תעופה חופשית

[צבי דגן]

• הדרישה צריכה להיות הפוכה - צריך לדרוש מהמנהל להיכנס לראש אל התלמיד.
  המנהל הזה לא יודע דברים שאנחנו יודעים ולכן צריך לדרו ש ממנו ללמוד ולהפנים שהתוכי, לא רק שלא יפריע לרוני ללמוד, אלא - יעזור לו ללמוד ולהתרכז בשיעור, שכן הוא לא יהיה מודאג, ולא יהיה טרוד, לשלומו של התוכי בבית.
  
• בעניין התלמידים האחרים, אני לא חושב שזה יקרה ואם - יקרה, זה רק יהיה לטובת המוסד החינוכי, שכן אנחנו מכירים מוסדות חינוך רבים שמפתחים פינות חי בבית הספר.
  במקרים מסוימים, פינת החי הלימודית נעשית חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים.
  
• במוסדות חינוך אחדים, פינת החי מהווה פרויקט פיתוח של הרשות המקומית - תאגיד עירוני בבעלות הרשות המקומית, שזיהתה את הפוטנציאל הגלום בשטחי פינת החי הלימודית כמרכז בילוי ערכי, שמשלב חשיבה ירוקה, לימוד, פעילות ויצירה בתחומי הטבע, החקלאות ואיכות הסביבה.
  
• ​בנוסף להיותו מקום שבו התלמידים יכולים לחוות את הטבע עם בעלי החיים, בתוך סביבה לימודית לא רשמית. זהו מקום שמשפחות יכולות לצאת לטייל בשעות הפנאי, לבקר וללמוד אודות בעלי-החיים. זהו גם מקום שבו ניתן לתרום לקהילה, שעוזרים לטפל בחיות.
  ניתן לקיים מסיבות, ימי הולדת ומפגשים משפחתיים, טיולי בתי ספר ותצפיות ביולוגיות של תיכוניסטים.
  
• הקשר עם בעלי חיים מסייע בפיתוח אמפתיה ואחריות אישית, בהפחתת אלימות ובמניעתה, ומאפשר התייחסות לנושאים סביבתיים ואקולוגיים המסייעים לשמירת הטבע והסביבה והנרכשים דרך ההיכרות עם בעלי החיים" כך נאמר מתוך בחוזר המנכ"ל "של שנת 2013
  
• אתה חושש ש"הפנימיה תהפוך לגן חיות"? - ואני אומר (וגם משרד החינוך חושב כך), שמוסדות החינוך צריכים לעודד את הקמת פינות החי בשטחם (זה לא יהפוך ל"גן חיות").
  
• אתה אומנם מבין את המנהל משום שאין לך רקע חינוכי, לעומת זאת, אני, שיש לך רקע כזה לא מבין ולא מקבל את בדעתו של המנהל הזה שכנראה קופא על שמריו ולא הספיק להתפתח ולהתקדם לתקופה המודרנית שבה.
  
• פינות החי, מהווים "מרחבים זואולוגיים" לימודיים בסביבה הבית ספרית בהם מוחזקים בעל חיים אחד או יותר.
  המרחבים הזואולוגיים נפוצים בבתי ספר שונים, בחוות לחינוך חקלאי, ובמוסדות חינוך מיוחד.
  אנשי מערכת החינוך שעוסקים בתחום של בעלי חיים כאמצעי חינוכי וטיפולי מתמקדים בשני היבטים:
   ההיבט הראשון עוסק ביחס של חמלה ורגישות לבעלי חיים ובהקניית התפיסה ההומנית כי חובתנו לתת לבעלי החיים יחס הוגן ולספק להם הגנה ותנאים הולמים, תוך הכרת אורחות חייהם וצורכיהם.
   ההיבט השני עוסק בקשר המיוחד בין בני אדם לבעלי חיים.
  

---

הניסיון והמחקר מצביעים על התועלת הרבה שאפשר להפיק מקשר זה ועל האפשרות להקנות ערכים, מיומנויות וכישורי חיים בעזרת בעלי חיים.
פעילות עם בע"ח מפעילה ומפתחת את כל הכישורים: ריגשיים, פיזיים, אינטקטואליים, ערכיים, חברתיים, תרבותיים, רוחניים.
מאז ראשית האנושות, האדם ועולם החי היו שזורים יחד בצורות שונות. עד היום לכל גדולי האנושות היה קשר חזק עם הטבע והם עסקו בשלבים שונים של חייהם בעבודות פשוטות. החל מהבל (התנכי) רועה הצאן והצדיק הראשון, נוח שבעזרתו נצלו החיות והאנושות מהמבול, אברהם אבינו ומשה שהיו רועי צאן - ועד לאחרוני גדולי המחשבה והרוח - תבדוק את העניין בעצמך.
אם תרצה - לעבור על דוגמאות מהתקופה היותר חדשה, תעבר על ראשי ממשלות ישראל, ממשלות ארצות הברית, שלפחות היה להם כלב. אולי בין ראשי הממשלות לא כולם יחשבו גדולים, אך תבדוק ותגלה, כי עד היום לא ידוע ולו על איש רוח ומחשבה אחד גדול בכל העמים והתרבויות ובכל הזמנים ללא הרבה טבע בחייו, צניעות, תמימות וחכמת הדברים הפשוטים. אף אחד מהם לא למד רק מספרים, מורים בכיתה בלבד או מיועצים למיניהם. אין אפילו דוגמה אחת כזו. אפילו אחת לא.
התנ"ך ודאי קרא להתחברות לטבע. אפילו שבימים ההם, היה הרבה יותר טבע בחיי האנשים, קראו אפילו אז ש: "נצא השדה, נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים" "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" (שיר השירים, ז' יב-יג).
ויתר על כן לא רק "נראה", "נריח", "נשכים", כי אם מצווה באופן מכוון לישון לאכול ולגור שבוע בשנה בסוכה (קרוב יותר לטבע ולחוץ מאשר בית).
אם אז היה כך, אז על אחת כמה וכמה היום.
לסיכום: הייתי מציע למנהל הנ"ל לפתח את הנושא, להיות חלוץ בעניין הזה ולהוות דוגמא ליתר הפנימיות.