כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria

[צבי דגן]

לָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria
הצבע הנפוץ של הכלנית הוא - אדום, ודי נפוצים גם לבן ורוד, סגול, וכחול.
כל הכלניות בארץ, מכל הצבעים, הן ממין אחד, והווריאציות הן כתוצאה של הפריה ביניהן.
צבע הפרח נקבע גנטית, באמצעות צירוף הגנים מה"אָב" ומה"אֵם".
הצבעים העיקריים של הכלנית נקבעים על-ידי שלושה גנים.
בניגוד לתופעות גנטיות אחרות, בכלנית דווקא הָאַלְל הָרְצֵסִיבִי הוא שמכתיב את התוצאה הנראית לעין.
בגדול, גוני-ביניים נקבעים ע"י המטען הגנטי (הָאַלְל שֶבַּגֶנִים) וההכלאות בין הצבעים - אדום, לבן וכחול. 
הַפֶנוֹטִיפּ נקבע ע"י הָאַלְל הָרֶצֶסִיבִי (בניגוד לרוב המקרים האחרים). 
הימצאות הצבעים השונים במקומות הגאוגרפיים השונים, תלויה במשטר המים באזור ובמידת עמידותה ליובש, וכן יש קשר גם לסוג הקרקע.
יש גם מצב של "דְהִייָת צבעים" והשפעות החומציות של הקרקע, משטר המים ועמידות הפרח בתנאי יובש (מתברר שישנם הבדלים בין הפרחים בצבעים השונים).

[צבי דגן]

כַּלָּנִית מְצוּיָה - Anemone coronaria