תהליך הדגירה במדגרה

אומנם בד"כ, עונת ההטלה ובקיעת הגוזלים, בטבע, הוא באביב ומוגבל למספר הביצים שהוטלו בקן והבקיעה אינה אחידה ובהתאם - ייווצרו הבדלי גיל (וגודל) בגוזלים שבוקעים.
מסיבות שונות, בעיקר - בגלל הרצון להאכיל ידנית ולחברת את הגוזלים (וגם נוחיות הגידול והטיפול) במקרים רבים יש לנו עניין לאחד את הביצים ממספר קנים למקום אחד כדי שתהיה בקיעה אחידה. 
ואז מתעורר הצורך להשתמש במדגרה (אינקובטור) וליצור בה תנאים, קרובים ככל האפשר, לזה שמתרחש בטבע.
תהליך ההדגרה אצל ציפורים בטבע נעשה ע"י חימום הביצים באמצעם חום הגוף של הציפור, כמובן שחום הגוף אינו זהה אצל כל הציפורים.
למשל, סלסילת הקינון– של ה"כנרים" הוא קן פתוח ושטוח, ואילו אצל התוכים קן הקינון, הוא חור בגזע עץ רך או רקוב.
תהליך רבייה הוא ייחודי ולכן קיימים קשיים שנובעים מעצם הימצאותם של התוכים בשבי.
האדם, בעצם מגביל את התוכי בבחירת בן/בת הזוג, בחירת תיבת הקינון, בחירת המזון, גם חופש התנועה מוגבל ועוד.
בנוסף לאמור לעיל, האדם בעצם מעביר את התוכי מאזור המחיה הטבעי שלו אל אזור אחר שונה בתנאיו, באקלים, במזג האוויר, בכמות ובסוגי המזון, כך שנדרש ממנו להסתגל אל התנאים החדשים, מה שיוצר קושי לא קטן.
בגלל הקשיים האלה קיים קושי להצליח להדגיר את הביצים בשבי ע"י ההורים הטבעיים ומכאן נבע הצורך במדגרות, כדי לשפר את תוצאות ההדגרה.
מגדלים שונים חיפשו פתרונות שיחקו את תהליך הרבייה של הטבע.
לצורך זה נעשו מעקבים אחר ההתנהגות של התוכים במשך תהליך הרבייה הטבעי שלהם שבעקבותם נבנתה מדגרה שתתאים בתנאיה ותחקה את תהליך הרבייה הטבעי.
ראה גם כאן: בניית מדגרה/אבישי_avishy

להדגרת ביצים של תוכים אנחנו נזקקים לטמפרטורה מסוימת וקבוע וכך גם - לחות.
ידוע לנו שטמפרטורת הגוף של הדוגרת היא כ- 41 - 40 מעלות צלסיוס, וטמפרטורת הביצים בזמן הדגירה היא בין 35 מעלות לבין 39 מעלות צלסיוס. 
גוף הדוגרת בא במגע עם הביצים, מחמם ומקרין חום על הביצים. 
ביצים שהיו קרובות לגוף האם הדוגרת היו בטמפרטורה גבוהה יותר, ואילו ביצים מרוחקות – הטמפרטורה שלהם הייתה נמוכה יותר. 
כמו קיימים הבדלים בון הטמפרטורה בחלק העליון של הביצה לבין חלקה התחתון. כמו כן, כשהדוגרת יוצאת מתיבת הקינון כדי לאכול, הטמפרטורה יורדת עוד יותר. 
זו הסיבה שהדוגרת מגלגלת את הביצים (בעזרת המקור והגוף) וכך היא מחממת, בכל פעם צד אחר של הביצה, בזמן שהיא דוגרת עליהן. 
ידוע הוא שקליפת הביצה אינה אטומה לגמרי אלא יש בה נקבוביות (חורים מקרוסקופיים), דרכם חודר החום לתוך הביצה ומחמם אותה מבפנים.
כמו כן, חודר גם אוויר (חמצן) באופן יעיל יותר וגורמים להתפתחות העובר.
לכן צריך לדאוג שגם במדגרה יסופק לביצים חום וגם שהביצים יתגלגלו מעת לעת כחיקוי לפעולת המקור של הדוגרת.
כדי לספק את החום, צריכים להכניס למדגרה גוף חימום בעל שטח פנים גדול + בקר טמפרטורה שתפקידו לאזן את הטמפרטורה באומנת.
שיטת חימום זו יוצרת טמפרטורה אחידה על כל הביצים. 
יש כאלה שמתקינים מאוורר קטן כדי לפזר את החום והלחות בכל חלל המדגרה.
בנוסף צריך לדאוג למנוע קטן שיגלגל את הביצים כל 20-30 דקות כפי שזה נעשה ע"י הדוגרת באופן טבעי.
את הלחות המתאימה אנחנו משיגים בעזרת קערת מים שנמצאת מתחת לביצים וכך אנחנו יוצרים תנאים סביבתיים שדומים לתנאים בטבע.
כמו כן, יש לדאוג שיהיה במדגרה מד לחות כדי לעקוב אחר הלחות המתאימה. קיימים בקרים משולבים שמאזנים את הטמפרטורה וגם את הלחות.
רצוי שהמדגרה לא תהיה גדולה מידי ותחיל עד 25 ביצים.
לאחר בקיעת הביצים מוציאים את הגוזלים אל האומנת ומנקים ומחטים את המדגרה.
היתרון בשימוש במדגרה הוא האחידות והרציפות שבתהליך ההדגרה, שהרי ידוע שישנם תוכים שלא דוגרים היטב ולא מחממים את הביצים במידה שווה, הדוגרת יוצאת מפעם לפעם מהתיבה כדי לאכול ולשנס מותניים, ולכן לא כל הביצים יבקעו (במיוחד במחזור הראשון).
הדגרת הביצים במדגרה מאפשר קבלת תוצאות ריבוי טובות יותר. 
העובדה שהמדגרה משלבת חום, לחות וגלגול הביצים, מקנה לה יתרון מסוים על התהליך שקורה בטבע ומתקבלות תוצאות טובות יותר.

למי שיש סבלנות יוכל לצפות בתהליך נהדר של בקיעת הגוזל במדגרה (סרטון).
גוזל ג'אקו: 


מעניין איך ההורים עוזרים לגוזל לבקוע: 


בקיעת הגוזל במדגרה: 


גוזל יונה: 





גוזל נשר (לא לחקות את מה שרואים בסרטון): 


גוזל של עיטם לבן זנב: 

התפתחות של תא אחד לטריטון חי תוך 6 דקות
בסרטון הבא ניתן לראות את אחד מפלאי הבריאה והביולוגיה: התהליך שבו תא אחד מתפצל והופך ליצור מפותח, במקרה הזה טריטון, תוך 6 דקות בלבד!
הסרטון צולם בממדים מיקרוסקופיים עם רמת פירוט מפתיעה, ורואים בו את כל שלבי התפצלות התאים והתפתחות היצור החי.
מדהים לחשוב שכך מתפתח כל יצור חי בעולמנו, מתא אחד קטן בלבד!


​​​​​​​
לבעלי ניסיון, כדאי לדעת