הנשרים פשטו עם שחר / צבי דגן

קצת פרטים על "מלך העופות"

• בארץ היו ריכוזים גדולים יותר של נשרים ומספרם הלך וקטן.
  לאחר מאמצים רבים, של רשות שמורת הטבע והגנים, הלך מספרם וגדל, כך שבשנת 2005, נספרו כ-200 נשרים בארץ‏, שהיו מרוכזים ברמת הגולן, בנחל גמלא, בנחל צין ובנגב.
  
• מסמנים את הנשרים לצורכי מעקב ומחקר.
  את הסימון שמים ברגל ולרובם - גם בכנף, כך ניתן לזהות אותם ממרחק רב, גם כשהם נמצאים באוויר.
  
• ישנם כל מיני "סיפורים ואגדות" סביב הסימונים האלה והאמת היא שהנשרים האלה לא עוזבים את הסביבה שלהם - אזור הכרמל.
  ידועים לפחות שני מקרים בהם נתפסו נשרים במדינות אויב והנשר הוחזק בשבי ושוחרר רק לאחר משא ומתן ולאחר שהובהר לגורמים שהנשר והמשדר שלו לא מיועד לריגול אלא כחלק מפרויקט השימור של הנשרים, המקרה המדובר התרחש לפני כשנה בערב הסעודית.
  
• הנשרים נמצאים בשמורת החי-בר שבכרמל. אין אפשרות לביקורים באופן חופשי (אולי רק עם תאום מיוחד).
  
• יש שם לפחות שני כלובים גדולים. כלוב אחד (זה שנראה בכל התמונות) משמש בעיקר לרבייה, את הפרחונים מעבירים לכלוב אחר.
  
• הכלוב השני - בעיקר לפרחונים. את הצעירים שחררנו מהכלוב השני.
  
• הכלוב הזה משקיף אל הנוף הפתוח שכולל נחל / וואדי  גדול (נחל אכזב).
  הכוונה היא שהנשרים יראו את הנוף ויכירו אותו דרך הכלוב, באופן כזה, בעת השחרור, יהיו פחות בהלם וידעו לאן לעוף.
  
• בצד השני של הוואדי הכשירו שטח ללא צמחייה שמשמש כתחנת האכלה לנשרים החופשיים בטבע.
  ללא תחנת ההאכלה הזו, לא נראה לי שהיו שורדים משום שאין להם מספיק מזון באופן טבעי.
  יש להניח שהנשרים היו מוצאים את מזונם במזבלות, שם משליכים גם פגרים של בעלי-חיים מורעלים.
  
• כמו כן הם מקננים באזור. מקום הקינון נשמר בסוד מטעמים ידועים.
  
• הכלוב השני, זה שממנו שוחררו הנשרים, לא מיועד לרבייה אלא אך ורק לאיקלום ואישוש הצעירים לקראת השבה לטבע.
  
• משקלם הממוצע של הנשרים האלה הוא בין 6 ק"ג ל-8 ק"ג.
  נשר ששוקל מתחת ל-6 ק"ג ייחשב לתת-משקל.
  מעל 8 ק"ג נשרים גדולים ביותר או כאלה שאכלו המון, היו מקרים נדירים של נשרים ששקלו אפילו 10 ק"ג.
  
  מידע נוסף על החי-בר ועל הנשרים שבו
  • הזכר גדול מעט מהנקבה, דבר שאינו אופייני לעופות דורסים אחרים‏‏‏.
    
  • בניגוד למרבית העופות, לנשר יש חוש ריח מפותח.
    
  • הנשר לא צד בעלי חיים, אלא ניזון מנבלות שניצודו ע"י חיות אחרות.
    
  • לפני השחרור היו בכרמל ששה נשרים ולאחר השחרור נספו ששה ובסה"כ - 12 נשרים.
    
  • גם ברמת הגולן יש אוכלוסייה קטנה של נשרים ואפילו קיננו.
    לאחרונה הייתה הרעלה שבעקבותיה מתו נשרים רבים ומי שנותר הפסיק לקנן או שהביצים לא היו מופרות.
    לפני מספר ימים נספרו בגולן 17 נשרים.
    לעומת זאת, בגולן יש ירידה במספר הקינונים הפעילים עד כדי קן אחד בשנה האחרונה.
    
  • בדרום מתקיימת רוב הפעילות של הנשרים בארץ ורוב האוכלוסייה של הארץ מרוכזת שם במספר מושבות.
    בנגב, אין גרעין רבייה, כנראה בגלל שאין צורך משום שיש פחות פעילות מזיקה של האדם. 
    רוב הנשרים בדרום יציבים ולעתים נדירות האוכלוסייה הדרומית מתערבבת עם הצפונית.
    
  • בגרעין הרבייה בכרמל, משתדלים לקבל בכל שנה מספר גדול ככל האפשר של גוזלים.
    ולכן, הביצה הראשונה שמוטלת, נלקחת מהזוג ומודגרת במדגרה.
    במקרה כזה, הנשרים יטילו "הטלת מילואים" - ביצה נוספת שעליה ידגרו ויגדלו את הגוזל שיבקע.
    
• הנשרים מקננים באזורים הרריים שיש בהם מצוקים (למניעת טריפות).
  
• בעבר הרחוק, האוכלוסייה הייתה גדולה בהרבה מאשר כיום.
  אוכלוסיית הנשרים הצטמצמה בעיקר בגלל ציד, הרעלה, התחשמלות, הידלדלות מקורות מזון והפרעה באתרי קינון.
  כיום, הנשר נמצא בסכנת הכחדה חמורה ביותר.
  
• הנשר הוא עוף חברותי שחי בלהקות. הוא לן במושבות במצוקים גבוהים ושם גם מקנן.
  
• עונת הרבייה שלו היא בין ינואר למרץ. הנקבה מטילה ביצה אחת בצבע לבן.
  לאחר דגירה של שני ההורים במשך 52-56 יום בוקע גוזל, כשעיניו פקוחות והוא עוטה פלומה לבנה.
  
• שני ההורים משתתפים בהאכלת הגוזל במשך כ-125 ימים עד לפריחה מהקן.
  
• הקשר בין בני הזוג הוא קשר מונוגמי למשך כל חייהם.
  
• בתקופת החיזור מסרקים (פעולת שנקראת סינוץ) בני הזוג זה את זה, מבצעים מעופי ראווה ומרבים להשמיע קול.
  

שחרור הנשרים אל הטבע


הכנות לקראת שחרור נוסף

הוצאת הנשרים לקראת שחרור נוסף

שחרור נוסף

שחרור נוסף

שחרור נוסף

לאחר השחרור הם המשיכו לעוף מעלינו תוך כדי נסיקה בעזרת אוויר חם שעולה (טרמיקה)
​​​​​​​