סוגי אקלקטוס נפוצים

[צבי דגן]

סוגי אקלקטוס נפוצים

בסך הכל ישנם בין 8-10 תתי מין שמגדלים בארץ.
הנפוצים והמוכרים ביניהם הם:

• רד סיידד - Red-sided Eclectus – Eclectus roratus polychloros – טבעת כחולה סביב העין אין צהוב בזנב.
  
  
• ווזמרי –  Vosmaeri Eclectus – Eclectus roratus vosmaeri - צהוב בזנב/אין טבעת כחולה סביב העין.
  
  
• סלומון איילנד – Solomon Island Eclectus – Eclectus roratus solomonensis – כמו רד סיידד אך קטן יותר
  
  
• גרנד – Grand Eclectus -אין טבעת כחולה סביב העין ואין צהוב בזנב.
  

הגרנד אקלקטוס  נפוץ ביותר מבין הסוגים השונים.
בארץ מעטים  האקלקטוסים  שהם אינם מעורבים בתתי מין שונים.

[צבי דגן]

רד-סיידר

• הרד-סייד הוא מין האקלקטוס הנפוץ ביותר בשבי מכל קבוצת האקלקטוסים, משום שיש להם צבע יפה ואופי נוח יותר מהאחרים.
  סביבתו הטבעית של הרד-סייד היא בניו גינאה והאיים שבסביבה.
  מדובר בתוכים עם רמת רעש גבוהה, אך אם הרעש לא מפריע לך ו/או לשכנים, תגלה שהם תוכים נפלאים ונוחים לגידול, הן למטרה רבייה והן כמחוברתים.
  

זכרים 

• כמעט בכל הגוף, צבע ירוק, הנוצות מתחת לכנף ובקצהו הם בצבע כחול.
  
• נוצות קצה הזנב צהובות, והצד הפנימי של נוצות הזנב שחורות.
  
• צבע המקור כתום צהוב.
  

נקבות

• צבע הנוצות של הנקבות, כמעט בכל הגוף, הוא אדום, מתחת לכנפיים ובבטן יש צבע כחול כהה - סגלגל .
  
• זנב הנקבה הוא בצבע אדום והוא מסתיים בצבע בהיר יותר, וצבע המקור שחור.
  

תזונה
התזונה של האקלקטוסים בטבע מבוססת על פירות, ירקות, זרעים, עלים וענפים שונים שבסביבתם הטבעית.
בשבי אנחנו נותנים כופתיות, תערובת זרעים לתוכים גדולים, תערובת השרייה, ביצה קשה, ומגוון פירות וירקות ועוד.

רבייה
האקלקטוס מגיע לבגרות מינית בגיל שלוש שנים, אם כי, רוב הזוגות יחלו להתרבות אחרי הגיעם לגיל ארבע שנים.
הם מתרבים בשבי במשך כל השנה.
גם בטבע אין להם עונת רבייה מוגדרת והם מתרבים ביערות ניו גינאה, במשך כל השנה.
בטבע, הרד סידד נוהגים לקנן בגזעים של עצים גבוהים, מעל שלוש מטר.
הנקבה תטיל בדרך כלל שתי ביצים לבנות, שמהן יבקעו שני גוזלים.
הדגירה נמשכת כ- 28-30 ימים מרגע הטלת הביצה השנייה.
בשבי יש להתקין תיבת קינון בצורת L בגודל מתאים ונרפד אותו בשבבי עץ ונסורת (שקונים בחנות לחיות מחמד).

הזכרים מאכילים את הנקבות, והנקבות מאכילות את הגוזלים, בטבע הזכר מאכיל את הנקבה בזמנים קבועים.
הגוזלים מגיעים לגיל גמילה לאחר 70-80 יום.

גודל הכלוב המינימלי שמומלץ לזוג אקלקטוסים הוא באורך שני מטר (הם יתרבו גם בכלוב שאורכו 1.5 מטר, אבל - לא ללא קשיים).
כדאי לדעת שככל שהכלוב גדול יותר, כך התוכי יהיה בריא ומאושר יותר וסיכויי הרבייה יהיו טובים יותר.


 

[צבי דגן]

ווזמרי 


נקבות

• צבע החזה של הנקבה הוא סגול בלבד ובכך הוא נבדל מיתר תתי המין, שאצלם הצבע הוא כחול/סגול כמו אצל יתר האקלקטוסים.
  
• כמו כן, לווזמרי יש את הזנב הצהוב ביותר מכל שאר המינים.
  

זכרים

• בניגוד לנקבה, הזכרים קשים יותר לזיהוי, והם מאוד דומים לתתי המין האחרים וקצת גדולים יותר.
  
• בבגרותם מתארך גופם של הווזמרי והניצוי שלהם משתנה מעט.
  יש מגדלים שטוענים שבחלק מהמקומות בגוף האקלקטוס זה נראה כאילו יש לו "שיער" ולא נוצות.
  
• הווזמרי ידועים כתוכים חכמים מאוד וכאשר לא מסופקת להם תעסוקה הם נוטים למרוט נוצות.
  עלינו כמגדלים לנסות למנוע זאת, לכן, יש לספק להם מגוון רחב של צעצועים, במיוחד - צעצועי לעיסה  ופרוק.
  כמו ענפים, קוביות עץ, צעצועי כרסום לתוכים, כדי שיהיו עסוקים ומאותגרים, כדי שלא ישתעממו.
  
• השיעמום היא הסיבה העיקרית אצלם למריטות כרוניות.
  
• גם שינויי תזונה, שינויים בכלוב, וסטרס עלולים להוביל את הווזמרי למריטה, ולכן מגדלי הווזמרי צריכים להיות רגישים לכל שינוי.
  

תזונה
לאקלקטוסים יש מערכת עיכול גדולה יותר משל תוכים אחרים, ולכן צריך לספק להם כופתיות וירקות ופרות מסוגים שונים.
רבייה
ניתן למצוא את הווזמרי בבתי גידול רבים ברחבי העולם והוא מתרבה במשך כל השנה בתנאי שבי.
הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים.
בעונת הרבייה הנקבה נעשית מעט תוקפנית אל הזכר, לכן צריך לשים לב לזוג במשך היום ולוודא שהנקבה לא תוקפנית מדי.
מומלץ לתלות להם תיבת קינון בצורת L.
יש לרפד את תיבת הקינון בנסורת שקונים בחנויות לחיות מחמד (ולא מנגריות).
בד"כ הנקבה תטיל שתי ביצים לבנות.
משך הדגירה הוא כ-4 שבועות.
לאחר 28 ימים נוספים מתחילים לראות את גדילת הנוצות ואז כבר ניתן לזהות את הזוויג.
ולאחר 75 יום בערך, הגוזלים נגמלים, פורחים מהקן ונעשים עצמאיים.


 

[צבי דגן]

סלומון איילנד


אקלקטוס סלומון איילנד, הוא תת המין הקטן מבין האקלקטוסים בארץ, אך לא הקטן ביותר בעולם.
נפוץ בטבע באיי סלומון, ובביסמרק.
זכרים
רוב גופו של הזכר הוא ירוק צהבהב.
קצוות הכנפיים בצבע כחול כהה, החלק העליון של  הזנב בצבע ירוק והחלק התחתון הוא בצבע שחור, הזנב מסתיים בפס דק בצבע צהוב.
עיגול כתום סביב העין.
נקבות
אצל הנקבות בולט הצבע אדום, הנוצות מתחת לכנפיים בצבע כחול כהה.
העורף, קצוות הכנפיים והחזה צבעם סגול/כחול.
הזנב אדום ומסתיים בצבע אדום בהיר.
יש לשים לב שבתת מין סלומון איילנד, אין לנקבה גוון צהוב או כתום בזנב, אלא הזנב צבוע בצבע אדום כולו.

[צבי דגן]

גרנד אקלקטוס

הגנרד אקלקטוס נפוץ בטבע בבורו ובסביבתה.
זהו תת המין הבינוני בגודלו בין מיני האקלקטוסים. 
הזכר בצבע ירוק למעט קצוות כנפיו שהינם בצבע כחול, מתחת לכנף ובצידי הגוף הניצוי בצבע אדום.
הנקבה אדומה, הבטן והחזה שלה בצבע סגול כהה הזנב בצבע אדום בהיר יותר משאר נוצות הגוף.
הנוצות מסתיימות בגוון צהבהב.
נוצות הביב בצבע כתום.
המקור והזנב של המין צר וקצר ממקורם וזנבם של מיני אקלקטוס אחרים.
הניצוי פחות זוהר מנוצותיהם של שאר תתי המין.
הוא קצת דומה לאקלקטוס ווזמרי ויש מי שלא מבדיל ומבלבל בניהם.

הגראנד מתרבים במשך כל ימות השנה, הנקבה תטיל 2-3 ביצים לבנות, ומסוגלת להטיל עד 10 ביצים פוריות בשנה (אם לא סוחטים אותה יתר על המידה).
משך הדגירה הוא 26 יום, ובזמן זה הזכר מאכיל אותה ורק לעיתים נדירות היא יוצאת מהתא.
גודל הכלוב המומלץ לגידולם בשבי הוא 2X2X2 מטר לפחות, ועדיף - יותר.
אפשר להרבות גם בכלוב שאורכו 1.5 מטר, אבל לא תמיד זה מצליח.



דוגמה לתוכי שגזרו לו את נוצות התעופה כדי שייראה כאילו שהוא מחוברת 


חיזור (האכלת הנקבה)

[צבי דגן]

ננעל