איבדתי תוכון

[אורלי רבינו]

הי should've וכל המומחים. העניין הוא שהוא באמת לא היה במקום שלי כשאני התיישבתי כי אני באמת הקפדתי להסתכל, לבדוק בגלל שידעתי שהוא כל כך עדין. אבל כנראה שאבא בשמיים החליט שאותו אדם שבא בגלגולו של בלומון החליט שזהו, האדם תיקן את מה שהוא צריך. מאמינה שאולי בצור בן אדם הוא היה אגרסיבי, אולי אלים ואבא שמיים הראה לו מה זה להיות בבית שרק התעללו בו למעבר לבית שהוא קיבל רק אהבה ומחמאות ושירים והוא למד לתת אהבה, לא רק לקבל. לא רד לדרוש. וכשאבא בשמיים ראה שהוא תיקן, הןא לקח אותו בחזרה. הוא לא רצה שבלומון ימות ע"י עורבים או ע"י חתולים, או לא עלינו ייתקע במשהו. אז הוא עשה מעשה שידע שיכאב לי אבל לפחות הוא מת בבית שכל כך אהבו אותו. אני לא יודעת מי אשם. אבל עדיין קשה להיות בלעדיו. אני חושבת שאולי באמת אני אביא תוכון. תוכון שיהיה דומה לבלומון שלי. יודעת שהוא שומר עליי מלמעלה יודעת שזה לא היה בכוונה והכי מוזר זה שתמיד שרתי לו: " אני אשמור עליך תמיד, אני אגן עליך תמיד, בלומון שלי. ולא הצלחתי.
נוח על משכבך בשלום. פונצ'י שלי. מה אתה אומר. אפילו את הכלוב ניקיתי מהאוכל, מהמים. מחכה לתוכון החדש ויודעת שפונץ' , ככה הייתי קוראת לו. יהיה שמח וככה הוא יחזור אליי. ואמורה, הקוקטילית התוכון גם ייקרא על שמה ועל שם בלומון והכינוי שלו יהיה: מונץ'