זני קנרים

[צבי דגן]

זני קנרים

קנריות התפרסמו בזכות שירתן המיוחדת והנעימה לאוזנו של האדם. אבל כמה יש מגדלים שמתעניינים יותר בתכונות אחרות.
הזנים הרבים של הקנרית מתחלקים לשלוש קבוצות גדולות - אלו שגדלו לפי סוג (תכונות פיזיות או צורה), אלו שגדלו לצבע ואלה שגדלו לשירה.

אם תקליד בגוגל את המילה "קנריות" או "קנרית", תקבל המונים
ישנם חובבים שמגדלים ושומרים על סוג הכנריות ומתעניינים בצורה וגודל, ולא צבע או שיר. במהלך 200 השנים האחרונות פותחו זנים רבים. אלה הנפוצים ביותר ו/או הפופולריים ביותר; אך רשימה זו אינה מקיפה בשום פנים ואופן את כולם, שכן קיימים אינספור וריאציות בנושא.

בלט בלגי
קנר בלגי - זן זה פותח בסוף המאה ה -17, הראשון מבין סוגי הקנרים שגודלו במיוחד עבור צורה ולא עבור השירה.
זו צורה מוזרה במיוחד - ציפור דקה וכתפיים עגולות, עם גחון דמוי נשר. הקנרים הבלגים המקוריים היו באורך של כ- 155 מ"מ, אך הגרסה המודרנית גרעה כמה מילימטרים. הקנריות הבלגיות אינן שכיחות - הרבייה די הופסקה כאשר למגדלים הבלגיים היו דברים אחרים לחשוב עליהם במלחמת העולם השנייה - אך הם שימשו לפיתוח גזעים פופולריים מאוחרים יותר כמו יורקשייר ווריאציות אזוריות כמו מינכן, הריינלאנדר (מהילדן בגרמניה) והוסו היפני.

קנרית בלגיה

קנרית ברנוז, ברנר או ברנזה
לציפורים אלה יש ראשים מובהקים, הנוצות נותנות רושם של חלק עליון שטוח עם מצח בולט. יש להם עמידה זקופה, מה שגורם להם להיראות אפילו גדולים יותר מאורכם 160 מ"מ (6 אינץ') שלהם. המגוון מגיע מברן בשוויץ.

קנרית ברנוז

קנרית גבול, או גבול מפואר
נקרא על שם אזור הגבול בין סקוטלנד לאנגליה, שם גידלו את הציפור לראשונה כזן מובהק בתחילת המאה ה -19. לפני 1890 הגבול היה ידוע כ- Gem Gem.
אני כנראה לא לבד הלוואי שהתגית הזו נתקעה (למרות שזה נשמע כמו סוג של חסה). באופן אירוני, בהתחשב בשם המוקדם הזה, הוא פותח כעת כזן קנרי גדול מהממוצע, האורך הסטנדרטי הוא 146 מ"מ.

קנרי גבול

רוב קנרי הגבול הם צהובים, אך ניתן למצוא אותם במגוון רחב של שילובי צבעים. המאפיינים המגדירים הם הגודל, העמידה (עומדים בזווית של 60 מעלות למוט), שכבת נוצות חלקה ומשי, ופרופיל שמנמן ומעוגל, עם גוף הדומה לביצה נוצית גדולה.

קנרית קולומבוס מפואר
זוהי התמחות אמריקאית שפותחה בשנות העשרים של המאה העשרים, משילוב של הארז, יורקשייר, לנקשייר, גלוסטר ונוריץ' כנריות. היא נקראת על שם העיר באוהיו, ולא האיש שהפליג באוקיאנוס בשנת 1492. גובהו בסביבות 150 מ"מ, והוא אחד הזנים ה"סמיכים", עם מקור קצר, ראש וחזה מעוגל וצוואר עבה. יש לה גם סמל.

קנרית קולומבוס מפואר

קנרית מצויצת
הקנרית המצויצת התפתחה לאחר שמגדלים ניסו ליצור את הציפור המצולעת האולטימטיבית על ידי שילוב צמרות נוריץ' ולנקשייר.
לכן נוצות הראש ראוותניות מאוד; אבל ציפור זו אינה פופולרית כמו הגלוסטר, וכתוצאה מכך נדירה בהרבה.
הגודל, מגיע ל- 170 מ"מ.

קנרית מצויצת                               

קנרית פייף, או פייף פנסי
זו גרסה מיניאטורית של הגבול הקנרי, שגודלה לחמידות באמצע המאה ה -20 בפייף, סקוטלנד.
אורכה:  114 מ"מ זהו הזן הקנרי הנפוץ ביותר.

קנרית פייף

קנרית פריל מצויצת או מסולסלת
לציפורים האלה יש נוצות מוטציות וגורמות להן להיראות כאילו הן היו בהוריקן. האפקט הוא יפה או מבולגן, תלוי בנקודת המבט שלך. הנוצות מסתלסלות פנימה, כלפי מעלה והחוצה במקומות שונים, ולא ישר מטה לזנב. האזורים שהושפעו מהסלסולים הם הגב, החזה והאגפים, עם תצורות נוצות המכונות מעטפת, ג'בט/זחילה וסנפירים, בהתאמה.
הציפורים עצמן פותחו מכנריות הולנדיות בשנות ה- 1800.
ישנם סוגים רבים מתוסכלים כיום, והפופולרי ביותר הוא הפריז, קצת מפלצת בגודל של עד 210 מ"מ, שהייתה תכונה בתערוכות הקנריות מאז 1850.

קנרית מסולסלת

 

פריל ההולנדי הצפוני ופריל ההולנדי הדרומי פופולריים גם הם, בגודל 4 ס"מ פחות מהפריזאי. למרות השם, אלה פותחו בבלגיה ובצרפת בהתאמה, מזן בלגיה הגיבן.
הם האבות הגנטיים של הכיסא דמוי הנשר שנראה כיום בזנים קנריים רבים. נטייה זו בולטת ביותר ב- Humpback Frill.
זנים מעוותים אחרים כוללים את גיבבר איטלקוס מדרום איטליה; פריל מקיגה מיפן; המלאדו טנריפה (מלדו טינרפנו) מטנריף; גיבוסו הספרדי (Giboso Espanol); והפריל השוויצרי.

בסך הכל ישנם כ -20 סוגים מוכרים של קנרי פריל. פופולריים אחרים כוללים את הצפון פרילד מצרפת; הפדואן (או פדובן) מפדובה, איטליה; ג'יגנט פריל האיטלקי הענק (aka Arricciato Gigante Italiano Canary), שאורכו המינימלי הוא 210 מ"מ (8 אינץ '); ושני סוגים זעירים (שניהם באורך של רק 125 מ"מ (5 אינץ ')), פלורין (פיורינו) מפירנצה באיטליה, ומהרינגר ממהרינג בגרמניה.

גלוסטר
הגלוסטר - היתה ציפור מבלבלת עבור מגדלים מחוץ לאנגליה - פותח כזן בגלוסטרשייר בסוף המאה ה -19, וכיום היא ציפור ראווה פופולרית מאוד. הפופולריות שלה הגיעה לשיאה בשנות ה -60, מכיוון שסידור הנוצות על ראשה גרם לה להיראות כמו "חיפושית" מצוירת.
הגובה די קצר, רק 120 מ"מ, הוא נוצר בקיומו על ידי חציית ההר, הגבול והקנרית. "פאת הנוצה" לא קיימת למעשה אצל כל הציפורים - אלה שאליה נקראות קורונאס, ואלה שמכונים קונסונס, או רגלי ראש. לא ניתן לגדל את העטרות יחד, מכיוון שבמורכבות הגנטיקה וההתאמה, הגוזלים לעולם לא שורדים.

גלוסטר הקנרית

פורטוגזית הארלקין
אלה ציפורים חכמות מאוד, גב ישר וחזה עגול, כמו סמל או רב-סמל קטן.
הם מגיעים בזנים עם ציציות, ואורכם 160 מ"מ מהמקור לקצה הזנב.

 

תמונות של קנריות הארלקין פורטוגזיות

מפואר אירי
התרומה העיקרית של אירלנד לכור ההיתוך, אלה ציפורים קטנות וזקופות (באורך 127 מ"מ, ללא השמנמנות של רוב הזנים הקטנים יותר.

ג'ספה
מדובר במצטרף חדש, שפותח בעשר השנים האחרונות. זו ציפור עם צבעים מדוללים או פסטל והיא תוצר של גן דומיננטי - כלומר ג'ספה שיגדל עם ג'ספה אחרת תמיד יפיק ג'ספה. המוטציה הוכנסה לבריכת הגן הקנרית באמצעות הכלאה צולבת עם שלושה מינים של סיסקין בר, אם כי הגזע כיום מנציח את עצמו ללא צורך בהכלאה.

סוגי קנרית ג'ספה

לנקשייר
ידוע גם בשם מנצ'סטר פנסי או מנצ'סטר קופי.
אלה הם קנרים גבוהים, דקים ומצוייצים, בגודל של עד 230 מ"מ.
הם פותחו בתחילת המאה ה -19, ושימשו להוספת גודל לזנים הבאים אחריהם.

לנקשייר

קנר הלטאה
ציפורים אלה בודדו לראשונה והתרבו באופן סלקטיבי בצרפת במאה ה -17. הם הופצו באופן נרחב יותר בסוף אותה המאה, כאשר ההוגנוטים הצרפתים הפרוטסטנטים ברחו מרדיפה במדינת מולדתם, ולקחו איתם את חיות המחמד שלהם. הזן כמעט ונעלם לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר שילוב של מחלות וקהילה חובבת כנריות אחרת פיתחה את הדגימות לעשרות בודדות. לאחר המלחמה, המגדלים - התגייסו, והיא נותרה אחת הקנריות מהסוג הפופולרי ביותר. השיר שלו הוא מהפחות מרשימים שבקבוצה אבל, שוב, זו לא הסיבה שהוא הופץ.

קנר הלטאה

השם נובע מהסימנים השחורים בצורת חצי סהר בגב הציפור ובחזה, ומרמזים על מעיל קשקשים של זוחל. ההשפעה מאוד בולטת, ומכונה קשקשים על הגב.
גם לקנר הלטאה יש שטיח סגלגל או עגול של נוצות עבות מהרגיל על הראש, דמוי כיפה. התבנית הקשקשת בולטת פחות לאחר חילוף הנוצות הראשונה של הציפור (ונעלמת בהדרגה ככל שהקנרית מתבגרת), כך שזוכי ההצגה הם תמיד ציפורים צעירות, טרום חילוף הנוצות.

נוריץ'
אלה היו "צמרות המגב" המקוריות, (ושולבו עם לנקשיירים קרסטיים כדי לייצר את ה- Crested, אשר בתורם הושלכו למאגר הגנים של הגלוסטר).
המגוון הובא למזרח אנגליה על ידי מהגרים פלמיים בתחילת המאה ה -18.
ציפורים גדולות מהממוצע, עם נוצות ראש נפוחות ומגושמות, גם כאשר הפסגה נעדרת.

 

נוריץ'

גורם אדום או רובינו
זוהי הכלאה אמתית, הצלבה בין קנרית צהובה לססקין אדום ( Carduelis cucullata ).
הגוון נע בין ורוד וכתום לגוונים עמוקים יותר של אדום, והציפור שולבה עם סוגים רבים אחרים כדי להציג צבע אדום.
ציפורים שגורמות לאדומים דורשות תזונה עשירה בבטא-קרוטן כדי לשמור על הצבע כשהן ממחליפות את הנוצות בחדשות.

קנר רובינו

מפואר סקוטי (או סקוטי)
סוג זה פותח מהקנריות הבלגיות בראשית המאה ה -19, עם דגש על היציבה הכפופה. גלאזגו ומרכז השפלה המרכזי של סקוטלנד היו שטחי הרבייה העיקריים, ומכאן התואר הקודם שלה "גלזגו דון".

הגוף הדק ומכופף השאיל גם את הכינוי "The Bird Circle". זו ציפור קטנה ומוזרה ביותר, מכיוון שהיא זכתה להתקרב ככל האפשר לחצי עיגול בפרופיל (או לרבע עיגול, ליתר דיוק), מקצה מקורו ועד קצה הזנב. שלוש מפוארות סקוטיות יחד צריכות ליצור מעגל מושלם - מחשבה מוזרה.

Llarguet הספרדי
זוהי ציפור נוספת שמגודלת באורך דק ובעמידה זקופה (יושבת 60 מעלות למוט). היא גם גדולה יותר, באורך 170 מ"מ, עם זנב צר וארוך עם קצה מזלג.
היא פותחה באזורי קסטלו ולנסיה בספרד.

רזא ספרדית
ציפור זו גודלה כשירה קטנה בספרד של המאה ה-19, אם כי בתצוגות הציפור היא לא מסווגת כ- "Song Canary".
זו קנרית קטנה יחסית, באורך של 115 מ"מ, מבנה דק וראש קטן.

סטורפורד
אלה נולדו לראשונה בשנות השמונים בסטפורדשייר, בניסיון מוצלח לייצר ציפור קטנת-ציצית עם פיגמנט אדום.
זה כרוך בהכלאת קנריות הגלוסטר עם ציפורים בעלי גנים אדומים.

 

וורוויק
סוג זה הפך להיות וריאציה מקובלת בנושא הקנרי המגוון באמצע שנות האלפיים.
זו ציפור קטנה, בסביבות 114 מ"מ, עם גוף בצורת ביצה, צבע צהוב-שנהב ועץ.

יורקשייר
בגודל 152 מ"מ, עם מראה "ללא צוואר" בנוי לעמידה זקופה מאוד, זן זה זכה לכינוי השומר.
זהו הסוג הקנרי הנפוץ ביותר בגודלו (כמו הארוך ביותר).
הוא בודד לראשונה כזן באמצע המאה ה -19 בברדפורד, יורקשייר, והתפתח לשלמות בשנות השלושים.
זו הייתה פסיון חד פעמי בין-מחוזי, כאשר מגדלי יורקשייר ניסו לשפר את הזן הקיים בלנקשייר על ידי יצירת ציפור דקה וחלקה יותר.

 

הבא          

קרדיט: Omlet