אבחון מצבו הרפואי לפי הלשלשת

[Micha Kalfa]

אבחון מצבו הרפואי לפי הלשלשת

בטבע, כשתוכי חולה, הוא יסתיר את מצבו החלש ככל הניתן - הוא יאכל, ישתה, יצייץ – ובלבד שיסתיר את חולשתו.
וזאת כדי לא להסגיר את עצמו ואת להקתו לטורפים.
כך בדיוק הוא מתנהג גם בשבי.
לעתים ה"לשלשת", יכולה להעיד על מה שהתוכי מנסה להסתיר ומהו מצבו הרפואי.

לשלשת של תוכי בריא אמורה להיות מוצקה, בצורת סליל/מפותלת, עם מעט חלק נוזלי. לשלשת של תוכי בריא היא נטולת-ריח.
פתח ההפרשה של התוכים נקראת קלואקה (או בעברית "ביב") תוכים מפרישים צואה ושתן יחד מפתח אחד והוא - הביב.
ניתן להבחין בלשלשת בשלושה חלקים שנראים לעין:

1. הצואה (פסולת המזון המוצק) – החלק המוצק והמפותל, שמשקף את צורת המעיים של התוכי.
   זו היא הפסולת של המזון המוצק שהתוכי אכל.
   
2. חומצת שתן – החלק בצבע לבן/קרם, שהוא תוצר לוואי של תהליך עיכול חלבונים וחילוף חומרים, שנפלט מהגוף באמצעות הכליות.
   
3. השתן – החלק הנוזלי והשקוף (ללא צבע), פסולת מניקוז הכליות.
   

מה מרמזים השינויים בצבע הלשלשת ?
צבעו של החלק המוצק יכול להשתנות בזיקה לצבע המזון שהתוכי אכל באותו היום.
תוכים שניזונים בעיקר מתערובת זרעים תהיה לרוב צואה בצבע ירוק.
תוכים שניזונים מכופתיות, עשויה להיות צואה בצבע חום בהיר.
תוכים שניזונים מכופתיות בהירות (ללא צבע), או ירקות בצבע כתום בהיר או בצבע ירוק כהה (כמו גזר או תרד), תהיה לשלשת בצבע
הדומה למזון שהם אכלו.
תוכים שאכלו סלק, הלשלשת תהיה בצבע סגול/ורוד – בהתאם לכמות שהם אכלו.

השתן של התוכי צריך להיות תמיד שקוף, ללא צבע, וחומצת השתן צריכה להיות תמיד בצבע לבן.
אם צבע השתן משתנה, סביר להניח שהתוכי חולה וצריך לקחת אותו לווטרינר שיש לו ניסיון קליני עם תוכים.
לפעמים, החלק המוצק מתערבב עם השתן וזה יגרום לשתן להיראות בצבע שונה.
במצב כזה, כשלא בטוחים אם השתן שקוף או לא, מומלץ לשים נייר פרגמנט (נייר אפייה) שלא סופג נוזלים – וכך בפעם הבאה כשהתוכי יעשה את צרכיו, תוכלו לראות אם השתן שקוף או לא.
תמיד צריך לשים לב לצבע השתן ולשינויים במרקם הלשלשת.
כשהלשלשת חשופה לאוויר למשך זמן מסוים, כאשר החלק המוצק מתערבב מעט עם הנוזל, השתן מתחמצן ויראה ירוק או צהוב.
אם החלק הלבן מתערבב עם הנוזל, השתן יראה עכור ולא שקוף.
לכן, כדי לדעת מה צבע השתן במצב רגיל, כשהתוכי עושה את צרכיו על נייר פרגמנט (נייר אפיה).
שוב אדגיש ואציין שאם מתגלים שינויים בלשלשת שלא נגרמו ממזון, מומלץ לפנות לווטרינר שיש לו ניסיון בטיפול בתוכים למטרת אבחון וטיפול מתאים.
חשוב לעקוב אחר הלשלשת של התוכי מדי יום – וללמוד מהו הצבע והמרקם של הלשלשת הנורמלית שלו.
הלשלשת של התוכי יכולה להשתנות מפעם לפעם כתוצאה מעקה (סטרס) או משינוי בתפריט – ועם זאת, עדיין תהיה נורמלית ותקינה.
כאשר אתה מבחין בשינוי בצבע, בכמות או בתכיפות הלשלשת (בד"כ, תוכים עושים את הצרכים בכל 15-20 דקות) – ובמיוחד אם נלווים סימני מחלה נוספים (כמו: התנהגות אפאטית, חוסר תיאבון, מסתגר בכלוב ולא יוצא ממנו, נפיחות, הפרשות מהעיניים/נחיריים וכדומה) מומלץ לפנות לווטרינר ששיש לו ניסיון עם תוכים.
להלן מספר תמונות שעשויות לעזור לכם לזהות את מצבו של התוכי:

• חומצת שתן בצבע צהוב או ירוק עלול להצביע על מחלה בכבד.
  
• חומצת שתן בצבע ירוק ליים בהיר או צהוב עלול להצביע על מחלת כלמידיה.
  
• דם שחור או דם טרי אדום בצואה עלול להצביע על: דימום ממערכת העיכול, דלקת מעיים, גידול, בליעת חפץ זר, טפילים או ביצה כלואה.
  
• דם טרי בלשלשת יכול להצביע על דימום מהחלק התחתון של מערכת העיכול, כתוצאה מהטלת ביצים או גידולים.
  
• לשלשת שחורה עלולה להצביע על דימום בחלק העליון של מערכת העיכול.
  
• לשלשת בצבע אדום או חום-אדמדם עלולה להצביע על הרעלת מתכת כבדה כמו: כספית, קדמיום, כרום, נחושת, עופרת, ניקל, אבץ.
  הערה: מתכות כבדות במזון נמצאו מספר פעמים בישראל, בעיקר במזון מהחי (לדוגמה חלב, סוגי בשר ועוד).
  במיוחד נתגלה הקדמיום עם ריכוז מעל התקן.
  זיהום זה יכול לנבוע מזיהום במתכות כבדות במזון שאיתו האכילו את בעלי החיים, כאשר הוא הגיע לשם עקב זיהום מים או דשן שהכיל מתכות כבדות.
  
• לשלשת בצבע ירוק כהה מאוד/שחור עלולה להצביע על ייצור כמות מוגזמת של מרה בכבד – פעילות לא תקינה של הכבד.
  
• שתן צהוב עלול להצביע על זיהום בקטריאלי או זיהום פטרייתי, או על מחלת כליות.
  
• בועות בלשלשת עלולות להצביע על גזים או על זיהום.
  
• מזון לא מעוכל בלשלשת (זרעים או כופתיות) עלול להצביע על מחלה במערכת העיכול, בעיה בעיכול, זיהום במעיים או מחלה בלבלב.
  
• לשלשת קטנטנה ושחורה עשויה להצביע על "אנורקסיה" – התוכי לא אוכל מספיק, או על חסימה במעיים.
  במידה והזפק נפוח ולא מתרוקן – יש חסימה בזפק (כתוצאה מהתפתחות פטריות או מחפץ זר וכדומה).
  
• הכפלת נפח הלשלשת עשויה להצביע על התכוננות לקראת הטלת ביצים שמתקרבת (מצב נורמלי של נקבה לפני הטלה) או בעיה בעיכול.
  תוכים נוהגים להתאפק בזמן דגירה ואז כשהיא יוצאת מתיבת הקינון, היא מפרישה כמות גדולה יותר של לשלשת וזה נורמלי.
  
• כמות שתן מוגברת עלולה להצביע על: עקה/סטרס, תזונה עשירה בנוזלים (כמו ירקות ופרות), בליעת מים בזמן רחצה, זיהומים, סכרת או מחלה בכליות.
  
• כמות שתן מופחתת עלולה להצביע על התייבשות.
  
• שלשול לא יופיע בצורת סליל, כמו לשלשת תקינה, וזה סימפטום של בעיה בעיכול, זיהום, מחלה, טפילים, הטלת ביצה, בקע בטני, סרטן, טיפול מופרז באנטיביוטיקה, בליעת חפץ זר או הרעלה. לרוב, שלשול יידבק לנוצות סביב פתח הביב ולנוצות הזנב.
  
• העדר לשלשת עלולה להצביע על ביצה כלואה (אצל נקבות), חסימה במעיים, גידולים, ושלשול שהתייבש בפתח הביב וחוסם אותו.
  במקרה כזה עליך להפוך את התוכי ולבדוק את פתח הביב – אם יש חסימה, צריך לנקות בעדינות עם צמר גפן טבול במים חמימים.
  לאחר מכן לספוג את המים מהנוצות עם נייר סופג (נייר טואלט, מגבוני מטבח וכדומה), ולדאוג שהתוכי יהיה בסביבה חמה - 28-29 מעלות עד שהנוצות יתייבשו.
  

ההבדל בין שלשול לבין לשלשת נוזלית היא ששלשול יהיה חסר צורה מוגדרת ונוזלי, לא יהיה חלק שנראה מוצק בבירור.
בלשלשת נוזלית תהיה כמות גדולה של שתן אבל יהיה חלק מוצק או אפילו מספר חלקים קטנים מוצקים.
 שימו לב: צבע השתן עלול להשתנות במידה והלשלשת לא "טרייה".
אם החלק המוצק מתערבב מעט עם הנוזל, השתן יראה ירוק או צהוב.
אם החלק הלבן מתערבב עם הנוזל, השתן יראה עכור ולא שקוף.
לכן, על מנת לדעת מהו צבעו האמיתי של השתן, יש לשים נייר שאינו סופג נוזלים (כמו נייר פרגמנט/נייר אפיה וכדומה) ומיד כשהתוכי מפריש, לבדוק את הלשלשת.
 במקרה של שינויים בלשלשת שלא נגרמו ממזון, מומלץ לפנות לווטרינר שיש לו ניסיון קליני עם תוכים לצורך בדיקה, אבחון וטיפול מתאים.
חשוב לערוך מעקב אחר הלשלשת של התוכי מדי יום – וללמוד מהי הלשלשת הנורמלית שלו.


מקור: http://www.cockatielcottage.net/dropping..._JmDhCvpVI