בחירת התוכי המתאים לי

[צבי דגן]

בחירת התוכי המתאים לי / מאת עינבל סרטר

כיום מוכרים לנו כ- 350 סוגים של תוכים מינים שונים שמתחלקים למגוון סוגים, למשל סוגי הארה השונים יכולים להיות שונים מאוד בתכונותיהם, כך גם האמזונות ואפילו בין סוגי הקקדו קיימים הבדלים. השוני ביניהם מתבטא לא רק במראה, בצבעים ובגודל, אלא גם ובעיקר בתכונותיהם.

• ישנם חברותיים יותר וחברותיים פחות, "ליצנים" ואקרובטיים שלא יפסיקו לשחק מול קהל הצופים בהם וכאלה שיעדיפו לנמנם קצת אחה"צ, יש כאלה שייהנו מליטופים בלתי פוסקים ויתרפקו על בעליהם ולעומתם אחרים שיעדיפו פחות ליטופים ואפילו עלולים להתרגז אם "מציקים" להם ביותר מידי פינוקים.
  
• יכולת הדיבור יכולה להיות מגוונת ביותר - מתוכים שלא מדברים בכלל ועד לאלה שהם דברנים מעולים כשבתווך ניתן למצוא את כל מגוון האפשרויות, החל ממספר מילים מצומצם דרך כאלה שיצטיינו בשריקות ויש גם חקייני קולות מעולים.
  
• חלק מהסוגים ידועים ברגזנותם ונשכנותם בעוד אחרים ידועים בעדינות ורוגע,
  
• חלקם נקשרים מאוד לאדם אחד ואחרים מקבלים בשמחה את כל בני המשפחה כ"חברי להקה", חלקם צרחניים ורעשניים ביותר ואחרים שקטים יחסית.
  
• במילים אחרות, כל תוכי הוא עולם בפני עצמו, בעל ייחודיות משלו ומאפיינים שונים.
  

אז איך נדע איזה תוכי הוא המתאים לי ולמשפחתי ביותר? 
כדי שנוכל לבחור את התוכי בעל התכונות הרצויות והמתאימות לנו ביותר עלינו, קודם כל, לשאול את עצמנו מהן התכונות הרצויות לנו? או במילים אחרות - מה אנחנו מחפשים בתוכי? האם מה שהכי חשוב לנו הוא שלתוכי תהיה יכולת דיבור מעולה או שאנו מעדיפים שריקות נעימות? או אולי מה שמושך אותנו אלו דווקא שלל צבעים מרהיבים? כמו כן עלינו להתחשב באורח החיים שלנו, אם זמנינו מוגבל ומוקצב, נרצה לבחור תוכי שיכול לשאת בדידות ושעמום בקלות יחסית ואינו זקוק לשעות ארוכות של תשומת לב.  אם אנו גרים בבית משותף יתאים יותר תוכי שקט שלא יגרום לסכסוכים עם השכנים. סוגים שונים של תוכים עונים כאמור על דרישות שונות ולאחר שהחלטנו מהן התכונות הרצויות לנו בתוכי הגיע הזמן להכיר את סוגי התוכים השונים ואת תכונותיהם, "על קצה המזלג", רק כדי לקבל מושג וכיוון.
סוגי תוכים:

• ארה: 
  מוצא - הארות משתייכות לסוג הגדול ביותר מבין התוכים, פרט לסוג שנקרא ארה מיניאטורית, או ארה קטנה.
  מוצאם בדרום אמריקה, תוחלת החיים הממוצעת היא בין 80 ל- 90 שנים אך בשבי הם מגיעים בד"כ ללא יותר מ- 20 ולרוב אף פחות מכך.
  - הם מגיעים לגיל בגרות מינית החל משנתם ה- 4 בערך, פרט לארות הקטנות שמגיעות לבגרות מינית בסביבות גיל שנתיים.בגרות
  בקרב הארות, אין הבדלים חיצוניים בין הזכרים לנקבות שעליהן ניתן להסתמך כדי להבדיל בין הזוויגים.
  - משתנה בין הסוגים השונים. הארות נחשבות לתוכים המובילים ביופיים, הם צבעוניים ומרשימים וכאשר הטיפול נכון נוצותיהם מבריקות ובריאות ואז הם יפים במיוחד.
  מראה
  גודלם הממוצע הוא 75 ס"מ ללא הזנב הארוך ומשקלם בערך קילוגרם אחד, כמובן שנתונים אלו משתנים בין סוג לסוג. 
  הארות הקטנות מגיעות ל- 35 ס"מ ומשקלם בממוצע כ- 400 גרם. 
  - משתנה מאוד מסוג לסוג.
  אופי
  הארה הקטנה, הארה ירוקת הכנף והארה הכחולה - צהובה הן המומלצות ביותר לגידול, הן בעלות אופי רגוע ואינן תוקפניות, ובד"כ אינן נושכות, אך עם זאת אוהבות תעלולים ומשחקים וידועות בפעלולים משעשעים, היפראקטיביות ולהטוטנות. הן זקוקות לתשומת לב מרובה ולפינוק מצד אחד, אך מצד שני - פינוק יתר עלול לחזק בתוכי תכונות שאינן רצויות לנו המתבטאות בצרחות מחרישות אוזניים בדרישה לתשומת לב ולכן, אם אנחנו לא רוצים בעיות עם השכנים יש להימנע מכך. 
  סוגי ארה פחות מומלצים הם:
  הארה ארוגנית או האדומה (SCARLET), אדומת המצח, אשר שמה באנגלית יכול להיות מתורגם גם כ"צבאית" או "לוחמנית" (MILITARY) והקטלינה- כל אלו סוגים שידועים בנשכנות ואגרסיביות ובעיקר ברגזנות בלתי צפויה, למרות שהארוגנית נחשבת ליפיפייה ומאוד קלה לאילוף לתעלולים, אין זה הופך אותה לצפויה יותר או תוקפנית פחות. 
  יכולת הדיבור - כמובן שלא כולן ידברו אך אלה שכן נחשבות בעלות יכולת דיבור בינונית ומעלה - כאשר אלה בעלות היכולת הבינונית כנראה יתמחו יותר בחיקוי קולות באופן מוצלח ביותר. 
  אינטליגנציה - מהבחינה הזו הארות נחשבות מובילות מבין התוכים, לצד הקקדו - קצת מאחורי הג'אקו.
  ניתן ללמד אותן תעלולים אין-ספור ובזמן משחקים ניתן לראות אותן מפצחות אתגרים ולומדות את המנגנונים מאחורי משחקים שונים. 
  חסרונות - הבעיה העיקרית היא שרוב הארות משתמשות בצרחות רמות כדרך התקשורת העיקרית, מי שאינו יודע לנהוג נכון בארה עלול להחמיר את המצב ולעודד את הצרחות במקום להכחיד אותן. במקרים רבים הצרחות עלולות לייאש את הבעלים גם לאחר שלאלף אותן שלא לצרוח זהו תהליך ארוך מאוד (בערך חצי שנה) הדורש השקעה רבה מהבעלים.
  בעיות נוספות שעלולות לעלות הן למשל מריטת נוצות, מאחר שהן עלולות לפגוע בעצמן, לכלוך רב וכמובן - החסרון הבולט ביותר הוא המקור החזק - כך שאם וכאשר הן נושכות זה מאוד מאוד כואב.
  
• אקלקטוס: 
  מוצא - מקורם של האקלקטוסים באוסטרליה, הם לא גדולים במיוחד, בממוצע 25 עד 30 ס"מ ללא זנב ומשקלם נע באזור ה- 400 גרם בערך. תוחלת החיים שלהם עשויה להגיע עד 30 שנה אך בשבי הם בד"כ מגיעים ל- 10 שנים או פחות.
  בגרות - הם בשלים לרבייה בערך מגיל 4 ואין שום בעיה להבחין בין זכר לנקבה כפי שייצוין בהמשך. 
  מראה - האקלקטוסים מתחלקים לסוגים שונים אך המשותף להם והמייחד אותם מכל תוכי אחר הוא ההבדל הבולט בין זכר לנקבה, הזכרים ירוקים ברוב חלקי גופם פרט לקישוטים ירוקים ואדומים על הכנפיים בבית החזה ולפעמים בקדמת הראש (תלוי בסוג) והם בעלי מקור בהיר, ואילו הנקבות מתהדרות בצבעי אדום וסגול יפיפים ובעלות מקור שחור. 
  יכולת הדיבור - האקלקטוסים אינם דברנים טובים במיוחד, היכולת שלהם היא נמוכה יחסית כאשר הזכרים מצלחים בכך יותר מהנקבות. 
  אופי - גם כאן יש הבדלים משמעותיים בין הזכר לנקבה, הזכר רגוע וחביב, בד"כ עדין וחברותי, בעוד הנקבה עלולה להיות תוקפנית אפילו כלפי בן זוגה ואף לתקוף אותו עד כדי הרג, זהו התוכי היחיד שבו נצפתה התנהגות כזו מצד הנקבה כלפי הזכר שלה.
  
  
• קקדו: 
  מוצא - הקקדו הם משפחה מורחבת יחסית שרובה מאוסטרליה אך חלקם מגינאה, מהפיליפינים, אינדונזיה ועוד. הוא גדול יחסית וגודלו משתנה מסוג לסוג, משקלם הממוצע של הסוגים השונים הוא כחצי קילו אך המולוקי וצהוב-הציצית הענק למשל עשויים להגיע גם לקילו ויותר. 
  הם עשויים לחיות עד 50 שנה בערך אך הממוצע בשבי מגיע רק עד 20 שנה ובד"כ פחות.
  בגרות - הקקדו מגיע לבגרות מינית ויכולת רבייה מגיל שתיים ומעלה וההבדל בין הזכרים לנקבות הוא בצבע העיניים - בהיר יותר אצל הנקבה (בין חום לחום אדמדם) וכהה אצל הזכר (בין חום כהה לשחור), אם כי לא בכל הסוגים ניתן להבחין בהבדל. 
  מראה - המראה משתנה מסוג לסוג אך הם בעיקר בהירים, לבנים, ורוד-אפרסק או ורדרדים, בעלי ציציות בצבעים שונים, כתום, צהוב, לבן וורוד. צבעי הקקדו אומנם פחות מרשימים ובוהקים מאשר אצל תוכים אחרים, אך הציצית המעטרת את ראשם והנראה ככתר מעניקה להם ייחודיות מרשימה במיוחד, כשהם פורשים אותה ו"משוויצים" בה. 
  יכולת הדיבור - לקקדו יכולת דיבור בינונית, כאשר המוכשר ביותר בתחום זה הוא הקקדו המולוקי, הם מחקים קולות אך הדיבור לעיתים קרובות אינו ברור ואינו רצוף. עם זאת התמדה וגידול נכון יכולים ליצור דברן לא רע. 
  אופי - מבין כל התוכים זהו התוכי הכי מתפנק, הכי מתלטף ושהכי נהנה ממגע ותשומת לב, הקקדו הוא פשוט כדור נוצות של פינוק ומתאים בעיקר למי שיש הרבה זמן להשקיע בו ולתת לו את תשומת הלב שהוא זקוק לה. בד"כ הם אינם תוקפניים אלא עדינים ואוהבים, אם כי עקשניים ביותר, כאשר הם מרגישים שאינם מקבלים מספיק תשומת לב הם ידרשו אותה בתוקף בצרחות רמות ומחרישות אוזניים. 
  אינטליגנציה - הקקדו אינטליגנטיים ביותר, חוכמתם באה לידי ביטוי בעיקר בחוש טכני מפותח, הם לומדים מהר מאוד לפתוח את דלתות הכלוב גם אם יש עליהן בריח, הם יכולים לפתוח קשרים, לומדים לפתור משחקים מאתגרים במיוחד והכי חשוב, לומדים מהר מאוד שהצרחות שלהם מביאות את בעליהם בריצה, מה שגורם להם לצרוח עוד ועוד. 
  חסרונות - תוכי זה משתעמם בקלות ואינו מתמודד היטב עם שעמום. הוא אינו מתאים למי שאין זמן רב ואינו יכול להעניק תשומת לב מרובה, הקקדו צרחן יותר מכל תוכי אחר וצרחותיו נשמעות היטב גם למרחקים. כמו כן הוא עלול לפתח בעיה חמורה של מריטת נוצות כתוצאה מבדידות ושעמום, ומעבר לכך- הוא מייצר אבק רב בין נוצותיו.
  
  
• אפריקאני אפור (המוכר כ"ג'אקו"): 
  מוצא - שני הסוגים הקיימים הם הקונגו (CONGO) והתימנה (TIMNEH). 
  מקורו באפריקה ובעיקר במערב קניה, תוחלת החיים הממוצעת היא בין 40 ל- 60 שנה אך בשבי הם מגיעים בד"כ ל- 16 עד 20 שנים ולפעמים פחות.
  בגרות - הם בשלים לרבייה אחרי גיל 3, מונומורפיים = לא ניתן להבחין חיצונית בין הזכרים לנקבות. 
  מראה - הקונגו הוא הסוג המוכר יותר בעל נוצות הזנב האדומות והמקור השחור, הוא גדול יותר מהטימנה, אורכו ללא הזנב הוא בממוצע 35 ס"מ ויכול להגיע למשקל של חצי קילוגרם. 
  הטימנה קצת קטן יותר אם כי לא בהפרש משמעותי, זנבו חום והמקור ורדרד ובהיר יותר ממקורו של הקונגו. לשניהם עיניים שחורות בזמן הבקיעה אך הן מתבהרות 
  במהלך השנה הראשונה לחייהם ובערך בגיל שנה מקבלות את צבען הצהוב. 
  יכולת הדיבור - לג'אקו מוניטין של דברן מעולה, הטוב ביותר מבין כל התוכים, אך למעשה רק בין 30%-40% מהם ידברו בכלל ומתוך אלה שידברו רק מחציתם יהיו באמת דברנים מעולים, היתר יהיו בעלי יכולת דיבור בינונית, ובכל מקרה כמעט כל ג'אקו שידבר יתחיל לעשות זאת רק לאחר גיל שנה או שנה וחצי. מבין שני הסוגים הקונגו נחשב לדברן מוצלח יותר מבן משפחתו הטימנה, אך לשניהם יכולת מעולה לחיקוי קולות כגון שריקות, מנגינות וקולות של בעלי חיים.
  אופי - הג'אקו אינו חברותי במיוחד, הוא בדרך כלל נקשר לאדם אחד במשפחה שממלא את תפקיד "בן הזוג" שלו ולעיתים קרובות לאדם זה יש "סגן" שממלא את מקומו כשהוא איננו, שאר בני המשפחה יזכו לחוסר יחס ממנו במקרה הטוב, או לנשיכות ואגרסיביות במקרה הפחות טוב. הג'אקו יעדיף את שעות הבוקר המוקדמות לתקשר עם בעליו ובמשך שעות היום יעדיף להיות שקט ולשחק או לתפוס תנומה קלה פה ושם, בשעות הערב הוא יגביר שוב את פעילותו. 
  אינטליגנציה - הג'אקו הוא אחד מהחכמים ביותר אם לא החכם ביותר מכל התוכים וזו גם אחת הסיבות שהוא עלול להשתעמם בקלות, יש לספק לו צעצועים מאתגרים ורצוי לגוון ולהחליף אותם מעת לעת.
  חסרונות - פרט לאגרסיביות ולנשכנות תוכי זה ידוע במריטת נוצות (הנובעת בין היתר משעמום) ובבעיות רפואיות הנובעות ממחסור בסידן.
   
  
• קוקטייל: 
  מוצא - הקוקטייל שייך למשפחת הקקדו, מוצאו באוסטרליה והוא קטן יחסית- הקטן ביותר במשפחת הקקדו, אורכו הממוצע הוא 20 ס"מ ללא הזנב לפעמים אפילו פחות והוא 
  בד"כ שוקל בסביבות 100 גר'. 
  בגרות - הוא מגיע לבגרות מינית בערך בגיל שנה. בטבע הם חיים עד 20 שנה אך בשבי הממוצע הוא 5 שנים. 
  מראה - מדובר בתוכי קטן כאמור, כאשר במקור צבעו היה אפור עם "מסכה" צהובה וציצית על הראש, כתמי לחיים כתומים וקישוטים לבנים על הכנפיים. כיום קיימים גוונים רבים של קוקטליים - החל מצהובים בעלי כנפיים אפורות, דרך לבנים ואלבינו, עד אפורים לחלוטין וכל הצירופים האפשריים בין צהוב לבן ואפור. צירופים אלו נוצרו כתוצאה של הכלאות מכוונות שכוללים גם זיווגים מקריים ולא נכונים. חלק מההכלאות יצרו מינים חדשים אך כיום צירופי צבעים רבים אינם מוגדרים כשייכים לסוג מסוים. 
  בקוקטליים בעלי צבעים מקוריים (כלומר שאינם הכלאות, בעלי פגמים גנטיים ואינם אלבינו) ניתן להבחין בין זכר לנקבה בכך שהכתמים הכתומים על לחיי הזכר עזים יותר מאשר אצל הנקבה, כמו כן לנקבה יש פסים ונקודות צהובות בצד התחתון של הכנפיים ושל הזנב. 
  אופי - לקוקטליים אופי רגוע ונוח, הם קלים לאילוף ואינם צרחניים, חברותיים ונקשרים בקלות לבעליהם. הם מאוד פעילים, סקרנים, שובבים ואוהבים תשומת לב, אך יודעים גם להעסיק את עצמם ומשתעשעים במשחקים לבדם. הם זקוקים לגירויים בכלוב וליחס של הבעלים אחרת עלולים להיכנס לדיכאון ולפתח רגזנות שעלולים להתבטא בכך שלא יתנו ללטף אותם וינסו לנשוך ולמרות שנשיכותיהם אינן מכאיבות כל-כך מומלץ בחום שלא להביאם למצב כזה.  
  יכולת דיבור - עם המגדל ישקיע ויקדיש להם מזמנו, הם עשויים להיות דברנים לא רעים, אוצר המילים שלהם לא יהיה אומנם גדול במיוחד אך את המילים שבו הם יהגו בבירור. לעומת זאת אוצר השריקות שלהם סביר להניח שיהיה רחב ומגוון, הם ידועים בשריקות נעימות במיוחד ובמגוון רחב במיוחד. זהו תוכי שמח ואוהב, נעים לאוזן וקל לגידול- אידיאלי למתחילים.  
  חסרונות - חיסרון אחד של הקוקטליים הוא שכמו לשאר בני משפחתם הם מייצרים אבק רב בין הנוצות, דבר נוסף הוא שלעיתים הם עלולים לסבול מפיגור שכלי קל, בעיקר הלבנים.
  
  
• לורי: 
  מוצא - מוצאם של הלורים באוסטרליה, בתנאים טובים הם עשויים להגיע לגיל 20 בערך אך בשבי בד"כ אינם עוברים את גיל 5.
  בגרות - לבגרות מינית הם מגיעים קרוב לגיל שנתיים. 
  מראה - אורכם הממוצע הוא בין 25 ל- 30 ס"מ ומשקלם 200 גרם. 
  זוהי משפחה מגוונת של תוכים יפיפיים וצבעיהם משתנים מסוג לסוג, הסוג הפופולארי ביותר ושנחשב ליפה ביותר הוא לורי קשת שמתהדר בכל צבעי הקשת ומראהו מרשים ושובה לב. גם הלורי האדום נחשב לאחד התוכים היפים ביותר ובמיוחד כשהוא מטופל היטב ומטופח ואז צבעיו בוהקים ומרשימים מאוד. 
  אופי - בכל מקום שיש לורי יש שמחה. הלורים הם "ליצנים" מטבעם, הם אוהבים להשתובב ולשחק ויעשו הכל כדי להיות מרכז תשומת הלב כשיש התאספות אנשים, התנהגותם מצחיקה עד דמעות ממש. הם אינם תוקפניים בדרך כלל ונקשרים מאוד לבעליהם. 
  יכולת הדיבור - הלורים יכולים לדבר היטב אם כי זה ידרוש השקעה לא מבוטלת מצד הבעלים להבדיל מסוגים אחרים שלומדים בכוחות עצמם רק משמיעה חוזרת של המילים- עם הלורי מומלץ לעבוד הרבה על הדיבור מאחר שזה לא הצד החזק ביותר שלהם. 
  חסרונות - חיסרון אחד גדול שכמעט שקול לכל היתרונות הנפלאים של הלורי הוא הלשלשת שלהם. מאחר שהלורי ניזון בעיקר מדייסה מיוחדת ופירות הלשלשת שלו נוזלית במיוחד ואם זה לא מספיק כשלעצמ ו- הם גם מתיזים אותה לכל עבר. שלא כמו שאר התוכים שעושים את צרכיהם כלפי מטה הלורים מתיזים אותה גם לצדדים, לפנים ולאחור, בקיצור, אין מפלט מפני הלכלוך הרב. יש לשקול חסרון רציני זה כנגד אופיו הנוח, הנעים והשובב של הלורי מאחר שהניקיון עלול לייאש גם בעלים מסור ואוהב.
  
  
• קוניור: 
  מוצא - מוצאם של הקוניורים בדרום אמריקה, תוחלת החיים שלהם עשוייה להגיע ל- 30 עד 35 שנים אך בשבי הם חיים הרבה פחות ומגיעים בדרך כלל ל- 10 שנים. 
  מראה - אורכם משתנה בין הסוגים השונים ונע בין 20 ל- 50 ס"מ ומשקלם נע בין 70 גרם ל- 120 גרם. לבגרות מינית הם מגיעים בין גיל שנה ל- 3 שנים, תלוי בסוג ואין כל דרך להבדיל חיצונית בין זכר לנקבה. רוב הסוגים הם ירוקים, סימנים מאפיינים לקוניור אך משתנים מסוג לסוג הם קישוט לבן מסביב לעין, נוצות כנף אדומות או טורקיז, נוצות חזה לבנות או אפורות היוצרות מעיין "סינר", זנב כהה, כתר אדמדם בקדמת המצח או ראש חום אדמדם עד שחרחר. לרוב הסוגים יהיה אחד או יותר מהמאפיינים האלו וישנם סוגים שדומים מאוד חיצונית עד כי ניתן לטעות ולחשוב שהם מין זהה, למשל קוניור שנקרא MAROON TAILED דומה מאוד ל WITE EYE . שני סוגים מיוחדים יותר הם קוניור שמש וקוניור ג'ארדינה, שניהם בעלי צבעים כתומים חזקים ומרשימים ביותר ונחשבים ליפיפיים במיוחד, מאחר שהג'ארדינה אינו סוג נפוץ כל כך רבים מבלבלים בינו לבין הקוניור שמש, אך ניתן להבדיל ביניהם. 
  אופי - בדומה ללורים גם הם "ליצנים" ומצחיקים, הם גם אוהבים מאוד פינוק וקוניור מוחתם יהיה קשור מאוד לבעליו. הם אינטיליגנטיים במיוחד וייהנו מצעצועים מאתגרים כגון כדור לחתולים עם פעמונים בתוכו, אותם ינסו להוציא (ולפעמים גם יצליחו). הם דורשים תשומת לב כמעט תמידית אך גם אוהבים עצמאות ולפעמים פשוט לא מתחשק להם לשחק ויעדיפו לסדר את נוצותיהם או לתפוס תנומה. אם עיסוקיהם הפרטיים יופרעו הם עלולים למחות על כך בנשיכה. כמו כן הם עשויים להיות קנאים לגבי בעליהם ולהתמרמר על כך כשזה ילטף תוכי אחר, לעיתים הם עלולים אף לנשוך את בעליהם לאות מחאה, אך הם אינם מתנגדים לקבל ליטופים מכל אחד אחר וישמחו לתשומת לב מרובה ככל האפשר, יעברו מאדם לאדם ויהיו חברותיים מאוד. ככלל הם אינם תוקפניים ואינם נושכים פרט כאמור למקרים של קנאה כלפי הבעלים או לפעמים כאות לטריטוריאליות. 
  יכולת הדיבור - הקוניורים אינם מבין הדברנים הטובים, גם אלה שידברו יהיו בעלי אוצר מילים מצומצם יחסית. 
  חסרונות - חיסרון בולט של הקוניורים הוא שבבגרותם הם עלולים להיות צרחניים נוראיים, במיוחד אלו הקשורים מאוד לבעליהם ומבקשים תשומת לב באמצעות צרחותיהם. לחיוב יש לציין שצרחותיהם אינן מהדהדות למרחק רב למרות שהן חזקות מאוד, כך שייתכן שלא יגרמו לסכסוכים עם השכנים, אך עלולים להוות מטרד לבני הבית.
  
  
• ציפורי אהבה: 
  מוצא - מוצאם בדרום אפריקה ומרכזה, אלו הם תוכים קטנים ויפים, אורכם הממוצע הוא כ- 15 ס"מ ומשקלם 50 גרם.
  בגרות - הם מגיעים לבגרות מינית  בין גיל 10 חודשים לשנה ואין הבדלים חיצוניים בין הזכר לנקבה. תוחלת החיים הממוצעת היא 12 שנה כאשר הם יכולים להגיע גם ל- 15, אך בשבי הם מגיעים לרוב עד גיל 5.
  מראה - בדומה לתוכונים, גם כאן יש הבדלים בין הסוגים, לסוג הנפוץ ביותר יש ראש בגווני כתום, החזה ירוק-בהיר והגב והכנפיים ירוק כהה, כאשר הפס הדמיוני המחבר בין הראש לשאר הגוף בהיר יותר מהראש ולרוב הוא צהבהב. 
  סוג נפוץ נוסף אלו הפרסונטות - סוג יפיפה בעל ראש אדום חזק ועיטור לבן מסביב לעין. ניתן למצוא אותם גם בגוונים של כחול, חזה תכלת ראש כחול או כחול-אפור כנפיים וגב בכחול כהה. סוגים נוספים פחות נפוצים בארץ. 
  אופי - למרות שמם הרומנטי "ציפורי אהבה" ציפורים אלו בבגרותן ידועות דווקא בתוקפנות, בעיקר כלפי ציפורים אחרות אבל גם כלפי בני זוגן, לכן אינן מומלצות לגידול בכלוב מעורב עם תוכונים, קוקטליים ואחרים.
  תוכי אהבה שחוברת מגיל צעיר עשוי להיות חיית מחמד מאוד נעימה, אך אין רבים כאלו כיום בארץ ולרוב הם משמשים לנוי. 
  יכולת הדיבור - תוכוני אהבה אינם דברנים אך שריקותיהם נעימות לאוזן, אם כי יש גם מי שיטענו שהם מרגיזים ורעשניים, כנראה שזה עניין של טעם אישי.
  
  
• תוכונים אוסטרליים: 
  המוכרים בשם הפשוט - תוכונים, כשמם כן הם - תוכים קטנים שמוצאם מאוסטרליה. הם קטנים במיוחד, בסה"כ 15 ס"מ בממוצע ללא זנב ומשקלם כ- 30 גרם.
  בגרות - הרבייה המינים היא בגיל חצי שנה בערך ואז גם ניתן להבחין בין הזכר לנקבה - האזור שבו מתחבר החלק העליון של המקור לראש, במקום שנמצאים הנחיריים, נקרא דונגית ואצל הזכרים הוא כחול, לעומת הנקבות שאצלן הדונגית בצבעי חום, ורדרד או לבן. תוחלת החיים שלהם בטבע היא בכ- 12 שנים אך בשבי הם מגיעים בדרך כלל לגיל 5 או אפילו פחות.
  מראה - בטבע צבעם ירוק עם ראש צהוב, כתמים כחולים על הלחיים ועיטורים בפסים קצת כהים יותר על החלק האחורי של הראש ומאחורי העיניים ועל הכנפיים. בשבי קיימים תוכונים כחולים, צהובים לחלוטין (סוג שנקרא לימון) ולבנים. לרוב ישנם כתמים כחולים על הלחיים אך אין זה מחייב. 
  בעקבות ההכלאות רבות שנעשו (מכוונות וגם בלתי מכוונות) בין הסוגים השונים גם סימני ההבדל בין הזכר לנקבה פחות וודאיים, כלומר, בתוכונים שאינם בעלי צבעים מקוריים אלא כחולים או לבנים, ייתכן שצבע הדונגית לא יעיד בוודאות על המין הנכון. 
  אופי - אלו תוכים נוחים מאוד ושובבים, במידה והם מוחתמים אזי - יתקשרו מאוד לבעליהם, אך אם לא, הם יהיו פחדניים ביותר ולא יתנו להחזיקם על הידיים אלא יתעופפו בכלוב בבהלה כל פעם שבעליהם יחליפו אוכל או יוציאו אותם כדי לנקות את הכלוב. הם אוהבים מאוד מראות ונדנדות ויכולים להשתעשע בהם שעות ארוכות. 
  יכולת הדיבור - תוכון מוחתם יכול להיות דברן מעולה, למעשה בספר השיאים של גינס תחת הכותרת של "התוכי הדברן ביותר" לא מופיע ג'אקו אלה דווקא תוכון בשם "ספארקי" שאוצר המילים שלו כלל למעלה מ- 500 מילים מהן הרכיב למעלה מ- 300 משפטים וזכה במקום הראשון בתחרות דיבור מבין 3,000 תוכים שונים שהשתתפו בה. לעומת זאת תוכון שאינו מחוברת ואינו קשור לבעליו לא ילמד לדבר אך יפיק מגוון צלילים ושריקות נעימים ביותר למי שאוהב ציוצי ציפורים.
  
  
• אמזונה: 
  האמזונות מונה כ- 30 סוגים ומוצאם בדרום אמריקה והאיים שמסביבה. אורכם כ- 30 ס"מ ללא זנב ומשקלם הממוצע כחצי קילוגרם, אם כי נתונים אלו משתנים מסוג לסוג - החל מלבן הכתר שהוא הקטן ביותר ועד מילי אמזונה שהוא הגדול ביותר. תוחלת החיים שלהם עשוייה להגיע ל- 80 שנה אך בשבי הם חיים בד"כ עד גיל 15 ואפילו פחות. 
  בגרות - גיל הרבייה המינימלי הוא שנתיים אך בחלק מהסוגים הוא מגיע לשלוש וארבע שנים, כאשר הבדל חיצוני בין הזכר לנקבה קיים רק בסוג אחד. 
  מראה - המשותף לרוב הסוגים הוא גוף בגוונים של ירוק, ההבדלים מתבטאים בקישוטים אדומים וכחולים על הכנפיים, בכתמים צהובים במקומות שונים (עורף, חזה, ראש) למשל ראש שכולו צהוב באמזונה צהובת הראש, בכתמים בצבעים שונים בקדמת הראש כגון אמזונה כחולת הכתר או לבנת הכתר שכבר הוזכר ועוד.  
  יכולת הדיבור - האמזונות נחשבים לדברנים מעולים, בין הטובים ביותר, כאשר יכולת הדיבור משתנה מסוג לסוג - הדברנים הטובים ביותר הם האמזונה צהובת הראש והאמזונה כחולת הכתר, אחריהן ברשימה היא המיילי שלה יכולת ממוצעת (יחסית לאמזונה) עד מעולה. לצהובת העורף יכולת חיקוי מדויקת כמעט לחלוטין של אדם אך הם מדברים בטונים מונוטוניים, ולבסוף - האמזונה לבנת הכתר שיש להן יכולת דיבור גבוהה אך הלימוד עצמו קשה יותר, ואמזונה כתר הלילך שעלולים שלא לדבר בכלל ואם ידברו סביר שיהגו צלילים באופן לא ברור. 
  אופי - האמזונות ככלל נחשבות לתוקפניות יחסית, הן נקשרות מאוד למטפל העיקרי שלהן ופחות לשאר בני המשפחה, אך אין זה מונע מהן לתקוף גם אותו בפתאומיות . הן ידועות כ"לא שפויות" ואלו שאוהבים אותם במיוחד, אוהבים אותם לרוב דווקא בזכות תכונה זו, הם עלולים להתפרץ בזעם לפתע ללא סיבה נראית לעין אך יש לציין שבין "שיגעון" אחד לאחר הם קשורים מאוד לבעליהם ונאמנים, אם כי ייהנו מליטופים רק בכמות מוגבלת ואחריי שלב מסוים יעדיפו שיניחו להם לנפשם. יוצאי דופן הם כחול-הכתר וכתר-לילך, שידועים באהבתם הרבה לחיבה ולליטופים מבעליהם, והמיילי, שלמרות שהם הגדולים ביותר הם גם העדינים ביותר מבין כל האמזונות ונחשבים לשקטים וחברותיים. 
  עיקר הפעילות כמו אצל רוב התוכים הוא בשעות הבוקר המוקדמות ולפנות ערב, ובשאר הזמן האמזונה אינו משתעמם בקלות וגם אם כן, הוא מתמודד יחסית טוב יותר עם שעמום מאשר תוכים אחרים, תכונה שבזכותה הוא יכול להתאים למי שאין לו פנאי להקדיש לתוכי שעות ארוכות של תשומת לב. 
  חסרונות - פרט לתוקפנות בלתי צפויה לתוכי זה יש נטייה להשמנה ולכן יש להקפיד ביותר על תזונה מאוזנת ולשקול אותו מפעם לפעם על מנת לוודא שאינו משמין יתר על המידה.
  
  
• דררה: 
  מוצא - מוצאם במקור באסיה, הודו, תאילנד, בורמה ועוד, זהו התוכי היחיד שהתיישב בארצנו וכעת ישנן להקות שלמות בטבע.
  אורכן הממוצע כ- 35 ס"מ ומשקלן יכול להגיע עד 130 גר'. תוחלת החיים שלהם יכולה להגיע עד 20 שנה או קצת פחות אך בשבי הם מגיעים ל-10 שנים ובדר"כ אפילו פחות.
  בגרות - לבגרות מינית הם מגיעים בין גיל שנה וחצי לשנתיים והבדל חיצוני בין זכר לנקבה ניתן לזהות רק אצל הדררות הירוקות.
  מראה - הדררה הנפוצה ביותר היא הירוקה - וכשמה כן היא, ירוקה, בעלת עיניים צהובות, מקור אדום וזנב ארוך במיוחד יחסית לשאר התוכים עם הגיעם לבגרות מקבלים הזכרים טבעת מסביב הצוואר בצבע שחור, ורוד או שניהם. סוגים נדירים יותר הם הדררה הכחולה (תכלת למעשה) והדררה הצהובה, שבהם לא ניתן להבדיל חיצונית בין הזכר לנקבה.  
  אופי - בטבע הדררה, היא ציפור פולשנית וידועה בפשיטות על מטעי פקאן, אבוקדו ועוד. בשבי הם לא איבדו את תכונת הפשיטה רק העתיקו אותה לרהיטים, חפצים, בגדים וכדומה, הם נושכים כל מה שנמצא בטווח הגעה של המקור שלהם ואם רוצים להימנע מריהוט מושחת כדאי לספק להם צעצועים רבים ומגוונים לנשיכה. 
  יכולת דיבור - מקובל לחשוב שהדררה לא נחשבות לתוכי דברן, אם כי מגדלים רבים של דררות מחוברתות נשבעים שהדררה שלהם מדברת מדהים.
  את ההוכחה לכך ניתן לראות בסרטים האלה: 
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  
  שיחה מעניינת בין שתי דררות:
  
  
  
  
  
  
  חסרונות - החיסרון הבולט הוא כאמור השחתת רהיטים וחפצים, לכך מתלוות בד"כ גם צרחות וצעקות.
  יש לקחת זאת בחשבון לפני שמסתבכים עם שכן שאוהב במיוחד את מנוחת הצהרים.
  
• קוויקר/קוואקר
  מראה - המראה פשוט יחסית ואינם נחשבים לתוכים יפים או מרשימים במיוחד, הגב, הכנפיים והזנב בגווני ירוק בהיר ואינו בוהק במיוחד בד"כ, הראש והחזה אפורים ומקורם צהבהב אורכם כ- 30 ס"מ. 
  יכולת הדיבור - הם נחשבים בעלי יכולת דיבור טובה, למעשה בין הטובים, אם כי הכרתי גם קוואקרים מוחתמים שלא אמרו אפילו מילה אחת, כך שהמסקנה שלי היא שהדבר מותנה בבעלים. 
  אופי - המוחתמים שבהם עשויים להיות נוחים ולהתקשר לבעליהם, אך קולם לרוב נחשב בלתי נעים ויכולים להיות די רעשניים, אוהבים התעסקות עם המקור בכל מיני דברים, אי אפשר לקרוא לכך ממש לעיסה או נשיכה אבל הם אוהבים להשמיד חפצים וייהנו ממגוון צעצועים רחב.
  
  
• סיכום:
  אם כך, לאחר שהכרנו ממש על קצה המזלג את תכונותיהם הכלליות של חלק מהסוגים הנפוצים, כמובן שמומלץ לחקור וללמוד עוד על התוכי שנראה המתאים לנו ביותר ויש לנו נטייה לבחור בו.
  רצוי לחפש תמונות של הסוג, לדבר עם מגדלים ותיקים יותר או כאן בפורום וללמוד כמה שניתן על התוכי שמצא חן בעינינו יותר מכולם, ייתכן שבדיקה מעמיקה יותר תעלה ממצאים שישנו את החלטתנו.
  בכל מקרה לא מומלץ להסתמך רק על עצתם של אלו שיש להם אינטרס למכור כגון חנויות או מגדלים שמוכרים באופן פרטי, למרות שרבים מהם כנים, ישרים ויספרו למתעניין גם על חסרונות התוכי, ייתכן שיהיו גם כאלה שהאינטרס הכלכלי יגבר על השיקול המקצועי שלהם והם יחליטו להעלים מידע מסוים שלדעתם עלול לגרום לגרום להם לאבד קונה לתוכי, כך למשל אולי לא יספרו שהוא צרחן במיוחד (כמו קקדו), אגרסיבי (כמו ג'אקו) או מלכלך במיוחד (כמו לורי).