התאמה בין גודל הארוחה לגודל כרכן התירס / מייקי אליאס

תמיד עולה השאלה בנוגע לגודל של העכבר שצריך לתת לנחש, במדריך זה ננסה לעשות קצת סדר ולעזור לכם להבין את ההבדלים והמונחים בנוגע להתאמה בין גודל הארוחה לגודל כרכן התירס.


הערות לטבלה:

כעיקרון, עד לאורך של כמטר, כל נשל הוא סימן שאפשר להגדיל קצת את הארוחה.
הנחש נחשב לחיה אופורטוניסטית (מנצלת הזדמנויות). מאחר ובטבע הנחש לא יודע מתי תזדמן לו הארוחה הבאה, הוא ינצל כל הזדמנות לאכול, גם אם אינו רעב.
אינסטינקט זה בא לידי ביטוי גם בשבי ומשמעותו, שהנחש יאכל גם כאשר הוא לא רעב, עד שלא יוכל להכיל יותר. כמובן שהאכלה כזו על בסיס קבוע, תאיץ את קצב גדילתו, אך, בטווח הארוך, תפגע בבריאותו. הפגיעה תבוא לידי ביטוי בקיצור תוחלת החיים ועלולה לגרום לבעיות לב ולבעיות שלד כתוצאה מגדילה מהירה מידי.
הנחש מסוגל לבלוע טרף רחב פי כמה מרוחב ראשו, אך אין זה אומר שזה בריא ומומלץ. כלל אצבע קובע, שרוחב ראשו של העכבר צריך להיות עד פי 1.5 מרוחב מרכז גופו של הנחש.
לגודל הארוחה ישנה השפעה נוספת. מאחר והנחש בולע ולא לועס את ארוחתו, תהליך העיכול ארוך ממילא. ככל שהארוחה גדולה יותר, זמן עיכול מתארך בהתאם, וכאשר זמן העיכול ארוך ומתמשך, הארוחה עלולה להתקלקל בקיבתו של הנחש לפני שתעוכל. מצב זה יביא להקאה.
אני ממליץ להאכיל כרכן תירס צעיר אחת לשבוע בעכבר אחד בגודל המתאים ופעם בחודש "לפנק" את הנחש בשני עכברים.
כרכן תירס בוגר אינו זקוק ליותר מעכבר בוגר אחד לשבוע, מאחר וסיים את גדילתו.
נקבות בוגרות, בתקופת הרבייה, או אחרי הטלה, זקוקות ליותר קלוריות. לכן בתקופה זו מומלץ להגיש להן שני עכברים בוגרים בארוחה, או להגדיל את תדירות ההאכלה לפעם ב- 5 ימים.
הערה: הנתונים המופיעים בטבלה הינם באדיבות לינה.

קרדיט: סנייקס