שְׂמָמִית הַבָּתִּים
- שם מדעי: Hemidactylus turcicus
- תיאור: שממית הבתים, היא לטאה ממשפחת השממיתיים, הנפוצה בין הלטאות במגורי האדם בארץ ישראל.
עורה רך, שקוף למחצה, מכוסה בקשקשים וצבעו משתנה.
לעתים הוא ורדרד, כתום בהיר, או חום בהיר ולעתים מפוספס או מכוסה בכתמים.
אצבעותיה מכוסות בעשרות מיליוני שערות מיקרוסקופיות שמאפשרות לה לטפס על קירות ועל עצמים אנכיים.
- אורך: אורכה המקסימלי הוא 14 ס"מ.
- תוחלת חיים: חייה כ-9 שנים.
- מצב השימור: ללא חשש (אוכלוסייה גדלה)
- אזור מחיה: השממית מבלה את רוב זמנה בחללים קטנים ומוסתרים בבית כגון ארונות חשמל, ארגזים של תריסי גלילה ומדפים מוסתרים. לעתים מסתתרות מספר שממיות באותה נקודת מסתור.
- תזונה: השממית ניזונה מחרקים קטנים פרפרים, יתושים וכדומה.
היא נוהגת לחפש אותם בסביבת נקודת המסתור שלה ובמקומות בעלי סבירות גבוהה להימצאות חרקים; למשל בקרבה למקור אור מלאכותי.
השממית נוהגת להתקרב באטיות לטרפה ואז מזנקת עליו ולוכדת אותו בלסתותיה.
- רבייה: בין החודשים מאי-יוני מטילה הנקבה במקום מסתור בדרך כלל שתי ביצים בגודל של אפון. כעבור כחודשיים בוקעות מהביצים שממיות עצמאיות שלא תלויות בהוריהן.
השממית מגיעה לבגרות מינית בגיל שנתיים.