גוזלי תוכון.

[אורלי רבינו]

הי ארי, תודה על התשובה. זה כרגע לא רלוונטי כי הגוזלית שלי כבר עפה.
ידיד שלי לקח אותה כנראה לעבודה או שהוא היתה במקום פתוח והיא פשוט התעופפה.
מה שאני רציתי לדעת זה למה כשהיא הייתה איתי, היא אף פעם לא התעופפה, תמיד הייתה איתי, תמיד באה לכתף שלי, נתנה לי מיליון נשיקות וכמה שהדלת הייתה פתוחה, היא לא רצתה לעזוב אותי.
גם ההורים, אותו דבר.
גיליתי גם שההורים לא אוהבים שינויים. האוכל היה בכלים שונים ממה שהם רגילים ובסדר שונה והם פשוט לא נגעו רק כשהחזרתי להם את זה למצב הקודם, הם התחילו שוב לאכול ולשתות.

[אורלי רבינו]

הי ארי, כנראה שאני צריכה לנסח את הדאלה מחדש כי אולי אתה לא יודע מה לענות לי. השאלה. איך תסביר את זה שכשהגוזלית שלי הייתה אצלי, אף פעם היא לא ברחה, אף פעם לא התעופפה החוצה. תמעד באה אליי. הייתה נותנת לי נשיקות. הייתה נשארת על הכתף שלי. והשאלה לגבי ההורים. יכול להיות שתוכים לא אוהבים שינויים? כי כשידיד שלי שם להם אוכל ומים בכלים שונחם הם לא נגעו בהם וכששמתי להם את האוכל בכלים הרגילים שלהם הם חזרו לאכול ירקות ולשתות.

[ארי סמואל]

ברור שהם לא אוהבים שינויים.
הם יבחינו אם תסתפרי או תשימי לק וזה מידי פעם יבלבל אותם.

[אורלי רבינו]

הי ארי,
קודם כל תודה על התשובה לגבי ההורים.
אני פשוט ידעתי, הם פשוט חכמים ברמות על.
אני באמת הייתי רוצה לדעת למה לפי דעתך הגוזלית כשהיא הייתה אצלי, היא לא התעופפה, לא עשתה סימנים שהיא רוצה לברוח.
תמיד היית איתי, תמיד נשארה לי על הכתף, הייתה נותנת לי מיליון נשיקות.
הייתה אפילו מרגישה מתי אני עצובה והייתה תמיד נותנת לי סימנים שהיא רעבה ולא מזמן היא התחילה לאכול ירקות כשהיא הייתה רואה אותי אוכלת.
אז איך תסביר שאיתי היא רצתה להישאר ומהידיד שלי, היא פשוט ברחה?
האם יש קשר לעניין שהייתי שרה לה כשהיא הייתה אוכלת והייתי מחמיאה לה ולא אומרת לה מילה רעה גם כשהייתה משאירה עליי הפתעות?

[ארי סמואל]

היא לא אוהבת שינויים, היא לא התחברה לידיד שלך ואפילו לא הכירה אותו...

[אורלי רבינו]

הי ארי, תודה על התשובה.
האמת ששמתי לב שבאמת כשידיד שלי היה בא, גם היא וגם ההורים, לא ממש שמחו לראות אותו.
אליי ההורים כבר ממש מתחילים להתקרב ואפילו שאני לא נמצאת, תמיד כשאני חוזרת, הם מזהים אותי. אז יכול להיות שזו הסיבה שגם ההורים וגם הגוזלית שלי, לא עפו , על אף שהדלת הייתה פתוחה כמה פעמים?
יכול להיות שבגלל זה, הגוזלית שהייתה רגילה לשמוע את הקול שלי, לא אהבה את השינוי בסביבה ולכן היא עפה כאשר היא לא שמעה את השיר שלה ואת המחמאות שלה ואת הנשיקות שלי? כי תמיד כשהיא הייתה אוכלת הייתי מנשקת לה את הנוצות והייתי מחמיאה לה בלי סוף.

---

עוד שאלה: אתה מכיר מקרים שבהם תוכים שעפו או ברחו, חזרו לבעלים שלהם?

[ארי סמואל]

כן, יש הרבה מקרים בהם התוכי נמצא או חוזר בעצמו אבל לא כדאי לבנות על זה...

[צבי דגן]

כדאי לקרוא את סיפורי התוכים האלה:

1.  24 שעות של חיפוש הגיעו אל קיצן - סיפורו של תוכי מסוג קוויקר שברח - עם סוף טוב
   
2. היום שבו התוכי ברח
   
3. תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב
   
4. "מותק" חוזרת הביתה
   
5. מצאתי את התוכי שלי מסוג ג'רדין
   
6. מארלי שובי הביתה
   
7. התקווה והסבלנות - משתלמת
   
8. סיפור על תוכי שברח
   
9. ה"ממזרה" שברחה
   
10. תוכי קטן הלך לו ברחוב
    
11. ​​​​​​מצאתי תוכון
    
12. הופ - יצא מהדלת אל החופש
    
13. סיפורי תוכים - אוסף של תשעה סיפורים שונים
    
14.  קוקי עף מהבית - הסיוט הכי גדול שהיה לי
    

[אורלי רבינו]

הי ארי וצבי. מה זה אומר אם אתמול כשפתחתי את הדלת של המקלחת. האמא עפה על הוילון וכשניסיתי לגעת בה כדי להרגיע אותה. היא נשפה והכתה במקור על הרצפה. יכול להיות שהיא כועסת עליי על זה שלא הייתי? כי לפני זה עוד איכשהוא יכולתי לגעת בה ואפילו הצלחתי להרים אןתה, אבל זה נראה כאילו היא והאבא איבדו קצת את האימון שהיה בינינו. הם הרגישו כנראה שמשהו לא בסדר ועוד דבר. הם תמיד היו ישנים על הכלוב או בתוך תא ההטלה והפעם הם מצאו תמונה דיש לי בבית והם פשוט עומדים עלעה. מה פשר ההתנהגות הזו. איך אפשר לתקן זאת?

[צבי דגן]

התוכי עלול לכעוס עליך מסיבות שונות, את מציינת רק את אחת הסיבות האפשריות.
קשה לדעת מהי בדיוק הסיבה בלי שאהיה בסביבה של התוכי.
תעייני במאמרים האלה:

1. שפת הגוף של הקוקטיילים
   
2. שפת הגוף של התוכי או "מה התוכי רוצה להגיד לנו"?
   
3. שפת הגוף של תוכי