+- פורום תוכיפדיה (https://tukipedia.com)
+-- פורום: חומרי עזר למגדל (https://tukipedia.com/forumdisplay.php?fid=13)
+--- פורום: סיפורי תוכים (https://tukipedia.com/forumdisplay.php?fid=23)
+--- אשכול: ה"ממזרה" שברחה / אווה (/showthread.php?tid=111)
ה"ממזרה" שברחה / אווה - אווה - 02-27-2018
הג'אקו שברח לאווה
![[Image: Lc5nWou.jpg]](https://i.imgur.com/Lc5nWou.jpg)
עם היה לי ג'אקו שקבלתי במתנה, נקבה נשכנית ולא יכולתי אפילו לשחק איתה, הייתה כבר בת 4.
כשהתחיל האביב הייתי מוציאה את הכלוב שלה בבוקר לכניסה ליד הדלת שלי בגינה, ובערב הייתי מחזירה אותה הבייתה, על הדלת של הכלוב שמתי מנעול לכל צרה שלא תבוא.
יום שישי אחד באו אלי לעבודה (עבדתי בפינת החי של הקיבוץ), ילדי אחד הגנים והגננת אומרת לי שנדמה לה שהתוכי ברח, כי הכלוב פתוח. איך זה יכול להיות אני שואלת, הרי נעלתי את הכלוב במנעול. "שום מנעול ושום נעליים" עונה לי הבחורה.
רצתי כל עוד נשמתי בי, ולהפתעתי כי רבה - הדלת פתוחה, אין מנעול וגם אין ג'אקו.
אציין שהבית שלי בזמנו היה בחורשת אורנים, ישבתי כשעתיים עם משקפת וחיפשתי את ה"ממזרה". שריקות ודיבורים שלה שמעתי בלי סוף. קראה לכל ילדי השכנים, והחברים, עד שלבסוף מצאתי אותה על צמרת אחד העצים, בגובה של כ- 30-40 מטר, לא היה לי מה לעשות.
בערב באים לספר לי שליד בית התרבות שלנו התאספו כולם להצגה, בלי כרטיסים. התברר שהתוכי שלי התמקם שם ו"שופך" את כל המשפטים והמילים שהוא יודע, ברור שכולם מתגלגלים מצחוק, אבל אותי זה לא הצחיק.
למחרת בשבת בבוקר השכמתי עם הזריחה, בתקווה שאולי אמצא אותו, אך - אין זכר בכל המשק, אפילו לא - נוצה.
ביום ראשון בבוקר התחלתי לטלפן לכל הקיבוצים שבסביבה, וביקשתי לכתוב על לוח המודעות שלהם שברח תוכי ג'אקו אפור. ובמיוחד יסתכלו מסביב למקורות מים, כמו בריכה, שלוליות קערות גדולות, כיוון שידעתי שאוכל יש לו על צמרות העצים מהאצטרובלים, אבל כדי לשתות, הוא חייב יהיה לרדת.
אחרי הצהריים, אני מקבלת טלפון שהתוכי נראה בקיבוץ בשריד (2-3 ק"מ מהקיבוץ שלי). מיד התארגנתי לנסוע לשם, וכאשר הגעתי לבריכה אומר לי המציל "הוא היה פה, אבל הלך!"
- "לאן הוא הלך?" אני שואלת אותו,
- "לא יודע! - הסתובב בין האנשים, האכילו אותו ואחר כך הלך".
- אבל הוא לא ציפור-בר אני אומרת לו ביאוש, ממש חתפתי התקפת עצבים על הטיפשות שהם גילו.
לא הייתה לי ברירה חזרתי הביתה מבואסת, וממש בוכה.
למחרת הגדלתי את רדיוס הטלפונים עד עפולה אולי יהיה לי מזל.
והנה אחרי הצהריים שוב מאותו משק מתקשרת המרכזנית להודיע לי, שילדי פינת החי בקיבוץ מצאו את הג'אקו שלי.
רצתי לכלבו קניתי בונבוניירה ענקית ומיהרתי לאסוף את ה"פושע הנמלט".
הממזרה כל הדרך הביתה צעקה "איפה את רינת?"
משום מה רק חיפשה את הבת הקטנה שלי.