תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב / גבי (benhanokh)

[צבי דגן]

תוכי שברח בחוף גורדון בת"א ונמצא בבית חולים איכלוב / גבי-benhanokh
ניקולאי שלנו הוא גרינצ'יק (יילו-סייד) בן 7 חודשים שנמצא אצלנו 4 חודשים.

לניקולאי לא גזרו את נוצות התעופה והוא מאומן ב"תעופה חופשית" בבית.
בערב יום כיפור שנת 2015 לקחנו אותו לחוף גורדון בבוקר לאימון תעופה בחוץ.
הנחתי שלא יהיה לו לאן להתרחק כי יש עשרות מטרים של חול מסביבו והוא מעולם לא עף יותר מעשרה מטרים ברצף (בבית). בכל מקרה האמנתי שלקריאה שלי תמיד יבוא אל.
כשהוצאנו אותו בחוף הוא נצמד אלינו וסירב לעוף בכלל.
כדי לעודד אותו לעוף רצתי כשהוא על היד שלי עד שלפתע פרש כנפיים ותוך כמה שניות נסק לשמים ונעלם מעבר למלון הרודוס. רצנו אחריו אבל הוא כבר היה מחוץ לטווח ראיה. חזרנו לחוף כדי לחכות למקרה שיחזור ואחרי כמה שעות ויתרנו.
הדפסנו מאות הודעות ותלינו בעזרת חברים ומתנדבים לכל אורך החוף וברחובות הקרובים לים (בן-יהודה, דיזנגוף).
בהתחלה קיבלנו כמה הודעות סרק - דררות, ומודעה ישנה על תוכי שנמצא.
אחרי הצהריים התקשר מישהו שראה בחור הולך בכיכר רבין עם תוכי על הכתף שדומה לתמונה שפרסמנו.
רצתי לכיכר, אבל הבחור כבר לא היה.
סרקתי את האזור והראיתי, לאנשים שישבו שם, תמונות של ניקולאי ושמעתי שוב על הבחור שהלך עם התוכי.
ריצפתי את כל האזור (כיכר ושדרות שמובילות אליה) במודעות וקיוויתי שהבחור יתקשר אלינו (מה שאף פעם לא קרה(/
למחרת בערב קיבלתי שיחה מבחור שביקר את סבא שלו במחלקה השיקומית באיכלוב וראה את ניקולאי.
מסתבר שניקולאי נכנס דרך המרפסת וניגש לאנשים לבקש אוכל ומים.
הפציינטים מאוד התרגשו כשהוא עף בניהם ונעמד להם על הכתף.
הבחור גם שלח לי תמונה שצילם את ניקולאי מקרוב.
מיהרנו למחלקה, אבל התוכי כבר לא היה שם Frown
הרבה אנשים סיפרו שראו אותו והאחיות הראו תמונות שלהן איתו (התוכי חובב סלפי Smile ) אבל אמרו שכבר כמה שעות שלא ראו אותו.
שוחחתי עם המטופלים וכמה זקנות טענו שהיה מבקר שניכס לעצמו את התוכי ואמר שהולך לתת אותו לחבר
מטופל אחר. סיפר שהמבקר טען שהתוכי שלו, אבל לא האמין לו כי שמע אותו שואל מה תוכים אוכלים.
מצאנו את המטופלת אליה הגיע המבקר (הוא הבן שלה), אבל היא הייתה כבר רדומה
השארנו מודעות במקום וחזרנו שוב למחרת בבוקר, הפעם הייתה לה מבקרת (אשתו של הבן) שסירבה לדבר איתנו או לתת מספר טלפון עד שפתאום האם הזקנה התעוררה וברגע של צלילות הוראתה לה לתת לנו את המספר (המטופלת הייתה במצב גריטרי מתקדם )התקשרנו לבחור שהודה שנעל את התוכי בחדר של אמא שלו, אבל טען שאז ברח מהחלון - הסתכלתי על החדר והחלון היה סגור (מי שזוכר את החום ביוה"כ יבין שאף חלון לא היה פתוח כשיש מיזוג).
הבחור התחיל לשאול "מה תוכים אוכלים וכמה הם עולים" (נושא שמאוד העסיק אותו) היו במקום כמה מטופלים שהחזיקו תוכים בבית וסיפרו על המחיר היקר שלהם - אני לא בטוח אם מתוך התפארות ריקה או שהמחירים מאוד השתנו.
הייתה למשל מטופלת שסיפרה לכולם על הג'אקו שלה שעלה 8000 שקל (מחיר השוק של ג'אקו היום הוא 2000-3000).
בכל מקרה, שמעתי שם הרבה השערות לגבי המחיר האסטרונומי של התוכי (גרינצ'יק עולה בערך 500 שקל, אני אישית שילמתי קצת יותר)
הבטחתי לשלם את מחיר השוק של התוכי למי שימצא/יחזיר אותו, גם סיפרתי שזה תוכי של ילדה קטנה שמאוד קשורה אליו אבל הבחור אמר שאין לו מושג על מה אני מדבר.
בשלב הזה ניגשו אלי עוד מטופלים שסיפרו שראו אותו נועל את התוכי ומאז אף אחד לא ראה את התוכי.
סרקנו את בית החולים, תלינו מודעות בכל מקום אפשרי ודיברנו עם צוות הביטחון למקרה שיקבלו דיווח על תוכי וחזרנו הביתה.
המשכנו בכל הזמן לסרוק את החוף ואת האזור הקרוב אליו למקרה שחזר.
קיבלנו עשרות שיחות מאנשים טובים שראו תוכים (יש המון דררות בעיר מסתבר Smile ) וקיוו שזהו התוכי שלנו.
התחלנו לסרוק מודעות מכירה של תוכים ביד-2 והומלס וקיווינו שנראה אותו, אבל ללא הצלחה.
ביום שישי חזרנו לביה"ח ושמענו שהתוכי לא נראה מאז שנסגר בחדר.
החלטנו לנסות למצוא את ה"מבקר החשוד" מה שלא היה קשה - ידעתי את שמו, מספר טלפון ועיר מגורים (חולון) וחיפוש קצר בגוגול העלה את הכתובת שלו וגם פרטים לא מחמיאים עליו שחיזקו את האפשרות שהוא הטיפוס שמסוגל לקחת חיית מחמד של ילדה קטנה ועוד ביום כיפור.
נסענו אליו הביתה והצבנו מעקב מסביב לדירה מנסים לשמוע את ניקולאי בבוקר ובערב, אבל ללא הצלחה רבה.
ביום ראשון היינו אצלו שוב בבוקר מנסים לשמוע את ניקולאי דרך דלת סגורה, אך – לשווא.
בשלב זה כבר התייאשנו לגמרי וחזרנו לתל-אביב.
עצרנו שוב באיכלוב וניסינו לדבר עם אימא שלו להסביר שהתוכי שייך לילדה שמאוד עצובה
אני לא בטוח כמה הבינה במצבה, אבל אז ניגש אלינו הבן השני שלה (אחיו של החשוד שלנו) ושאל על הסיפור שחזרתי עליו בשבילו בקצרה.
האח הצעיר נראה כמו בנאדם טוב וראיתי שהוא התרשם מהילדה העצובה שלידו
הוא אמר שהוא לא ראה תוכי ויספר לנו אם יראה.
חזרנו הביתה נואשים והחלטתי לחפש לילדה תוכי חדש כדי שתפסיק לחיות בתוך האבל והאובדן.
התחלתי כבר לברר על תוכי מתאים ומקומות אפשריים לקנייה, כשהטלפון צלצל
האיש בצד השני אמר שקנה תוכי  לפני כמה ימים ועכשיו הבין שזה התוכי שלנו.
ההסבר שלו היה קצת מבולבל וגם הביטחון הגמור שלו שזה התוכי שלנו, אבל כשאמר לי שהוא מחולון (שם גר החשוד שלנו) נסענו אליו מיד.
כשהגענו ראינו את ניקולאי סגור בתוך כלוב קטן ללא אוכל (הייתה קערת אוכל בחוץ) ונראה מפוחד מאוד.
בהתחלה לא הייתי בטוח שזה ניקולאי כי כולו מנופח ומלוכלך, אבל כשהחזקתי אותו, מייד הבנתי, שזה ניקולאי שלנו.
ניסיתי לשכנע אותו לעשות קצת טריקים שמכיר מהבית (סיבוב/סלטה) שביצע מיד ואז גם התחיל לחזור על השם שלו (ניקואאיי, ניקואאיי) ששכנע אותנו לחלוטין שזהו ניקולאי שלנו
ניסיתי שוב לברר פרטים איך התוכי הגיע אליהם, אבל לא קיבלתי תשובה ברורה, הוא התחמק מלספר מי מכר לו.
הבן שלו אמר כמה פעמים שהם קיבלו/מצאו את התוכי.
הבחור גם שאל אותי איזה סוג התוכי (וגם כמה הוא עולה) זה קצת מוזר בשביל מישהו שרק קנה תוכי Smile
מדברים שהילד אמר הבנתי שהתוכי הגיע אליהם במוצאי כיפור שזה מחייב שהחשוד שלנו לקח אותו אליהם - התוכי היה כמעט עד חשיכה באיכלוב ולהבנתי תוכים לא יצאו למסע בחושך ויעדיפו לחפש מקום בטוח לישון בו.
החלטנו לא לחקור יותר מדי ולהסתפק בכך שניקולאי חזר אלינו.
כך נראה ניקולאי לפני שהוא החליט לברוח:

כך הוא נראה בבי"ח איכלוב:

כך הוא נראה, כשאספנו אותו מהבחור שגר בחולון, ולקח אותו מביה"ח:

התוכי כבר נמצא אצלנו בבית, מגלגל את מודעת החיפוש: