שימוש בתיבות קינון / מוטי צ'רטר 
שימוש בתיבות קינון- לתנשמות, בזים, דרורים, דוכיפת, שעירים וירגיזים / מוטי צ'רטר

ראה גם כאן (לחץ על התמונה): 
מלבד מתקני האכלה לציפורים, דרך מצוינת נוספת למשוך ציפורים היא ע"י התקנת תיבות קינון. תיבות הקינון מספקות חלל הדרוש לקינון ומאפשרות צפייה במחזור הרבייה של הציפור. ישנן ציפורים שמקננות בחורי עצים, חורים טבעיים או כאלה שיצרו בעצמם. ציפורים אלו לרוב משתמשות בתיבות קינון מלאכותיות, שמחקות מקומות קינון טבעיים.
תיבת קינון צריכה להיות בנויה כך, שתתאים למין הציפור. בעוד שישנן ציפורים שיקננו כמעט בכל סוג של מקום מספיק מוגן, רובן תעדפנה מקומות שדומים למקומות הקינון הטבעיים, מבחינת גודל החלל. מרבית הציפורים תאכלסנה תיבות בעלות תא יחיד עם פתח אחד, אך ישנן מיני ציפורים שחיות יחד בקבוצות, בתוך כוורת של חללים. אחרות לא יקננו כלל בתוך חלל סגור.

מבחינת עיצוב התיבה, ציפורים מתייחסות לפרמטרים כגון, ביטחון ונוחות, ולא לאסטטיקה חיצונית או טעם אישי. על כן, מימדים נכונים חשובים ביותר כאשר בוחרים תיבת קינון. גובה התיבה, עומקה, קוטר הפתח וגובהו מתחתית התיבה, כולם פרמטרים חשובים לציפור המקננת. פרמטרים נוספים יהיו אוורור, ניקוז, נגישות, קלות תחזוקה והגנה מפני טורפים.
תיבות הקינון המקובלות הן מהסוג הסגור. מבנה פשוט יהיה בעל קירות מכל צדדיו, גג, רצפה ופתח עגול וגדול דיו, שיאפשר לציפור הרצויה להיכנס. פתח הכניסה ימוקם מעל אמצע התיבה, כדי להגן על הגוזלים ממזג האוויר וטורפים. מקל עמידה הממוקם מתחת לפתח התיבה אינו מומלץ, כיוון שטורפים עלולים להיעזר בו כדי להגיע לציפורים שבתיבה.
רוב תיבות הקינון ניתנות לפתיחה מלמעלה, מהחזית, מהצד או מהתחתית, אבל תיבות עם פתח עליון או צדדי מאפשרות נגישות הכי טובה. פתח עליון פחות מפריע לציפור המקננת, בעוד שפתחי חזית וצד יותר נוחים לניקוי וניטור. ישנן תיבות המובאות מאירופה, שאינן ניתנות לפתיחה (הדבר הופך אותן לחד פעמיות), למרות שתיבות אלה בעלות מראה יפה, יש להימנע מהן. נוסף על כך, לעתים לתיבות אלה אין פתח בממדים המתאימים לציפורים בישראל.

ניתן לתלות תיבות קינון בכל זמן במהלך השנה. תליית התיבה לפני עונת הקינון תיתן לציפורים מרווח זמן מספיק למצוא את התיבה, לבחון אותה ולבסוף אולי גם לבחור בה כביתם. זמן אכלוס התיבה הוא לא דבר שאפשר לחזות מראש, לכן עדיף להציב את התיבה מוקדם ככל האפשר. מניסיוני, תלייה של יותר מתיבה אחת מגדילה את הסיכוי לזכות בקינון.

אצל ציפורים "הגודל כן קובע" בכל מה שקשור לאתרי קינון. המין הגדול והדומיננטי ביותר הוא זה שיצליח לזכות באתר הקינון. בכל רגע נתון, מינים קטנים נמצאים בתחרות עם מינים גדולים מהם. לכן, אם ברצוננו לאכלס מינים קטנים ודומיננטים פחות, כדוגמת הירגזי בתיבה מסויימת, יש צורך להבטיח כי גודל פתח התיבה ימוגן. ניתן לעשות זאת ע"י הצמדת טבעת מתכת, שתמנע את הגדלת החור וכניסת מינים גדולים יותר. 
בשנים האחרונות חקרתי אינטראקציות בין מיני ציפורים בתקופת הקינון ומצאתי לא מעט תחרות בניהם: תנשמות מצליחות לגרש בזים וקאקים (מין של עורב), בזים וקאקים מגרשים שעירים (מין של ינשוף קטן) ודוכיפת מגרשות דרורים שמגרשים ירגזים.

---

ירגזי מצוי


מחזור הקינון של הירגזי
תחילה מרפדים ההורים את התיבה בחומר קשה (זרדים) ולאחר מכן בחומר רך יותר (בעיקר בפרוות בע"ח), הנקבה מטילה בממוצע 6-7 ביצים.
אחרי שבועיים בוקעים גוזלים קטנטנים, ערומים ורעבים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים בחריצות ואחרי שבועיים נוספים,  הגוזלים מגדלים נוצות ומוכנים לפרוח מהקן.


דוכיפת ושעיר
                             דוכיפת                                                            שעיר

דוכיפת, ושעיר (מין של ינשוף קטן) מקננים בחללים סגורים ומשתמשים בתיבות קינון.
גובה תליית התיבה עבור דוכיפת ושעיר צריך להיות כ- 3-6 מטר מהקרקע. שניהם לא בונים ומרפדים את התיבה, ולכן יש לספק להם מצע נוח להטלת הביצים (חול/נסורת).
במחקר שאני עורך, זכיתי לראשונה בארץ, בקינון של דוכיפת בתיבות קינון סגורות. למדתי בעקבות כך, מה הם המאפיינים הנדרשים לתיבה עבור כל אחד מהמינים הנ"ל. באיטליה לשם דוגמא, מתוך 16 תיבות המותאמות למינים אלה, שהוצבו בשמורת הטבע "אורבטלו" שמנוהלת על ידי-WWF האיטלקי, על מנת ללמוד אספקטים שונים ברביית השעירים, קיננו בשנים 2002 עד 2008,  5-6 שעירים ו- 7-8 דוכיפת.
בישראל התחלנו מחקר דומה בשנה הקודמת (2008) שבו אני אחראי על ההיבט המדעי-מחקרי, בעוד שותפי אמיר עזר, אחראי על הפן המעשי.
ביחד הצבנו מעל ל- 80 תיבות קינון, במהלך עונת הרבייה. למרות שהצבנו את התיבות מאוחר יחסית, זכינו לשלושה קינונים של שעירים ולשלושה קינונים של דוכיפת. 
אנו צופים כי גם בשנים הבאות נוכל לצפות בקינון של מינים אלה בתיבות סגורות, ואף במספרים גדולים יותר.
דוכיפת מקנן בתיבה שהצבנו (אמיר עזר ומוטי צ'סטר)


דרור הבית
הציפורים הנפוצות ביותר שמשתמשות בתיבות קינון בישראל, הן דרור הבית.
דרור הבית נפוץ בכל רחבי הארץ, לעתים לא מקבל התייחסות מיוחדת בעיני חובבי הציפורים, אך חשוב לזכור שאין זה כך בכל מקום בעולם. באירופה (באנגליה בפרט) אוכלוסיית הדרורים בשנים האחרונות בירידה מתמדת.
נקבת דרור בתיבה שהצבנו על עמוד חשמל

בתיבות שתליתי במשותף עם שי הלוי במסגרת המחקר שלי, אחוז קינון הדרורים גבוה מאוד, בכל שנה.
בעונות הקינון, בשנים 2008-2009, נמצאו ש- 87.5% מכלל התיבות המיועדות לדרורים - אוכלסו! 
לדרורים ארבעה מחזורי קינון בעונת רבייה, בניגוד לציפורים אחרות. שלא כמו רוב הציפורים, לדרורים יש העדפה מועטה במיקום התיבה, למעשה התיבה יכולה להיות ממוקמת כמעט בכל מקום, על בניינים בערים, על גבי עמודים וכיו"ב.  
אני ממליץ לתלות תיבת קינון לדרורים בקרבת הבית וליהנות מהטבע העירוני במרחק נגיעה.
בנוסף, דרורים אוהבים מאוד להשתמש מתקני האכלה, ומבקרים אותם בתדירות גבוהה!

בזים ותנשמות – שימוש בהדברה ביולוגית
תנשמות ובזים הן האוייב האולטימטיבי למכרסמים.
שימוש מוצלח בתיבות קינון נעשה בישראל כבר משנת 1983.
ידוע כי בעולם השימוש בתיבות קינון לתנשמות התחיל עוד קודם, כדי להגדיל את מספרן בטבע, וגם הוא נחל הצלחה.
למה בכלל צריך פרויקט שכזה?
ענף החקלאות סובל רבות מנזקי מכרסמים (נברנים, עכברים, מריונים וכדומה), למזיקים אלה יש יכולת ריבוי מרשימה, וללא טיפול מתאים הם מסוגלים לכלות שדות שלמים תוך זמן קצר. בפרויקט אנו משתמשים ביכולות הטבעיות של טורפים מקומיים ויציבים. העופות שנבחרו לפרויקט הם: התנשמת הלבנה והבז המצוי.  
תנשמות שייכות לסדרת דורסי הלילה ואילו הבזים שייכים לסדרת דורסי היום, לשני מינים אלה שעות פעילות שונות, ובכך נוצר לחץ טריפה מתמיד במשך כל שעות היממה.
בנוסף, תנשמות ובזים מקננים בשכיחות גבוהה יחסית בתיבות קינון ובקרבת האדם.
הפרויקט הוא יוזמה משותפת של אוניברסיטת תל אביב, החברה להגנת הטבע, מרכז הצפרות הישראלי, משרד החקלאות, והמשרד להגנת הסביבה.
נקבת בז מצוי

ההדברה הביולוגית בעזרת תנשמות ובזים כמדבירים בחקלאות מבוססת על תוספת של מספר רב של תיבות קינון באזורים חקלאיים, בצפיפות גבוהה והורדה בשימוש ברעלים. העופות הדורסים נפגעים מדי שנה מהרעלות, כתוצאה מטריפת מזון מורעל ("הרעלה משנית").
שלושת הפעולות שהזכרתי, מייצרים סביבה ידידותית עבור העופות דורסים.
בארץ פרויקט מחקרי מוביל הידוע בשם: "תנשמות ובזים כמדבירים ביולוגיים בחקלאות" - שאני הרכז המדעי שלו.
לצורך כך, באחריותי 1600 תיבות של תנשמות ובזים, הפזורות ברחבי הארץ.

 פרחונים של תנשמת לבנה, שקיננה בארגז תחמושת ישן
פרחון (Fledgling): הוא שלב בחיי ציפורים צעירות כשנוצותיהן ושרירי כנפיהן התפתחו די הצורך לתעופה, ופרחו מהקן, אולם עדיין תלויים בטיפול הוריהם לצורך תזונה והישרדות.

במחקר, אנו מנסים ללמוד על הביולוגיה של תנשמות ובזים המקננים בתיבות קינון לצורכי חקלאות ויעילותם בהדברת מכרסמים והבקרה על אוכלוסייתם. 
בימים האחרונים עלה לאוויר שידור חי ממצלמה שהותקנה בתיבת תנשמות בקיבוץ טירת צבי: http://video.tau.ac.il/General/birds/
תנשמות ובזים לא בונים קנים בעצמם אלא משתמשים בחללים קיימים. באזורים חקלאיים מזונם מצוי בשפע (מכרסמים), אך אתרי הקינון מוגבלים. הצבת תיבות קינון מאפשרת לתנשמות ובזים לקנן במקומות אלה, בהם נוכחותם חשובה.

בשלב הראשוני הפרויקט התחיל בשדות האורגניים של קיבוץ שדה אליהו, ולאחר מכן עברנו לשדות שאינם אורגניים, בעקבות הפרויקט חקלאים נוספים החלו להציב תיבות קינון באזורים נוספים ברחבי הארץ. תיבות קינון לתנשמות הוסיפו בעיקר באזורי חקלאות, בכדי לא להשמיד את הטורפים המקומיים ולמנוע שינוי של האקולוגיה ובתי גידול הטבעיים.
היתרונות הבולטים של המעבר לשימוש בתנשמות ובזים כמדברים הוא השימוש המופחת ברעלים. בנוסף, היום ניתן לראות באופן ברור שחיות בר שהזיקו לחקלאות בעבר, כמעט ואינן נראות בשטח.
כרגע יש בערך 1600 תיבות קינון של תנשמות בישראל, לאור ההצלחה בשימוש בהן, הן עבור החקלאים והן בהגנה על המינים המקומיים, אני מאמין כי הפרויקט יתרחב למקומות נוספים בעתיד. 
לתשומת לבכם:
למרות שכל מי שרק חפץ יכול לתלות תיבת קינון, אך ברגע שציפור בוחרת בתיבה להיות לה לבית היא מוגנת ע"פ חוק ואסור להפריע לה.
יתר על כן, חל איסור מוחלט על שימוש בתיבות קינון באזורים טבעיים (כדוגמת שמורות טבע שלא הופרעו ע"י אדם), ובמקומות בהם ללא תיבות לא היה קינון מלכתחילה.
תודות:
​​​​​​​תודה לענת צ'רטר, קובי מירום, ואודליה זיו על הערכה.
למידע נוסף ורכישת תיבות קינון ממוטי צ'רטר לחצו כאן: http://www.nestbox.co.il
כפי שהובטח (בשעת כתיבת המאמר), לחברי הפורום תינתן הנחה של 5% על מגוון המוצרים באתר.