נשבתי בקסמיהם, הפנומנליים של התוכים / אסף

[צבי דגן]

נשביתי בקסמיהם, הפנומנליים של התוכים / אסף

• אסף
  אצלי הסיפור מאד פשוט, ולא מגולל סיפור מסובך.
  תמיד, אבל תמיד, אהבתי בעלי חיים (כמה אירוני), במיוחד מכרסמים למינהם.
  התגלגלו העניינים, ומהר מאד, נשבתי בקסמיהם, הבלתי פנומנליים של התוכים, וככה זה התחיל: כשהייתי בערך בן שבע, שכן שלי גידל מלא תוכים, והיתה לו להקה לא מבוטלת של 150 תוכונים וקוקטיילים, לערך. מה אני אגיד, לא יכולתי לעמוד בזה, וההורים, לא יכלו לסרב לי, וקנו לי שלוש זוגות תוכונים, בזה אחר זה, שהתפתחו ל-10 תוכונים.
  כל זה היה בגיל 10, בגיל 13 עוד לא היה עת לתום הקסם. לכן קנו לי זוג קוקטיילים וכך הדברים התגלגלו והפכו לתחביב רציני (דילגתי על פרק שלם).
  זמן רב חלמתי על תוכי האכלת יד ומוחתם, והורי ידעו את זה. את סיסי האקלקטוסית שלי, תכננתי לקנות כחודשיים לפני. ויעקב סמג'ה שמר לי אותה, בטוב ליבו. לא אכזבתי אותו, ועשיתי זאת - קניתי את החברה הנצחית שלי! הייתה זו ההחלטה, החשובה, הטובה והמושכלת שהייתה לי בחייים שלי!