קיקה, התוכית והאגדה
סיפורה של קקדו אמברלה שהלכה לעולמה / יהלי זוהר
רציתי לספר, על תוכית שלי שכבר לא בת העולם הזה.
"קיקה", הייתה הקקדו אמברלה שלי, הייתה אצלי 4 חודשיים, תמיד היה בה משהו שונה, בפעילות, באכילה, דברים קטנים שלא עלו בדעתנו בכלל, שיובילו אותה לסוף.
בערוב ימיה, קיקה התחילה לא להיות פעילה ואף הבטן שלה "קפצה", הוטרינר המליץ לבדוק את המחלה הנפוצה ביותר - כלימדיה.
קיקה נשלחה לבדיקת כלמידיה ויצאה נקייה מחיידק זה, לא ידענו אם לשמוח או להיות מודאגים, הרי מצד אחד - היא יצאה נקייה, אך מצד שני, לא הבנו מה בדיוק שיש לה.
קיקה טופלה אצל שני וטרינרים, אצל האחד מהם שהתה מספר ימים במכולל חמצן ואצל השני טופלה בטיפול נגד מה שנבדק ונמצא לה - פטריות בקנה הנשימה + מחלה גנטית בדרכי הנשימה, קיקה התקשתה לנשום וכל יום שהיא שרדה היה הישג גדול אך באותה מידה כאב גדול. במשך זמן רב היא נלחמה על החיים שלה ונתנה הכל, יום אחרי יום ולילה אחרי לילה היא הפתיעה אותנו ברצון שלה לשרוד, היא התעלפה מספר פעמים והיה לה קוצר נשימה, כל פעם מחדש פחדנו שזה הסוף, אבל היא הוכיחה לנו שהיא לוחמת (פייטרית) אמיתית.
אני חייבת להודות שבהתחלה עלה לראשנו הרעיון להרדים אותה, היא סבלה כל כך, אבל הרצון שלה לחיות גרם לנו לשכוח מזה יותר מהר מאשר זה עלה לנו לראש.
בבוקר יום שני ה-28.10.13 בשעה 5:00 בבוקר קיקה התחילה לעשות קולות נשימה, אמא שלי התעוררה ויצאה איתה בחוצה עם שמיכה שתנשום קצת אוויר לפי הוראות הוטרינר, אחרי 10 דקות אני מעוררת ושומעת את אמא שלי בוכה קצת, מיד יצאתי וראינו את קיקה בשניות האחרונות שלה.
ליטפנו וחיבקנו אותה - וכך נפרדנו.
הכל היה נראה טוב יותר בכמה ימים לפני, היא אפילו אכלה קצת לבד תפוח - בכל מקרה המאמר הזה נכתב עבור משפט אחד - תוכים מחביאים מחלות!
בטבע תוכי חולה מהווה סכנה ללהקה (הוא עלול למשוך טורפים אל הלהקה שלו) ולכן בטבע תוכי חולה מגורש.
מתוך אינסטינקט תוכים מחביאים את המחלה ומתנהגים בערך כרגיל, עד לרגע שכבר אי אפשר יותר לכן, כל סימן קטן, יכול להציל מאסון גדול.
אני זוכרת שהיא הייתה אצל הוטירנר, שפוכה, עייפה וחסרת כל טעם, ורק כשנכנסנו דרך דלת הוטרינר והיא שמעה את הקול שלנו, היא התעוררה לחיים והתחילה לעשות קולות קריעה שמחים, איך שהיא הייתה מטפסת עד הצוואר ולא מוכנה לרדת - שלא נעזוב אותה, לא סתם אומרים שלקקדו יש אופי ואישיות של בן אדם.
קקדו זה התוכי הכי מדהים שגידלתי אי פעם.
מצורפות תמונות של קיקה לפני שכבר לא יכלה להסתיר את המחלה ואחרי, ניתן לראות את ההבדל בקלות.
לפני:
הינה תמונה של רגע שבו חשבנו שיש לה עוד תקווה - קיקה אכלה תפוח לבד:
ולצערנו, מצבה יומיים לפני המוות:
בקיקה הושקעו הרבה כסף, זמן ואהבה עד הרגע האחרון - וכעת מנוחתה בגן עדן.
יהלי.
"קיקה", הייתה הקקדו אמברלה שלי, הייתה אצלי 4 חודשיים, תמיד היה בה משהו שונה, בפעילות, באכילה, דברים קטנים שלא עלו בדעתנו בכלל, שיובילו אותה לסוף.
בערוב ימיה, קיקה התחילה לא להיות פעילה ואף הבטן שלה "קפצה", הוטרינר המליץ לבדוק את המחלה הנפוצה ביותר - כלימדיה.
קיקה נשלחה לבדיקת כלמידיה ויצאה נקייה מחיידק זה, לא ידענו אם לשמוח או להיות מודאגים, הרי מצד אחד - היא יצאה נקייה, אך מצד שני, לא הבנו מה בדיוק שיש לה.
קיקה טופלה אצל שני וטרינרים, אצל האחד מהם שהתה מספר ימים במכולל חמצן ואצל השני טופלה בטיפול נגד מה שנבדק ונמצא לה - פטריות בקנה הנשימה + מחלה גנטית בדרכי הנשימה, קיקה התקשתה לנשום וכל יום שהיא שרדה היה הישג גדול אך באותה מידה כאב גדול. במשך זמן רב היא נלחמה על החיים שלה ונתנה הכל, יום אחרי יום ולילה אחרי לילה היא הפתיעה אותנו ברצון שלה לשרוד, היא התעלפה מספר פעמים והיה לה קוצר נשימה, כל פעם מחדש פחדנו שזה הסוף, אבל היא הוכיחה לנו שהיא לוחמת (פייטרית) אמיתית.
אני חייבת להודות שבהתחלה עלה לראשנו הרעיון להרדים אותה, היא סבלה כל כך, אבל הרצון שלה לחיות גרם לנו לשכוח מזה יותר מהר מאשר זה עלה לנו לראש.
בבוקר יום שני ה-28.10.13 בשעה 5:00 בבוקר קיקה התחילה לעשות קולות נשימה, אמא שלי התעוררה ויצאה איתה בחוצה עם שמיכה שתנשום קצת אוויר לפי הוראות הוטרינר, אחרי 10 דקות אני מעוררת ושומעת את אמא שלי בוכה קצת, מיד יצאתי וראינו את קיקה בשניות האחרונות שלה.
ליטפנו וחיבקנו אותה - וכך נפרדנו.
הכל היה נראה טוב יותר בכמה ימים לפני, היא אפילו אכלה קצת לבד תפוח - בכל מקרה המאמר הזה נכתב עבור משפט אחד - תוכים מחביאים מחלות!
בטבע תוכי חולה מהווה סכנה ללהקה (הוא עלול למשוך טורפים אל הלהקה שלו) ולכן בטבע תוכי חולה מגורש.
מתוך אינסטינקט תוכים מחביאים את המחלה ומתנהגים בערך כרגיל, עד לרגע שכבר אי אפשר יותר לכן, כל סימן קטן, יכול להציל מאסון גדול.
אני זוכרת שהיא הייתה אצל הוטירנר, שפוכה, עייפה וחסרת כל טעם, ורק כשנכנסנו דרך דלת הוטרינר והיא שמעה את הקול שלנו, היא התעוררה לחיים והתחילה לעשות קולות קריעה שמחים, איך שהיא הייתה מטפסת עד הצוואר ולא מוכנה לרדת - שלא נעזוב אותה, לא סתם אומרים שלקקדו יש אופי ואישיות של בן אדם.
קקדו זה התוכי הכי מדהים שגידלתי אי פעם.
מצורפות תמונות של קיקה לפני שכבר לא יכלה להסתיר את המחלה ואחרי, ניתן לראות את ההבדל בקלות.
לפני:
הינה תמונה של רגע שבו חשבנו שיש לה עוד תקווה - קיקה אכלה תפוח לבד:
ולצערנו, מצבה יומיים לפני המוות:
בקיקה הושקעו הרבה כסף, זמן ואהבה עד הרגע האחרון - וכעת מנוחתה בגן עדן.
יהלי.