זברה פינק / זברה

[צבי דגן]

זברה פינק / זברה

שם: זברה פינק, זברה
גודל: 10 - 11 ס"מ
תוחלת חיים: 4-8 שנים
תזונה: תערובת,זרעים,עשבים עם זרעים, נבטים, ירקות ועלים טריים, פרות, חרקים ומזון ביצים.

ממשק: רצוי כלוב מלבני גדול אם כי הם מסוגלים להתקיים ולהתרבות גם בכלובים קטנים. הכלובים חייבים להיות מוגנים בפני הרוח.
מוצא ואיזור תפוצה: מוצאו של הזברה פינק הוא באזורים המדבריים של אוסטרליה ונפוצים כיום בכל היבשת והאיים מסביב, חוץ מאיזור החוף וטסמניה. 
הם חיים בלהקות עד 100 פרטים.

מראה חיצוני: הצבע הכללי של הזכר הוא אפור וחזה שחור, עם פספוס שחור לבן בין החזה למקור (מכאן נגזר השם העממי של הציפור – זברה). 
מתחת לכנפיים יש איזור בצבע חום-חלודה מנוקד בלבן. 
בטנו של הזכר לבנה וזנבו שחור עם פסים לבנים החוצים אותו. 
הלחיים כתומות ועגולות ופס שחור דק יורד כמעין "דמעה" מהעין. 
המקור אדום. 
האזור שבין המקור לעין בצבע לבן. 
לנקבה לרוב חסרה את הצבעים כתום ושחור שיש לזכר ומופיעה בגווני אפור ולבן. 
מקורה כתום.

התנהגות: קל מאוד לגדל את הציפור והמגדל יהנה מכל התהליך. 
הזברה פינק נחשב כציפור טריטוריאלית ולכן אין לגדל אותו יחד עם ציפורים אחרות. 
למרות שהתנהגותו אינה אלימה כלפי מינים אחרים, הם משתלטים על קינים זרים אפילו כאשר יש שם גוזלים. 
הזברות עלולות להיות אלימות כלפי בני מינם כאשר הם מקננים.
רבייה: הזברה פינק מתרבה בקלות ומאוד סלחני על טעויות של מגדלים מתחילים. 
יש שמנצלים זאת לרעה ומגדלים אותם בכלובים קטנים וצפופים ובתנאים קשים. 
עדיף לגדל את הזברות בכלובי תעופה גדולים ולהרבות אותם בכלובי רביה לשם רביה סלקטיבית ליצירת גווני צבע מעניינים (מוטציות). 
כאשר מרבים להקה בכלוב גדול אין שליטה על הצבעים וקשרי המשפחה בין הציפורים, והזוגות מתרבים לפי סולם היררכיה להקתי.
מכאן שלא כל הזוגות יעמידו צאצאים אלא רק הזוגות החזקים. 

עונת רבייה: מתרבה בכל ימות השנה

תהליך הרבייה: תהליך הרבייה מתחיל כאשר הזכר רוקד את ריקוד החיזור שלו אל מול הנקבה. 
אם זו נעתרה לחיזוריו היא מתכופפת ואז מתבצעת הזדווגות. 
הזוג מתחיל לבנות את הקן כאשר הזכר אוסף חמרי קינון והנקבה מעצבת את הקן. 
אם יש מספיק חמרי קינון, הזברה פינק יבנה את הקן עד לפתח התא. 
תאי ההטלה החצי פתוחים או סלסילות קש הן המועדפות ע"י הזברות, אם כי ידגרו בכל מקום אפשר. 
להצלחת תהליך הקינון צריך לספק להם חמרי קינון כמו סיבי יוטה, עשב יבש, קש וכדומה.
בשעות הערב מתכרבל הזוג בקן וכשבוע לפני ההטלה הקן מוכן בשלמותו. 
הנקבה מטילה בין 3 עד 7 ביצים קטנות לבנות והדגירה מתחילה מביצה השלישית או הרביעית, מכאן שהבקיעה תהיה בהתאם. 
שני בני הזוג משתתפים בדגירה לסיגורין לצורכי אכילה ושתייה. 
בתום 12-13 ימי דגירה בוקעים הגוזלים כשהם עיוורים ואילמים. 
בתוך 7 עד 10 ימים הגוזלים פוקחים עיניים ולאחר 16 ימים כל הגוף מכוסה נוצות.
לאחר 18 עד 21 ימים מהבקיעה, הפרחונים מוכנים ליציאה מהקן, אך עדיין תלויים בהוריהם עוד כשלושה עד חמישה שבועות. 
ההורים כל כך להוטים להתרבות עד כי תוך כדי תקופת הגמילה הם יתחילו מחזור חדש ויש חשש להתנכלות לגוזלים הבוגרים.
בזמן הדגירה ועד שהגוזלים יוצאים מהקן אין להזיז או לשנות את מיקום הכלוב!
על המגדל לשמור על מספר כללים:

1. שמירה על ניקיון וטריות המזון, למניעת התפתחות פטריות ובקטריות.
   
2. מכיוון שהציפור זקוקה לחלבונים, לוויטמין D3 ולסידן, יש לספק את המוצרים האלה באופן מלאכותי באמצעות מזון ביצים עשיר ותוספות סידן.
   
3. הזברות נהנות להתרחץ.
   יש לספק להם "אמבטיית" רחצה ובכך לאפשר לציפור לשמור על הנוצות, להקל על הדגירה בקיץ (לשמור על הלחות ולקרר את הביצים), כמו כן, הרחצה עוזרת בהרחקת טפילים.
   
4. אסור בשום פנים לספק צמר ושערות בעלי חיים כחומרי קינון.
   הסיבים הדקים נכרכים סביב רגלי הציפור ועלולים לגרום לנמק ומוות.
   

בעיות בריאותיות שאתה עלול להיקלע:

1. ביצה כלואה - כאשר הנקבה נכנסת לתהליך הרבייה בגיל צעיר מידי או כאשר יש לה חוסרים בוויטמינים ו/או סידן היא עלולה להיקלע למצב של כליאת ביצה.
   במצב כזה, היא לא יכולה להטיל את הביצה וזה מחליש אותה מאוד ואם לא עוזרים לה להטיל את הביצה, בסופו של דבר - יוביל למותה. 
   
2. אקרית הקנמידוקופטס - טפיל עורי שגורם לקשקשת ופצעים ברגלים, במקור, בציפורניים.
   
3. בכל מקרה שבו הציפור נראית יושבת בצד הכלוב ללא פעילות, נפוחה, מתנשמת בכבדות, יש לפנות לווטרינר שיש לו ניסיון עם ציפורים.
   
4. בכל מקרה של הפרשות מהעיניים או הנחיריים, בכל מקרה של שלשול . יש לפנות לווטרינר העוסק בציפורים ובעלי כנף.