הכשרת קנרית לשירה

עוד מהימים הראשונים של גידול הקנרים, אנשים הבינו שאפשר ללמד את הציפורים ולהטמיע צלילים חדשים ברפרטואר שלהם, בין אם מציפורי הבר או מכלי נגינה מבוססי תיבת תהודה מעץ. 
המימיקה (הבעת הרגשות באמצעות שרירי הפנים והגוף) היא משוערת, המוזיקה שהוצגה מוסיפה יותר דרך של צורה וטון מאשר ברפרטואר תווים אחר תווים.
אך מגדלים תמיד התייחסו ברצינות רבה למערכת היחסים בין מורה לתלמיד, והמדע המודרני הבין ועמד על הקשר בין זמר ציפורים טוב למורה טוב לשירים.
בשנות ה -1700 פיתחו מגדלי הקנרים הצרפתיים מכשיר מיוחד לסיוע במאמציהם המוזיקליים של ציפוריהם. הוא נקרא הסרינט (על שם שמה הצרפתי העתיק של הקנרית Serin, מלטינית serinus ). 
זה לא היה בשימוש בלעדי רק עם הקנריות, אלא עם כל ציפורי השיר הכלואות הרגישות קצת ללימוד שירה. היו בו סדרה של צינורות, אליהם נשאבה רוח באמצעות מפוח עם ידית, ועבדה על בסיס זהה לתיבת חבית. התווים דמויי החליל עוררו השראה לקנריות לחקות אותם, וזהו עדיין הבסיס ללמד את הציפורים כיום (אך ללא סרינטות בהתאמה אישית, לצערנו).

מקליט הסופרנינו היה כלי עזר לשירים קנריים זמין יותר. קטעי מוסיקה נכתבו במיוחד עבור הכלי, וניגנו לקנרית כדי לעורר את דמיונו המוסיקלי.
במשך עשרות שנים הועלתה יכולת זו לשיר וללמוד ברמה הגנטית על ידי בחירת הזמרים הטובים ביותר לגידול. המחקר המדעי התחיל גם הוא, והדגים כיצד ציפורי שיר באופן כללי לומדות את היסודות כשהן צעירות מאוד, החלק הקולטני לשיר במוחן נשאר פעיל בכל עת (גם בזמן השינה). כמו שילד לא יתפוס שפה אלא אם כן מדברים אליו ללא הרף, כך הקנרית לא תצליח לממש את פוטנציאל השירה שלו ללא סיוע.
נראה כי הזמרים שלא מפסיקים את המופע הם כאלה שעודדו באופן פעיל - על ידי עמיתיהם הציפורים ועל ידי סטנדים מודרניים לסרט ולמקליט - לשיר.

                     
 הבא