אני ג'ינג'ר והתעופה החופשית

[גיל קרני]

אני ג'ינג'ר והתעופה החופשית 

זה סיפור על אדם בן 52 עם שלושה בנים  שהוא במקרה אני.
ביום בהיר אחד עזבתי  בצד כל עיסוק אחר ומתחיל לגדל ציפור, ליתר דיוק תוכי, תוכית ענקית מסוג ארה.
שָלֵו הבן שלי הצעיר קיבל מאתנו ליום ההולדת תוכי צעיר וקטן, הם מאד נקשרו וגם אני די מהר מצאתי את עצמי לוקח חלק.
כשהייתי ילד היו לי תוכים אבל מעבר לתוכים  פשוט אהבתי ציפורים, ידעתי לזהות שריקות של שחרור, מצאתי תנשמות אחריהן עקבתי בלילות. היה לי מגדיר ציפורים ישן שממנו למדתי... לבד, מהקשבה והתבוננות, שנדחקו הצידה עם השנים.
האהבה לציפורים קיימת אבל הייתה איפשהו במעמקי הנפש, לא מצאתי לכך זמן ולא חשבתי שאתמסר לכך, ואני באמת שונא ציפורים בתוך כלוב... אוהב חופש. 

בהכרעה די ספונטנית אני מחליט לאמץ לעצמי הפעם  גוזלית תוכי - ענק מסוג ארה (במקור מיערות הגשם בדרום אמריקה), לא ידעתי איך אני עושה את זה, והיה לי ברור שזה יהיה גוזל שאותו אני אאכיל מגיל צעיר (פעולה שנקראת האכלת יד יחד עם חברות).
כעבור חודשיים מצאתי גוזל של תוכי ארה ייחודית, והכרתי את דני בשה מגדל התוכים שהסכים ללמד אותי להאכיל את הגוזל  בדייסה. למרות החשש לעשות את התהליך הזה, אמרתי לעצמי שגידלת והאכלתי 3 ילדים אז למה לא אוכל להאכיל גם תוכי?
לאט, עם הרבה  זהירות וסבלנות הצלחתי, חרף העובדה שמגדלים רבים לא אהבו בלשון המעטה את העובדה שמגדל טירון מנסה ומצליח להאכיל, לגמול ולגדל ארה (תוכי ענק ותובעני).
בגיל 12 שבועות היום הגדול מגיע - אני מביא הביתה ארגז, בתוכו גוזל מתבגר של תוכי מסוג ארה, שקראנו לו ג'ינג'ר על שום צבע הגזר של בטנה. הבאתי אותה בארגז טייחים פשוט ופתוח. אחרי שעתיים היא פתאום וללא התרעה או סימן, עפה מצד לצד בתוך הבית. ציפור בגודל של עיט עפה לך מעל הראש ... מצחיק הרסני, מלחיץ. תלוי את מי מבני משפחתי שואלים. היא  מתנגשת בחלון הוויטרינה.



כולם התלהבו מיופייה והיא הייתה חמודה וידידותית כמו כל תינוקת, רק שהיא הייתה תינוקת מעופפת ... כזאת שעושה צרכיה מעל המטבח ומעופפת מעל סירים רותחים, לומדת את המרחב החדש שלה, את מי שיהפכו להיות המשפחה שלה למשך 80 השנים הבאות. 
החיים שלי השתנו, הפרי פלייט (התעופה החופשית) הפך לדרך חיים.
דרך המלצה אני מגיע לאדם עם ניסיון של 25 שנים, בעל שם בתעופה חופשית, שמו כריס בירו (Chris Biro) והוא חי באריזונה ארה"ב.  הוא מתגורר במשאית במדבר עם התוכים שלו. (המטרה שלו להפיץ את נושא התעופה החופשית בעולם, (עד עתה למדו אצלו כ- 100 תלמידים).
הוא מתחיל ללמד אותי את הכל מהתחלה, כולל חומר רקע, הרצאות והסברים המבוססים על הכרות מדעית עם בע"ח בכלל, תוכים והארה בפרט - אופייה ותכונותיה. זה היה רציני מאד ונמשך 4 חודשים. 
עד אותו היום לא ידעתי שאני אמור לאמן אותה באמצעות סטנד, שתלך ותבוא אלי. את המעבר החוצה לשדה יש לעשות בזהירות ועדינות, ללא רוח בהתחלה, במקום מישורי וישר (לא דיונות חול), ללא אובייקטים מפריעים, עצים, כבישים, עמודי חשמל וכדומה.
הוא לימד אותי מה מניע את התוכי לפעולה, הבית הפך לסככת אימונים לפרי פליט, שלוש פעמים ביום. סֶשֵׁנִים של תעופה לכל אורך הבית הקטן. 
האם אצליח לאלף תוכי ל- free flight ?
נוסעים לשדה תירס, אני מוציא את ג'ינג'ר מכלוב הנסיעה, אחרי 5 דקות בשדה, טרקטורון שעובר עם מוסיקה ורעש מחריש אוזניים מעיף אותה אל על....  כמעט לא הספיקה לעבד במוח את האזור החדש, הלב פועם בחוזקה, היא עפה רחוק אבל לא נעלמת מהאופק, מקיפה את האזור, מעוף אדיר, הפעם אנחנו קוראים לה ובפעם הראשונה, היא נוחתת אצלנו בשלום. איזה אושר והקלה עשינו את זה, אנחנו מתחבקים מאושרים לא מאמינים שהיא סוף סוף סיימה את המהלך כמו שצריך וחזרה אלינו, למרות החטף שבו יצאה.
בדרך הייתה תחושת סיפוק אדירה, הצלחנו! עשינו את זה!



facebook.com/gilkarni/videos/2132259293457652/?t=33

מחויבים לדרך, צריכים להעיף אותה ולאמן אותה מידי יום בגשם ובבוץ, בחום ובחמסין אושר צרוף. רגעים מאושרים ושיכרון הצלחה וחופש מילא אותנו. ההצלחה מביאה מעריצים ומתנגדים. הטבע מתגלה. עונות שנה. לומדים להכיר גם דורסים בשדה.
עוד רגעים מלחיצים, מטוס שעבר נמוך מעלינו, הבריח אותה קלות, מצנח ממנוע. אבל בסה"כ היא משתפרת בכל מובן ואנחנו חוזרים לחולות קרוב לבית בחולון, במקום בו התקשינו בתחילה, הפעם אחרי כמה עשרות טיסות, מעלים את רמת הקושי והפעם מצליחים שם בגדול.
את האימון לתעופה רצוי ומומלץ להתחיל מגיל 12 שבועות, המטרה היא לחזק את האינסטינקטים הטבעיים, לצבור בטחון בתעופה בטבע.
את האימון בגיל הצעיר אנו מלווים במדיניות האכלה שבה התוכי מתאמן במשך היום ואוכל רק בשעות הערב.
תוכי שעף מגיל צעיר הוא תוכי בעל ביטחון עצמי רב, בממד הרגשי, מנטלי זו ציפור מלאת פעילות. שרירי תעופה מפותחים וכושר גופני גבוהה שומרים על בריאות התוכי שלנו.
היכולת של ג'ינגר להתאים עצמה לסביבה שונה ומשתנה, יאפשרו לה לשרוד היטב בחוץ כולל הימנעות וזהירות מהדורסים הגדולים. טכניקה שנלמדת במהלך האימון שנמשך עד חצי שנה לרמת התעופה הבסיסית.
מאימון בסיסי בקריאה לתוכי בתוך הבית ועד למיומנות פרי פלייט מלאה שכוללת תעופה במגוון מקומות שונים ומגוונים ברמתם.
תעופה חופשית – כל אחד יכול להצליח, הכי חשוב תנו לתוכים שלכם לעוף, לזה הם נועדו. 




אתם מוזמנים לצפות בתמונות נוספות בקישורים האלה:

• "תעופה חופשית", פרי פלייט (Free Flight) - גיל קרני / חלק א'
  
• "תעופה חופשית", פרי פלייט (Free Flight) - גיל קרני / חלק ג' - סרטונים
  
• "תעופה חופשית", פרי פלייט (Free Flight) - גיל קרני / חלק ד'
  
• תעופה חופשית / Jakkrit Keng Poungsomjit
  
• אימונים ראשוניים של ליאורה וביל
  
• טיסה חופשית - גיל קרני
  
• טיסה חופשית - כריס בירו (חלק א')
  
• טיסה חופשית - כריס בירו (חלק ב')
  

[אהבת חיות]

צורת הגידול הזאת נשמעת מופלאה, חבל שעדיין רוב האנשים חושבים שהדרך הטובה יותר היא לקצוץ לתוכים שלנו את נוצות התעופה.

[צבי דגן]

תודה לגיל על התיאור המפורט והממצא לתהליך גידול התוכי שלך ולימוד התעופה החופשית.
נדמה לי שזו היא משאת נפשו של כל מגדל אילו ידע איך לעשות זאת.
תמיד יש את הפחד והחשש שהתוכי יעוף ולא ירצה לחזור ולכן קיימת רתיעה מתעופה חופשית.
אני מקווה שהמאמר שלך, יעודד את המגדלים, ישרה בהם מוטיבציה, ויניע את התחביב צעד נוסף קדימה.

[yinon236]

יפה מאוד!
יש לי שאלה, למה בחרת דווקא ארה?

ואחרי שהבן שלך קיבל תוכי קטן לא פחדת לעבור לקנות תוכי ענקי? (למרות שגידלת תוכים כשהיית ילד)
כי אני מגדל לא מעט שנים תוכים ואני עדיין מפחד מהתוכי המפלצתי הזה.

[גיל קרני]

נמשכתי לארה בגלל הצבעוניות וגם בגלל שזה התוכי הנוח והמתאים ביותר לתעופה חופשית .
למרות הגודל הארות עדינות מאד והכל תלוי באופן וטיב החשיפה של הגוזל לסביבה החדשה, זה מה שקובע את האופי שלו כבן משפחה.

[אהבת חיות]

ההתנהגות של כל בעל חיים (גם האדם) תלוייה לא מעט בסביבה שלו.

לא מעט אנשים היו רוצים לעשות את מה שאתה עושה ובכל זאת הפחד שלאבד את התוכי שיעוף ולא יחזור גובר עליהם.
מאיפה לקחת את האומץ הראשוני ואמרת אני רוצה ללמד את התוכית שלי תעופה חופשית, בטח שזה לא ממש נפוץ כלכך בארץ (לצערי)?

[גיל קרני]

ראשית כל ציפור, תוכי בכללה נולדה לעוף לטעמי מי שאוהב ומגדל בע"ח לא ייתכן שיטיל בהם מום קרי גזירת נוצות התעופה, היה ברור לי שהתוכי שאגדל יעוף.
כך למדתי את הדרך בה אוכל לאפשר לתוכית שלי לעוף בביטחון וגם לחזור כמובן, זאת שיטת אימון שלמה.
לא מדובר באומץ שלי אלא - בתרגולת.
בעייתם של רוב המגדלים שהם לא באמת חושבים על התוכי אלא על עצמם."מה יקרה אם התוכי יברח"? הכסף שעלה לי ירד לטמיון".
טעות, טעות, טעות.
תחשבו מה זה יעשה לתוכים שלכם טוב!
אני בטוח שרובכם הייתם שמחים לראות את התוכים שלכם מאושרים באוויר.

[yinon236]

נמשכתי לארה בגלל הצבעוניות וגם בגלל שזה התוכי הנוח והמתאים ביותר לתעופה חופשית .
למרות הגודל הארות עדינות מאד והכל תלוי באופן וטיב החשיפה של הגוזל לסביבה החדשה, זה מה שקובע את האופי שלו כבן משפחה.

תודה על התשובה

[אהבת חיות]

אני שומע דרך גיל על תעופה חופשית של ארות אבל הסרטון הזה מראה שגם תוכים קטנים יכולים לעשות תעופה חופשית וזה מדהים!!!
חבל שזה לא ממש נפוץ יותר בארצנו.

[צבי דגן]

נאמר, שארות כחול וצהוב (B&G) מתאימות יותר, נאמנות יותר אפילו מיתר הארות.
זה עדיין לא אומר שלא ניתן ללמד גם תוכים אחרים.
מה שרואים בסרטון הוא לא פחות ממדהים.
תודה על השיתוף.