האכלת יד בפסח

[צבי דגן]

1. כרגע דברתי עם רב (חבדני"ק), גם הוא לא שמע את המושג "חמץ גמור".
   
2. אתה צודק שבעניין מכירת החמץ ע"י הרבנות הראשית, מדובר על החמץ הכללי של המדינה, צה"ל, מוסדות גדולים, בתי חולים וכדומה.
   ואילו כשמדובר על חמץ של אדם פרטי, צריך לקבל את הסכמתו שהרי הרבנות לא יכולה למכור דבר שאינו שייך לה.
   ולכל המציאו את הפתרון הבא:
   
3. עבור האדם הפרטי, הוא הסביר לי שאפשר ללכת אל הרב המקומי ולחתום לו על טופס/שטר הסכמה שימכור את החמץ שלך לגוי ואז אין בעיה שהחמץ יישאר אצלך בבית שהרי הוא כבר לא שלך.
   ועם זאת, יש חובה להסתיר אותו שלא חו"ח תשתמש בו בטעות (כפי שעושים בסופרמרקט).
   האו הוסיף ואמר שניתן למלא טופס כזה גם בכל משרד של "בית-חב"ד" וגם באינטרנט.
   

מסתבר שלכל דבר יש פתרונות ואין צורך להחמיר.
כך נראה הטופס של חב"ד