עופות מים וגדות (לצפייה בסרטון - לחץ על התמונות)

[צבי דגן]

שָלָךְ (עַיִט דָּגִים)
דורס יום יחיד בסוגו שבמשפחת הנציים. 
נקרא גם "עיט דגים". 
משקל: 1.4 ק"ג (פרט בוגר)
אורך: 50 – 65 ס״מ (פרט בוגר)
מצב השימור: ללא חשש (אוכלוסייה גדלה) 

[צבי דגן]

מנעלן
המנעלן תופס דג במקורו העצום.
מקנן בביצות גדולות ומבודדות במזרח אפריקה, מסודאן עד זמביה.
שמו נגזר ממקורו הגדול המזכיר בצורתו נעל. 
העוף התגלה למדע בשנת 1851 על ידי הצפר ג'ון גולד, שדיווח לחברה הזואולוגית של לונדון כי מדובר בעוף יוצא הדופן ביותר שראה זה שנים רבות.
מתנשא לגובה 1.15-1.5 מטרים. מוטת כנפיו כשני מטרים ומשקלו ארבעה עד שבעה קילוגרמים
העוף עומד בביצה במשך שעות בהמתנה לטרף, אותו הוא שולה מהמים העכורים והרדודים.
העוף ניזון בעיקר מדגי ריאות, אך לא בוחל גם בדו-חיים, נחשי מים, זעמניים, לטאות, צבים, חולדות, עופות מים צעירים ואפילו תניני יאור קטנים. 
חיי הזוגיות מוגבלים לתקופת הרבייה, לאחריהן חוזר המנעלן לחיות כבודד. 
הקן עשוי עשבוני שטוח נבנה בעונה היבשה במקום מסתור קרקעי ובו מטילה המנעלנית אחת עד שלוש ביצים, בהפרש של כחמישה ימים זו מזו.
הזוג דוגר על ביציו במשמרות בנות כשש שעות במשך כחודש, במהלכו הם מטפטפים מים על הביצים כשברצונם לצננן. 
החלפת המשמרות בין בני הזוג מלווה במחוות קידה ופטפוט.

[צבי דגן]

שלדג גמדי
אורכו של השלדג הגמדי 17-14ס"מ, משקלו 37-20 גרם ומוטת כנפיו כ-25 ס"מ. 
אורך מקורו, גדול יחסית לגופו, כ-4 ס"מ.
נפוץ באירואסיה, צרפת, רוסיה, מקדוניה, בולגריה, נורווגיה, ספרד, טורקיה וצפון אפריקה.
השלדג הגמדי לא מקנן בישראל ונפוץ בעיקר בצפון ישראל ומרכזה.
השלדג הגמדי נודד באזורים בעולם בהם הנהרות והנחלים קופאים בחורף. הוא דוגר ליד נחלים ואגמים עשירים בדגה. 
הביצים הלבנות והחלקות מוטלות בגומחת הקן הנמצא בקצה מחילה, שאורכה 90-60 ס"מ, בגדות נהרות ונחלים. 
הוא ניזון בעיקר מדגים קטנים, הניצודים בצלילה אנכית.

[צבי דגן]

 אגמית מצויה 
• עוף שחור-אפור, עיניים אדומות, ומקור עם מצח לבן ובולט, ממשפחת הרליתיים.
• ניזונה בעיקר מצמחיית מים שהיא אוספת מתחת לפני המים, ומחסרי חוליות.
• נפוצה במקווי מים שונים כמו אגמים, נהרות, שלוליות חורף ובריכות דגים.
• אורך גוף: 36 - 40 ס"מ. מוטת כנף: 65 - 72 ס"מ. משקל: 650 - 1,000 גרם.
• האגמית היא חורפת מצויה ביותר בישראל. בסוף פברואר האגמיות יוצאות אל דרכן צפונה אל אזורי הקינון בצפון אירופה ומזרחה. עיקר הנדידה מתרחש בחודש מרס ובאפריל כמעט שלא רואים אותן עוד אצלנו.
• ההבדלים בין הזוויגים: מגן המצח הלבן האופייני לאגמיות נוטה להיות רחב ובולט יותר אצל הזכרים מאשר אצל הנקבות, במיוחד בעונת הרבייה.
• קולות וקריאות: זהו ההבדל המובהק ביותר שניתן להבחין בו בשטח. 
• מחקרים מראים כי רפרטואר הקולות שלהם שונה אקוסטית: הנקבות משמיעות בעיקר קריאות צורמות או נמוכות יותר (כמו "הונק" או "קראא"), בעוד שהזכרים משמיעים קריאות חדות וגבוהות יותר (כמו "צוויק" או "קליק").

[צבי דגן]

חופמי גדות / חופמי קטן
• ציפור חוף מים קטנה ממשפחת החופמיים, בעלת טבעת עין צהובה בולטת ופס צוואר שחור ורחב.
• קינון: חופמי גדות אינו בונה קן מסודר, אלא חופר שקע רדוד בקרקע חולית או חצצית להטלת הביצים (לעתים קרובות מוקף באבנים קטנות כמו שמופיע בתמונה).
• תפוצה בישראל: חורף וחולף נפוץ בארץ, ובעבר גם קינן כאן במספרים גדולים יותר.

[צבי דגן]

יקנה אפריקנית (זכר)
• עוף ביצות ממשפחת היקניים, שחי בביצות של מים מתוקים באפריקה שמדרום לסהרה.
• אצל המין הזה, הזכר הוא זה שאחראי באופן בלעדי על הדגירה על הביצים ועל גידול האפרןחים.
• זכר היקנה מסוגל לאסוף את האפרוחים הקטנים מתחת לכנפיו ולשאת אותם כך בעת סכנה, מה שגורם לרגליים הזעירות שלהם להציץ החוצה.
• הנקבות גדולות ודומיננטיות יותר מהזכרים, ומזדווגות עם כמה זכרים שונים.
• משקלה של היקנה כ-260 גרם,
• בעוד שמשקלו של הזכר כ-137 גרם. 
• אורכה של היקנה הוא כ-23-31 ס"מ.  
• גבן של היקנות בצבע חום-ערמוני, בעוד שהצד האחורי של הצוואר, קצוות הכנפיים ורצועת-העיניים שחורים. 
• החלק הקדמי של הצוואר לבן. 
• המקור כחול וצבעו מתמשך כלפי מעלה אל המצח, כך שנוצר מעין מגן-ראש כחול. 
• אצל הבוגרים גם הבטן חומה-ערמונית, אך אצל יקנות צעירות היא בצבע לבן, עם כתמים בצבע חום-ערמוני. הרגליים אפורות, ובין הבטן העליונה לצוואר יש כתם צהוב.

[צבי דגן]

טבלנים מצויצים (בונים קן צף מעל המים)
• זהו מין עוף מים ממשפחת הטבלניים והגדול שבהם שנראה בישראל, והוא נמצא במצב שימור של "ללא חשש"
• לפני שהם בנים את הקן, בני הזוג מבצעים ריקוד ראווה מרשים שבו הם עומדים זקופים חזה אל חזה על פני המים.
• הם בונים קן מחומרים צמחיים רקובים ומעוגנים לקנים או לצמחיית מים. החום המשתחרר מהחומר הצמחי הרקוב עוזר בתהליך הדגירה.
• לאחר הבקיעה, האפרוחים מבלים חלק ניכר מזמנם ברכיבה על הגב של ההורים בין הכנפיים.
• אורך גוף: 46 - 51 ס"מ. מוטת כנפיים: 59 - 73 ס"מ. משקל: 900 - 1,200 גרם. הזוויגים דומים.
• הוא ניזון מדגיגים אך גם מסרטנים וממזון צמחי.