תרומת בעלי החיים לאדם הזקן

[צבי דגן]

תרומת בעלי החיים לאדם הזקן / מאת: דפנה גולן 
דפנה גולן היא מנהלת בתי אבות "בית השמש מגדיאל" ו"גלי האופרה" תל-אביב.
עובדת סוציאלית ותרפיסטית בתנועה ומרכזת הפורום לעובדים עם קשישים ובעלי חיים, ב "חיות וחברה", אוניברסיטת תל אביב.

---

(Bustad (1983 קבע כי "טיפול בעזרת בעלי חיים מתאים כל כך לזקנים מכיוון שלבעלי חיים יש יכולת בלתי נדלית של קבלה, הערצה, תשומת לב, מחילה ואהבה בלתי מותנית".
בעל החיים לא שופט את האדם לא משווה את תפקודו היום לתפקודו בעבר. בעל החיים מקבל אותו כמות שהוא, ללא ביקורת ויכול להעניק לו שלווה, חום וחברה.
יש האומרים שבעל החיים הוא ילד שאינו מתבגר: הוא מעניק לאדם המבוגר הזדמנות לחוות "הורות שנייה", לדעת שהוא חשוב למישהו – קיומו של יצור אחר תלוי בו והוא מוכן להפנות אליו אנרגיות וזמן פנוי. הוא מסיח את דעתנו מצרותנו ומהתמקדות בעצמי, שכן בעליו צריך לדאוג לבעל החיים שלו ולמילוי צרכיו. ( Brickel, 1982 בקיוזאק, 2000).

"בריאות" מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי כמצב של רווחה שלמה מבחינה גופנית, נפשית וחברתית ולא היעדר מחלה ונכות בלבד. (ארגון הבריאות העולמי 1958). 
איוון איליץ (1975) הגדיר בריאות כ"יכולת להסתגל לסביבות משתנות, לגדילה ולהזדקנות, להחלמה מפגיעה, לסבל ולקבלה שלמה של המוות".מטרתו של מאמר זה הוא להדגים את יכולתם המופלאה של בעלי חיים לקדם את רווחתם של אנשים זקנים, בהם אנשים הסובלים מדמנציה ("דמנציה" היא תסמונת של ירידה נרכשת בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים נוספים עד כדי הפרעה בתפקוד היומיומי), ולשפר את בריאותם הפיסית והנפשית. יכולתם של בעלי חיים לתרום לשיפור איכות חייו של האדם בכלל והקשיש בפרט ברורה ומובנת מאליה לכל אלה מאיתנו שהם חובבי בעלי חיים. חשוב להדגיש כי יכולת זו נבדקה ואושרה מבחינה מחקרית. המחקרים יוצגו במאמר לפי קטגוריות מישורי השפעתם: הפיסי, התפקודי והחברתי –רגשי- נפשי. 
אתייחס לנושא ההיעזרות בבעלי חיים לקידום איכות החיים הן מבחינת המפעיל את בעלי החיים והן מבחינת אחזקת בעלי החיים ודרכי העבודה השונות עימם. 
דוגמאות מהשטח ילוו חלק זה של המאמר.

• השפעת בעלי חיים על בריאות גופנית של אנשים מבוגרים נמצא כי, זקנים שמגדלים חיות מחמד שורדים יותר מאשר זקנים בודדים, ללא חיות. (Friedman (1983 ועמיתיה  בפנסילבניה, בדקו שיעורי הישרדות בחיים שנה לאחר אירוע לבבי. הם מצאו כי מתוך 53 אנשים שעברו אירוע לבבי והיו להם חיות מחמד 39 נותרו בחיים בשנה אחר כך לעומת 17 בלבד בין אלו שלא היו להם חיות. הממצא לא היה תלוי במצב הבריאותי של הנדבקים. החוקרים התחשבו בכך שטיול עם כלב עשוי להיות הגורם המכריע לגבי תוצאות אלו והוציאו את בעלי הכלבים מהמדגם. מחקר של (Franti et al.(1980 בקיוזאק (2000) כלל 488 בתי אב באזור הכפרי של צפון קליפורניה מצא שוני משמעותי בין דיווחי אנשים בני 65+ שמגדלים חיות מחמד לאלה שאינם מגדלים, לגבי בריאותם:
  מדד בריאות                   ללא חיית מחמד                   בעלי חיות מחמד
  
• סרטן                                3.9%                                           1.8%
  
• יתר לחץ דם                       28%                                            20%
  
• בעיות לבביות                     14%                                            5%
  
• כאבי ראש                         25%                                            14%
  

 (Beck (1994 מצא ירידה בטריגליצרידים ובכולסטרול של בעלי חיות מחמד.
 Anderson בדק 5700 נחקרים באוסטרליה ומצא השפעה מיטיבה של חיות מחמד על לחץ הדם של בעליהן. ((Anderson 1992 in Barker 1999 Harris et al (1991) מצאו כי ליטוף בעלי חיים מוריד דופק ולחץ דם בקרב זקנים הרתוקים לביתם.
 מחקרים נוספים של (Beck & Katcher (1983 ושל , (Friedman & Meislich (1979 הראו השפעה טובה של ליטוף חיה, במיוחד אם היא חיית המחמד הפרטית של האדם, להורדת לחץ דמו ולהשגת אפקט הרפיה. 
 ליטוף בעלי חיים מעורר כנראה, שחרור אנדורפינים במוח, המפחיתים חרדה ומשככים כאבים. (קראוז 2007)
 (Siegel (1990 מדד 21% הפחתה של פניות לרופא משפחה של קשישים שיש להם חיות מחמד. אולם, ייתכן כי אחת הסיבות לנתון זה נובעת מכך שמלכתחילה אנשים בריאים יותר יחזיקו חיות מחמד.
 (Edwards & Beck, (2002 מצאו כי צפייה בדגים באקווריום שיפרה את תאבונם ואת צריכת מזונם של חולי אלצהיימר במצב מתקדם, המאושפזים בבית אבות. חלקם היו רגועים יותר בזכות האקווריום ואחרים שהיו רדומים מדי גילו יותר עירנות ועניין.
 (הערה: השפעת בעלי חיים על דיירים בבתי אבות נדונה בהמשך בתת-פרק נפרד)
 לסיכום, ניתן להניח במידה גבוהה של ודאות, כי ההשפעה המיטיבה של חיות מחמד על הבריאות קשורה להשפעתן החיובית על הדימוי העצמי ותחושת הביטחון של בעליהן, מצב רוחו, הפחתת חרדה ודיכאון וחיזוק תחושת המשמעות בחיים בשל הקשר, התקשורת והתלות של בעל החיים בבעליו.

 להלן סקירה קצרה של השפעת בעלי חיים על משתנים אלה:

• בריאות נפשית ורווחה נפשית, רגשית וחברתית של זקנים:
  העוסקים בתחום הזקנה מתריעים כולם כי הבדידות היא הצרה הגדולה ביותר עימה צריך האדם המזדקן להתמודד. (Rokach (1990 התייחס למצב זה כתב, כי תכופות יש לבדידות השלכות שליליות על מצבים כגון דיכאון וחרדה, דימוי עצמי נמוך, התנהגויות הרסניות כלפי העצמי, אלכוהוליזם והתאבדות במקרים קיצוניים. בעל חיים יכול לתת פתרון נפלא להתגבר על מצוקת הבדידות. קשה לאדם לדבר לעצמו. המצב שונה לחלוטין כאשר האדם מדבר עם חיית המחמד שלו.
  אנשים דיווחו כי במחיצת חיית המחמד שלהם הם מרגישים בטוחים ומרוצים יותר וחשים פחות רגשות קשים כדיכאון וערך עצמי נמוך (Cusac & Smith, 1984. Sable 1995). בעל החיים מחזק את הדימוי העצמי של האדם הזקן, נותן לו תפקיד חברתי חדש, הסחת דעת מצרותיו ואחריות חדשה בנוסף להפגת הבדידות. (Banks & Banks 2002, Ebenstein & Wortham 2001) וכן נושא לשיחה.
  (Levinson (1978 מחלוצי תחום הטיפול בעזרת בעלי חיים מצא כי זקנים שמגדלים חיות, יש בנוסף לכל אלה, גם תחושת כוח, שליטה, הישגיות אישית, תחושת גדילה, ירידה בחרדת המוות וחיזוק האישיות. זקנים בעלי חיות מחמד מבקרים פחות אצל רופאים (Rogers, Hart, 1993) ותלונותיהם על בעיות בריאות משניות, כגון כאבי ראש, עצירות, אלרגיה, כאבי גב, שפעת, בעיות ריכוז, מיחושים שונים וכדומה – פחותות.
  
• (Siegel ,(1990 במחקר, שנמשך שנה ואשר כלל כ-1000 נבדקים, מצא כי בעליהם של בעלי חיים פנו פחות לרופא והצטברות של מאורעות היוצרים דחק/לחץ/מועקה/מתח (stress), לא הייתה קשורה בעלייה בפנייה לרופאים כפי שהייתה בקרב מרואיינים חסרי חיות מחמד. לדברי המרואיינים חיות המחמד מספקות להם:
   חברה (75% מהמרואיינים).
   מרגיעות אותם ומקנות להם תחושת בטחון (25%).
   תחושה שהם אהובים (21%) .
  

• מחקר חלוץ ירושלמי הדגים גם הוא כי, בעלי חיות מחמד סובלים פחות ממחלות קשות, נוטלים פחות תרופות ומבקרים פחות אצל רופא. רמת חיוניותם גבוהה יותר וכן בריאותם הנפשית טובה יותר. (מלאך ושנן 1997).
  (Bolin (1987 מצא פחות תלונות על בעיות בריאות בנוכחות חיית מחמד ו-Garrity וחבריו (1989) מצאו פחות דיכאון אחרי מות בן זוג.
  
• חולי אלצהיימר שחיים בקהילה ובביתם יש חיית מחמד היו רגועים יותר וסבלו פחות מהתקפי חרדה ותוקפנות לעומת חולים שלא חיו עם בעל חיים או לא נחשפו אליהם באופן קבוע.
  

• מחקר נוסף על חולי אלצהיימר (Hart (2000 שהתגוררו בבתיהם מצא כי, תדירות הופעתן של בעיות התנהגות הייתה נמוכה אצל חולים שחיו עם חיית מחמד לעומת חולים ללא חיית מחמד. כמו כן, תרמה חיית המחמד ליצירת אוירה רגועה יותר בבית. חולים שהיו פרקי זמן ארוכים עם חיה היו פחות אלימים מילולית ופחות חרדים בהשוואה לחולים ללא קשר עם חיות מחמד (Odendaal et al. 2000).
  הפסיכיאטר, McCullon מצוטט על ידי אודין קיוזאק בספרה, בעקבות שיחות אישיות שערכו ב-1984 באמרו: מחקרים רבים מראים כי לבעלי-חיים תרומה רבה בעידוד חוש ההומור, הצחוק והמשחק ובשיפור תחושת החשיבות העצמית של האדם. הם גורמים לבני אדם לחוש כי יש משמעות לחייהם. בעלי החיים אינם מדגישים את חסרונותיך ואינם מאלצים אותך לראותם.
  McCullon ביקש מאמו לבדוק את תגובותיו של אביו לכלבו. אמו מצאה כי אביו צחק פי ארבע באותו סופשבוע. על כך הגיב שלכלב לא היה אכפת שאבי כבד שמיעה. בחברתו של בעל-חיים חש אבי כאדם שלם. (Beck & Katcher (1983 מציינים את היתרון שבתקשורת עם בעלי-חיים, שעימם ניתן לתקשר באופן לא מילולי, - דבר המקל ביותר על אנשים המתקשים לתקשר מילולית.
  מחקרים רבים מאששים את ההנחה כי אנשים שסובלים מדיכאון החלימו ממנו טוב ומהר יותר, אם טופלו גם בעזרת בעלי חיים.
  (1975) Mugford & M'Comisky בדקו זקנים שחיים בקהילה וחולקו לשש קבוצות:
  

1. כלוב עם תוכון – לזקנים בעלי טלוויזיה.
   
2. צמח ביגוניה - לזקנים בעלי טלוויזיה.
   כלוב עם תוכון – לזקנים חסרי טלביזיה.
   צמח ביגוניה – לזקנים ללא טלביזיה.
   קבוצת ביקורת – זקנים שלא קיבלו דבר – בעלי טלביזיה.
   קבוצת ביקורת – זקנים שלא קיבלו דבר – חסרי טלביזיה.
   כעבור 5 חודשים נמצא כי, חל שיפור משמעותי במצב החברתי והנפשי בקרב האנשים שקיבלו תוכונים, יחסם לאחרים וכן לבריאותם הנפשית השתפר. הסתבר כי הם נתנו לתוכוניהם שמות פרטיים והתוכונים הפכו נושא לשיחה עם בני משפחה, חברים ושכנים. הטלוויזיה לא הייתה גורם משפיע. לא נמצאו הבדלים בין קבוצת ביגוניה לקבוצת הביקורת.
   

• בעלי החיים מהווים "שובר קרח" חברתי – גורם לשיחה ואינטראקציה. 
  יותר אנשים יפנו לקשיש שנמצא בפארק עם כלבו וידברו עימו מאשר עם קשיש שיושב לבדו על הספסל או מטייל עם כלבו בפארק.
  (1983) Andrysco, נסע במעלית בבית אבות באוהיו, 10 שבועות לבדו ו-10 שבועות נוספים - עם כלב. 
  עד לנסיעה עם הכלב אף אחד כמעט לא דיבר עימו. 
  בעת הנסיעה במעלית עם הכלב הוא השתתף באינטראקציות חברתיות רבות במעלית, שנמשכו גם כשהיה ללא הכלב.
  (Hart (2000), Ebenstein & Worthman (2001 Brickel 1979 בקיוזאק (2000) הדגימו את ההשפעה המיטיבה של בעלי חיים ליצירת קשר של בעליו עם אחרים. עצם הבעלות על כלב, מגדילה את ההזדמנות של האדם לפגוש אנשים אחרים, הן בכך שהאדם יוצא פי 2 מביתו מאשר זקן שאין לו כלב (Rogers et al. 1992) והן מכיוון שתדמיתו של אדם הנראה עם בעלי חיים נתפסת כחיובית יותר מאשר ללא בעל חיים (Cusac,1988). הדבר חשוב ביותר לקבוצת הזקנים, שסובלת מסטיגמה חברתית שלילית ומתקשה יותר ליצור קשרים עם החברה הכללית.
  ערך מיוחד נוסף לקשר בין בעלי-חיים לזקנים היא העובדה שנוכחותם של בעלי-חיים ליד הזקנים, משפרת את דימויים החברתי. לנוכח העולם המקדש את הצעירות בבחינת "צעיר הוא יפה", הזקן מוצא עצמו פחות ופחות מוערך ולעתים אף דחוי! מספר מחקרים גילו כי נוכחות בעל-חיים ליד אדם משפרת את דימויו בעיני אחרים ומגבירה את כמות האינטראקציה החברתית לה הוא חשוף.
  
  
• פרויד (1936-7), באחד ממכתביו כתב, בהקשר לכלבו כי "על אף כל ההבדלים בהתפתחות האורגנית ישנה אותה תחושה של קירבה אינטימית, של אחדות בלתי מעורערת, ברית של ידידים מאחדת בין שנינו.
  חיית המחמד מעניקה לבעליה תחושת ביטחון - דבר החשוב ביותר לזקנים שחיים לבדם.
  נמצא כי במיוחד במידה ומדובר בכלב - לא חשוב גודלו או סוגו. 
  בנוסף, בעלי-החיים נותנים לנו תחושת אינטימיות, קירבה וקביעות. חיות הבית יכולות לשמש בתפקיד של תחליף לבני אדם. 
  אלמנים ואלמנות יכולים להפנות אליהם חלק גדול מהזמן והאנרגיה הנפשית שהוקדשו קדם לכן לבן הזוג המנוח Gee & Veevres, (1985). 
  (Brickel (1985 מוסיף כי בעל-החיים עשוי לשקם את תפקידיו הישנים של האדם הזקן וליצור עבורו תפקידים חדשים. הוא עשוי לשמש תחליף למשפחה, בן זוג, ילד, אחריות ויכול להוות "היסח דעת טיפולי ".
  
• גודין (2005) כותבת כי ליטוף הכלב מעלה את רמת הורמון האוקסיטוצין הן אצל הכלב המלוטף והן אצל האדם המלטף אותו. רמה גבוהה של הורמון זה מציתה חום ודאגה הורית.
  
• (Mconisky (1975 ערך ניסוי, שבו חילק חבורות זקנים לשלוש קבוצות: 
   חברי הקבוצה הראשונה קיבלו כל אחד תוכי.
    הקבוצה השנייה - צמח.
    והשלישית הייתה קבוצת ביקורת שלא קיבלה דבר.
  בסיום המחקר נמצא כי רק בקבוצה הראשונה נמצא שיפור במדדי בריאות נפשית ואושר. 
  כמו כן הפך התוכי לנושא שיחה שהחליף דיבור על עבר וחולי.
  
• Levinson, מחלוצי העבודה עם בעלי חיים, כתב: ככל שזה נראה פרדוקסלי, חיות מחמד יכולות להפוך את החברה לאנושית יותר כי הם עונים על צרכים שאינם מסופקים על ידי המבנה החברתי הקיים. חיות מחמד משדרגות את איכות החיים, מקרבות אותנו לטבע, מספקות לנו רעות ומדגישות את העובדה שיש לקבל בעלי חיים כשותפים רצויים בחברתנו.
  
  תמיד ניתן להפנות חיבה גופנית לבעל החיים, אותה לא תמיד ניתן להפנות לבני אדם, אם מכיוון שאינם מוכנים לה או במקרה של זקנים רבים – מחסרונה של אינטימיות אנושית זמינה. בדרך זו מסייעות חיות המחמד להפחית בדידות, עצב, לחץ, חרדה וייאוש שמלווים את הזקנה לעיתים כה תכופות. 
  מסיבה זו נמצא כי נוכחותם של בעלי חיים עם אנשים, בייחוד אנשים בודדים, מעלה תחושת אושר ואופטימיות, מעלה דימוי עצמי ומעודדת אותם לפעילות ומחזקת את תחושת השליטה בחיים ואת תחושת היותם בעלי משמעות. רבים מהזקנים (והאוכלוסייה הכללית) מדברים אל חיית המחמד שלה ורואים בה בת-שיח. במחקרם של (Rogers et al. (1992 ציינו רוב הנחקרים שחברם היחיד הוא כלבם. עבור רבים מהזקנים מספק בעל-החיים תחושת נחיצות. זאת לנוכח התחושה הכללית כי הם "עשו את שלהם" ואינם נחוצים עוד לבני משפחתם או לחברה. לעומת זאת, חיית המחמד שלהם זקוקה להם ותלויה בהם. בכך מתאפשר המשך התפקיד החברתי של הורה.
  

יתרונות מוטוריים, סנסוריים וקוגניטיביים

• הבעלות על חיות מחמד מהווה תמריץ לפעילות מוטורית: טיפול בבעל החיים, הולכתו, קניית המזון והכנתו עבורו וטיפוחו. זקנים שחיים לבדם בביתם עשויים להיות במצב בו הם חשים כי אין סיבה לקום מהמיטה, אין צורך לקיים סדר יום. 
  
• נוכחות חיית מחמד ומילוי צרכיה, יכולה להפוך לתמריץ לקימה מהמיטה וליציאה החוצה. (Kagers et al (1993 מצאו כי זקנים שברשותם בעלי חיים הולכים יותר לפארק לטייל, מדברים יותר על פעילויות בהווה ומדווחים פחות של חוסר שביעות רצון ממצבם החברתי, הפיסי והרגשי. (Rogers (1992 ועמיתיו מצאו כי בעלי כלבים יצאו להליכות פי שניים מאלו שלא היו להם כלבים. 
  
• (Serpel (1990 בקיוזאק (2000) מצא כי תחושת הביטחון של אנשים גוברת כאשר יש להם חיות מחמד, בייחוד כלב, ללא חשיבות לגודלו או לסוגו של הכלב. הדבר חשוב בעידן זה בו מרובות תקיפות אלימות של קשישים בבית וברחוב. כך, בעלות על כלבים גם מעלה את תחושת הביטחון של האדם וגם מעלה את יציאתו החוצה כי הוא חש בטוח יותר, וגם כי הכלב זקוק לטיול וגם כי טיול עם בעל חיים יזמן לו יותר הזדמנויות למגע חברתי.
  
• הצורך לטפל בבעל חיים מהווה "עוגן" בתוך סדר היום של האדם הזקן, שסדר יומו עלול להיות מאוד לא מאורגן. הצורך לטפל בבעל חיים, לדאוג למזונו, להפרשותיו, ואף לטייל עמו – עשוייה לסייע לארגון סדר היום מסביב למילוי צרכי בעל החיים, במיוחד כלב שזקוק להולכה בחוץ. (רבינוביץ' 2000, שליו 1996, Cusak & Smith 1984)
  
• הקשר עם בעלי-חיים מאפשר חשיפה למגוון רחב של גירויים ובהם קול, מגע, טקסטורה, ריח ותנועה. (Baun & ,McCabe, 2000 Beck,2000). 
  
• הדבר חשוב בעיקר לזקנים במצבים מתקדמים של דמנציה (תסמונת של ירידה נרכשת בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים נוספים עד כדי הפרעה בתפקוד היומיומי), עימם קשה ליצור קשר באופן מילולי וניתן להגיע לתגובות לסביבה יותר על ידי מגע וגירוי חושים. מקרים רבים בהם מטופלים אדישים בדרך כלל גילו עניין חדש בחיים לאחר שביקרו אצל הכלבים.  כמה מטופלים, ששתקו במשך חודשים רבים, החלו לדבר לאחר ששהו במחיצת בעלי החיים ומטופלים שלא אהבו לצאת מן המיטה ולהשתתף בפעילויות, נעשו ניידים וערניים משהגיעו הכלבים. (Cusack & Smith (1984.
  
• כלבי שירות עוזרים לאנשים הסובלים מפגיעות מוטוריות, חושיות וקוגניטיביות. הכוונה לכלבי שירות העוזרים לנכים, לעיוורים, לחרשים ולחולי אלצהיימר. (בנושא כלבי שירות לחולי אלצהיימר ראה בהרחבה בהמשך). (Baun & McCabe ,(2000, גולן שמש, בן יוסף ורבינוביץ (2003)
  

תרומתן של חיות מחמד לרווחתם של דיירי בתי אבות 
מחקרים שונים הראו כי "לחיית מחמד השפעה חיובית על הזקן שנמצא בבית אבות בזכות תחושת הביתיות שבעלי החיים משרים, תחושת ביטחון, שבירת שיגרת יום והורדת מתח סביב מעבר לבית אבות או למחלקה סיעודית ("בן יקיר, 1995, מלאך ושנן 1997, קרן , להב ופוירמן 1997 – באהרון, טבק, ברגמן ואלפרט 2002).
(Banzinger & Roush (1983 מצאו כי קשישים בבית אבות שקיבלו מתקן להאכלת ציפורים הנתלה על החלון חוו מידה רבה יותר של שביעות רצון, סיפוק מהחיים ושליטה בהם ורמות גבוהות יותר של פעילות מאשר דיירים שלא קיבלו מתקן כזה. 
מחקר בבי"ח גריאטרי , בשתי מחלקות לדיירים סיעודיים ולא מתקשרים מצא כי כלבה שהייתה שם, עוררה שמחת חיים רבה, צחוק, שביעות רצון, חוש הומור, ערנות, היענות, הנאה וגישה קלילה לחיים והגבירה את הדחף לחיות. בנוסף היא שיפרה את היחסים בין הדיירים לבין עצמם ועם הצוות. (Salmon, (1983) Brickel (1981, מצא כי שני חתולים שגרו בבית אבות עודדו את יחסי החברות בקרב הקשישים וכי החיבה והרכות שהופגנו כלפי החתולים התפשטו גם לדיירים האחרים ולצוות. 
מחקר אחר שערך (1984) Brickel בבית אבות סיעודי הוא בחן קשישים בריאים שסבלו מדיכאון. הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות:

1. קבוצת טיפול רגיל.
   
2. קבוצת טיפול פסיכותרפויטי באמצעות כלב.
   
3. וקבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול. 
   

הטיפול הקבוצתי התקיים פעמיים בשבוע בהנחיית החוקר, משך שלושה שבועות. בתוך הקבוצה יכלו המשתתפים ליצור קשר עם הכלבה ובתום כל פגישה הוא ביקש מחבריה לשמור עליה לזמן מה.
ממצאי המחקר היו כי בשתי הקבוצות חלה ירידה מובהקת ברמת הדיכאון לאחר הטיפול.
נמצא כי בקבוצה, מספר יחסי הגומלין החברתיים היה כפול כאשר הכלבה הייתה נוכחת.
המטופלים חשפו מידע בעל אופי "אישי ביותר" כאשר ליטפו את הכלבה ופנו אליה לתמיכה כאשר חשו במתח. Curchill ועמיתיו (1999) מצאו כי נוכחות כלב בבית אבות תרמה לכמות האינטראקציות והפחיתה את אי השקט האופייני לחולי דמנציה בשעת בין הערביים.
שיפור דרמטי במיוחד בעקבות קשר עם בעלי חיים נמצא בקרב דיירים דמנטיים, ש"היו חסרי מעש, בהו בחלל והיו מנותקים מהמציאות ובביקוריה של כלבה לביקור שבועי במסגרת טיפול קבוצתי קבוע, הגיבו כלפיה בליטוף, מלמול ותזוזה פיזית" (Park (1999. 
אפילו ביקור שבועי של גורי חתולים וכלבים בבית אבות, סייע לשיפור תחושת הסיפוק מהחיים, הבריאות הנפשית, כישורים חברתיים ועניין חברתי, תפקוד נפשי וקוגניטיבי ודיכאון של דיירים בבית אבות לעומת קבוצת ביקורת בבית האבות שאותה ביקרו מבקרים ללא בעלי חיים ואשר לא הראתה שינוי בתחומים אלו. (Franas 1982 בקיוזאק 2000).

סקר של קרוב לשלוש מאות מאמרים ומחקרים שעסקו באסטרטגיות טיפוליות לא תרופתיות בקרב חולי אלצהיימר, מציין במסקנותיו כי אסטרטגיית טיפול בעזרת חיות מחמד הוכחה באופן מובהק כבעלת השפעה להפחתה בהתנהגות אגרסיבית, פחות אגיטציה (שערת רגשות, חרדה חמורה המתבטאת בחוסר שקט מוטורי), פחות הפרעות בשינה ופחות שוטטות. כמו כן מתגלה השפעה חיובית על אינטראקציה חברתית ויכולת לטיפול עצמי (Forbes, 1998 בעמית ועוד ...,2002).
שם מובא מחקר נוסף שמצא כי רמת התקשורת המילולית הייתה גבוהה יותר ואיכותית יותר בנוכחות כלב במחלקה סיעודית ובכך אף השתפרו תפקודי יומיום.
(Fick (1993, בעלי החיים אף מגבירים את כמות המגע הפיסי של דיירים במחלקות לאנשים הסובלים מירידה קוגניטיבית פי שלוש או ארבע יותר מכל פעילות אחרת, כולל פעילות פיזית (Ptak (2002).
(1996) Zisselman מצאה גם היא כי נשים הסובלות ממחלת אלצהיימר היו באופן משמעותי רגועות יותר ובפחות אי שקט לאחר התערבות טיפולית בעזרת חיית מחמד. 
(1996) Thomas, W .H הוא רופא שהקים רשת בתי אבות הנקראת "Eden Alternative", בהם משולבים ילדים, בעלי חיים וצמחים. הוא מצא ששילובם תורם רבות לאיכות חיי הדיירים בבית האבות. גישה זו תרמה, לדבריו, להורדת אי השקט של הדיירים הסובלים מדמנציה ובזכותם הם צורכים פחות תרופות פסיכיאטריות, שיעור התמותה ירד, כמות הפעילות והתקשורת גברו וכך גם דימויים העצמי.

מחקר של (Winkler et. al (1989 בבית אבות באוסטרליה מצא כי נוכחות כלבה בבית האבות העלתה את כמות האינטראקציות החברתיות.
(rickel (1979, גילה כי נוכחות שני חתולים בבית אבות העלתה את יחסי החברות בין הקשישים לבין עצמם ובין הקשישים לצוות והגדילו את כמות החיבה והרכות ביחסים ההדדיים.
(Robinson et al (1996 מצאו כי נוכחותו של כלב קבוע עדיפה על נוכחות כלב מבקר והוא סייע בהורדת מתח, דיכאון, כעס, עודף מרץ ובלבול. 
(Galock et al (1989 סיכמו כי רוב המוסדות הם בהכרח מחוטאים, סטרילים ומבודדים מן הסביבה החיצונית. החיים בהם מתנהלים על פי סדר יום צפוי מראש, קבוע, שיגרתי ומשעמם. בעלי חיים שנמצאים בהם מסיחים את דעתו של הדייר מהשגרה הקפדנית של המוסד ומנעימים את זמנו. בנוכחותם הלא תובענית והמרגיעה הם מעניקים הזדמנות לתת ולקבל אהבה, מעוררים זכרונות על זמנים טובים יותר בחברת בעלי חיים שהיו לדיירים בעבר ומספקים להם חולייה מקשרת לחייהם שמחוץ למוסד. 
שיפור ניכר נמצא בעיקר בקרב חולים שלקחו חלק פעיל באחריות ובטיפול בבעלי החיים. Ptaly מצא כי כמות המגע בבית אבות גדלה פי שלוש או ארבע, בפעילות שבה היו בעלי חיים לעומת פעילות פיזיות או תעסוקתיות אחרות.
בה היו בעלי חיים לעומת פעילות פיסיות או תעסוקתיות אחרות.

עבודה בפועל עם זקנים ובעלי חיים בבתי אבות ובמרכזי יום
רקע

• א. פעילות עם בעלי חיים לעומת טיפול בעזרת בעלי חיים:
  (Delta (1997, הארגון האמריקאי העוסק בקידום הקשר בין אנשים לבעלי חיים הגדיר את שני המושגים: "טיפול בעזרת בעלי חיים" ו"פעילות עם בעלי חיים".
  בארץ, קיים לעתים בלבול בין המושגים הנתפסים לעתים כחופפים. להלן ההגדרה שתסייע להבדיל בין שני המושגים ובין המפעיל בעזרת בעלי חיים למטפל בעזרתם. הדרישות הלימודיות מהמטפל בעזרת בעלי חיים טרם הוגדר על ידי משרד הבריאות ולכן, אין עדיין הרשאה למטפל להיקרא "מטפל בעזרת בעלי חיים" אלא מסייע לרווחת האדם בעזרת בעלי חיים.
   תרפיה בעזרת בעלי חיים – (Animal Assisted Therapy (AAT
  התערבויות מכוונת להשגת מטרה של שיפור איכות החיים של האדם תוך שימוש בברית אדם-חיה, כחלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי.
  החיות המשתתפות ומפעיליהן חייבים להיות מתאימים, מאומנים ולהתאים לקריטריונים ספציפיים.
  מטפל מוסמך שעובד בתוך טווח הפרקטיקה של מקצועו, מציב מטרות טיפוליות, מכוון את האינטראקציה בין המטופל לבעל החיים, מודד התקדמות לקראת השגת המטרות הטיפוליות ומעריך את התהליך. ניתן לגבות תשלום מגורם שלישי ככל טיפול אחר. באמצעות האינטראקציה של המטופל עם בעל/י החיים משיג המטפל מידע על לקוחו ומתכנן פעילויות נוספות להשגת או הגברת השינוי. 
   פעילויות הנעזרות בבעלי חיים – (Animal Assisted Activities (AAA
  פעילויות מכוונות למטרה, שנועדו לשפר את איכות החיים של האדם הנעזר, באמצעות הברית המיוחדת אדם-חיה. החיות ומפעיליהן חייבים להיות מאומנים ומתאימים.
  הפעילויות יכולות להיות בעלות ערך משמעותי לאדם, אבל הן לא מועברות על ידי מטפל מוסמך.
  
  
  
• ב. כללים בסיסיים לעבודה עם בעלי חיים, לפי (1997)Delta 
  

1. אין לחייב אף אדם (לקוח, צוות, אורח) להיות במגע עם בעל-חיים.
   
2. לקוחות יסוננו להתוויות נגד לפני הצגת בעל החיים.
   
3. הזכות לסרב להיות בקשר עם בעלי החיים תכובד תמיד. 
   
4. אין להשאיר אף פעם לקוח או אורח לבד עם בעל חיים.
   
5. זכויות בעלי החיים יכובדו ויובטחו בכל עת. הדבר כולל טיפול אנושי, הגנה מלחץ בלתי נחוץ וסביר וזמינות למים ומקום לפעילות גופנית.
   

• ג. התוויות נגד לעבודה עם בעלי חיים 
  

1. פגיעה קשה במערכת החיסונית.
   
2. אלרגייה לבעלי החיים.
   
3. בעיות עור או נשימה.
   
4. פחד או רתיעה מבעלי החיים.
   
5. סיכון בעלי החיים על ידי האדם בשל חוסר שיפוט או יכולת.
   
6. היעדר נכונות של הצוות וההנהלה.
   יש להתייעץ עם הצוות המטפל, הרפואי-סיעודי והסוציאלי לפני תחילת עבודה עם בעלי חיים!
   

דרכי עבודה בפועל עם זקנים בבתי אבות ובמרכזי יום 

• בעלי חיים בבתי אבות ומרכזי יום.
  א. עבודה פרטנית.
  ב. עבודה קבוצתית.
  ג. טיפול פעיל בבע"ח.
  
• אמנות על בעלי החיים ותעסוקה יוצרת עליהם 
  א. מפעילים בשכר.
  ב. מתנדבים.
  ג. כלבי שירות.
  ד. בעלי חיים פרטיים השייכים לדיירים.
  ה. בעלי חיים בפינת החי.
  ו. בעלי חיים מבקרים.
  ז. מבקרים ועובדים .
  ח. חיות רקע.
  ט. לימוד ושיחה על בעלי חיים.
   
  

• בעלי חיים בבעלות פרטית של הדיירים בבית האבות - קשר פרטי ועבודה פרטנית
  במספר מצומצם של בתי אבות בארץ, יש פינות חי קטנות. בין בתי האבות המוכרים לי הם בית אבות שירלי, בדימונה, בית אבות רקנטי פתח תקווה, הדיור המוגן נופים בירושלים, גלי האופרה תל אביב ובית השמש מגדיאל ( לצורך הגילוי הנאות אציין ששני האחרונים בניהולי).
  
• קבלת דיירים לבית אבות, עם חיות המחמד שלהם היא חיונית. 
  לאור כל המחקרים שהוצגו מובהר כי העילה של כניסה לבית אבות אינה מחייבת פרידת האדם מחיית המחמד שלו וכי חשוב לאפשר לאדם הנכנס למסגרת לטיפול ממושך להמשיך את הקשר שיש לו עם בעל החיים שלו. היכולת להמשיך את הקשר הקיים עם בעל-החיים, למרות עזיבת הבית היא משמעותית ביותר לאדם, בייחוד בשלב זה של חייו בו "בעל החיים יכול לשמש עבור הזקן כתחליף לילד, כסמל מעמד, כידיד או בן לוויה. עבור הקשיש שחווה אבדן תפקידים ושהדימוי העצמי שלו נחלש., הרי שקשר עם בעלי-חיים עשוי לשקם את תפקידיו הישנים וליצור תפקידים חדשים." (Brickel 1985 ).
  במספר דיורים מוגנים בארץ מאפשרים לדיירים לבוא עם חיות המחמד הפרטיות שלהם, כל עוד אלו אינן מפריעות לסביבה והדייר יכול לטפל בהן בעצמו.
  בין אלו מצויים "בית בכפר", מעט בבתים של "משען", וכמובן "גלי האופרה" בתל אביב ו"בית השמש מגדיאל" בהוד השרון, הנמצאים בניהולי. היכולת לחיות בבית האבות עם בעל החיים הפרטי של הדייר, גם כשהוא סיעודי ולא יכול לטפל בו בעצמו, הוא זכות גדולה שיכולנו לאפשר בגלי האופרה ובבית השמש לשלוש דיירות עריריות. כלבן היה כל עולמן. הוא מילא את מקומה של המשפחה המורחבת ובעיקר את מקומו של ילד שלא היה. המחשבה על פרידה מהכלב, בשל הצורך לקבל טיפול סיעודי בבית אבות הייתה בלתי אפשרית. אחת הדיירות הגיעה אלינו אחרי אשפוז ממושך, סיעודית ולאחר שאיבדה את יכולתה לדבר. כשנודע לי שיש לה כלב, ביקשתי מבני משפחתה להביאו (הם התכוונו למסרו ל"אגודת צער בעלי חיים"). כשהבאנו לה את כלבה – השתנה מראיה ומצב רוחה: היא חיבקה את הכלב, ליטפה אותו ומצאה בו נוחם רב.
  דיירת אחרת, שהיגעה ל"בית השמש" וסבלה מדמנציה עם בעיות התנהגות, שוכנעה לצאת מחדרה בזכות הכלב – לאחר שאמרנו לה שצריך להוציאו החוצה לעשיית צרכיו. 
  מספר דיירים הגיעו לבתי האבות שלנו בחברת בעלי החיים הפרטיים שלהם, בעיקר כלבים וכן כנרית. בכל המקרים תרמה נוכחות בעלי-החיים להסתגלותם של בעליהם לבית האבות ונמנע הפירוד קורע הלב מחיית המחמד האהובה עליהם, רק בשל חוסר יכולתם לדאוג למילוי הצרכים שלהם ושל בעלי-החיים שלהם. קליטת דיירים תשושים או סיעודיים בחברת בעלי החיים דורש היערכות ומאמץ של צוות העובדים בבית האבות. המאמץ גדול בעיקר במקרה של כלבים הזקוקים להולכה לטיול מספר פעמים ביום.
  קשיים נוספים התגלו במקרה של קשר סימביוטי (קשר של תלות מוחלטת) במיוחד בין אשה ערירית לכלבתה. שתיהן היו מתקשות להיות בנפרד זו מזו אפילו בעת מקלחת (של האשה או של הכלבה).
  רעות משמעותית יכולה להיות גם הקשר שנוצר עם בעלי-חיים כגון חתולים, ציפורים ואפילו - דגים. חתולים שנמצאים בבית מקנים לו אוירה ביתית ונינוחה. היכולת ללטף חתול המתפנק עליך מאפשרת רגעים של נחת ומגע נעים. חתולה פרסית מבוגרת הובאה ל"גלי האופרה" ואומצה, לפי בקשתי, על ידי אחת הדיירות. היא חיה עימה בחדרה ומספקת לה עניין רב וחברה. החתולה היא חתולה דעתנית ובלתי צפויה במעט. הקשר בניהן חזק ונותן עניין רב לדיירת, שכן עליה גם להגיב להתנהגותה (הלא תמיד "קולגיילית"/חברותית) של החתולה. יש ימים בהם החתולה מוענשת על התנהגותה והיא לא מאפשרת לה להיכנס לחדרה, ואז החתולה נכנסת דרך החלון. כאשר היה צורך לספר את החתולה בשל קשרים בפרוותה, הייתה הדיירת עצובה על מראה העלוב של החתולה. כאשר הדיירת הייתה מאושפזת בבית חולים החתולה הייתה במצוקה קשה. 
  דיירת אחרת ב"גלי האופרה" מגדלת תוכי מסוג "קוקטייל" בחדרה, אותו קיבלה לאחר ש"ערוץ 8" הטלוויזיוני עקב בסרט דוקומנטרי "שלום לולה, להתראות פלאקי" אחר הקשר שהתפתח בניהן. בנוסף על הקשר המיוחד וההדדי שנוצר בינה לבין התוכי, ממנו מפיקים שניהם הנאה רבה – היא נהנתה ביותר מהשתתפותה בסרט שהתאפשרה על ידי אהבתה לבעלי החיים. ביום הולדתה ה-92 היא הצהירה לפני המצלמה שעכשיו, משיש לה את הציפור היא חשה שאכן זהו "גיל הזהב"! 
  

תהליך עיבוד רגשי, נעשה עם דייר ב"גלי האופרה" יחד עם סטודנטית לעבודה לרווחת האדם בעזרת בעלי-חיים שסייעה אף היא להסתגלות לבית האבות באמצעות שיחות עמו. בתחילה, היא לקחה אותו לצפות בכלוב הציפורים בחצר ואף דאגה לכך שהצוות ייקח אותו לצפות בכלוב. הדבר שיפר את מצב רוחו ואת תחושת האמון לצוות במקום. הקשר בינה לבינו התהדק לאחר שהיא לקחה אותו לשפת הים, להאכיל יונים. דייר זה גידל יונים בביתו משך שנים רבות. היא ביקשה ממשפחתו להביא לבית האבות את הציפור אותה גידל בחדרו. הוא שוחח עם הסטודנטית על קשייה של הציפור שלו, הנמצאת בכלוב – בדומה לו, להרגשתו. שניהם הגיעו בלית ברירה לבית האבות בשל מצבו הרפואי. האפשרות לדבר על קשייה של הציפור סייעה לו לעבד את האובדנים שהוא עצמו חווה עם המעבר לבית האבות. בבית האבות הוא קיבל מעמד של "מומחה" בענייני בעלי-חיים וקיבל מעמד מיוחד בקבוצה שעבדה עם בעלי-החיים ובכלל. בכל פעם שהגיעה קבוצת סטודנטים הוא נהג להרצות לפניה על הציפור שלו. מעמדים אלו תרמו רבות הן לדימויו בעיני עצמו ואחרים והן לשביעות רצונו מחייו. 
דייר הסובל ממחלת אלצהיימר הוצא, בצו של שופט מביתו ל"בית השמש מגדיאל" מכיוון שחי בהזנחה, עזובה וזוהמה נוראיים מבלי יכולת לדאוג לצרכיו הבסיסיים ביותר, עם חתולים רבים וכלב. העובדה שבבית האבות היו בעלי חיים רבים סייעה לו להסתגל למקום. הוא נוהג לשבת וללטף חתול משך רוב שעות היום, "לגנוב" למען החתולים מזון ולפזרו בחצר ואף לישון עם אחד מהחתולים. ניסיון להביא את הכלב לבית האבות כדי שיחיה עמו נכשל בשל אופיו של הכלב (כלב כנעני) אשר שמר עליו ותקף את כל מי שהתקרב אליו. ייתכן שהשמירה על המשכיות הקשר שהיה לו עם חתולים סייעה לו להמשיך את סגנון חייו הקודם בביתו ולהסתגל לבית האבות מבלי לחוות משבר נוראי עקב ניתוקו הדרמטית מביתו.

• אחד הקשיים בטיפול בבעלי החיים הפרטיים של הדיירים נובע מהמחויבות המוסרית להמשך הטיפול בהם כאשר מצב בעליהם מדרדר והם אינם עוד מתייחסים אליהם או במקרה של פטירת הדייר לפני בעל החיים. 
  פטירת בעל החיים לפני הדייר בדרך כלל מתקבלת על ידו כ"דרך הטבע", כל עוד הוא סמוך ובטוח שבעל החיים טופל כראוי עד למותו. ב"גלי האופרה" חייתה גברת עם כלבת הפודל שלה. הדיירת הייתה סיעודית וכלבתה הייתה יושבת בחיקה, בכסא הגלגלים שלה. 
  הדיירת הייתה ערירית והעובדה שכלבתה הייתה עימה אפשרה לה להנות מחייה בבית האבות עם הכלבה. היא הייתה גם מוקד "עלייה לרגל" של אנשים, שנהגו לפנות אליה ולדבר עימה על כלבתה. היחסים בין השתיים היו סימביוטים מאוד ושתיהן לא יכלו לסבול פרידה של יותר ממספר דקות זו מזו, אפילו לא בעת המקלחת של אחת מהן. כשחלתה הדיירת מאוד, הבטחתי לה כי נטפל בכלבתה גם לאחר מותה. הכלבה, חוותה אובדן קשה מאוד עם מותה של הדיירת. היא נפטרה שנתיים אחריה, בשיבה טובה, לאחר שאומצה על ידי שכנים טובים, שבביתם חייתה עם קבוצת כלביהם המקבלים שאריות מזון מבית האבות ללהקתם.
  
• קשר פרטני עם בעל חיים 
  מדהים לראות כיצד דיירים במצבים רפואיים קשים ובמצבי דמנציה מתקדמים ביותר נהנים מהקשר עם בעל-החיים, ממגעו ומליטופו ולעתים הם אף מגיבים אליהם הרבה יותר מכפי שהם מגיבים לבני אדם אחרים, אפילו בני משפחתם. אחד הדיירים בבית-שמש מגדיאל אינו מגיב כלל לסביבתו. אולם, כשהונח על חזהו ארנבון, ידו נעה ללטפו ודמעות זלגו מעיניו. 
  דיירת בגלי האופרה, שתמיד התנגדה לבעלי-החיים ולא הסכימה שישימו אותם בקרבתה, היא היום, (לאחר כארבע שנים של התנגדות), אחת המשתתפות הפעילות ביותר בקבוצת בעלי-החיים, נהנית לדבר עליהם וללטפם!
  
• עבודה קבוצתית עם בעלי חיים מפינת החי ואחרים 
  עבודה קבוצתית המתקיימת בבית אבות "גלי האופרה", פעם בשבוע, עם דיירים סיעודיים ובעלי חיים מצליחה ביותר. בעלי החיים לא רק מעודדים את הדיירים לבוא לקבוצה, ללטפם ולטפל בהם אלא הופכים גם לנושא השיחה. הדיירים נהנים ללמוד לגבי עולמם של אותם בעלי חיים וגם לעשות השוואות והשלכות מחיי הדיירים לחיי בעלי-החיים וההפך. 
  נושא גלגוליהם של הפרפרים לדוגמה הפך מרתק גם בפן הזואולוגי שלו, תוך כדי מעקב אחר התגלמותם של פרפרים ועד לשילוחם לחופשי והבעת רצונות אישיים: לו הייתי פרפר הייתי... (עף הביתה, ....).
  
  השיחה על בעלי החיים מאפשרת גם העלאת זיכרונות ומציאת קוים משותפים בין הדיירים לבין עצמם, ואת הדומה והשונה בינם לבין בעלי החיים. לדוגמה, נושא ההסוואה של בעלי-חיים התפתח לשאלה כיצד "היסוו" עצמם דיירים, ניצולי שואה, והתחבאו מהנאצים. נושא שיקום של חיות בר וחיות מעבדה התגלגל לשיחה על שיקומם של ניצולי השואה בבואם ארצה. 
  נושאי חיזור בין בעלי חיים הושוו לחיזור בין בני אדם וסייעו להעלאת זכרונות בנושא ההתחברות של הדיירים לבני זוגם והקמת משפחותיהם. בזכות הקבוצה השתפר הקשר בין הדיירים לבין עצמם, בינם לבין הצוות המנחה את הקבוצה ואף השתנתה והשתפרה תדמיתם בעיני הצוות המטפל, שגילה בהם צדדים נוספים שלא הכיר קודם לכן. 
  הדיירים עצמם מדווחים כי המפגש השבועי סייע בשיפור במצב רוחם ובשבירת השגרה. קבוצה דומה התקיימה ב"בית השמש" עם דיירים הסובלים מדמנציה במצב מתקדם. תכניה של הקבוצה היו שונים אך תרומתה הייתה בהנאה שהיא היסבה לדיירים ובקשר שסייעה ליצור בינם לבין עצמם ובינם לבין הצוות.
  
  
• פעילות הקשורה בבעלי החיים - אמנות ותעסוקה יוצרת עבור בעלי החיים ועליהם 
  יצירת ריהוט לבעלי החיים שנמצאים בפינת-החי, כגון מקומות מסתור, קינים, כלי אוכל, משחקים, גירויים וקישוטים הם דרך נוספת שבה פינת-החי במקום יכולה להיות מקור השראה והנעה לדיירים ליצור עבור בעלי החיים או עליהם. יצירה של חפצים שמיועדים לבעלי החיים נותנת מוטיבציה לדיירים לעסוק בפעילות יצירה שיכולה להיות בעלת ערך שיקומי עבורם. 
  יהיו דיירים שיסכימו לעסוק בפעילויות התעסוקה והיצירה, כשהיא מיועדת לבעלי החיים ואיננה "סתמית" רק לשם העשייה. ניתן לשכנע דיירים להפעיל ידיים הזקוקות לפעילות, לדוגמא, על ידי הכנת החפצים שנזכרו לעיל לבעלי-החיים או בחיתוך ירקות עבורם, הכנת אוכל אחר, סירוק בעל החיים, ניקוי סביבת מגוריו, אימונו עם משחקים וכד'. אחרים עשויים להפיק הנאה מציורם של בעלי החיים, ריקמה של צורות בעלי חיים, הכנת פרטי לבוש עבורם, הכנת שלטים לגביהם ועוד.
  אחת הדיירות ב"גלי האופרה" נהנית לצאת לטיולים עם כלבים שאינם שלה. היא אינה רוצה להחזיק כלב משלה אך נהנית מאוד להוציא לטיול כלבים של אחרים ועל ידי כך היא יוצאת לטיולים רבים וארוכים יותר מאשר ללא הכלב.
  
• פינות חי בבתי אבות ובמרכזי יום 
  רצוי מאוד כי לכל מרכז תהייה פינת חי משלו. הדבר עדיף על פני הבאת בעלי-חיים לצורך "חוג". 
  היתרונות של פינת-חי ובעלי-חיים שנמצאים במקום הם בכך שנוצר קשר קבוע ומתמשך בינם לבין הדיירים. ניתן לבקר את בעלי-החיים בכל שעה משעות היום, לטפל בהם, להתייחס אליהם, לעקוב אחריהם ולהיתמך בהם ברגעי מצוקה רגשית. ניתן לשים בקירבתם של אנשים, הסובלים מאיכות שינה נמוכה, בעלי חיים שפעילים בלילה. כשבעלי-החיים חיים במרכז, יכולים הזקנים לקבל אחריות חלקית או מלאה על הטיפול בבעלי החיים ובכך להמשיך לקיים תפקידים חברתיים של טיפול באחר, שהתרוקנו מתוכן בתהליך ההזדקנות. הדיירים יכולים לקיים מעקב שוטף וארוך אחר בעלי החיים ומחזור חייהם ובעיקר – להיות באינטראקציה מתמדת עימם, שתשפיע, כפי שנכתב לעיל, על איכות חייהם. חסרונותיה של פינת-החי במקום נעוצים בעיקר בשאלות ארגוניות: האם יכול הארגון לדאוג לטיפול שוטף בבעלי החיים הכולל לא רק את האכלתם אלא גם את ניקיון סביבתם ודאגה להם בעת חולי? 
  האם מוכן הארגון לדאוג לתקציב שוטף שיכסה את ההוצאות הכרוכות בכך, כולל ההוצאות הבלתי צפויות והטרחה הכרוכה בטיפול בבעל חיים חולה? 
  כיצד מונעים גניבת בעלי-חיים, כיצד מגינים עליהם מפני התאכזרות של אנשים או התנהגות חסרת שיפוט במקרים של אנשים החולים בדמנציה, לדוגמא. 
  כיצד מתמודדים עם יחס שלילי מצד הזקנים, משפחותיהם, צוות ועוד? 
  השאלה הבסיסית היא בדיקת הנכונות של המרכז לשאת בעול הטיפול הנאות בבעלי-החיים, האחריות על הטיפול בהם בכל ימות השנה, כולל חגים וסופי שבוע (ישנם בעלי-חיים שניתן להשאיר יממה ללא טיפול או השגחה), גם כאשר בעלי החיים חולים וגם כאשר הממונה על הפינה חולה. 
  אלו הן שאלות שלא קל לענות עליהן ולהתמודד עם הבעיות שהן מעלות, אבל, חשוב מאוד להתייחס אליהן לפני שמחליטים לפתוח פינת חי. 
  אם הוחלט לפתוח פינה אני ממליצה על פיתוחה האיטי וההדרגתי – כדי שתשמר שליטה על איכות הטיפול בה ועל רווחת בעלי החיים שבה. בכל מקרה יש להתייעץ עם אנשי מקצוע הן בעת תכנונה והקמתה והן בעת איכלוסה. 
  יש לבחור את בעלי-החיים הנכונים והמתאימים למעון הן מבחינת סוג בעל-החיים והן מבחינת בחירת הפרט עצמו: גודלו, אופיו, המידה בה מורגל לבני אדם ועוד.
  בקביעת התקציב הנדרש יש להביא בחשבון גם את התקציב הנדרש לטיפול וטרינרי שוטף וחריג. חיוני שהפינה תהיה בפיקוח וטרינרי תדיר ושוטף! 
  הצוות העובד צריך לקבל תמיכה והסבר לגבי חשיבות הכנסת בעלי-החיים וההתמודדות עימם וכן לקבל תמיכה אישית במקרי חשש או רתיעה. בתכנון הפינה יש להביא בחשבון שיהיה קל לתחזקה ולנקותה על מנת שלא תיהפך להיות מיטרד. 
  רצוי כי פינת-החי תהיה קרובה לדיירים ולמבקרים ותאפשר גישה נוחה עבורם לבעלי החיים. הפינה תורמת לחיוניותם של חלק מהדיירים. אלו נהנים להתבונן, לגעת, להאכיל וללמוד על בעלי-החיים. מיעוטם אף מוכן לקבל אחריות על חלק מבעלי-החיים והטיפול בהם. אחרים נהנים להתבונן בהם או לצפות בהם עם בני משפחתם – בעיקר הצעירים שבהם. פינת החי במקום יכולה להוות אבן שואבת לנכדים ולנינים שמתקשים להתמודד עם המפגש עם האנשים הזקנים במקום.
  
  
• חוגים עם בעלי-חיים בבתי אבות ובמרכזי יום 
  מתוך הכרה ביכולתם של בעלי-חיים לתרום כה הרבה לאיכות החיים של הדיירים, ובשל הקושי והאחריות שבגידול בעלי חיים במקום, נוקטים חלק מבתי האבות ומרכזי היום בגישה של הבאת "חוג-חי" לבית האבות או מרכז היום. 
  המפגש עם בעלי החיים הוא נפלא (העבודה מודגמת בצורה נפלאה בסרט שהפיק אשל תקשורת ונקרא "חיית המחמד והזקן"). בהבאתו של חוג כזה חשוב לדאוג כי בעלי-החיים לא יסבלו מטלטולם בדרכים וכי הם חיים בתנאים נאותים כשאינם "עובדים". 
  מעבר לנושא צער בעלי-חיים חשוב לשמור על רווחתם כדי לשמור על בריאותם והתנהגותם. מסיבות אלו ואחרות, הגישה הרווחת בעולם העבודה והסיוע בעזרת בעלי החיים היא כי עדיף שבעלי החיים יתגוררו במקום. העברתם ממקום למקום חושפת אותם למיגוון חיידקים ומחלות אותן הם עלולים להעביר. חלקם מובאים על ידי המפעילים ממרכזי גידול, ואותם מפעילים לא מכירים באופן אישי וקרוב את בעל החיים הספציפי אותו הם מביאים ולכן גם לא תמיד יזהו סימני מחלה או עקה אצל בעל החיים, דבר שהופך את המעקב הווטרינרי לפחות איכותי. 
  בכל מקרה כדאי לבחור בעלי-חיים שהטלטלה פחות מפריעה להם (לכן פחות עופות). לא כדאי לטלטל זוחלים בחורף בשל מערכת הדם הקר שלהם. בכלל לגבי זוחלים חשוב שיהיו תחת פיקוח הדוק למניעת העברת מחלות מעיים. במידה והמעון מחליט לעבוד עם חוג שכזה, חשוב שיוודא כי בעלי-החיים נמצאים בפיקוח וטרינרי שוטף וצמוד וכי מפעיליהם מאומנים ומוסמכים לעשות את אשר הם נדרשים לו. תחום העבודה עם בעלי-חיים לרווחת האדם טרם הוסדר סופית במשרדי החינוך והבריאות וקיים הבדל בין מסלולי ההכשרה השונים והמוסדות המכשירים.
  
• מתנדבים עם כלבים או בעלי חיים אחרים 
  פרויקט ניסיוני מתקיים בירושלים, בסיוע אשל והוא הבאת מתנדבים לבתי אבות, יחד עם בעלי-החיים שלהם (בעיקר כלבים). המטרה היא ליצור קשר פרטני בין המתנדב, כלבו ודיירים בבית האבות שאוהבים כלבים ובעלי-חיים ושנבצר מהם להיות בקשר אחר עימם.
  
• כלבי מחמד 
  כה הרבה נאמר על הכלב – חברו הטוב של האדם. מכלל בעלי-החיים הכלבים והחתולים הם הקרובים ביותר לאדם וחיים עמו או בקרבתו עשרות אלפי שנים. Caras כתב כי כלבים אינם שלמות חיינו, אך הם הופכים את חיינו לשלמים! באופן קבע, נמצא עמי כלבי, "נייס", שהוא שנאוצר ננסי. הכלב הוא קטן, בעל מזג טוב, שנראה שחושב שהוא נועד לכך שילטפו אותו. 
  בקבוצת תמיכה לחולי אלצהיימר בתחילת הדרך שאני משתתפת בהנחייתה, הוא ישב לאחרונה בחיקה של אחת החולות הצעירות. זוהי אישה צעירה, המתקשה להתמודד עם העובדה שהיא חולה במחלת אלצהיימר ושפגיעתה בולטת ביכולתה להתבטא מילולית. בפגישות האחרונות היא ישבה עם הכלב בחיקה, כתינוק. היא נהנתה לפנק אותו והייתה הרבה יותר ערנית ודיברה יותר בחופשיות. הכלב מלווה אותי גם בפגישות ובביקורי בית ושם הוא עוזר ביצירת קשר, בהפגת מתח וכנושא לשיחה. 
  הנחתו של הכלב בחיקם של חולים חסרי שקט עוזרת להרגיעם, בחיקם של אנשים ירודים – עוזרת לקבל תגובה מהם ועצם חברתו עוזרת ביצירת קשר ושיחה עם מרבית האנשים.
  
  
• כלבי שירות 
  (Allen & Blascovich (1996 ערכו מחקר להערכת ערכם של כלבי שירות עבור אנשים עם ליקויי ניידות. ממצאי מחקרם מדהימים: נמצאו השפעות משמעותיות ביותר בתוך ששה חודשים מיום קבלת כלב השירות במדדים של רווחה נפשית ודימוי עצמי, תחושת שליטה בחיים ואינטגרציה חברתית בקהילה. 
  כולם הראו שיפור במידת ההשתתפות בלימודים ו/או בעבודה חלקית. אצל כולם הייתה ירידה דרמטית בהוצאה הכספית על עזרה בשכר.
  במאמרנו: פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר (גולן שמש, בן- יוסף, רבינוביץ 2003) הדגמנו השפעה דומה, (אך אצל אדם יחיד). מדובר בפיתוח ישראלי, ראשון מסוגו בעולם, בו אומנו כלבים להחזרת חולה אלצהיימר (בתחילת המחלה) הביתה, לבל ילכו לאיבוד, דבר שעלול לסכן את חייהם. יריב בן יוסף, מהמרכז לכלבי שירות בתרפיה הוא מפתח הפרויקט.  
  ראה כאן: פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר
  בנוסף לאימון המיוחד של הכלב, הוא נתמך בעזרת ציוד אלקטרוני מתוחכם, המופעל באמצעות נביחה ומאפשר איתור הכלב עם מלווהו. כלב השירות - Alzheimer's Aid Dog מאפשר לחולה האלצהיימר, בשלבים הראשונים למחלתו, לחיות חיים מלאים ופעילים ללא חשש שילך לאיבוד כתוצאה מהירידה, הנגרמת בשל מחלתו, ביכולתו להתמצא במרחב. המשתתף הראשון העובד עם כלבת השירות לחולי אלצהיימר אמר: "הכלבה העניקה לי איכות חיים. שוב אינני עוד אסיר בביתי שלי...זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי מאז שחליתי..." . הכלבה הוכשרה לא רק להחזירו הביתה אלא גם להובילו הביתה בבטחה, תוך הימנעות ממכשולים פיזיים. 
  החולים הנעזרים בכלבים נופלים פחות כאשר הם עם הכלבים. הכלבים לומדים להכיר את בעליהם ומתריעים בפניהם ובפני בני משפחותיהם במצבי בלבול גוברים או במצבים רפואיים. 
  אחת הכלבות, העובדת עם חולת אלצהיימר, סירבה יום אחד, במפתיע, לצאת עם בעליה וזו עברה התקף אפילפטי (הראשון בחייה) דקות ספורות אחר כך. יכולתם של כלבים להתריע לפני מצב אפילפטי היא יכולת נוספת בה נעזרים בכלבי שירות, המאומנים במיוחד לכך.
  כלבים אומנו גם לנתק גז פתוח, דבר שקורה לחולי דמנציה רבים. ב"בית השמש מגדיאל" עובדת כלבת שירות מגזע רועים אוסטרלי שאומנה גם היא ע"י יריב בן יוסף. תפקידה לקרוא לעזרה בעת מצוקה נשימתית או נפילה של דייר באמצעות נביחה או על ידי הפעלת כפתור מצוקה בחוטמה. בנוסף לכך היא עובדת מדי יום יחד עם המסייעת בעזרת בעלי חיים ומעט גם בחדר הפיזיותרפיה. תפקידה לא רק להציל חיים אלא גם להוסיף חיים, דינמיות ורוח טובה לכל שוהי בית האבות: דיירים, עובדים ומשפחות. היא תופסת כדור שהדיירים זורקים לה, קופצת לחישוק שהם מחזיקים, יושבת על כיסא לידם ומאפשרת להם לטפל בה ובפרוותה, להאכילה. היא מלקקת חלק מהדיירים ובכך מעוררת אותם ואת תגובותיהם. היא מקבלת בשמחה רבה את הצוות העובד במקום ובני משפחה ובכך מסייעת בהקלה על בני משפחה לבקר ומסייעת לשיפור מצב הרוח של העובדים. 
  כלבים שעברו הכשרה דומה עובדים גם בבתי אבות אחרים וגם בבתיהם של אנשים שסובלים מדמנציה או פגיעות ראש, כדי להזעיק עזרה בזמן נפילה, להביא חפצים ולעזור במעברים מכיסא גלגלים למיטה וכדומה.
  
  
  
  
  
• לסיכום 
  ניתן לשפר את איכות חייהם של קשישים רבים, בבית, במרכז היום ובבית האבות בעזרת הקשר המופלא שיכול להיווצר בינם לבין בעלי-החיים. 
  קשר זה יכול להתקיים עם קשישים צלולים וכאלה הסובלים מדמנציה (תסמונת של ירידה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים נוספים עד כדי הפרעה בתפקוד היומיומי). הקשר יכול להיות בעזרת בעל חיים קבוע, אישי, בעזרת חיית מחמד/ליטוף המובאת לאדם על ידי מפעיל שהוסמך לכך ובעזרת כלבי שירות שאומנו במיוחד לסייע לאדם הסובל ממוגבלויות. 
  בעלי-החיים המסייעים יכולים להיות כלבים, חתולים, ארנבונים ומכרסמים אחרים, ציפורים ואף דגים. גם זקנים הנרתעים בתחילה מקשר עם בעלי-חיים עשויים להפיק ממנו הנאה רבה. כך גם לגבי הצוות העובד עם הזקנים ובני משפחותיהם. 
  כדי שכל אלה יוכלו ליהנות מהקשר המופלא עם בעלי החיים חשובה פתיחות לנושא מצד הצוות המקצועי, בני המשפחה וכמובן – הזקנים.
  אני מקווה כי מאמר זה ייצור עניין, סקרנות ופתיחות לנושא ויסייע בקידומו.