האכלת יד בפסח

[צבי דגן]

זה מה שנאמר באתר שאתה מצטט ממנו: "מצד הדין יכול כל אדם למכור את חמצו לגוי במכירת החמץ המסודרת על ידי הרבנים, ואף אם ירצה למכור מעט חמץ, כמו למשל, חבילת אטריות קטנה, רשאי, שאין הבדל בין אם מוכר מעט או הרבה חמץ, בכל מקרה, אחר שהחמץ נמכר, היהודי אינו עובר עליו באיסורי חמץ".
זה מצד הדין (ההלכה).
אבל מוסיף ואמר: "ויש מחמירים שלא לסמוך לכתחילה על מכירת החמץ, מפני שהיא נראית כהערמה, הואיל והחמץ נשאר בביתו של היהודי, וקרוב לוודאי שהגוי לא יבוא ליקח ממנו את חמצו, ואחר הפסח היהודי מיד חוזר לאכול מאותו חמץ. לכן לדעתם רק כדי למנוע הפסד מרובה ראוי למכור את החמץ, אבל כאשר מדובר בהפסד מועט אין למכור את החמץ.
שים לב לסיבה: "מפני שהיא נראית כהערמה".
והרי ישנם הלכות נוספות שנראות כ"עורמה", כמו: עירוב שבת, עירוב תבשילים, פטר חמור, ועוד.