תזונה מאוזנת לתוכי שלך

[צבי דגן]

תזונה מאוזנת לתוכי שלך / דר' שלומית לוי
וגם: משמעות של סידן וזרחן בתזונה בכלל ובעופות במיוחד/פרופ' ישראל ניר

תזונה מאוזנת לתוכי שלך
תשכחו מגרעינים זה לא בריא לתוכי לאכול רק גרעינים כמו שלא בריא לילדים לאכול רק במבה וצ'יפס. זה בערך אותו הדבר!  תוכים, בדיוק כמונו, צריכים לאכול תזונה מאוזנת - קצת מכל דבר.
שלושה דברי מזון של האדם אסור לתת לתוכי לאכול: אבוקדו, שוקולד ואלכוהול.
אבוקדו, שוקולד, בצל, עגבנייה, משקאות מתוקים או חריפים, תפו"א, עגבנייה, תורמוס, קפה, קולה וכל מזון מעובד (כמו במבה, בסלי, שימורים וכדומה).
כמו כן, לא לתת לתוכי מזון שהוכן עבור בני האדם - הוא מכיל כמויות גדולות מידי של תבלינים.
חוץ מזה תוכי צריך לקבל חלבונים (ביצה, בשר, דג, קטניות), סוכרים (לחם, פסטה) וקצת שומנים.
הם צריכים הרבה ירקות ופירות - יותר ירקות מפירות. הם צריכים מגוון מכל אלה - כל יום.
תוכי שאוכל רק גרעינים (גרעיני חמנייה, דוחן, וכו') מקבל אוכל שיש בו כ- 40% עד 50% שומנים! אין בו סידן ואין ויטמינים. תוכי כזה יהיה חשוף לסכנת תת-תזונה במשך הזמן. גם אם תתנו לו תפוח פעמיים בשבוע זו עדין רחוקה מלהיות תזונה מאוזנת.
כדי שלא תצטרכו להכין סלט טרי כל בוקר לתוכי שלכם אפשר לקנות שקית של ירקות קפואים ולהפשיר קצת כל בוקר. קיים גם פתרון לעצלנים שבינינו: כופתיות. "בונזו" לתוכים. אלו הם גרגירי מזון מרוכז שנראים באמת כמו מזון לכלבים אבל יותר קטן. לוקח זמן לתוכי להתרגל למזון חדש. זה לא שהוא יגיד לכם תודה על האוכל החדש והמזין, להפך, הוא יתעלם בהתחלה מכל דבר חדש לו. יידרש זמן (לפעמים עד חודשיים) להרגיל אותו לכופתיות. אפשר לדוגמא, בבוקר כשהתוכי רעב במיוחד - לתת לו רק כופתיות, שיטעם אותם מעט, אחרי שעתיים שלוש להוסיף את האוכל שאליו הוא רגיל כבר.
שימו לב: אסור להחליף לתוכי את האוכל באופן דרסטי, מהיר וקיצוני. הוא עלול להפסיק לאכול (ביחוד אם זה תוכי קטן) ולמות מרעב!
ולמה כל כך חשוב לתת לתוכי אוכל מגוון מזונות ולא רק גרעינים? כי זה בדיוק מה שיקבע אם התוכי שלכם יחיה את מלוא תוחלת חייו או רק מחצית ממנה!
ג'אקו למשל - שאוכל רק זרעי חמניות (גרעינים שחורים) יחיה בממוצע 15-20 שנה, לעומת 50 שנה אם יגדל על אוכל מאוזן ובריא.

---

זרעי חמניות, מומלץ מינון של כ- 4%-5% מהתפריט של התוכי.
עדיף לספק את החמניות הקטנות ולא סוג ב' או ג' מהחמניות הגדולות.  זרעי החמניות צריכים להיות מלאים, בסוג ב' או ג', חלק גדול מהגרעינים ריקים ולכן קשה להעריך את הכמות שנאכלת בפועל. לכן עדיף לקנות את חמניות הקטנות (שלפעמים, נקראות גם אמריקאיות) הן מתאימות גם לתוכים הקטנים ותכולתן גדולה יותר.
בגרעיני חמניות יש 50% שומן! לכן אסור לתת לתוכים יותר מידי חמניות. ניתן להעלות קצת את מינון החמניות בתערובת בחורף כשקר, או כשהתוכים מגדלים גוזלים. יש להביא בחשבון שציפור שמנה מתרבה פחות טוב! לכן עדיף לא להגדיל את המינון ללא צורך, ובכל מקרה לא מומלץ על יותר מ-10% מהתערובת.
גרעיני החמניות בדומה לגרעינים האחרים צריכים להיות לא קלויים וללא מלח!

---

משמעות של סידן וזרחן בתזונה בכלל ובעופות במיוחד/פרופ' ישראל ניר

הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה האוניברסיטה העברית בירושלים

• המינרלים העיקריים הדרושים לייצור ביצים הם סידן וזרחן, שאותם יש לספק לעופות במנת המזון שלהם.
  הסידן ביחד עם הזרחן ממלאים תפקידים פיסיולוגים חשובים בתהליכי חילוף החומרים של העופות ואחראים על מבנה העצמות ויציבותם המכנית. שלד העצמות של העופות מהווה מאגר של סידן וזרחן. בעת אספקה מוגברת של סידן המינרל מצטבר בשלד והוא עשוי להשתחרר בשעת הצורך. גיוס מוגבר של סידן מהעצמות מתרחש בעופות בזמן ההטלה.
  
• מחסור מוחלט בסידן או בזרחן או בשני המינרלים יחד, פוגע בעיקר במבנה העצמות, הנובע מהפחתת תכולת החומר המינרלי בעצמות. עצמות העוף נעשות שבירות, העוף רובץ כל הזמן, אכילתו פוחתת וחלה תופעה כללית של נוון. אצל מטילות, קליפת הביצה נעשית דקה ושבירה וההטלה נפסקת.
  מחסור מתון בסידן מסוכן עוד יותר מאשר מחסור קשה. כאשר נוצר מחסור מתון בסידן, העופות ממשיכות להטיל ביצים ובכך הן מרוקנות את מלאי הסידן שבעצמותיהן.
  אותן הפרעות נגרמות גם עקב מתן מינרל אחד בעודף ניכר לעומת השני, שכן המינרל הנמצא בעודף גורם להפחתת שיעור הזמינות של המינרל השני, לכן יש לדאוג שיהיה שיווי משקל בין ריכוזי הסידן והזרחן במזון ובגוף העופות.
  בקליפות הביצים יש תכולה גבוהה של סידן ותכולה מזערית של זרחן. מכאן שמנות המזון למטילות צריכות להכיל מעט זרחן. כי, עודף של זרחן במנה עלול להשפיע לרעה על חוזק הקליפות, כיון שריכוז גבוה זרחן גורם לירידה בזמינות הסידן.
  
• ויסות רמות הסידן והזרחן בגוף העופות נמצא תחת בקרה של מנגנון הורמונלי ספציפי, שבו פועלים בשילוב שלושה הורמונים שונים.
  - המנגנון ההורמונלי מווסת את רמת הסידן בדם בתחומים הנורמלים והרצויים.
   - בהתאם לרמת הסידן והזרחן בדם ייווצרו התנאים להשקעה מירבית של סידן בעצמות או לפרוק של סידן מהעצמות, זאת בהתאם למצב של בעל החיים.
  - כשרמת הסידן בדם יורדת מתחת לסף מסוים, (עקב אספקה לקוייה של סידן במזון, או צריכתו המוגברת בשל יצור גבוה של ביצים), המנגנון גורם לעליה המבוקשת של הסידן בדם. הסידן "מגויס" בשתי דרכים:
   - על ידי שיפור ספיגת הסידן מהמזון, מחלל המעי אל הדם.
  - על ידי גיוס הסידן מהעצמות.
  יש לציין שכחלק ממנגנון הוויסות של רמת הסידן בדם גורם המנגנון הנ"ל במקביל, להפרשת זרחן בשתן וכך נשמר היחס הרצוי בין סידן לזרחן בדם.
  
• סוגי המזונות השונים שמקבלים העופות במנת המזון שלהם, נבדלים מאד במתכונת הסידן והזרחן שהם מכילים. שיעור ספיגת המינרלים מהמזון של העופות מושפעת מאוד מהאיזון בין סידן וזרחן במנת המזון.
  
• הפרת האיזון בין הזרחן לסידן במנה, כלומר, רמה גבוהה מדי של זרחן בדם, גורמת ליציאה מוגברת של סידן מהעצמות, ובכך פוגעות לא רק בקליפת הביצים אלא גם ביציבות העצמות של העופות, זאת משום שליצור הקליפה משוחררת כמות גדולה מידי של סידן מהעצמות.
  

[צבי דגן]

משמעות של סידן וזרחן בתזונה בכלל ובעופות במיוחד/פרופ' ישראל ניר
הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה האוניברסיטה העברית בירושלים

• המינרלים העיקריים הדרושים לייצור ביצים הם סידן וזרחן, שאותם יש לספק לעופות במנת המזון שלהם.
  הסידן ביחד עם הזרחן ממלאים תפקידים פיזיולוגיים חשובים בתהליכי חילוף החומרים של העופות ואחראים על מבנה העצמות ויציבותם המכנית. שלד העצמות של העופות מהווה מאגר של סידן וזרחן. בעת אספקה מוגברת של סידן המינרל מצטבר בשלד והוא עשוי להשתחרר בשעת הצורך. גיוס מוגבר של סידן מהעצמות מתרחש בעופות בזמן ההטלה.
  
• מחסור מוחלט בסידן או בזרחן או בשני המינרלים יחד, פוגע בעיקר במבנה העצמות, הנובע מהפחתת תכולת החומר המינרלי בעצמות. עצמות העוף נעשות שבירות, העוף רובץ כל הזמן, אכילתו פוחתת וחלה תופעה כללית של נוון. אצל מטילות, קליפת הביצה נעשית דקה ושבירה וההטלה נפסקת.
  מחסור מתון בסידן מסוכן עוד יותר מאשר מחסור קשה. כאשר נוצר מחסור מתון בסידן, העופות ממשיכות להטיל ביצים ובכך הן מרוקנות את מלאי הסידן שבעצמותיהן.
  אותן הפרעות נגרמות גם עקב מתן מינרל אחד בעודף ניכר לעומת השני, שכן המינרל הנמצא בעודף גורם להפחתת שיעור הזמינות של המינרל השני, לכן יש לדאוג שיהיה שיווי משקל בין ריכוזי הסידן והזרחן במזון ובגוף העופות.
  בקליפות הביצים יש תכולה גבוהה של סידן ותכולה מזערית של זרחן. מכאן שמנות המזון למטילות צריכות להכיל מעט זרחן. כי, עודף של זרחן במנה עלול להשפיע לרעה על חוזק הקליפות, כיון שריכוז גבוה זרחן גורם לירידה בזמינות הסידן.
  
• ויסות רמות הסידן והזרחן בגוף העופות נמצא תחת בקרה של מנגנון הורמונלי ספציפי, שבו פועלים בשילוב שלושה הורמונים שונים.
   - המנגנון ההורמונלי מווסת את רמת הסידן בדם בתחומים הנורמלי והרצויים.
   - בהתאם לרמת הסידן והזרחן בדם ייווצרו התנאים להשקעה מרבית של סידן בעצמות או לפרוק של סידן מהעצמות, זאת בהתאם למצב של בעל החיים.
   - כשרמת הסידן בדם יורדת מתחת לסף מסוים, (עקב אספקה לקוייה של סידן במזון, או צריכתו המוגברת בשל יצור גבוה של ביצים), המנגנון גורם לעליה המבוקשת של הסידן בדם. הסידן "מגויס" בשתי דרכים:
   - על ידי שיפור ספיגת הסידן מהמזון, מחלל המעי אל הדם.
   - על ידי גיוס הסידן מהעצמות.
  יש לציין שכחלק ממנגנון הוויסות של רמת הסידן בדם גורם המנגנון הנ"ל במקביל, להפרשת זרחן בשתן וכך נשמר היחס הרצוי בין סידן לזרחן בדם.
  
• סוגי המזונות השונים שמקבלים העופות במנת המזון שלהם, נבדלים מאד במתכונת הסידן והזרחן שהם מכילים. שיעור ספיגת המינרלים מהמזון של העופות מושפעת מאוד מהאיזון בין סידן וזרחן במנת המזון.
  
• הפרת האיזון בין הזרחן לסידן במנה, כלומר, רמה גבוהה מדי של זרחן בדם, גורמת ליציאה מוגברת של סידן מהעצמות, ובכך פוגעות לא רק בקליפת הביצים אלא גם ביציבות העצמות של העופות, זאת משום שליצור הקליפה משוחררת כמות גדולה מידי של סידן מהעצמות.