הי צבי, אז אני שוב שואלת, איך תסביר את זה שכשהיא הייתה אצלי הדלת הייתה פתוחה לרווחה, החלון היה פתוח, היו את כל האפשרויות בשבילה ובשביל ההורים פשוט לעוף. אבל היא לא עשתה את זה. גם לא ההורים. להיפך - היא הייתה נשארת על הכתף שלי. היא הייתה עולה על היד שלי ואוכלת כופתיות וירקות.
הייתי שרה לה והייתי מנשקת לה את הראש ואת הנוצות והייתי מחמיאה לה כל פעם שהיא הייתה עפה לכלוב ושותה מים.
אף פעם לא כעסתי עליה שהיא הייתה משאירה לי הפתעות. אפילו ההורים התקרבו אליי בזכותה.
אני מרגישה קצת אשמה שנתתי אותה כשנסעתי. הייתי צריכה להשאיר אותה עם ההורים ופשוט לתת לידיד שלי להאכיל אותה ואת ההורים.
יש סיכוי שהיא בחיים?
איכשהו עם הגוזלית עוד היה לי חשק לטפל גם בהורים. אני עדיין מחליפה להם מים וירקות, אבל הם כבר לא ייתנו בי אימון אז מה הטעם?
אני מנסה מידי פעם לשיר את השיר שהייתי שרה לה, בתקווה שהיא תשמע איכשהו.
הייתי שרה לה והייתי מנשקת לה את הראש ואת הנוצות והייתי מחמיאה לה כל פעם שהיא הייתה עפה לכלוב ושותה מים.
אף פעם לא כעסתי עליה שהיא הייתה משאירה לי הפתעות. אפילו ההורים התקרבו אליי בזכותה.
אני מרגישה קצת אשמה שנתתי אותה כשנסעתי. הייתי צריכה להשאיר אותה עם ההורים ופשוט לתת לידיד שלי להאכיל אותה ואת ההורים.
יש סיכוי שהיא בחיים?
איכשהו עם הגוזלית עוד היה לי חשק לטפל גם בהורים. אני עדיין מחליפה להם מים וירקות, אבל הם כבר לא ייתנו בי אימון אז מה הטעם?
אני מנסה מידי פעם לשיר את השיר שהייתי שרה לה, בתקווה שהיא תשמע איכשהו.