האם אני מוכן כבר לגדל תוכי גדול?

[צבי דגן]

האם אני מוכן כבר לגדל תוכי גדול?

הקדמה
תוכים הם ציפורים מופלאות. מרהיבות בצבעיהן, שובים ברצונם העז להתקבל לקבוצה, שובבים ולעתים גם דברנים. בין כל משפחת התוכיים הענפה בולטים מספר המצטיינים לא רק ביופיים המרהיב ואופיים השובב אלא גם ביכולתם השכלית, בפיקחותם ובכושר מחשבתם.
התוכים ה"גדולים" מושג שמתייחס לרוב לגודלם הפיסי אבל גם ליכולתם לדבר, להשתמש בחיקוי שפתנו ובתבונה כדי לפתור בעיות שניצבות בפניהם, נפוץ כסיווג הלא מקצועי שמפריד קבוצה זאת משאר הזנים. הבולטים שביניהם הן הארות הגדולות, האפרורים (ג'אקו), מספר זני אמזונות ומספר זני קקדו. לתוכים רבים יש יכולת דיבור, החל מהתוכון הקטן ועד הארה הגדולה, אולם המייחד קבוצה זאת משאר התוכיים היא יכולתם להשתמש בדיבור בצורה מושכלת ולפתור בעיות מורכבות (ראה להלן, מחקרה של ד"ר אירין פפרברג עם התוכי "אלכס") (וגם כאן: מוחו של ציפור - יכולת לשונית בבעלי-חיים). זאת גם הסיבה שתוכים אלו הם משאת נפשם של רבים, ומכאן גם שאחת מהשאלות הנפוצות ביותר בין מגדלי תוכים מתחילים היא מתי כדאי לקנות/לעבור לתוכי גדול? והאם אני מוכן לגדל תוכי גדול? איזה ניסיון צריך ומה צריך לדעת כדי להתחיל?
 תוכים גדולים מצריכים ידע ויכולת גידול שונה מתוכים אחרים בגלל אופיים הסקרן ויכולתם הקוגניטיבית (שכלית) הגבוהה.
גידול תוכי גדול זה מורכב ודורש גישה וידע שגם אצל שאר התוכיים חשובה אולם אצל מינים אלו חשיבותה כפולה ומשולשת. אם נפשט את זה קצת, אפשר להגיד שגידול תוכי גדול זה קצת כמו גידול ילד קטן, מפונק ואגואיסט שלפעמים גם נושך וחשוב להבין שגידול תוכים גדולים הוא נושא בעייתי, לא רק מבחינת הקשיים בגידול עצמו אלא גם בגלל הסחר הרב שמתבצע במינים אלו והכחדתם בטבע ולכן לפני קריאת המאמר הייתי רוצה להניח כלל ברזל והוא: שלעולם לא נקנה ציפור פראית.
אצל רוב המינים המאגר הגנטי שקיים היום בשבי עשיר בהרבה מזה שקיים בטבע ואין שום הצדקה לתפישת ציפורים פראיות, מסיבה זאת ובכלל. כמו כן לא נקנה ציפור שמוצאה ופרטי גידולה וגידול הוריה לא ידועים לנו, כך אולי נוכל ורק אם במקצת, להפחית את המשך תפישתם של ציפורים אלו בטבע ואת המשך הסחר בבעלי חיים פראיים.

 ניסיון
ניסיון הוא דבר מבלבל, מגדלים רבים ממליצים על צבירת ניסיון עם תוכים "קטנים" ו"פשוטים" לפני המעבר לתוכי הנכסף.
דעתי היא כזאת, צבירת ניסיון לשם ניסיון היא חרב פיפיות הפוגעת בנו המגדלים ובחיות המחמד שלנו. כלומר, אנשים רבים שמעוניינים לגדל תוכי כחיית מחמד מוצאים את עצמם מול דעה הרווחת שלפני שאתה יכול לגדל את התוכי שאתה רוצה אתה צריך לגדל קודם זנים אחרים יותר "פשוטים". גישה זאת נובעת לפי דעתי ממספר גורמים אבל המכריע שבהם היא בורות. מגדלים רבים, ואין בכוונתי לפגוע כאן באיש, כולל המנוסים ביותר מבינים מעט מאוד בפן הפסיכולוגי/התנהגותי הכלול בחבילת התוכים הגדולים. דבר זה נובע מכך שהם עבדו ע"פ הדעה המקובלת: קנה תוכון או קוקטייל, גדל אותם קצת אחר כך קנה, דררה וכן הלאה ..., לבסוף לאחר שצברת מספיק ניסיון (מספר שנים) אתה יכול ומוכן לעבור לתוכי "גדול", לתוכי שאותו רצית מלכתחילה, שאותו תגדל ע"פ הניסיון שצברת. שיטה זאת אינה טובה מכיוון שאותו תוכי (האחרון ברשימה) הוא גם המורכב ביותר מכל הבחינות. ואת האחרון מגדלים בהתאם לניסיון שנצבר עם מינים אחרים שקרוב לוודאי שאין בינו לבינם כל זיקה פרט לנוצות ומקור. שיטת גידול זו היא מקור בלתי נדלה לבעיות והפרעות התנהגות רבות, קללתם של התוכים הגדולים.
 ישנה סיבה נוספת שבגללה נהוג להמליץ על צבירת ניסיון, וכאן ישנה הצדקה מסוימת לדעתי. תוכים לרוב נקנים מכל הסיבות הלא נכונות, ללא הכנה מקדימה ומגודלים ב"שיטת" הניסוי והטעיה שהיא הרסנית לתוכים מורכבים שזקוקים לשגרה מובנת וצפויה מראש בהתאם לשלב התפתחותם ולגילם, דבר זה חשוב במיוחד עם תוכים צעירים שעדיין לא סיימו את שלבי ה"התבגרות". מגדלים רבים ימליצו לקנות תוכי קטן ע"מ לבדוק אם אתה באמת רוצה ציפור או שמדובר רק ברגע זמני וחולף ועם הזנים הקטנים חווית המעבר היא פחות קשה, גם לתוכי וגם למגדל.
תוכים גדולים הם בעיה!
מדוע?
 ראשית מחירם, שלרוב הוא גבוה לא מאפשר לקנות יותר מאחד או שניים וזאת בעיה.
 תוכים הם חיות להקה וכשכאלה הם זקוקים לחיי הלהקה , חיי חברה ע"מ לספק מגוון רחב של גירויים וצרכים פסיכולוגיים. היות ואין ברשותך להקה, אתה אמור לספק את כל אותם הגירויים לבדך, אם לא תדע לספקם, התוכי שלך עלול לפתח חרדות והפרעות התנהגות רבות שיפגעו בו ובך.
 נושא החברות  גם הוא בעיה קשה ומסובכת אצל תוכים גדולים. להבדיל מהתוכון לדוגמה, שבגיל חמישה שבועות כמעט ועצמאי לגמרי עם או בלי עזרת ההורים (פרט למזון כמובן), אצל המינים היותר גדולים כבכל החיות ה"חכמות" תהליך זה שונה לגמרי. הגמילה דומה מאוד לגמילת תינוקות אצל בני אדם היא רק שלב אחד ממספר שלבים שעל התוכי הצעיר לעבור בטרם ייחשב לבוגר. רוב התוכים נמכרים לאחר שנגמלו, כלומר - נגמלו מהדייסה ועברו לאכול מזון מוצק ומסוגלים לאכול ללא עזרה. אצל אפרורים (ג'אקו) לדוגמה, הגוזלים נגמלים בתום תקופה של בין ארבע לשבע חודשים (פחות או יותר) מבקיעתם וזה הוא גם הגיל שבו הם נמכרים לרוב (לצערי). מבחינת האפרור מכירתו בשלב זה ללא הרגלה אל המגדל החדש היא אסון. כאן אולי ראוי לציין שהרגלה של תוכי צעיר לבעליו החדשים, הוא תהליך שמתחיל במפגש עם התוכי כשבועיים לפני המעבר לבית החדש ומטרתו לרכך את טראומת המעבר, זהו תהליך נפוץ ומקובל בחו"ל, וחבל שהתהליך הזה כמעט שלא קיים בארץ. מגדל שיתעקש על הרגלה לרוב הוא מגדל טוב שמעוניין בראש ובראשונה בטובת התוכי מחד גיסא ומאידך גיסא - כזה שיסרב לבצע הרגלה, מומלץ לחשוב פעמיים אם לקנות ממנו  את התוכי - כן או לא.
צריך להבין שמשמעות מכירתו של גוזל הג'אקו בגיל זה ללא הרגלה זהה להוצאת ילד בן שלוש או ארבע מהוריו ללא כל הכנה או הסבר והעברתו לבית חדש לגמרי. אמשיך את המטפורה לשם הבהרת הבעיה: בבית החדש מעולם לא גידלו תינוקות וזהו תינוקם הראשון. את גידולו של הילד עושים כעת הוריו החדשים בהתאם לניסיון שנצבר בגידול הכלב המשפחתי אותו גידלו מאז שהיה גור. כמו כן רוב הסיכויים הם שהוריו החדשים של הילד לא קראו מעולם ספר על גידול תינוקות אדם ואת המעט שהם יודעים שלא דרך ניסיונם עם הכלב הם קראו באינטרנט או בספר כללי על יונקים. כעת נמשיך ונאמר כי הוריו החדשים אינם בני אנוש אלא חייזרים, שלהם הבנה ותפישת עולם אינטואיטיבית שונה לחלוטין משל בני האדם ושכנראה את רוב ימיו יבלה אותו תינוק, ילד, אדם, בכלוב סגור וללא מגע עם בני מינו. ממדי הבעיה הולכים ומתחוורים. לעולם טובים ככל שנהיה לא נוכל לספק לתוכי שלנו את כל צרכיו. אבל אם נדע עליו מספיק כך שנבין אותו ואת דרכיו נוכל לספק לו סביבה שבה הוא יגדל בבטחה ויהיה מאושר ואיתו -  אנחנו.
אז מה עושים? 
המלצתי היא כזאת: אם כבר גידלתם תוכים, אפילו קצת, או בכלל לא, חישבו היטב למה אתם רוצים לגדל דווקא תוכי ולמה דווקא זן זה או אחר, בשלב זה אתר תוכיפדיה הוא כלי נהדר שבעזרתו אפשר לקרוא ולדלות מידע רב שיעזור להחליט איזה זן ולמה. תתפלאו לשמוע (או שלא) שיש אנשים שבוחרים לקנות תוכי כי הצבע שלו מתאים למוטיב הסלון שלהם, או כי זה נראה להם "מגניב".
 אם החלטתם שאתם רוצים, השלב הבא הוא ספרות.
ציפורים ויונקים משתמשים בחלקים שונים של המוח לעיבוד נתונים וחשיבה, ומכאן גם שתפישת עולמם האינטואיטיבית, מדפוסי למידה דרך הבנת המרחב ועד פרוש פעולותינו, שפת גוף (וגם: שפת הגוף של הקוקטיל וגם: שפת הגוף של התוכי) שאנו משדרים וכיצד עליהם להגיב שונה לחלוטין. מה שלנו נראה כטבעי ומובן מאיליו לתוכי הוא חסר כל קשר או משמעות ולהפך. אם אנחנו רוצים לשלב בעל חיים נפלא זה במשפחתנו - רצון, אהבה וסבלנות אינם מספיקים. על מנת לגשר על פער זה אנו זקוקים לידע רחב, אמין, מהימן ומלא מוצאים בספרות. ספרות טובה בנושא התנהגות וספרות ספציפית לגבי זנים, לצערי אין בעברית אולם באנגלית (שפתנו השנייה) יש ספרים רבים במחירים נוחים להזמנה דרך האינטרנט. למגדל המתחיל אני ממליץ לקנות שני ספרים. אחד ספציפי בנושא התוכי שלך שאותו אתה או את רוצים לגדל והשני בנושא התנהגות וחיברות תוכים. לאחר קריאת הספרים אם אתם עדיין מעונינים גשו וקנו את התוכי, כעת לפחות תוכלו לתת לו את ההבנה והגישה שלה הוא זקוק ושניכם תצאו נשכרים.
 ניסיון, כפי שהזכרתי מקודם, הוא טוב ומסוכן כאחד. אם צברת ניסיון ללא הבנה וללא הרקע הנכון או על זן שהוא שונה מהמדובר, אותו ניסיון עלול לפגוע בך ובמגדלים אחרים שייקחו את עצתך. הניסיון הטוב ביותר הוא כזה שממנו ניתן ללמוד וללא הרקע המתאים (ספרות במקרה זה) אין באפשרותנו להסיק את המסקנות הנכונות ולקחת את ההחלטות הטובות ומכאן הסכנה.  

[צבי דגן]

התוכי "אלכס" של ד"ר אירין פפרברג

 במחקרה של ד"ר אירין פפרברג עם התוכי אלכס, מחקר בן כעשרים שנה העוסק ביכולות חשיבה קוגניטיבית ודיבור מתוך הקשר באפרורים אדומי זנב (ג'אקו קונגו), בין השאר בפרק מפגש עם אלכס וחבריו וביקור במקלט לשיקום תוכים שננטשו.
מאמר זה מבוסס על המחקר מפורסם של ד"ר פפרברג עם תוכי מסוג ג'אקו (אפרור אפריקאי) בשם אלכס, שידע לא רק לומר מילים רבות, אלא גם להשתמש בהן בהקשר נכון ולהבין מה אומרים לו.
 במאמר זה מוסברות מספר טכניקות ללימוד ציפורים לדבר ההקשר למשמעות המילה. 
ראשית, יש לבחור זן שיודע לדבר טוב. תוכים רבים מסוגלים לדבר: ג'אקו ואמזונה טובים בזה מאוד, ארה יכולה לדבר אך היא בעלת קול גס, ויש עוד סוגים רבים שמסוגלים לדבר, אך פחות טוב מהג'אקו והאמזונה.
כאשר בוחרים זן של תוכי יש לשים לב לעוד תכונות חשובות כגון חברותיות, לכלוך ורעש, ולא רק ליכולת הדיבור. נסו לבחור פרט שנראה ערני, משמיע קולות ומגלה עניין בסביבתו ובצלילים שאתם משמיעים, זה מגדיל את הסיכוי שילמד. יש לזכור כי תוכי, גם מזן שנחשב "מדבר טוב", עלול שלא ללמוד לדבר לעולם.
 כדי שהתוכי יילמד, צריך להעניק לו סביבה נוחה, לקשור איתו יחסי אמון ולתת לו הרגשה שהוא חלק מהמרקם החברתי בבית. רק אז אפשר לגשת לאימוני הדיבור. יש להתחיל לאמן את התוכי מגיל צעיר. 4 עד 6 חודשים לציפורים קטנות, 6 עד 12 חודשים לציפורים גדולות יותר כמו ג'אקו ואמזונה (אף שהם עשויים להתחיל לקלוט מילים עוד קודם). ניתן לאמן גם ציפורים מבוגרות, אך הסיכוי שהן ילמדו קטן יותר. 
 שיטות הלימוד הן רבות, ומתבססות על מתן פרס כאשר התוכי אומר את המילה הרצויה (גם אם היא מאוד משובשת).
שיטת האימון של ד"ר פפרברג מיוחדת בכך, שהפרס אינו תמיד אותו דבר. התוכי יקבל גרעין כפרס רק אם יאמר "גרעין", ויקבל בננה רק אם יאמר "בננה". כך הוא לומר שלמילים שלו יש יכולת להשפיע על סביבתו, והדבר מגדיל את המוטיבציה שלו ומלמד אותו לקשר כל מילה לעצם או לפעולה שהיא מתארת. כאשר מלמדים תוכי לדבר, חשוב להגות את המילים ברור, וכאשר חוזרים על המילה, להגות אותה באותו אופן שנהגתה קודם לכן. 
  על מנת ללמד דיבור משתמשת ד"ר פפרברג בטכניקה המשעשעת הבאה: שני אנשים יושבים בחברת התוכי, כאשר הוא על סטנד או על גג הכלוב, ומשחקים במשחק. האחד שואל "מה זה?" השני עונה נכון ומקבל את העצם, והם מתחלפים ביניהם בתפקידים. לאחר זמן מה פונים גם אל התוכי ומשתפים אותו במשחק. השיטה נקראת "מודל יריב/מתחרה" (model/rival = R/M). זה שנשאל ועונה נכון מהווה "מודל" (model) לתוכי, וגם מתחרה (rival) שזוכה בעצם הנחשק. התוכי צריך להבין את כללי המשחק ולענות נכון כדי לזכות גם כן. חשוב ששני המדגימים יתחלפו בתפקידים מדי פעם כדי שהתוכי יבין שזה עובד באופן כללי, ולא רק לגבי אדם אחד. יש לתגמל את התוכי על מאמציו הראשוניים, גם אם הוא עוד לא הוגה ברור את המילה החדשה.
חשוב לא לשעמם את התוכי. תרגול צריך לארוך כ-10 דקות, פעמיים ביום. לא כדאי לחזור על מילה באופן חדגוני כי התוכי משתעמם ממנה ו"מסנן" אותה החוצה. כנ"ל לגבי טייפ, אפשר להשמיע הקלטות קצרות, אך לא להלאות את התוכי בחזרות רבות על אותה מילה. כדאי לשלב את המילה במשפט: "אתה אוכל אגוז. אתה רוצה עוד אגוז?", וכך חוזרים על המילה אך מבלי לשעמם את התוכי, ומלמדים אותו לזהות אותה בתוך רצף ההברות שמסביבה. מומלץ לפטפט עם התוכי גם מחוץ לזמני האימון, ורצוי לא לעודד אותו לשרוק לפני שלמד לומר את מילותיו הראשונות, שהן הקשות לו ביותר. 
 כאשר התוכי אומר מילה, הניחו כי הוא יודע מה משמעותה והגיבו בהתאם. כך תראו לו את הכוח שיש לו להשפיע על סביבתו באמצעות המלים (וגם תגדלו תוכי מפונק). תשתמשו במילים בהקשר הנכון: "בוקר טוב" בבוקר, "אמבטיה" באמבטיה, והתוכי ילמד את ההקשר. 
במשך אילופו של אלכס, שנפרס על פני 12 שנים, הוא למד לכנות בשם צבעים ועצמים, ולזהות צורות.
מחקר זה, שאפשר תקשורת עם התוכי, גילה כי יש לציפור יכולת לתפוס מושגים מופשטים כמו שונה ודומה, צבע וצורה. אלכס ידע לענות על שאלות כמו "מה משותף" (או מה שונה) בין שני עצמים, בתשובות כמו צבע, צורה, חומר. הוא הבין כי ירוק, כחול או אפור הם דוגמאות של המושג הכללי "צבע". הוא למד לבקש עצמים מסוימים ולתקן את החוקרים אם הביאו לו דבר אחר.
אלכס לא נבחר בשל היותו ג'אקו בעל אינטליגנציה חריגה – ציפורים אחרות, אם ישקיעו בהן את הזמן ותשומת הלב הדרושים, יכולות ללמוד באותה מידה, ואפילו יותר.

---

---