גנים, מוטציות והכלאות - מדריך למתחילים-חלק שלישי/Feisty Feathers

מהו מין?
הטקסונומיה היא תהליך סיווג האורגניזמים על פי מידת קשריהם הדוקים. בעלי החיים מסווגים לקבוצות שונות. בדומה לארגן המשרד לתיקיות. בחלקו העליון ממלכות: חיידקים, פטריות, צמחים, פרוטיסטים  (כמו אצות ואמבה), בעלי חיים.
ממלכות אלו מחולקות עוד למערכה, מחלקה, משפחה, סוג ומין.
ציפורים שייכות לשכבה Aves - מחלקת העופות.
התוכים שייכים לסדרת Psittaciformes - תוכאים.
אם אתה מגדל תוכים, כנריות או זרזירים, הסדרה שהיית מעוניין בו הוא Psittaciformes - תוכאים.
בתוך כל מחלקה יש משפחות. מחלקת התוכים מכילים שלוש משפחות המחלקות אותו לקוקטילים, לורי ותוכים אחרים.
בעלי חיים נקראים לרוב בשמותיהם המדעיים, המורכבים מהסוג והמינים.
השם המדעי נכתב תמיד באיטליה, כאשר שם הסוג מופיע באותיות קטנות ושם המינים קטן.
מדוע כל זה חשוב לנו?
מכיוון שלציפורים יש שמות נפוצים שונים, תלוי היכן אתה נמצא.
לדוגמה, Eolophus roseicapillus ידוע כ"גאלה" באוסטרליה מולדתה.
לakarikis קקריקי יש גם שילוב של שמות נפוצים: קאקים, Kakarikis, תוכי ניו זילנד, אדום קדמי, אדום מוכתר, ועוד.
השם המדעי הוא דרך לתקשר ולהבין על איזה בעל-חיים אתה מדבר. לפעמים זו הדרך היחידה.
אין שם נפוץ לסוג Brotogeris, הכולל תוכים של מאייר, ג'רדין, סנגלים ותוכי שכמייה או תוכי ראש חום.

איך נקבעים המינים?
מינים יכולים להיווצר כאשר האוכלוסיות מתחלקת. 
נניח שיש סוג של ערבות שבהם יש חיים בברזיל. חלק מאוכלוסיית הערבות מופרדת מהאוכלוסייה העיקרית על ידי שרשרת הרים. קבוצה קטנה יותר זו מתערבת ומתאימה את עצמה אל הסביבה החדשה. בסופו של דבר האוכלוסייה החדשה לא תכיר באוכלוסייה המקורית הזו. הם לא יתמזגו ברצון עם האוכלוסייה הישנה גם אם המרחקים בניהם יתקצרו לפתע שוב.
דרך נוספת שמינים יכולים להיווצר היא כאשר ציפורים מסוימות בתוך מין בוחרות בני זוג עם מאפיינים דומים.
בני האדם עושים זאת - אנשים נוטים לבחור פרטנרים שדומים פיזית לעצמם.
יש פסיכולוגים שמייחסים זאת לעובדה שאנשים רבים חוששים להתקרב לאנשים עם מאפיינים גופניים יוצאים מן הכלל. 
הווארד וורן, אחד המומחים הבולטים יותר של התפתחות החקלאות, גילה שכשהוא ערך תצפיות על שינויים בכתמים צהובים (Aratinga auricapilla) בלהקה, הציפורים הצבעוניות ביותר התערו והתערבבו אלה באלה.
דור אחר דור הציפורים המשיכו להזדווג באופן זה - ציפורים פשוטות בחרו בני זוג פשוטים, ציפורים עם קצת יותר כתמים צהובים הזדווגו עם ציפורים אחרות שהיו דומות להן וקצת יותר צהוב. בסופו של דבר היו לו חיבורים עטופי צבע צהוב כה נרחב עד שהם נקראו "קוניור שמש"או Jendays.
הוא תיאר שכך ייתכן שהתפתחו מינים וסוגים של תוכים, רק מציפורים שבאופן טבעי נמשכים לתוכים אחרים עם צבע נוצות דומה דומה.
בסופו של דבר הציפורים הפכו שונות כל כך, עד שכבר לא הכירו בציפורים הרגילות כאותו מין שמהם יתפתחו.
להלן המאמר המלא: The Gold-Capped, Jenday and Sun Conures
הכלאה
מה זה הכלאה?

הכלאה היא צאצאיהם של שני מינים שונים.
זה לא כמו מוטציה, שהיא וריאציה גנטית בתוך מין.
ההיברידיות משתנות בהתאם לקשר הדוק עם מין ההורה. היברידיות, כמו אמזונה צהובת כנף, יכולות להופיע רק בין מינים שקשורים זה לזה.
אם מיני ההורים אינם קשורים קשר הדוק הם לא יכולים לייצר צאצאים בכלל יחד (למשל כלבים וחתולים).
חלק מהשילובים יפיקו תוצאות היברידיות אך כלאיים אלו יהיו סטריליים (למשל, סוסים וזברות יעשו "זברה" סטרילית).
הסיבה לכך היא שהגנים אינם מסונכרנים מכדי ליצור מערכת רבייה בת-קיימא.
אם מיני ההורים קשורים זה לזה באופן הדוק, ההיברידיות יהיו פוריות (למשל כלבים, זאבים). עם זאת, תכונות אחרות עדיין אינן מסונכרנות. התנהגויות במיוחד יתערבבו. למשל, הדרך בה ציפורי אהבה נושאות חומרי קינון נקבעת גנטית. לאלו מכם שלא עובדים עם ציפורי אהבה, התוכים הקטנים האלה יארגו קני סל בתוך ארגזי הקן שלהם. הם יקרעו פיסות עיתון, יאספו עלים וחפצים אחרים ויישאו אותם חזרה לקן. לכל מין יש שיטה משלה לנשיאת חומרים ולעומת זאת הכלאה של הצאצאים אין להם מושג כיצד לעשות זאת נכון.
ציפור האהבה בעלת צווארון הצהוב נושאת רצועה אחת של חומר קינון בכל פעם בין נוצות הכנף, אך ציפורי האהבה בעלת פנים אדומות קשורים תוחבת את קצותיהם של כמה רצועות מתחת לנוצות הכנף שלה ועפות אל הקן כשהרצועות נגררות.
תוצאות הכלאיים בין שני המינים הללו מנסים לתלות רצועות לנוצות הכנף שלהם אך אינם יכולים לעשות זאת נכון.
לפעמים ההיברידיות לא מצליחות להשלים את המתיחה, לעתים קרובות יותר הם מחזיקים את רצועת הנייר באמצע במקום בקצה, ואינם מצליחים להרפות את הרצועה לאחר שתקעו אותה, או תחבו אותה למקום הלא נכון, וכך רצועות רבות לא מגיעות לתיבת הקן.
התכונה הגנטית של ההיברידית לנשיאת חומר קינון מכילה ככל הנראה הוראות סותרות.
הגנים נושאים כמות עצומה של מידע על איך נראה אורגניזם ואיך הוא יפעל. מבחינה גנטית, בני אדם ושימפנזים הם רק חלק זעיר מהשונות זה מזה, ובכל זאת מסתכלים על ההבדל העצום שההבדל הזעיר עושה!
כלאיים, אפילו קשורים זה לזה, מערבבים את ההבדלים בין המינים ברמה הגנטית. הדוגמה של ציפור האהבה שלמעלה מראה כיצד ניתן להשפיע על התנהגות. 
גזעי לעומת היברידי
מגדלים רבים מבלבלים בין שני המונחים הללו. זן הוא צאצא שנוצר בווריאציה בתוך מין. אצל כלבים ביתיים אלפי גזעים, מהדוברמן להאסקי ועד טרייר, כל אלה הם אותו המין.
גזעים חדשים נוצרים במהלך הביות, התהליך שבאמצעותו האדם מגדל בעל חיים למטרת מאפיינים ספציפיים עד שהוא הופך למין נפרד מאוכלוסיית הבר המקורית.
לעומת זאת התוכים אינם מבויתים באמת, אם כי חלקם, מגיעים לשם.
גזעים נוצרים באמצעות גידול סלקטיבי וסלקציה, באותה דרך בה הייתם בוחרים ציפורים כדי לבודד מוטציה צבעונית.
מדוע יש להימנע מהיברידיות

חיש להימנע מיצירת גוזלים היברידיים-היברידיזציה, (כילאים), בעיקר משום שצבעי הנוצות פחות יפים מאשר לתוכים ה"רגילים", הטבעיים.
כמו כן, משום שברוב המקרים מתקבלים גוזלים שבבגרותם יהיו עקרים ולא יוכלו להעמיד צאצאים.
בתחילת שנות התשעים חוקק חוק שימור ציפורי הבר. זה הגביל את הייצוא והיבוא של כמעט כל העופות. מגובה על ידי קבוצות לזכויות בעלי חיים, קידם מעשה זה להפסקת איסוף ושיטור של אוכלוסיות בר, שחלקן התדלדלו בגלל איסוף יתר. זה היה מעשה בעל כוונות טובות שלצערנו עשה רע מאשר טוב. יותר תוכי ובעלי כנף אחרים, נעלמים בשבי. ציפורי בר רבות הגיעו ממדינות לא מתועשות שבהן הייצוא של מינים ילידים היה חלק מהכלכלה. הפסקת הביקוש אילצה אותם לבדוק דרכים אחרות להשיג הכנסות - בדרך כלל גידול בקר, בהן נהרסו יערות הגשם כדי לספק מקום לבעלי החיים. כך שלא ניתן היה לייצא את הציפורים לשבי ובמקום זאת התמודדו עם הכחדת היערות.
אבל אני סוטה, ה- WBCA השפיע מאוד על התפתחות הגידול. לא ניתן לייבא ציפורים חדשות שיחליפו את המלאי.
ברוטוגריס, המכונה "תוכי כיס", היה מיובא בעבר בכמויות אדירות. מעטים המגדלים שטרחו להתעניין בסוג זה מכיוון שהם היו קשים לגידול ולא יקרים מכדי להשיג אותם. עכשיו אתה אפילו לא יכול למצוא אותם בשבי ו/או בטבע, המספרים שלהם בשבי מאוד נמוכים.
מדוע לא להשיג ציפורים בשבי ממדינות אחרות? ה- WBCA גם מגביל את זה. מגדלים שיש להם מלאי מהגזע הזה, מתקשים לסחור בציפורים עם מדינות אחרות ומעטים רואים שזה שווה את ה"כאב הראש". מאחר שלא הוכנסו קווי דם חדשים, הסיכון, להכלאה וגידול בקרב המינים, גבוה מאוד ולכן הם נעשים נדירים יותר ויותר. רבים מהתוכים הגזעיים והכלאיים ומגדלים חסרי מצפון עשויים אפילו למכור אותם כציר טהור.
לאחר שקו דם נקשר בגנים היברידיים, לעולם לא ניתן להחזיר את הטוהר. כלאיים אינם דומים למוטציות - לא ניתן להרבות אותם.
מבחינה אתית, הכלאה היא סוגיה נוגעת ללב. כמה מגדלים למעשה מקדמים את זה, רובנו מגנים את זה.
לא משנה מה תהיה עמדתך, אסור לך לגדל כלאיים בכוונה ולנסות בכוונה להתייחס אליהן כציפורים טהורות. אם זה קורה בטעות או שלא ברצון כמו במקרה זה, יש למכור את כל הצאצאים כחיות מחמד ולחסל להקות המסומנות "היברידית". עליכם לגרום לכל קונים להיות מודעים לחלוטין לכך שהצאצאים הם היברידיים וכי בשל כך אין לגדל אותם מכיוון שהם עלולים לסבול ממומים פוטנציאליים. אם יש לך אחד מהזן הנדיר ביותר אסור לך להרבות כלל. במקום זאת, עשו הכל כדי למצוא לציפור בן זוג טהור, אם על ידי סחר או שיתוף פעולה עם מגדל אחר והשתתפות בהלוואה  ובהחלפות.


עבור לחלק ראשון