. לפי הקלות בה הצלחתי לתפוס אותו ידעתי שמשהו לא בסדר איתו, ואכן, עינו האחת היתה שתומה ומנוקדת בדם. בדרך הביתה הוא נשך אותי כהוגן. ארגנתי לו קופסה קטנה עם רשת שהצלחנו למצוא, והוא ישב רוב היום בלי לזוז, נוצותיו נפוחות, עיניו עצומות. צלוחית מים ופרוסת פרי שהכנסתי לקופסה - לא עניינו אותו.
הגננת בגן של בני הציעה לקחת אותו אליה הביתה, גם לה יש ציפור אהבה ממין זכר שאיבד את זוגתו לפני זמן מה ומאז הוא בודד ומדוכא. אבל בגלל אי הבנה היא יצאה מהגן לפני שהספקתי להביא אותו, והוא נשאר אצלי בקופסה. הלכנו איתו לוטרינר שכונתי, שהציץ ואמר שהוא לא מבין בציפורים, אבל נראה לו שאולי מדובר בווירוס דווקא ולא בפציעה. הוא הציע שלמחרת נביא אותו שוב למרפאה והוא ייקח אותו לבית חולים לבע"ח שבו יש גם וטרינר ציפורים. אבל למחרת גם זה התפספס, עוד לא ביררתי למה, כנראה עוד אי הבנה. ובינתיים התוכי התאושש קלות והתחיל לגלות סימני חיים. הוא הפך את צלוחית המים מספר פעמים, ניקר בה, כרסם את מסגרת העץ של הקופסה הקטנה וניקר בפרוסת הפרי.
כדי לעודד אותו, ניסיתי לנגן לו ציוצי ציפורים מיו-טיוב. ההשפעה היתה מיידית וניכרת: את הנוצות הנפוחות הוא משך אל גופו והזדקף, פקח עין גדולה (זאת שלא פצועה) והטה את ראשו. אחר כך גם שיחררתי אותו קצת מהקופסה ואפשרתי לו לעופף בחדר (אחרי שסגרתי את הדלת מפני החתולה!) וזכיתי לשמוע אותו מצייץ קצת. בחנות בעלי החיים שנמצאת במרחק הליכה מביתי לא היה כלוב ציפורים למכירה, אבל לפנות ערב עלה בי הרעיון המבריק להזמין הביתה כלוב במשלוח. התוכי, שהתאושש פלאים עוד לפני שהכנסנו אותו לכלוב החדש, התעודד עוד יותר בחלל המרווח יותר: הוא התנדנד בנדנדה, כרסם הרבה דוחן, שתה עוד מים, צייץ וטיפס בכל פינות הכלוב.
מצחיק כמה נקשרתי אליו מיומו הראשון, וכמה השיפור במצבו מקרין עלי ועל מצב רוחי. מאז אתמול אני כל הזמן שמחה, כי התוכי שמח יותר. הילדים שלי התאהבו בו לגמרי, ודפי הטיוטה על שולחן הציור כבר מלאים ציורים של תוכים. טלי התעוררה מוקדם מוקדם בבוקר ומיד שאלה איפה התוכי (שמנו את הכלוב שלו בחדר האמבטיה בלילה, כדי שנוכל לסגור את הדלת מפני החתולה). היא מתחננת שנשמור אותו, ואני לא יכולה להתחייב: אולי עוד נמצא את הבעלים שלו, אולי בכל זאת נשדך אותו לתוכי של הגננת (אין דרך לדעת אם מצאנו זכר או נקבה), אולי בכל זאת נגלה שהוא חולה. אני מסרבת להבטיח לה שהתוכי ישאר אצלנו לתמיד, אבל בלב גם אני כבר רוצה לשמור אותו.
אין לי תמונות שלו עדיין, אבל הנה לכם כמה סרטונים מיו-טיוב:






ומשם הגעתי לזה, שבכלל ריגש אותי.
מי יודע, אולי יום אחד לא אצטרך לנעול את התוכי באמבטיה בלילה?
שימו לב לליטוף העדין בהתחלה (גם זה די חוזר על עצמו בהמשך)
קוקטיל מזמר לחתול


]]> תוכי קטן הלך לו ברחוב / גילי בר-הלל מתרגמת ועורכת ספרי ילדים
[Image: uD4cbjI.jpg] שלשום, בעודי מהלכת ברחוב, פתאום ראיתי תוכי קטן הולך על המדרכה לצדי. התכופפתי והרמתי אותו. לפי הקלות בה הצלחתי לתפוס אותו ידעתי שמשהו לא בסדר איתו, ואכן, עינו האחת היתה שתומה ומנוקדת בדם. בדרך הביתה הוא נשך אותי כהוגן. ארגנתי לו קופסה קטנה עם רשת שהצלחנו למצוא, והוא ישב רוב היום בלי לזוז, נוצותיו נפוחות, עיניו עצומות. צלוחית מים ופרוסת פרי שהכנסתי לקופסה - לא עניינו אותו.
הגננת בגן של בני הציעה לקחת אותו אליה הביתה, גם לה יש ציפור אהבה ממין זכר שאיבד את זוגתו לפני זמן מה ומאז הוא בודד ומדוכא. אבל בגלל אי הבנה היא יצאה מהגן לפני שהספקתי להביא אותו, והוא נשאר אצלי בקופסה. הלכנו איתו לוטרינר שכונתי, שהציץ ואמר שהוא לא מבין בציפורים, אבל נראה לו שאולי מדובר בווירוס דווקא ולא בפציעה. הוא הציע שלמחרת נביא אותו שוב למרפאה והוא ייקח אותו לבית חולים לבע"ח שבו יש גם וטרינר ציפורים. אבל למחרת גם זה התפספס, עוד לא ביררתי למה, כנראה עוד אי הבנה. ובינתיים התוכי התאושש קלות והתחיל לגלות סימני חיים. הוא הפך את צלוחית המים מספר פעמים, ניקר בה, כרסם את מסגרת העץ של הקופסה הקטנה וניקר בפרוסת הפרי.
כדי לעודד אותו, ניסיתי לנגן לו ציוצי ציפורים מיו-טיוב. ההשפעה היתה מיידית וניכרת: את הנוצות הנפוחות הוא משך אל גופו והזדקף, פקח עין גדולה (זאת שלא פצועה) והטה את ראשו. אחר כך גם שיחררתי אותו קצת מהקופסה ואפשרתי לו לעופף בחדר (אחרי שסגרתי את הדלת מפני החתולה!) וזכיתי לשמוע אותו מצייץ קצת. בחנות בעלי החיים שנמצאת במרחק הליכה מביתי לא היה כלוב ציפורים למכירה, אבל לפנות ערב עלה בי הרעיון המבריק להזמין הביתה כלוב במשלוח. התוכי, שהתאושש פלאים עוד לפני שהכנסנו אותו לכלוב החדש, התעודד עוד יותר בחלל המרווח יותר: הוא התנדנד בנדנדה, כרסם הרבה דוחן, שתה עוד מים, צייץ וטיפס בכל פינות הכלוב.
מצחיק כמה נקשרתי אליו מיומו הראשון, וכמה השיפור במצבו מקרין עלי ועל מצב רוחי. מאז אתמול אני כל הזמן שמחה, כי התוכי שמח יותר. הילדים שלי התאהבו בו לגמרי, ודפי הטיוטה על שולחן הציור כבר מלאים ציורים של תוכים. טלי התעוררה מוקדם מוקדם בבוקר ומיד שאלה איפה התוכי (שמנו את הכלוב שלו בחדר האמבטיה בלילה, כדי שנוכל לסגור את הדלת מפני החתולה). היא מתחננת שנשמור אותו, ואני לא יכולה להתחייב: אולי עוד נמצא את הבעלים שלו, אולי בכל זאת נשדך אותו לתוכי של הגננת (אין דרך לדעת אם מצאנו זכר או נקבה), אולי בכל זאת נגלה שהוא חולה. אני מסרבת להבטיח לה שהתוכי ישאר אצלנו לתמיד, אבל בלב גם אני כבר רוצה לשמור אותו.
אין לי תמונות שלו עדיין, אבל הנה לכם כמה סרטונים מיו-טיוב:






ומשם הגעתי לזה, שבכלל ריגש אותי.
מי יודע, אולי יום אחד לא אצטרך לנעול את התוכי באמבטיה בלילה?
שימו לב לליטוף העדין בהתחלה (גם זה די חוזר על עצמו בהמשך)
קוקטיל מזמר לחתול


]]> <![CDATA[מצאתי תוכון]]> https://tukipedia.com/showthread.php?tid=109 Tue, 27 Feb 2018 12:50:22 +0000 https://tukipedia.com/showthread.php?tid=109 מצאתי תוכון
[Image: heJTmvC.jpg] לא מזמן חזרתי לתומי מבית הספר ובזמן שאני מגלגלת לפני את עגלת אחי הקטן, אני מסתכלת על הכביש ואז, עוצרת ותופסת את עצמי - תוכון זעיר ואומלל ישב ממש על הכביש וכול מכונית שעוברת אוטוטו דורסת אותו וכמובן שאני רחמנית שכמוני החלטתי להציל אותו, ירדתי לכביש ובהינף יד הרמתי אותו משם.
הוא היה ממש תשוש, בהתחלה הוא ניסה לנשוך אותי אבל ללא הצלחה מצדו לא נתתי לו לברוח ידעתי שאם יברח  שוב, סופו יחרץ.
אחרי שהגעתי לביתי כשביד אחת אני גוררת עגלת תינוק ובשנייה מחזיקה תוכי. הכנסתי אותו לקופסת קרטון ושפכתי שם את האוכל של התוכית שלי והוא - לא הפסיק לאכול.
אח"כ שמתי לו מים והוא שתה לרוויה, ממש ראיתי שהוא נהנה.
חיכיתי שהוא יעשה את צרכיו כי חשבתי שכך אדע שהוא תוכי בריא. כאשר הוא עשה את צרכיו לא הבחנתי בסימן כלשהו שעלול להעיד על בעיה/מחלה. הבנתי שהוא מן הסתם ברח למשהו.]]> מצאתי תוכון
[Image: heJTmvC.jpg] לא מזמן חזרתי לתומי מבית הספר ובזמן שאני מגלגלת לפני את עגלת אחי הקטן, אני מסתכלת על הכביש ואז, עוצרת ותופסת את עצמי - תוכון זעיר ואומלל ישב ממש על הכביש וכול מכונית שעוברת אוטוטו דורסת אותו וכמובן שאני רחמנית שכמוני החלטתי להציל אותו, ירדתי לכביש ובהינף יד הרמתי אותו משם.
הוא היה ממש תשוש, בהתחלה הוא ניסה לנשוך אותי אבל ללא הצלחה מצדו לא נתתי לו לברוח ידעתי שאם יברח  שוב, סופו יחרץ.
אחרי שהגעתי לביתי כשביד אחת אני גוררת עגלת תינוק ובשנייה מחזיקה תוכי. הכנסתי אותו לקופסת קרטון ושפכתי שם את האוכל של התוכית שלי והוא - לא הפסיק לאכול.
אח"כ שמתי לו מים והוא שתה לרוויה, ממש ראיתי שהוא נהנה.
חיכיתי שהוא יעשה את צרכיו כי חשבתי שכך אדע שהוא תוכי בריא. כאשר הוא עשה את צרכיו לא הבחנתי בסימן כלשהו שעלול להעיד על בעיה/מחלה. הבנתי שהוא מן הסתם ברח למשהו.]]>