אהבתי לצ'יקו, אינה יודעת גבולות

[צבי דגן]

אהבתי לצ'יקו, אינה יודעת גבולות

סיפורו של צ'יקוציקו הוא ג'אקו בן שנתיים שנקנה בגיל חודש וכאשר נגמל  בגיל 3 חודשים לקחתי אותו הביתה. בגיל חצי שנה צ'יקו אמר את המילה הראשונה "בוא" ומיד אחר כך - "צ'יקו" ומאז הוא היה לפטפטן בלתי נלאה. כאשר הפלאפון שלי מצלצל הוא הראשון שאומר הלו מה נשמע? מה קורה? אוצר המילים שלו מכיל כ-30 מילים וחצאי משפטים ואת השיר "עוגה עוגה".כאשר אני מדבר בפלאפון הוא לא מפסיק, הוא מתערב בשיחה ואז אני שותק והוא ממשיך לדבר.
לפני כשנה התחילה בעית מריטה וכרסום הנוצות. כמובן שהלכתי מיד לד"ר עדי גנץ, וטרינר מומחה לציפורים וחיות אקזוטיות  במכון הוטרינרי בבית דגן. לאחר תשאול ואיבחון ארוך הוחלט, היות והוא גם היפר אקטיבי לתת לו תרופה ממשפחת הריטלין במטרה לרסן את הפעילות ההיפראקטיבית שלו. התרופה עזרה רק באופן חלקי, הוא הפסיק ואחר כך חזר למרוט. במקביל, ניסיתי טיפולים בצעצועים אקליפטוסים והיביסקוס ומה לא? תמיד היו תקופות רגיעה ואח"כ - התגברות תופעת המריטה.
המצב הגיע  לידי כך שהוא נשאר רק עם מספר נוצות מרוטות בכנפיים וכל גופו עטוף רק בפלומה לבנה וללא זנב. כצעד נוסף הוחלטעל הרכבת צוארון  לצ'יקו, בהתאמה אישית ומחומר פלסטי (כמו פילים של מצלמה) קל משקל.
צ'יקו הורדם צוארו נמדד והותאם לו צוארון יפה וצלחת כמו חללית הכל בעבודת יד כשהבחור התעורר הוא לא הבין מה קרה לו ועברתי איתו אחר צהרים בחיבוקים וליטופים כשהוא מאבד את שיווי משקלו גם בגלל שהורדם וגם בגלל המתקן שעל צוארו.
למחרת הוא עדיין היה על קרקעית הכלוב בלי יכולת לטפס בגלל הצלחת שהפריע לו לתפוס את הסורגים במקור ולטפס למעלה. כמובן שדאגתי לתת לו מים עם מזרק ואוכל שמתי לו בצלחת שטוחה כדי שיוכל להגיע לכופתיות.
עבר עוד יום והוא למד לטפס עם המתקן אבל כל הזמן ניסה לנשוך ולהוריד אותו. כך חלפו הימים וצ'יקו לא מוציא מילה מהפה. בקושי אוכל, שותה מעט ובמצב רוח ירוד. צלצלתי לעדי והוא הרגיע אותי ואמר שזה טבעי וצריך הרבה סבלנות (למי יש?).
עברו ימים נוספים, הוא התחיל להתרגל למתקן אבל שקט, דממה, צ'יקו לא מדבר אף לא מילה אחת. לאחר חודש נסעתי איתו לביקורת אצל ד"ר עדי, הוחלט לקצר קצת את הצוארון, להרחיב אותו מעט  ולהקטין קצת את קוטר הצלחת ואכן צ'יקו הורדם שוב לשתי דקות, הורד המתקן הישן והורכב החדש. לקחתי את צ'יקו הביתה, והוא ממשיך לשתוק.
לאחר שבוע שמתי לב שכאשר הוא אוכל והזפק שלו מתמלאת, הצוארון עולה למעלה וקצת לוחץ לו. קבעתי תור ונסעתי לוטרינר, כשהגעתי למגרש החניה וצ'יקו כמובן נמצא על החזה שלי מכוסה במגבת (ככה אני נוסע איתו) הוא אומר לי "צ'יקו חמוד" חשבתי שלא שמעתי טוב עצרתי הורדתי את המגבת מראשו ליטפתי אותו והוא אומר ליצ'יקו דפווווווק. לא ידעתי את נפשי משמחה. רצתי בגשם השוטף לתוך המכון הוטרינרי וכאשר הגיע ד"ר עדי סיפרתי לו את החדשות המרעישות מבחינתי. והוא אומר לי. "שמע, התוכי שלך כל כך חכם שאין אפשרות ששכח את המילים, הוא פשוט היה בדיכאון בגלל המתקן ועכשיו הוא לאט לאט מתרגל אליו".
שוב נעשו שיפוצים קלים בצוארון וחזרנו הביתה.
ולמה אני מחייך בגדול? משום שצ'יקו חזר להיות אותו תוכי פטפטן ומצחיק. בבוקר הוא קורא לי לקום כבר וחזר לעצמו לגמרי.
הנוצות? יש כבר התחלה של זנב אדום. נוצות קטנות בגב ובבטן
את צ'יקו שמעתי מדבר לא פעם, גם בטלפון וגם כשביקרתי אצל חברים. אבל היום שמעתי אותו בפעם הראשונה בנאום חוצב להבות, לאומה. לא להאמין, כמה התוכי הזה גם מבין כל מילה היוצאת מפיו.
לדוגמא - כשאני יצא מהחדר, שמעתי את צ'יקו קורא לי.
כששאלתי אותו שאלה, צ'יקו ענה תשובה שמתייחסת לשאלה.
אי אפשר שלא לאהוב את המוקיון המנוצה הזה.
אהבתי לצ'יקו ולהיפך, אינה יודעת גבולות, וזו התוצאה - תוכי מאושר עליז ושמח.