(03-09-2023, 08:58 AM)רוני כתב: אני לא מחמיר מעצמי אלא ע"פ פסקים שמכירת החמץ זה היתר שאינו כל כך חלק ומיועד לחברות גדולות שיש להם הפסד גדול ולא יכולים לשרוף את כל החמץ שלהם.
מי אמר לך את זה?
גם בבית של כל אחד מאתנו נשאר חמץ בארונות המטבח ואף אחד לא שורף אותו.
ויש הרבה שמחמירים שלא לשמור חמץ גמור וכוללים במכירת החמץ רק חמץ שאינו חמץ גמור (שיש חשש שזה חמץ) ואת החמץ הגמור שורפים, ככה אני עושה.
מה זה "חמץ גמור", זו הפעם הראשונה שאני שומע את המושג הזה.
למשל כל מיני שקיות עם פסטה, ביסקוויטים, מלאי של קמח, סוכר וכדומה, הם חמץ גמור?
אם יש לך מלאי כזה בבית, אתה שורף אותם, או מסתמך על הרבנות הראשית שמוכרת את כל החמץ של המדינה לנוכרי?
הרי כל העניין של "שריפת החמץ" הוא סמלי בלבד, עושים בדיקת חמץ, אוספים את הפירורים שאימא פזרה מבעוד מועד (ביעור חמץ) ואותו שורפים.
אתה לא ממש שורף את כל החמץ שנשאר לך במזווה שבבית, הרי יש כאן איסור של "בל תשחית".

1. כרגע דברתי עם רב (חבדני"ק), גם הוא לא שמע את המושג "חמץ גמור".
   
2. אתה צודק שבעניין מכירת החמץ ע"י הרבנות הראשית, מדובר על החמץ הכללי של המדינה, צה"ל, מוסדות גדולים, בתי חולים וכדומה.
   ואילו כשמדובר על חמץ של אדם פרטי, צריך לקבל את הסכמתו שהרי הרבנות לא יכולה למכור דבר שאינו שייך לה.
   ולכל המציאו את הפתרון הבא:
   
3. עבור האדם הפרטי, הוא הסביר לי שאפשר ללכת אל הרב המקומי ולחתום לו על טופס/שטר הסכמה שימכור את החמץ שלך לגוי ואז אין בעיה שהחמץ יישאר אצלך בבית שהרי הוא כבר לא שלך.
   ועם זאת, יש חובה להסתיר אותו שלא חו"ח תשתמש בו בטעות (כפי שעושים בסופרמרקט).
   האו הוסיף ואמר שניתן למלא טופס כזה גם בכל משרד של "בית-חב"ד" וגם באינטרנט.