גם התוכים צריכים חברה ועניין בחיים
לפני כחצי שנה גיליתי משהו במקרה, ממש בטעות.
יום אחד בעודי מסדר את בית הגידול שלי, נאלצתי לבודד שני זכרים של שלווים סינים.
הבעיה הייתה בזמנו שלא היה לי כלוב פנוי, ולכן החלטתי באופן זמני, להכניס את שני השלווים הסיניים לכלוב של זוג האקלקטוסים.
לא תכננתי להשאיר את השלווים עם האקלקטוסים למשך זמן ממושך, משום שחששתי לשלומם. לא ידעתי אם האקלקטוסים יתקפו את השלווים הסינים ויפגעו בהם ואם לאו.
מפה לשם, הטלפון צלצל ונאלצתי להתפנות ולהתעסק במשהו אחר ושכחתי את השלווים הסינים בכלוב של האקלקטוסים.
כעבור יומיים, בשעות הבוקר, הבחנתי שאני לא שומע את האקלקטוסים צועקים. זה היה מוזר משום שהצעקות של האקלקטוסים היו, בשנים האחרונות, מנת חלקי מידי בוקר. האמת שדי נבהלתי וחשבתי שמשהו קרה לאקלקטוסים שלי. מיהרתי לכלוב ולשמחתי, מצאתי אותם בריאים ושלמים, ורק אז הבחנתי ששכחתי את שני השלווים הסיניים, בכלוב של האקלקטוסים. בזמנו לא הייתי בטוח, אבל היום אני כבר אומר זאת בוודאות: העובדה שהכנסתי את השלווים הסינים לכלוב של האקלקטוסים גרם להם להיות פחות צעקניים.
בדיעבד, כשאני חושב על המקרה הזה אני מוצא בו היגיון מסוים. האקלקטוסים נמצאים כל היום לבד בכלוב ולמרות שיש להם צעצועים, אני מניח שדי משעמם להם. כשהכנסתי לכלוב שלהם את השלווים הסיניים גרמתי לאקלקטוסים עניין חדש, הכנסתי להם חברה לכלוב - מעין "חיית מחמד" לאקלקטוסים. אני לא מבחין בקשר חברתי או באינטראקציות כלשהן בין האקלקטוסים והשלווים הסיניים, אבל עובדתית האקלקטוסים לא תוקפים את השלווים ואינם פוגעים בהם לרעה.
השלווים מסתובבים חופשי בכלוב וניזונים יחד עם האקלקטוסים מאותם כלי האוכל והמים.
הערך המוסף הוא שהאקלקטוסים כמעט ולא צועקים יותר.
מאז, הכנסתי זוג שלווים סיניים נוסף, לכלוב של זוג הקקדו שאני מגדל, וזוג נוסף לכלוב של רנין - הג'אקו, ממין נקבה, שלי.
בכל המקרים כמות הצרחות היומית ירדה באופן משמעותי והתוכים לא תוקפים את השלווים.
זאת ועוד, בכלוב של הג'אקו השלווים אפילו הטילו ביצים ורנין לא נוגעת בהם לרעה.
מכל האמור לעיל אני מגיע למסקנה נחרצת - בדומה לבני האדם, גם התוכים צריכים חברה, שינוי וגיוון בחיי היום יום שלהם בכלוב.
תוכים שיהיה להם עניין ולא ישתעממו יהיו תוכים רגועים ובריאים יותר בגופם ובנפשם.
נוכחות השלווים היא אחת הדרכים להגיע למצב הזה.
לפני כחצי שנה גיליתי משהו במקרה, ממש בטעות.
יום אחד בעודי מסדר את בית הגידול שלי, נאלצתי לבודד שני זכרים של שלווים סינים.
הבעיה הייתה בזמנו שלא היה לי כלוב פנוי, ולכן החלטתי באופן זמני, להכניס את שני השלווים הסיניים לכלוב של זוג האקלקטוסים.
לא תכננתי להשאיר את השלווים עם האקלקטוסים למשך זמן ממושך, משום שחששתי לשלומם. לא ידעתי אם האקלקטוסים יתקפו את השלווים הסינים ויפגעו בהם ואם לאו.
מפה לשם, הטלפון צלצל ונאלצתי להתפנות ולהתעסק במשהו אחר ושכחתי את השלווים הסינים בכלוב של האקלקטוסים.
כעבור יומיים, בשעות הבוקר, הבחנתי שאני לא שומע את האקלקטוסים צועקים. זה היה מוזר משום שהצעקות של האקלקטוסים היו, בשנים האחרונות, מנת חלקי מידי בוקר. האמת שדי נבהלתי וחשבתי שמשהו קרה לאקלקטוסים שלי. מיהרתי לכלוב ולשמחתי, מצאתי אותם בריאים ושלמים, ורק אז הבחנתי ששכחתי את שני השלווים הסיניים, בכלוב של האקלקטוסים. בזמנו לא הייתי בטוח, אבל היום אני כבר אומר זאת בוודאות: העובדה שהכנסתי את השלווים הסינים לכלוב של האקלקטוסים גרם להם להיות פחות צעקניים.
בדיעבד, כשאני חושב על המקרה הזה אני מוצא בו היגיון מסוים. האקלקטוסים נמצאים כל היום לבד בכלוב ולמרות שיש להם צעצועים, אני מניח שדי משעמם להם. כשהכנסתי לכלוב שלהם את השלווים הסיניים גרמתי לאקלקטוסים עניין חדש, הכנסתי להם חברה לכלוב - מעין "חיית מחמד" לאקלקטוסים. אני לא מבחין בקשר חברתי או באינטראקציות כלשהן בין האקלקטוסים והשלווים הסיניים, אבל עובדתית האקלקטוסים לא תוקפים את השלווים ואינם פוגעים בהם לרעה.
השלווים מסתובבים חופשי בכלוב וניזונים יחד עם האקלקטוסים מאותם כלי האוכל והמים.
הערך המוסף הוא שהאקלקטוסים כמעט ולא צועקים יותר.
מאז, הכנסתי זוג שלווים סיניים נוסף, לכלוב של זוג הקקדו שאני מגדל, וזוג נוסף לכלוב של רנין - הג'אקו, ממין נקבה, שלי.
בכל המקרים כמות הצרחות היומית ירדה באופן משמעותי והתוכים לא תוקפים את השלווים.
זאת ועוד, בכלוב של הג'אקו השלווים אפילו הטילו ביצים ורנין לא נוגעת בהם לרעה.
מכל האמור לעיל אני מגיע למסקנה נחרצת - בדומה לבני האדם, גם התוכים צריכים חברה, שינוי וגיוון בחיי היום יום שלהם בכלוב.
תוכים שיהיה להם עניין ולא ישתעממו יהיו תוכים רגועים ובריאים יותר בגופם ובנפשם.
נוכחות השלווים היא אחת הדרכים להגיע למצב הזה.