תוכים בינוניים (20 ס"מ עד 32 ס"מ)

[צבי דגן]

טורקיזן

Turquoise Parrot
Neophema pulchella

הופעה חיצונית:  (התיאור מתייחס למופע הבר) ראשו של הזכר צבוע בכחול עמוק עד מעבר לעיניים, גופו וכנפיו צבועים בירוק על כנפיו מופיע כתם חום כהה עברות התעופה הראשיות כחולות.
גחונו צהוב ירוק לעיתים צבוע קצת באדום בבטן התחתונה.
נוצות הזנב העליונות ירוקות והתחתונות צהובות.
הנקבה צבועה בצבעים דומים אך דהויים והיא חסרה את הכתם החום על הכנף.
כמו כן מופיע פס לבן בחלקה התחתון של הכנף אשר נעלם אצל הזכר בתום תקופת ההתבגרות. צעירים דומים במופעם לנקבות.
אורך:  20 ס"מ
מצב בטבע:  נפוץ
נישה אקולוגית:  גדל בסביבה מדברית ליד מקורות מים בדרום מזרח אוסטרליה..
תזונה בשבי:  תערובת גרעינים לתוכונים, מזון ביצים, ירקות פירות, ותערובת השרייה, ניתן להשיג את מזונם בכל חנות לבעלי חיים.
אפשר להכין את תערובת הזרעים בעצמך, התערובת המומלצת היא: לפחות ארבעה סוגי דוחן שונים. דוחן לבן, צהוב ואדום, סיטריה צהובה ואדומה, ולפחות 20% חפורית או בשמה העממי "בוראה".
כמו כן כדאי להוסיף מעט (כ-10%) גרעיני חמניות וחתיכת גזר או תפוח עץ מתוק.
ירק הוא תוספת חשובה מאוד. בקיץ כדאי לגדל בגינה את הצמח שנקרא רוגלת הגינה או "ריג'לה" בשמו העממי.
בחורף אפשר לקטוף ירק ענן משולי גינות שיאכל ברעבתנות רבה ע"י הציפורים.
אילוף:  קשה לאילוף
גודל כלוב:  קטן (40X40X60)
יכולת דיבור:  גרועה
חברות:  קשה לחברות
רעש:  שקט מאוד
רבייה:  רביית טורקיזנים יחסית פשוטה, טורקיזנים הם הורים נהדרים.
הוטרקזנים מתבגרות מינית בגיל שנה ובהחלט אפשר ורצוי להכניס ציפורים בנות שנה למעגל הרבייה של המגדל.
החיזור מתחיל בדרך כלל בסוף חודש דצמבר והוא מאופיין בתעופות מהירות תוך כדי סיחרור מהיר בין הקצוות הרחוקים של הכלוב.
החיזור מלווה בצפצופים רמים וצורמים בין בני הזוג.
אצל הטורקזנים אין גילויי חיבה וסירוק הדדי בין בני הזוג והקשר היחיד ביניהם הוא האכלת הנקבה ע"י הזכר והזדווגות.
אין צורך להתרגש במידה והזוג "מתקוטט" שעות ארוכות, זוגות אלו הוכיחו עצמם כפוריים ביותר.
הטורקיזן הוא תוכון שקט וניתן לגדלו בכל שכונת מגורים ללא כל חשש מתלונות על רעש מצד השכנים.
בסוף דצמבר כדאי לזווג את הזוגות הרצויים ולהוסיף סבידה (שלד של דיונון) ליצור מקור סידן ויוד זמין.
את תיבת הקינון שגודלן הרצוי הוא 17 ס"מ ובעומק של 35 עד 40 ס"מ רצוי לתלות בכלובים לא לפני ה 15 לחודש מרץ.
רצוי להתקין סולם בתוך התיבה כדי שהנקבה לא תקפוץ על הביצים.
הביצים הראשונות יוטלו במחצית הראשונה של חודש אפריל. לפני כן עלולים להיות עדיין ימים קרים והנקבות עלולות לסבול מ"ביצה כלואה" לכן אין מה למהר עם הכנסת תיבות הקינון.
נקבת הטורקיזן מטילה בממוצע כחמש ביצים, אבל רבים מאוד הם המקרים בהם מוטלות 7 ואפילו 8 ביצים בתטולה אחת.
הנקבה מתחילה לגדור החל מהביצה השלישית או הרביעית למרות שהיא מבלה את רוב זמנה בתיבת הקינון החל מהביצה הראשונה.
למעשה היא יושבת בסמוך לביצים ולא דוגרת בשלב זה.
הביצים בוקעות לאחר כ- 20 יום ובעשרת הימים הראשונים הנקבה לא יורדת מעל הגוזלים אלה כדי להתפנות.
הזכר מאכיל את הנקבה והגוזלים במשך כל ימי הדגירה. זכרי הטורקיזן מצטיינים כאבות מסורים מאוד. בכל פעם שתופיעו ליד הכלובים ירוץ הזכר הלוך וחזור בחזית הכלוב ויתחנן לאוכל נוסף.
לכן יש לדאוג לזמינות מזון רך בכמויות גדולות.
במידה ורוצים לשים טבעותסגורות על רגלי הציפורים, יש להשתמש בטבעות מסוג N שקוטרן הפנימי הוא 4 מ"מ.
הגוזלים יוצאים מהתיבה בגיל חודש ובימים הראשונים הם פחדנים בצורה יוצאת מהכלל. לפעמים הם חובטים את עצמם עד זוב דם על דפנות הכלוב.
בימים הראשונים כדאי להאכיל את הציפורים ולהסתלק לנקודת תצפית רחוקה מהכלובים כדי שהגוזלים לא יזיקו לעצמם.
נקבת הטורקיזן מסוגלת לדגור עד ארבע מחזורי רבייה בעונה, אך זה מאוד לא רצוי.
כדאי לאפשר לזוג לדגור מקסימום שלוש פעמים בעונה.
אבל אם הזוג גידל שמונה גוזלים בשתי המחזורים הראשונים יש להסיר את תיבת הקינון, לאחר גמילת הגוזלים במחזור השני.
לאחר כעשרה ימים מיום שעזבו את התיבה, יש להעביר את הגוזלים הבוגרים לכלוב נוסף, אחרת הזכר עלול לפגוע בזכרים שבהם.
לאורך השנים נולדו ופותחו מוטציות רבות ומגוונות של צבעים שונים.
כיום ניתן לראות טורקיזנים בגווני צהוב שונים.
טורקיזנים שהזכרים שבהם קיבלו בטנים אדומים מהגחון ועד הזנב.
מרהיבים במיוחד הם הזכרים הצהובים בעלי גחון אדום מלא לכל אורכו והם גם היקרים שבהם.
כמו כן ניתן לראות מוטציה שנקרת "אופלין" שבה מתחלפים מיקומי הצבע על הציפור.
לדוגמא הגב הופך לצהוב ואדום, הכנפיים ירוקות כתומות והכתם החום על הכנף של הזכר יופיע גם אצל הנקבה.
במוטציה זאת רצוי לקבוע את זוויג הציפור ע"י בדיקה גנטית שבה נבדקים בדגימת דם קטנה שנלקחת מהציפור בכל גיל שהוא.
ניתן ליצור הכלאות עם בני מין קרובים מקבוצת הנאופמות אך הדבר אינו רצוי מכיוון שהגוזלים כולם נולדים עקרים.
כאמור, טורקיזנים מתבגרים מינית בגיל שנה, תיבת הקינון המומלצת היא 20X20 ס"מ וגובה של 35 ס"מ, הנקבה תטיל בממוצע 5 ביצים ותדגור אליהם כ-20 ימים, בגיל חודש הגוזלים יצאו מהתאים.
מתרבים בעיקר באביב, רצוי לא לקיים יותר מ-3 מחזורי ריבוי בשנה.
תנאי גידול:  כלוב גדול, תזונה טובה, ומים טריים.
הטורקיזן גדל בסביבה צחיחה למדי, בעיקר ליד מקורות מים מדבריים.
מופיע בזוגות או להקות קטנות ונודד בעקבות גשמים מזדמנים.
מקנן בנקבות בענפים וגזעים בעיקר של עצי אקליפטוס.
מידע נוסף:  פאראקיט שקט ומקסים.
אסור לגדל אותם כלהקה אבל אפשר לשים גוזלים ביחד.
קיימות מוטציות כגון: אופליין ובטן אדומה.
הטורקיזן נחשב לתוכי עשב או בשמו הלועזי urquoisine Grass Parakeet גדל בבר בחלקה הדרומי מזרחי של אוסטרליה.
הטורקיזן משתייך למשפחה של תוכוני עשב המונה שישה מינים המשתייכים למשפחת הנאופמות.
הטורקיזן גדל בסביבה צחיחה למדי, בעיקר ליד מקורות מים מדבריים. מופיע בזוגות או להקות קטנות ונודד בעקבות גשמים מזדמנים.
מקנן בנקרות בענפים וגזעים בעיקר של עצי אקליפטוס.
ראשו של הזכר צבוע בכחול עמוק עד מעבר לעיניים, גופו וכנפיו צבועים בירוק על כנפיו מופיע כתם חום כהה עברות התעופה הראשיות כחולות.
גחונו צהוב ירוק לעיתים צבוע קצת באדום בבטן התחתונה.
נוצות הזנב העליונות ירוקות והתחתונות צהובות.
הנקבה צבועה בצבעים דומים אך דהויים והיא חסרה את הכתם החום על הכנף. כמו כן מופיע פס לבן בחלקה התחתון של הכנף אשר נעלם אצל הזכר בתום תקופת ההתבגרות.
הצעירים דומים במופעם לנקבות. כל הטורקזנים שמוחזקים היום בידי מגדלים מקורם בריבוי בשבי.
אוסטרליה, שחוקקה חוק להגנת חיות הבר בתחומה, אסרה איסור חמור על לכידה ומסחר של בעלי חיים. החל משנת 1963 אוסטרליה לא מאפשרת להוציא שום בעל חיים מתחומה. כך שכל שוחרי הטבע למינהם, יכולים להיות שקטים ורגועים שכל הציפורים האוסטרליות שמצויות היום בידי מגדלים בארץ, ובעולם מקורם בגידול בשבי.
את הטורקזנים כדאי לגדל בכלובים אשר אורכם הוא בין 1 מ' ל-2 מ' רוחבם בין חצי מטר ל-1 מטר, וגובהם בין 1 מ' ל- 2 מ'.
בעיקרון לא רצוי לבנות כלובי רבייה שאורכם הוא למעלה מ- 2 מ'.
גוזלי הטורקיזן ידועים כ"פחדנים" מאוד והם עלולים לחבוט את ראשם בקיר, ברשת ולמות מעוצמת החבטה.
צמצום טווחי התעופה שומר על חיי הגוזלים.
כמו כן ישנם מגדלים שמדפנים את פנים הכלוב ברשת דייגים בעלת חורים קטנים במיוחד.
סביר להניח שבתקופת הרבייה יהיו הזכרים עסוקים ב"מלחמות" טריטוריה במקום הספקת מזון לגוזלים ולאם הדוגרת.
את הטורקזנים ניתן בהחלט לגדל יחד עם ציפורים אחרות כגון זברות, תורי יהלום, כנריות ושאר ציפורים שוחרות שלום.
גוזלים וציפורים בוגרות מחוץ לעונת הרבייה ניתן בהחלט לגדל בכלובי תעופה משותפים.
הטורקיזן לא רגיש לקור צריך רק למנוע שתהיה רוח פרצים בכלוב ו/או גשם.
בעונת הרבייה רצוי מאוד להוסיף מזונות רכים כגון ביצים קשות (יחד עם הקלפה) או "מזון ביצים" שמכיל יוד וניתנת לקנייה בחנויות לבעלי חיים.
כמו כן יש להוסיף תערובת זרעים מושרים למשך 12 שעות.
למי שיש סבלנות כדאי לקטוף באביב דגנים בשלבי הבשלה שונים כגון שיבולת זנב העכבר או שיבולת שועל.