הנחיות כלליות לבעלי תוכים

[צבי דגן]

 

הנחיות כלליות לבעלי תוכים / ד"ר עדי גנץ מרכז לרפואת ציפורים וחיות אקזוטיות

הנחיות כלליות לבעלי תוכים 
החלטתם לצרף תוכי למשפחה? יש לכם תוכי כבר 20 שנה? אף פעם לא מאוחר מדי לבדוק אם התוכי שלכם מקבל תנאים מתאימים!
כללי 
תוכים הם חיות מחמד המעניקות סיפוק רב לבעליהם, אך חלקם דורש טיפול ותשומת לב מרובים, בפרט ציפורים מחוברתים (מורגלות לאנשים מגיל צעיר).
בחירת תוכי 
לפני הקניה חשוב לדעת מה רוצים לקבל, כלומר האם רוצים תוכי יחיד או זוג? בתוך הבית או בחצר? תוכי שיהיה במגע מתמיד עם הבעלים או אחד שיהיה בעיקר בכלוב? עצמאי או דורש תשומת לב רבה?
תוכי מדבר או תוכי שמשמיע קולות "תוכיים" עליזים רגילים? יש לדעת כי תוכים מסוימים הם בעלי תכונות שאינן מתאימות לכל אחד (למשל תוכים רעשניים מאוד או מלכלכים מאוד).
אין גם להתעלם מההוצאה הכספית על הציפור וציודה – גם זה שיקול תקף.
קראו, גלשו בפורום שלנו, תתייעצו ותבחרו ציפור שמתאימה לכם, אחרת מהר מאוד תמצאו את עצמכם מנסים להיפטר מהציפור החדשה, וחבל.

איפה לקנות 
חשוב לקנות תוכי ממקור ידוע ואמין - חנות או מגדל ששמעת עליהם המלצות. תוכים שמגיעים ממקורות מפוקפקים הם לעתים קרובות חולים, וההוצאה על הטיפול בהם תעלה על הרווח המידי ממחירם הזול יחסית.  אל תקנה תוכי שנראה חולה, מדוכא, עם הפרשות מהנחיריים או העיניים. לעולם אל תוסיף בן זוג לתוכי שכבר יש לך ללא בדיקה וטרינרית והסגר (היוועץ בווטרינר)! התוכי החדש עלול להדביק את הציפור שכבר יש לך במחלות מדבקות! קניה ממקור אמין מבטיחה שיהיה לתוכי "אבא" במידה ומתעוררות בעיות! אם אין לך ניסיון בגידול תוכים, אל תקנה תוכי בלתי גמול! אין בזה שום יתרון וסביר שתתקל בקשיים.
בדיקות 
מומלץ להביא כל תוכי חדש לבדיקה וטרינרית (אצל וטרינר המטפל בתוכים באופן קבוע) תוך שבוע מיום הרכישה. הוטרינר ימליץ על בדיקות לגורמי מחלה לפי גיל התוכי ומינו. בכל מקרה מומלץ לבצע בדיקת דם לדררת (כלמידיה\כלמידופילה) שהיא מחלה חיידקית העלולה לעבור לבני אדם.
בחירת כלוב
בעניין כלובים הגודל כן קובע! בחר כלוב גדול ככל שידך משגת, ולכל הפחות אחד כזה המאפשר לתוכי/ם שלך לפרוש כנפיים באופן מלא ולהתמתח באופן מלא בלי לגעת בדפנות ה כלוב. מרבית כלובי הציפורים המסחריים עשויים רשת מתכת צבועה או מצופה בציפוי מתכתי. ברוב המקרים כלובים אלו בטוחים, אולם מדי פעם נתקלים בכלובים עם ציפוי או צבע רעילים וקשה לחזות זאת מראש. קניית כלוב איכותי תקטין את הסיכון, וכלובים מפלדת אל-חלד הם המומלצים ביותר (אך גם היקרים ביותר). כלובים מתוצרת עצמית עשויים לרוב מרשת מגלוונת. ציפוי זה מכיל אבץ, שהנו יסוד רעיל לציפורים. אם ברשותך כלוב כזה עקוב אחרי התוכי. אם הוא נוהג לנשוך את הסורגים - חייבים להחליף את הכלוב. גודל וחוזק סורגי הכלוב צריך להתאים לתוכי ולגודל מקורו. התייעץ לפני הקנייה. לפני השימוש בדוק את הכלוב וודא שאין פינות חדות, ברזלים בולטים וכדומה. לתוכים גדולים כדאי לאבטח את דלת הכלוב ע"י טבעת סנפלינג או אמצעי סגירה דומה.

ציוד נלווה
מוטות העמידה בכלוב צריכים להתאים לגודל הרגל של הציפור, להיות קלים לשטיפה ועמידים בפני מקור התוכי. תוכים רבים ישתמשו רק בענף העליון ולכן אין טעם להרבות ענפים. ענפים טבעיים של עצי פרי יגוונו את סביבת החיים של התוכי שלך, יתנו לו מגוון נקודות אחיזה ויאפשרו לו להשחיז את המקור. יש להחליף ענפים אלו מדי זמן מה. בחו"ל קיימים מוטות עמידה מחוספסים (מבטון) שעוזרים לשמור על ציפורני התוכי מפני התארכות יתר (מומלץ להשיג אם יש אפשרות). אין לצפות ענפים בנייר זכוכית!
כלי האוכל
כלי המים והאוכל צריכים להיות עמידים ומותאמים לגודל התוכי. צריך להיות לפחות כלי מים אחד וכלי אוכל אחד בכלוב, ובהתאם למספר הציפורים והתנהגותם יש להוסיף עוד כלים. כלים מפלדת אל-חלד הם הטובים ביותר עבור תוכים גדולים. אין למקם את הכלים מתחת למקל עמידה (כדי למנוע זיהומם בלשלשת).

 צעצועים
כל הצעצועים צריכים להיות בטוחים לתוכים. היזהרו במיוחד מהכנסת חפצים מתכתיים כגון שרשראות שלא יועדו לכך במקור. גושי עץ טבעי בלתי מעובד (אורן או עצי פרי) הם צעצועים בטוחים ויעילים.

מצע וניקיון
מומלץ שתחתית הכלוב תהיה מופרדת מהמצע ע"י רשת המונעת גישה של הציפור. ניתן להשתמש בנייר עיתון, חול חתולים או מצע סופג אחר, אולם אין לאפשר לתוכי מגע ישיר עם חול חתולים או חומרים דומים. אם אין רשת מפרידה - מומלץ לשים נייר (רצוי חלק), לעקוב ולראות אם הוא נוהג להתעסק אתו. יש מדי פעם דיווחים על רעילות של הדיו המשמשת להדפסת עיתונים. במידה והתוכי נוהג לאכול את הנייר צריך להשתמש בנייר לא מודפס או להתקין רשת בתחתית הכלוב. ככלל לנייר יש יתרון על פני חול חתולים בכך שניתן לעקוב אחרי שינויים בלשלשת, שעלולים להצביע על מחלה. יש להחליף את המצע, המים והאוכל כל יום (אין להשאיר אוכל רטוב, יותר מ- 4 שעות). את הכלים צריך לשטוף כל יום ורצוי פעם בשבוע במדיח. סט כפול של כלים יאפשר שימוש בסט אחד בזמן שהשני בשטיפה. שמירה על היגיינה נאותה תשמור על התוכי שלך!  
מזון
בדומה לילדים, תוכים בוחרים לאכול את מה שטעים ושמן ולאו דווקא את מה שבריא. הזנה נכונה היא הדבר החשוב ביותר שאתה כמגדל יכול לעשות כדי לשמור על בריאות התוכי שלך! כופתיות מסחריות מאיכות טובה (יש כמה סוגים המיובאים לארץ) צריכות להוות לפחות 80% מהתפריט שהתוכי שלך אוכל בפועל. ירקות טריים צריך לתת כל יום ירק אחר (ורצוי - צבע אחר), פרות יכולים להיות מוצעים בכמויות קטנות. יש להימנע ממתן גרעיני חמניות ובוטנים למעט כצ'ופר בכמות קטנה ביותר. תערובות זרעים או זרעים עם כופתיות אינן מומלצות כי התוכי בוחר את מה שהוא רוצה וזה לא בהכרח מזון מאוזן. ניתן להרגיל כמעט כל תוכי לאכילת כופתיות באופן הדרגתי על פני שבוע עד שבועיים. יוצאים מהכלל הם תוכונים, שיש להזינם בתערובות זרעים קטנים (כמו דוחן, ציטרייה ודומיהם), ולורים, שלהם יש מזונות מיוחדים.

מינרלים וויטמינים
ציפור שאוכלת לפחות 80% כופתיות לא צריכה תוספות כלשהן. בזרעי חמניות יש עודף זרחן וחוסר יחסי של סידן, וכן חוסר בויטמינים מסוימים, (למשל ויטמין A) אשר גורמים לבעיות בריאות משמעותיות. הוספת אבן מינרלים (או שלד של דיונון) ותכשיר ויטמינים למי השתייה מומלצת לתוכונים שניזונים מזרעים. שים לב כי הוספת ויטמינים בעודף עלולה לגרום הרעלה!
עדיף להרבות במתן ירקות על פני מתן ויטמינים באופן מלאכותי.
מה אסור?
בכל בית יש מגוון גדול של חומרים שעלולים להיות רעילים לתוכי שלך. תוכים הם יצורים סקרניים ונוהגים להכניס לפה כל דבר. דוגמאות שכיחות יחסית כוללות חפצים מתכתיים (בפרט כל מה שמכיל עופרת או אבץ, כל חפץ מגלוון), חומרי ניקוי, חומרים להדברת נמלים\מקקים, תרופות של בני אדם, צמחי נוי מסוימים, אבוקדו, בצל, כדורי נפטלין, שוקולד. כמו כן אין להאכיל תוכים בבשר!
תוכים רגישים מאוד לחומרים נשאפים ובכלל זה עשן סיגריות, עשן טיגון, חומרים שנפלטים ממחבתות וסירי טפלון, מטהרי אויר, דוחי יתושים, תרסיסים נגד חרקים, קטורת, נרות ארומטיים ועוד. חשיפה לנ"ל עלולה להסתיים במות התוכי! אין למקם תוכי במטבח.
לא כל חיות הבית יחיו בשלום עם התוכי שלך. חלק מהכלבים והחתולים עלולים לנסות לפגוע בו וכמעט כל החמוסים ינסו בוודאות לאכול אותו.
גם ילדים קטנים הם מקור סכנה לתוכי (ולפעמים להפך).
גזירת נוצות, תוכים מעופפים ותוכים חופשיים בבית
גוזל תוכי שרק נגמל מומלץ שילמד לעוף למשך חודשים ספורים לפני גזירת הנוצות. יכולת התעופה בונה את מסת שרירי החזה ואת הביטחון העצמי של התוכי. בתקופה זו התוכי עלול להיתקל במכשולים וליפול, ולכן מומלץ לבצע את שיעורי התעופה תחת בקרה, בחדר מתאים. חלונות צריכים להיות סגורים ועם וילון או תריס מוגפים כדי למנוע התנגשות התוכי בזכוכית. גזירת אברות התעופה מונע מהתוכי לעוף, אולם יש להקפיד כי יעשה ע"י אדם מנוסה.
קיטום יתר יגרום לתוכי לצלול כאבן בכל פעם שינסה לעוף וסופו להיפצע! מספר הנוצות שיש לקטום משתנה ממין למין. תוכים חופשיים בבית צפויים לתאונות (דריכה, סגירת דלת, התחשמלות ועוד) ולכן יש להשגיח עליהם וכן לסלק גורמי סכנה אפשריים מסביבתם.  
כדאי לקרוא את המאמר הזה: גזירת נוצות התעופה - בעד ונגד

 טיפול בצפוניים
כידוע שהציפורניים גדלות ואם אין לתוכי עצמים שבהם הוא יכול לשחוק אותן, הן עלולות לגדול יתר על המידה ואז יש צורך להתערב ולקצץ את הציפורניים.
קיצוץ הציפורניים ייעשה ע"י אדם מיומן או ווטרינר.

עדיף להשתמש בפצירה, זה יהיה פחות מסוכן.

אתה והתוכי
תוכים הם יצורים מאוד אינטליגנטים וכל הזמן בוחנים את סביבתם ואותך. תוכי שחש שאתה מפחד ממנו ינסה לנשוך. אם תצעק עליו הוא יראה בזה משחק וינסה לגרום לך לעשות זאת שוב.
אם בכוונתך לאלף את התוכי (לפחות ללמדו כמה דברים בסיסיים) קודם תקרא ותלמד את הנושא היטב. ככלל - עונשים אינם עובדים על תוכים. תגמל אותו (למשל עם מזון) כשהוא עושה משהו טוב והתעלם ממנו כשהוא עושה משהו רע. זו כל התורה על רגל אחת.
מומלץ שהתוכי תמיד יעמוד מעט נמוך מגובה עיניך (לא על הכתף!). אל תהפוך את התוכי לכזה שסובל רק אדם אחד, הרגל אותו לכל המשפחה (להוציא ילדים קטנים). זה אפשרי כמעט בכל תוכי שנרכש בגיל צעיר. השקע זמן באינטראקציה עם התוכי שלך, במיוחד אם הוא מחוברת.
שעמום גורם לתוכים לבעיות התנהגותיות קשות!

סימני מחלה בתוכים 
להלן רשימה חלקית של סימנים שמחייבים אותך לבקר עם התוכי, באופן דחוף, אצל ווטרינר:
• שינוי בלשלשת, למשל: החלק הלבן (אוראטים) נעשה צהוב או ירוק, החלק הירוק (הצואה) נעשה נוזלי, או החלק הנוזלי (שתן) גדל בכמותו.
• ירידה בקולות\דיבור. 
• ירידה בתיאבון, סירוב לאכול מזון אהוב.
• אי רצון לצאת מהכלוב (בניגוד לרגיל).
• מראה ישנוני.
• אינו מתעניין בסביבתו.
• ניפוח נוצות.
• עמידה על רצפת הכלוב.
• נשימה במקור פתוח.
• נשימה מאומצת המלווה תנועות קצביות של הזנב.
• סימנים עצביים כגון סיבוב הראש, הסתובבות במעגלים, עוויתות.