טיפול בהתנהגויות של תוכים בעייתיים במיוחד

[תמר ענטר]

טיפול בהתנהגויות של תוכים בעייתיים במיוחד / תורגם ע"י תמר ענטר_tamari
או עבודה עם תוכים "יד שנייה" Working with Second-Hand Parrots 
נכתב ע"י:  Pamela Clark, תורגם ע"י תמר ענטר_tamari

---

 

הקדמה
בתחילת המאמר מביאה פמלה את מצב התוכים בארה"ב היא מספרת שיש לה 16 תוכים כולם יד שנייה ש"קיבלה" מאנשים שהתקשו לגדל אותם, כמובן שלכל התוכים הללו הייתה או קיימת בעיית התנהגות בדרגה זו או אחרת.
פמלה אומרת שהמצב בארה"ב בהקשר של תוכים הפך להיות בעיה אקוטית כמו מצב הכלבים והחתולים.
באין מי שלוקח את האחריות לידיים נפתחות מעט עמותות שלא מתפקדות לאורך זמן ואינן יכולות לספק לתוכי את התמיכה לה הוא זקוק, לאחר שחווה טראומה, כל שכן לטפל בו באופן שיתגבר על המצב.
אדם הלוקח החלטה כמו לגדל תוכי מיד שנייה חייב לקחת בחשבון את מכלול הבעיות והאתגרים מולם הוא יצטרך להתמודד.

דרישות מוקדמות
ישנם מגדלי ציפורים/תוכים בעלי כוונות טובות, שמוכנים לקחת תוכי מיד שנייה, אולם ללא ציפיות ריאליות וידע על איך להתמודד עם 
בעיות התנהגות, כמו כן נכונות לעשות זאת, לא משנה לאן זה יוביל התוצאה עלולה להיות אכזבה.
אינני מסכימה עם אלה שלוקחים תוכים מיד שנייה על בסיס התניה, מצב זה אינו ריאלי והם כמו צועדים אל הלא נודע.
מאידך - זינוק למרחק שכזה יכול להגביר את האמונה הן אצל המגדל והן אצל התוכי וליצור מחויבות שמובילה לתוצאות טובות.
כל בעיית ההתנהגות של תוכי מחמירה בעקבות "לחץ" "הפרדה" וה"מעבר" הראשוני מביתו המוכר למקום חדש. הסתגלות לסביבה חדשה ולאנשים חדשים, יצירת אמון מחדש, כל זאת בשביל להימסר שוב אינם הוגנים כלפיו.
ברצון אמליץ למגדל לקחת תוכי "יד שנייה" רק לאחר שהצליח בעבר עם ציפורים/תוכים צעירים וזאת לאחר שהבין את ההבדלים וההשלכות של תוכי בוגר מינית לבין גוזל וכן מוכן לקבל סיוע מקצועי ממומחים לבעיות התנהגות בעת הצורך.

התחייבויות אל הלא נודע
כאשר שוקלים לקחת תוכי "יד שנייה" לעולם אין לדעת האם הוא באמת סובל מבעיות התנהגות. לצערנו מרבית  מחזיקי  התוכים הם האחרונים לקבל מידע ולדעת איך לגדל תוכי בצורה מוצלחת. כמו כן ההוצאות הנלוות סביב הגידול אינן עומדות בקנה אחד עם מה שהפך עבור אותם מגדלים מחלום, לחיה מחמד מאכזבת . אתה רואה תדיר, מודעות של בעלי תוכים המחפשים למכור בכדי למזער נזקים. אנשים אלה אינם מוכנים להודות שהסיבה שהם מוותרים ומוכרים את הציפור/תוכי שלהם היא מכיוון שהתוכי צורח ללא הפסקה כל שעות הערב או בדיוק האישה מחלימה מניתוח בן עשרה תפרים שאמור לאחות לה מחדש את האוזן.
ראשית - אנשים רבים שמוכרים את הציפור/תוכי שלהם אינם מספיק כנים בכל הנוגע לסיבות הוויתור האמיתי. כמו כן מרביתם אינם מודים שבעיות ההתנהגות החלו אצלם בעקבות חוסר ידע בסיסי ואי מתן תנאים הולמים לציפור/תוכי.
שנית - כאשר מספקים לציפור/תוכי סביבה הולמת ונדיבה, התוכי הבעייתי יכול להפוך במהרה לבן לוויה בלתי רגיל אם רק יתנו לו את ההזדמנות.
שלישית - במעבר לבית החדש (השני והלאה) תחול בדרך כלל תקופה אותה אנו מכנים "ירח דבש" או - תקופת ההסתגלות, במשך הזמן הזה התוכי יתנהג בדרך כלל למופת, תקופה זו נמשכת כשבועיים לערך.
ציפורים/תוכים בהיותם בעל-חיים ניצוד יתנהג תמיד באופן זהיר כשמגיע לטריטוריה חדשה ולא מוכרת.
המגדל החדש יזדקק לזמן בכדי להעלות על בעיית ההתנהגות (אם היא קיימת) או הבעיה בכלל שיש לציפור/תוכי החדש, דבר שיופיע רק וכאשר הציפור/תוכי יסתגל ויחוש בטוח באופן מלא בסביבתו החדשה.

תוכי "יד שנייה" ללא בעיה
ישנם תוכים רבים שנאלצים להיפרד מביתם הקבוע והמוכר ללא כל בעיה התנהגותית ואך ורק מפאת חוסר מחויבות מצד המגדל/ים.
הג'אקו תימנה בן  ה-17 שלי ששמה "ונדה" הוא דוגמה מובהקת לכך. ונדה הושאר בחנות בניו יורק לחניה קצרה והבעלים מעולם לא חזר לקחת אותו. איכשהו הוא מצא את דרכו אלי זאת לאחר שעבר עוד שני בתים. הוא נמצא אצלנו מעל שנה וככל שניסיוני מאפשר לי לבחון אין לו שום בעיית התנהגות.
הוא תוכי שליו ושקט הרוחש חיבה לסביבתו וכמובן אלינו אך כנראה שאת בעליו הקודמים הוא אכזב כיוון שאינו חבר לוויה דברן ונוצץ כפי שציפה, הוא מדבר מילים מועטות והתנהגותו מעודנת מאוד.

הנה מקרים אחרים
ישנם כמובן את הציפורים/התוכים שחוו בעיות גדולות בביתם הקודם. את הבעיות האלה אנחנו מגלים לאחר "ירח הדבש" והוא כשבועיים בערך.
"גולדינג" הארה הינו דוגמה מובהקת לכך. "גולדינג" ארה כחול צהוב שבני זכה בו במהלך התחרות שבהם היה צריך להשקיע  10 דולרים  בכדי להשתתף. בשבועיים הראשונים "גולדינג" היה תענוג ואנו ברכנו את עצמנו על מזלנו הטוב, ומשחלפו השבועיים זכינו להכיר את ה"תענוג" האמיתי  שנפל בחלקנו. בדקות שלא צרח היה נושך מישהו. הוא נהג לצרוח ולצרוח ולצרוח במשך שעות ולאחר מכן לומר "תסתום כבר" בקול גברי ובטון בס כעוס. הוא נשך כואב מאוד וברגעים לא צפויים, הוא נהג לומר "היי תביא לי סיגריה".
ככל שעבר הזמן היה ברור שמעולם לא קיבל פירות וירקות ולא מכיר את טעמם. העדפה הברורה שלו הייתה לבוריטוס קרקרים סודה ובירה.
הבנו שיש לנו "בעיה" רצינית שלא ציפינו ולא צפינו, חברה בעלת חנות לחיות מחמד נתנה לנו עצה, היא סיפרה שהארה שלהם מחוברתת ומאפשרת להתקרב אליה רק למחצית מהצוות ולמחצית השנייה כלל לא. הבנו שגולדי שלנו קולט בחושיו את חוסר הביטחון של אחדים מאיתנו ואלו שאינם מביעים פחד ורתיעה ממנו הוא בודק באמצעות הנשיכות והפחדה. כשהתחלנו לעבוד על ביטחון מולו ואיתו הוא עצמו הפך להיות כנוע יותר. כמובן שמזונו שונה והועשר וכך גם הצרחות התאזנו.
בעיות רבות שיש לתוכים מסוג ארה כמו צרחות ונשיכות נובעות מתזונה ירודה. מצב זה אינו בלתי רגיל ואף שכיח כמו גם תגובות למזון שאינם מכירים הגורם להם להתנהג בזעם.

שוברים את דפוס הצרחות
נאלצנו לעבוד קשה בכדי לשבר את דפוס הצרחות שהורגל בו וכן לא להעניק לו פרסים בזמנים שהוא עושה זאת, הסיבה שצרח כל כך הרבה נבעה מחוסר בתשומת לב. היינו מתעלמים ממנו לחלוטין כל עוד צרח, אך ברגע ששתק מייד ניגשנו אליו והענקנו לו תשומת לב.
בהדרגה הוא למד שתשומת לב מגיע כשהוא שקט והפנים. כן הענקנו לו תשומת לב על ידי לימוד טריקים. תוכים טירונים כמו "גולדי" והעשרת הזמן איתם על ידי לימוד טריקים הוא דבר נהדר ולא קשה כמו שחשבנו. הם זקוקים לחיזוקים חיוביים רבים ולחוש מוצלחים על בסיס קבוע בסביבת הבית, לכן חשוב מאוד לתגבר את החיזוקים כשמגיעים לתוצאות ובדרך אליהם כפי שרצינו מלכתחילה.
בהתחלה היה קשה מאוד למצוא משהו חיובי בהתנהגותו הקשה של גולדי כל שכן לחזק אותו על כך. הפתרון היה להתחיל ללמד אותו טריקים, הוא למד אותם מהר וכן קיבל חיזוקים חיוביים מילוליים ופיזיים מיידים שתרמו לשינוי בתנהגותו ולביטחונו האישי. עם הזמן הוא למד תרגילים נוספים. כמו כן אפשרנו לו מרחב גדול מחוץ לכלוב שם הוא יכול "להוציא" את העצבים והחרדות הנובעות אצל תוכים בסדר הגודל הזה שזקוקים לכמה שיותר מרחב.
התהליך הזה נמשך כשנתיים עד לשיקומו המלא של "גולדין", זה לא נחשב לזמן רב בהתחשב בעומק שורש הבעיה מולה עמדנו בראשית דרכנו.
ניתן לצפות שבעיות התנהגות מסוימות יצוצו שוב ושוב כשמדובר בתוכי "יד שנייה" ולאחר פרק הזמן הנדרש להסתגלות לבית החדש, אני מייעצת ללקוחות שמגיעים אלי - נסו לאסוף מהמגדל הקודם את מירב המידע על ההיסטוריה של התוכי, כמו:

• מינו (הזוויג).
  
• כל סוגי המזון שאכל כולל החטיפים שמכיר.
  
• גודל הכלוב ומיקומו.
  
• צעצועים שמכיר.
  
• האם כוסה בעת השינה בלילה?
  
• וכל מידע נוסף שעולה על דעתכם.
  

החוויות שהתוכי חווה בשלושת השנים הראשונות לחייו הינם המשמעותיות ביותר ואינן ניתנות למחיקה, על ידי קבלת מרב המידע מהבעלים הקודמים ניתן לתת לתוכי ביטחון ותנאים מתאימים יותר כבר מההתחלה וכן לאפשר למגדל החדש להבין בדיוק מה הוא זקוק.

לאמוד תוכי בוגר
אני מאמינה שבלקיחת תוכי "יד שנייה" ובוגר יש צורך לקחת כמה צעדים אחורה ולאמוד את המצב באמצעות מערך של כמה שאלות:

1. מידת הפחד של התוכי?
   
2. האם ישנם מוגבלויות פיזיות שלא הבחנו בהם באופן מיידי לכתחילה?
   
3. האם אנו רואים סימנים של בעיות התנהגות?
   
4. האם אנו רואים דפוסים הנוגעים למזון שעלולים להצביע על בעיה?
   
5. האם התוכי מתחבר ברצון לבני אדם או מעדיף חברת תוכים?
   
6. איזה מיומנויות יש לתוכי?
   

"ירח הדבש" הם השבועיים הראשונים
דרושים לתוכי כשבועיים כדי להסתגל לסביבתו החדשה, לאחר זמן זה ניתן יהיה לאמוד בברור את רמת הפחד ויחד עם זאת גם את הקשיים הצפויים. ידע מוקדם זה מחייב עבודה מצד המגדל החדש והיא תהיה אפקטיבית רק אם תעשה ביחד עם התוכי.
יש לזכור שלציפורים/תוכים רבים יש את הזכות המלאה וכל הסיבות לפחד מבני אדם. גיליתי במהלך חיי שאינני יכולה להיות מורה טובה לבני אדם אלמלא סיגלתי לעצמי התנהגות המושתתת על מערכת יחסים  מבינה ואוהדת. אותו דבר מול תוכים. אם יש לך תוכי פחדן תצטרך לפגוש אותו בנקודה שלו  ולעבוד איתו רגשית משם, הבנה זו מצריכה מעט פיקחות ותבונה רבה. הניסיון עם "גרייסי" הוא דוגמה לכך: "גרייסי" תוכי מסוג אפרור אפריקאי (ג'אקו) ממין נקבה, הגיע אלינו עם נזק מוחי בעקבות התעללות פיזית, היא הגיע מפוחדת וניתן היה לראות בבירור שאיבדה את שיווי המשקל המאפשר לה להשתמש ברגליה. כמו כן, אם מפאת פחד או בגלל הבעיה הפיזית לא יכלה לצעוד לתוך ידי או  זרועי.

עבודה עם תוכי מפוחד
ישנן עצות רבות של מומחים בתחום, שממליצים שלא לאפשר לתוכי לעלות מעל לטווח העיניים שלנו, זאת בשל העובדה שמצב זה עלול להביא לתוקפנות מצד התוכי. לעומת מצבים רגילים בהם זה נכון לנהוג כך, יש מצבים כמו עם "גרייסי" ותוכים מפוחדים וחסרי ביטחון שהתחלה מלמעלה נותנת להם את דחיפת הביטחון לה הם זקוקים כל כך. לכן הנחתי אותה במקום הגבוה ביותר שיכולתי לאפשר לה, את הכלוב שמתי על גבי שולחן. נכון להיום "גרייסי" היא תוכית שונה לחלוטין חיונית ובריאה, נוצותיה מבהיקות היא החלימה מבעיות רבות שאובחנו בהתחלה, היא אוכלת מזון מאוזן ומספק וכן מקבלת תרכובת של שמן וחומצה מיוחדים המאושרים על ידי איגוד הבריאות המיועדים לשמירה על פעילות מוחית תקינה.
אני מאמינה שמתן התוסף הזה עזר לה ללמוד דברים חדשים וכן - להתפתח, היא מטפסת על הכלוב ומעורה בחיי הבית והפעילות בו. היא שרה ומידי פעם גם מדברת.
הקשר החזק ביותר שנוצר בינה לבין בני הבית הוא דווקא עם בעלי שהופתע מאוד שסוף סוף תוכי אחד מעדיף אותו, ללא כל ספק היא מעריצה אותו ובהתלהבות רבה מראה לו את זה בכל הזדמנות. לאחרונה היא אפילו התהלכה בבית עד שהגיע לחדר השינה וצפתה איתו בטלוויזיה. התוכית הזו לימדה אותי דברים רבים על יכולת ההסתגלות והתאוששות של בעלי החיים הנפלאים האלה.

סאמי הינו אפרור אפריקאי (ג'אקו) ודוגמה נוספת של תוכי פחדן שהגיע אלינו. האפרורים הינם תוכים מרתקים באשר ליכולות שיקום שלהם מכיוון שהם כל כך מסתוריים. סאמי היה נוהג לנשוך וכן לעופף גבוה עד מצב שבו הוא יכול לנשוך את הפנים.  צפיתי בו זמן רב עד שיכולתי להעלות על הבעיה שלו. בעבודה עם תוכים מסוג אפרור אפריקאי "יד שנייה" מומלץ לקחת את הזמן. תוך התחשבות בהתנהגות של הג'אקו מול בני אדם ולרכוש את אמונו המלא מחדש, תהליך שעשוי להימשך כשנה עד שנתיים.
כשהתחלתי לצפות בסאמי ראיתי אותו יושב על הכלוב ונושך את ציפורניו אחת אחרי השנייה "בעצבים", הוא המשיך לנשוך ותוך כדי הביט בי, לבסוף הוא עשה את הצעד הראשון ופנה אליי באמצעות נביחה קולנית מיוחדת. התחלתי לצחוק וכך היה הקשר/המגע הראשון בינינו.
עם הזמן הבנתי שסאמי אינו רע מטבעו וכן הבנתי שניסיונותיו לתקוף את הפנים נובעות מהתעללות כלשהי שעבר בחייו ומתגובה טבעית שלו וכהגנה על עצמו.
עם הזמן אני מקרבת את פניי יותר ויותר אליו ותוך כדי כך מדברת איתו בעיקר שטויות של אהבה והוא בתמורה שולח לי נשיקה קולנית. כמו כן החלטתי שלא לגזור לו את נוצות התעופה ובכך לאפשר לו לעוף כרצונו, עשיתי זאת רק לאחר שראיתי שאינו נושך את ציפורניו יותר.
לאפשר לציפור/תוכי לעוף גם אם לתקופה קצרה יכול להשתלם, כמובן שללא ידע קודם וכן שמירה על כללי בטיחות לא צריך לאפשר לזה לקרות. תוכים עלולים להיפצע כתוצאה מהתעופה ברחבי הבית ובפרט תוכים מבוגרים, שהיו גזורי נוצות התעופה, ואינם רגילים לעוף, צריכים לימוד הדרגתי, עדין ואיטי של תהליך התעופה. וזאת כדי לאפשר לתוכי לעוף שכן התעופה עשוייה להיות, כלי מצוין בטיפול בבעיית התנהגותיות.

עיוורון אף הוא נכות שאינה שכיחה בקרב תוכים/ציפורים בעיקר במבוגרות שבהם.
"סטרלינג" הוא תוכי מסוג אפרור אפריקאי שהגיע אלינו מבוגר מאוד, ללא מידע קודם עליו ומבלי היכולת להתבונן בעיניו לא יכולנו לדעת בן כמה הוא. 
במקרים של תוכים עיוורים חשוב מאוד להמשיך לספק להם צעצועים בעיקר מהסוג הרועש והמצפצף אך חשוב מאוד שלא להזיז דבר ממקומו הקבוע, זוהי עוד דוגמה טובה לכך שכשמביאים תוכים מיד שנייה ובפרט במצב כזה יש להשליך את החשיבה המוסכמת והשגרתית ולפעול מתוך הגיון בריא. לאפשר לתוכי עיוור משחק ופעילות מהווה אתגר חשוב למגדל ולתוכי, לעיתים אני מאפשרת ל"אלכס" לשחק על הרצפה בעודי יושבת איתו וכמובן שמקפידה על כל כללי הזהירות המתבקשים. גם בציפורים/תוכים פחדנים וכן בעלי נכויות או מגבלות (בשני האפשרויות ניתן לומר שאלו בעיות המעכבות התקדמות) חשוב מאוד לאפשר את מלוא הזמן להתרגל בנוחות לסביבה החדשה וכן להמתין בסבלנות עד מצב שבו קיים אמון מלא.

כשהבעיות הופכות ברורות
במהלך התקופה הראשונית בעיית ההתנהגות הופכת לברורה יותר, כפי שכבר ציינתי. אצל "גולדי" (ארה) היו מכלול של "הפתעות" בהקשר של בעיות התנהגות. כשאני מדברת על בעיות התנהגות כוונתי היא לנשיכות חוזרות ונשנות צרחות בקולי קולות, מריטת נוצות והתעסקות עם הציפורניים ללא הפסקה וכן פוביות כאלה ואחרות. פרק הזמן שבו נהג בצורה זו או אחרת הינו מידע חשוב לתהליך ההחלמה יחד עם זאת לא בכל המקרים ניתן לגלות או לדעת שאכן ישנם.
בעזרת עבודה נכונה עם התוכי ניתן לפתור בעיה כמו צרחות בטווח של 4 חודשים ובמקרים חמורים עד שנתיים.
כל זה מותנה באופן שבו חי לפני הגיעו לביתו החדש וכמובן בהתאם ליכולת ולהשקעה של הבעלים החדשים. לכן אני מזכירה שוב את החשיבות שבללקט כמה שיותר מידע לפני הבאתו לבית החדש.
יתכן שהמגדל הקודם לא יאמר לך שהתוכי צורח וזו הסיבה שהא מוסר אותו אך הבנה פשוטה כמו למשל התוכי היה אצלו כ-8 שנים והנה הוא כאן וצורח וודאי שזה לא דבר חדש שפיתח כאן בסביבה החדשה.
אם תחליטו אי פעם לקחת תוכי "יד שנייה" עם בעיות התנהגות קשות לביתכם, ממליצה להתייעץ עם מומחה להתנהגות של ציפורים/תוכים. אלא אם כן התמודדתם בעבר עם תוכי מאותו סוג ובעיות זהות ובהצלחה.
טכניקות שעובדות עם ארות צורחות לא בהכרח יעזור במקרה של קקדו צורח.

הבעיה הקשה ביותר להתמודד איתה היא תוכים מורטים
הסיבה שכל כך קשה לטפל בעניין היא אין ספור הסיבות שבגינן התוכי עלול למרוט. בעבר נהוג היה להניח שתוכי מורט סובל מבעיית התנהגות אך ככל שהמדע מתקדם ויותר חוקרים לעומק את העניין מגלים שמריטה נובעת גם ממזון לקוי וירוד ומחוסרים תזונתיים גם אלרגיה וכן סביבה שאינה הולמת.
לכן אין מקום לקבוע היום שתוכי מורט סובל מבעיה התנהגותית ויש לשלול קודם כל סיבות רפואיות ומקומיות.
שלושה מהתוכים שלנו בבית סבלו מבעיית מריטת הנוצות ולכל אחד הייתה סיבה שונה מהאחר. לכולם יש היום נוצות מטופחות ומלאות.
"רובי "תוכי הסנגל שלנו היתה גוזל האכלת יד ומחוברת עד שיום אחד החליטו לחבר אותה עם זכר למטרת רבייה, כמובן שלה היו רעיונות אחרים לגמרי לגבי איך היא רוצה לגדול. אפשרנו לה מרחב בתוך הבית וכמובן שהיא חזרה להיות תוכית מפונקת.

אין פתרונות קלים
הסיפור של "רובי" מוכר בבתים רבים, שאיבדו את הרצון והסבלנות לגדל ולהשקיע בתוכי מחוברת והופכים אותו לתוכי למטרות רבייה. במקרים רבים זהו פיתרון מחוכם, אך כשלעצמי מוצאת בפתרון הקל מדי כמה בעיות.
ראשית, בהיות תוכים בעלי חיים תבונתיים, יש מצבים כפי שהצגתי לכם כמו "רובי", שהפיתרון להפוך תוכי שגודל, מאז היותו גוזל, בין אנשים ומורגל בידיים ובמגע אנושי יכול להיות אסון בשביל התוכי.
שנית, ישנם אחוז מסוים של ציפורים שאינם מסתדרות בסביבה הביתית על אף שבקעו וגודלו בידי בני אדם, ציפורים/תוכים כאלו, בהיותם ברמת חברות נמוכה, מהווים מקור להעברת גנים לא איכותיים הלאה להלן דוגמה לכך.

יש בביתי שתי נקבות אחיות מסוג אפרור אפריקאי (ג'אקו), בנות כשנה לערך, שתיהן הוטלו באותו יום, שהו כל הזמן יחד, הן אף בקעו באותו יום, שתיהן היו בקן עם ההורים כאותו זמן, בסך הכול הן גודלו באופן זהה לחלוטין.
האחת בולטת מאוד אמיצה, חקרנית ודעתנית.
אחותה, לעומת זאת עצבנית מאוד וחסרת סבלנות, וכבר החלה ללעוס לעצמה את נוצות התעופה.
השאלה היא איזו מהן ארצה להרבות? התשובה ברורה ואני נוטה להבין שלא הייתי בוחרת אף אחת מהן.
בשל תכונות האופי אצל שתיהן, אם נאפשר להן להתרבות, ניצור גן לא מוצלח שיעבור לדורות הבאים.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם לאפשר לציפורים/תוכים שהביות שלהם לא מוצלח להוות נשאי הגנים לדורות הבאים?

פתרון חרדות ממזון
כשאנו פותרים בעיות התנהגותיות חמורות, אנו צריכים לבדוק גם סממנים לחרדות ממזון. התנהגות כמו צרחות למזון חרדות ובריחה ממנו וכל תופעה הסובבת את נושא הגשת המזון אף כשמדובר במזון עשיר ומלא, יש צורך לעיתים לנקוט בעמדת נסיגה בכל הקשור להרגלה למזון, בהיותם של בעלי הכנף עם חושים מאוד חדים ויעילים. האכלה בכפית או הזרקה יכולה להועיל מאוד במקרים בהם האמון אבד או מצבי תעוקה של התוכי, החזרה לאחור הזו עשוייה להשיב, להאיץ ולהגביר את אמון התוכי בבני האדם.
"פרופסור", קקדו האמברלה שלנו, מדגימה את העניין באופן ברור: הוא תוכי עצבני באופן חריג, שרמת החברות שלו נמוכה מאוד, כמו כן, בילה כמה שנים מחייו כתוכי לרבייה אך לא הצליח בכך, תוכים מסוג קקדו כמו "פרופסור" נוטים להיות לעתים נוקשים מאוד בכל הנוגע למזון שאינם מורגלים אליו, אמנם חל שיפור מסוים עם הזמן אך עדיין נשאר במצב אותו אני מכנה  "פיגור חברתי". "פרופסור" היה וגדל בחנות לחיות מחמד ולכן לא יצר אמון אמיתי וטוב עם אף אחד. הדרך היחידה שבה הצלחתי להעשיר את המזון שלו ולעזור לו לאכול, הייתה באמצעות כפית מלאה בדייסה של שיבולת שועל בלילה. זה לקח חודשים עד שהתרגל לאכול גם ללא הכפית. נהגתי להשאיר מזון על מרפסת הכלוב בידיעה שאפילו אם יטעם קצת זה טוב. היום הוא עדיין אוכל בכפית אך גם מזונות אחרים. כשאני מגיעה להאכיל אותו הוא משמיע קולות של גוזל קטן. הסבלנות והאכלה בצורה הזו תרמו משמעותית לחיזוק האמון בינינו וכן עדיין עוזר בפתרון בעיות התנהגות רבות שהיו ועוד ישנם.

הבחירה של התוכי
היינו רוצים לקבוע את מידת האמון בין התוכי לבעליו הקודמים, יש תוכים שאינם נקשרים למגדלים שלהם, זה קשור לחוויות מהיותם גוזלים ועד הבגרות המינית בדרך כלל.
"מקס" הוא תוכי מסוג פיונוס ראש לבן שנמסר בעקבות היותו עצבני באופן חריג, בעליו הראשונים עשה איתו את כל הטעויות האפשריות מתוך חוסר ידע או טיפשות. הוא נרכש והונח בכלוב ביחד עם תוכי נוסף מסוג אחר וכמובן שקשר האמון שנוצר, היה בינו לבין התוכי הנוסף ולא מול בני אדם.
גם כיום הוא מעדיף חברת תוכים אך עם הזמן הופך נינוח מול בני אדם, יחד עם זאת ברור שהאמון האמיתי שהוא יכול ליצור יהיה תמיד מול תוכים ולא מולנו. ברור שמאז היותו גוזל הורגל להיות במחיצת תוכים אחרים ולכן זוהי הבחירה הטבעית שלו.
כשלוקחים תוכי מיד שנייה יש לקחת בחשבון גם את המקרים הללו ותמיד לשקול כל פרט לגופו.

רוכשים מיומנויות/כישורי חיים
לבסוף אנו צריכים לאמוד את  מיומנויות החיים וכשאני מציינת "מיומנויות/כישורי חיים" כוונתי היא לכך:

1. האם התוכי אוכל מזון עשיר ומגוון הכולל תערובת זרעים יבשה, תערובה זרעים מושרים, ירקות, פירות וכופתיות?
   
2. האם התוכי נהנה ממקלחת, טבילה, ריסוס מים?
   
3. האם אוכל לקחת את התוכי לנסיעה באוטו, לטיפול אצל הווטרינר?
   
4. האם התוכי יכול להעסיק את עצמו באמצעות משחקים/צעצועים?
   
5. האם הוא יעבור לאדם אחר כאשר אעביר אותו אליו?
   
6. האם הוא יודע להפעיל את עצמו למען בריאותו ושמירה על גופו?
   

 אלו שאלות שאנו מחויבים לשאול את עצמנו כאשר אנו לוקחים תוכי יד שנייה. לצערנו את השאלות האלה הבאנו אנו על עצמנו ולכן, ציפורים/תוכים שאין להם את המיומנויות האלה יצטרכו ללמוד אותם, בבתיהם החדשים ויש הכרח לעבוד איתם ולהרגיל אותם להנ"ל.
אלו מיומנויות/כישורי חיים בסיסיות שכל תוכי צריך בכדי לחיות חיי שבי טובים ובריאים.
"קרימו" תוכי מסוג קקדו מולוקן הגיע אלי כשהוא אוכל אך ורק זרעים למרות שהבעלים הקודמים טען אחרת. היה ברור שאינו מכיר מהי מקלחת ומעולם לא שהה בחוץ, הוא בקושי זיהה מהו צעצוע ולא ידע מה עושים איתו, הוא חשש מכל בן אדם וודאי שלא היה מוכן לעבור מיד אחת ליד אחרת.
"קרימו" בהחלט עונה על ההגדרה של תוכי ללא מיומנויות/כישורי חיים. היה ברור שזהו תוכי שניצוד בהיותו גוזל מקן הוריו וכן בתנאים בלתי הולמים בבית שבו גדל תוך חוויות של התעללות והזנחה. על פניו יכול התוכי הזה לחיות בשבי בתנאים נורמטיביים  גם 20 שנה.
"קרימו" הגיב טוב לשינוי במצבו וכן תוך שלושה חודשים הורגל יותר למגע, חלפו שישה חודשים נוספים, עד שהתרגל לתפריט המכיל 80% ירקות ופרות טריים. כיום הוא עולה על ידי וכן, מתקלח איתי, כמו כן מראה את חיבתו באמצעות המילה היחידה שהוא יודע להגיד והיא "היי", אנו רואים בו מתנה גדולה. הפעילות האהובה על "קרימו" היא עמידה על עץ הדקל שבחצר וכריתת ענפים, התנהגות זו שופעת חיוניות ותורמת לעיצוב אישיותו. בל נשכח את העובדה שהתוכי הזה "נקרע" מהטבע, ניצוד ונמכר וכן את התנאים בהם שהה בראשית חייו, יש לו את הזכות המלאה גם לא להתרגל אלינו. לכן אני מאפשרת לו ליהנות משתי העולמות.
התנאים בהם שהה בראשית חייו, יש לו את הזכות המלאה גם לא להתרגל אלינו. לכן אני מאפשרת לו להנות משתי העולמות.

חוב הכרת התודה
אמנם היה זה מאמר ארוך אך לעומת הנושא המורכב כל כך  זוהי רק השקפתי בקצרה וסקירה מתומצתת לנושא. אני מקווה שהצלחתי ולו במעט להעביר אליכם את מידת האחריות הנלווית והמשתלמת בלקיחת תוכי מיד שנייה. לקחת תוכי "יד שנייה" אינה רק זכות אלא גם מחויבות חברתית שלנו. כל אחד יכול להיות התשובה האנושית לתוכי מסוג זה. אם כל אחד מאיתנו יהיה מחויב לעניין רציני, מתוך הבנה שבהתחייבות לנושא, וכן ידיעה ברורה שאינני מוותר על התוכי, לא משנה מה יהיו הקשיים וההשקעה, קבלת יעוץ ולימוד בעת הצורך בכדי להצליח למעננו ולמען התוכים שלנו.
המתנות האדירות אותן נקבל בתהליך הזה והלימוד הערכי אינו משתווה ושונה לחלוטין מגידול של גוזל. לכל אחד מאיתנו המגדלים חייבת להיות הערכה והכרת הטוב גם לתוכים שננטשים ולתת להם בית חם בכדי לאפשר להם חיים טובים בכל שלב ולגרום להם להרגיש רצויים ואהובים.

 תורגם בידי תמר ענטר_tamari.
לינק למקור ועוד מאמרים נפלאים שחלקם עוד אתרגם כאן:

• parrot house
  
• Working with Second-Hand Parrot
  

[נחום]

תמרי תודה על המאמר המעניין (למרות שהוא ארוךךךך)

[jhony_bravo]

מאמר מעולה ומאוד חשוב.