Tukipedia

איך נקנה לתוכי הרגלי התנהגות נכונים?/צבי דגן

המועד הטבעי והנכון להקניית הרגלי התנהגות נכונים הוא בשלבים המוקדמים להתפתחותו של התוכי – בהיותו גוזל. התקופה זו קיימת אצל הגוזל מוכנות פסיכולוגית/התפתחותית לרכוש לעצמו את הרגלי ההתנהגות הנכונים והרצויים והוא נענה בקלות לדרישות המגדל.

ניתן להצביע על שני גורמים שמעצבים את מבנה האישיות של התוכי והופכים אותו לחיית מחמד נוחה, חביבה ורצויה.

1. המטען התורשתי ומידת הרגישות ואופיו של פרט מסוים. על נתון זה אין לנו שליטה ואיננו יכולים לשנותו. ניתן רק לרסן ולדכא או לעודד ולחזק תכונות מסוימות שרצויות לנו.
2. חִבְרוּת  נכון ואילוף מתאים שיכול להשפיע ולעצב את אישיותו של התוכי.

נכון שניתן לאלף, לחנך וללמד תוכי המשך כל חייו, אבל כדי להקנות לו את ההרגלים הבסיסיים בגיל צעיר משום שמבחינת המגדל, קל יותר לעשות זאת (כאמור לעיל)  וגם – התוכי לומד ומפנים את הלמידה מהר יחסית טוב יותר. 

ניתן לאפיין שלושה שלבים בהתפתחות התוכי

1.    תקופת חייו הראשונים, מייד אחרי הבקיעה: צריך לתת לגוזל תחושה של נוחות, הגוזל צריך להרגיש נוח. יש לספק לו את צורכי התזונה במועד ולאכיל אותו לפי דרישה. הוא נזקק למגע גופני מתמיד, ולשלווה.
בעניין זה, קשה מאוד לחקות את תנאי הגידול שההורים מסוגלים להעניק, אבל צריך לשאוף למקסימום האפשרי ולהקנות לו תנאים דומים ככל האפשר.

אם קורה שגוזל בטבע רעב זמן ממושך ומצייץ בקולי קולות, הוא ימשוך את תשומת ליבם של הטורפים – מצב תעוקה/מצוקה (stress) שאינו רצוי. בטבע, ההורים לא מאפשרים מצב כזה, ברגע שהגוזל מתעורר ודורש מזון, ההורים נמצאים שם כדי להאכיל אותו.
בבתי גידול, שבהם מאכילים את הגוזלים בזמן, לפי דרישות הגוזל וצרכיו כשהם רעבים ולא לפי סדר יום קבוע מראש וללא קשר לצרכיו הספציפיים של הגוזל, גדלים גוזלים רגועים יותר.
הגוזלים מגיבים כבר מגיל מוקדם מאוד לקולות אנושיים, ולמגע של חפצים שמדמים את גופה של אם. צעצועי פרווה מרופדים בתוך קופסת הגוזל עשויים להתאים. כמו כן חשוב להרבות ככל האפשר לקחת אותם לידים ולגעת בגוזלים.

מצב הרוגע, השלווה ותחושת הרווחה היא "קרקע" טובה שעליו צומחים הניסיון וכושר הלמידה של התוכי. תוכי שמרגיש מוגן בשלב הראשון של חייו יהיה מוכן ללמידה גם בתקופת בגרותו.

2.    תקופת חייו שבו התוכי מגלה סקרנות לסביבתו: בתקופה זו ניתן להבחין שהגוזל מתחיל לפתח סקרנות. במקביל, משתפרת ומתחדדת ראייתו.

"סקרנות" היא תכונה טבעית בטבע. גוזלים צעירים חייבים להיות סקרנים. הם צריכים לקלוט כמות אדירה של מידע וללמוד את הסביבה הפיזית, החברתיים ומגוון המזונות שלהם הוא יזדקק לצורך הישרדותו. תוכי, שלא יהיה סקרן, לא יוכל לשרוד בטבע, ובכל-זאת, גוזלים רבים שגדלים בשבי, מפחדים מדברים חדשים ולא מוכרים - אנשים, מזונות, צעצועים וכדומה.
עובדה זו מלמדת אותנו שאם לא נעודד את יצר הסקרנות (תכונה גנטית) בגוזלי התוכים היא עלולה שלא להתפתח ואט אט – היא דועכת. מכאן, אפשר להבין, ההבדלים הגדולים בין הפרטים השונים באותו המין למרות שיש להם מטען הגנטי כמעט זהה.
כדי לפתח את הסקרנות צריך ליצור תנאים סביבתיים מתאימים: מצד אחד – תחושת ביטחון ומצד שני – גירויים רבים ככל האפשר.

·     תחושת ביטחון: לספק לגוזל מקומות מסתור, מעט חשוכים (משהו שיידמה קן טבעי) שיאפשר לגוזל פרטיות, התכרבלות ומנוחה אבל – גם הצצה החוצה. השילוב הזה יאפשר ביטחון אופטימאלי ופיתוח הסקרנות שלו.

·       גירויים: בשלב הזה יש חשיבות ממדרגה עליונה לספק לגוזל גירויים חזותיים ולהעשיר את הסביבה שלו בחפצים בצורות שונות ובמגוון צבעים. רצוי, מעת לעת, לשנות את כיוון הכלי (קופסה) שבו נמצא הגוזל.

·         גיוון במזון: בשלבי הגמילה להציע לו מזונות במגוון צבעים וצורות. כך הגוזל יכיר את המזונות אבל, יותר מזה – ייפתח את חוש הראייה ויצר הסקרנות. יש לחתוך את המזון המוצק לחתיכות קטנות בהתאם לגודל הגוזל.
כופתיות, יש להשרות במים חמים (43^0_C) ולהגיש בידיים נקיות.

3.    תקופת הסקרנות התנועתית: זוהי תקופה שבה יש לגוזל יכולת פיזית, תזוזה, עמידה, נפנוף בכנפיים והוא מתחיל להתעניין בסביבה. בשלב זה צריך להחליף את הקופסה באחת גדולה יותר ולהעשיר את הגירויים החזותיים ואת הקשר שלך עם הגוזל. גוזלי תוכים מצפים לקשר עין עם ההורים. קח את הגוזל בידך, הבט בו בעיניו, תעשה לו "פרצופים" ותיצור סוג של אינטראקציה ודו-שיח חזותי בניכם.
זה אמנם תהליך ארוך אבל משחקים כאלה מאריכים בגוזלים ובמיוחד בגוזלי ג'אקו את סף הסבלנות. להארכת סף הסבלנות יש ערך רב כשמדובר בפיתוח יכולות הלמידה והיכולות השכלית, הכרתית, תפיסתית של התוכי.
יש להמשיך לספק להם צעצועים מגוונים, מקלות עמידה, וכלי אוכל עם מזונות נוספים, במטרה להמשיך לגרות את חוש הראייה והמישוש.

4.    התקופה שלפני עזיבת ה"קן" (פרחון-fledgling): יום/יומיים לפני שהגוזל מנוצה לגמרי והוא מוכן ל"תעופת הסולו", הוא אוכל פחות, כדי להפחית את השומנים שהצטברו בגופו (הורדה במשקל), זהו סימן להורים שצריכים לשהות בסביבת הקן ולשמור על הגוזלים מפני טריפה אפשרית.
המגדל צריך להיות ער לתופעה, לשים לב לגוזל, לשמור עליו ולעזור לו.
גוזלים שמוכנים כבר לתעופה/פרחון (להסבר המושג, ראה כאן: פרחון) מגלים נכונות לפעילות גופנית נמרצת יותר. יש לאפשר לגוזל להתנסות בתעופתו הראשונה ולתת לו הזדמנות לעוף בחדר מספר סיבובים (לא לשכוח לסגור את הפתחים). למחרת אפשר לקצץ לו חלק מנוצות התעופה. בשלב זה גוזרים רק 4-5 ס"מ מאברות התעופה, כדי שלא למנוע ממנו לגמרי את יכולת התעופה אלא רק כדי להאט אותה. באופן כזה אנו מאפשרים לגוזל ללמוד להמריא ולנחות בצורה בטוחה.
בארבעה השבועות הבאים נבצע לו שלושה קיצוצים נוספים. הקיצוץ האחרון מונע מהתוכי לנסוק ולצבור גובה אך מאפשר לו להשיג כוח דחף מספיק כדי למנוע התרסקות בנחיתות. ניסיונות התעופה הללו, בשלב הזה של התפתחות הגוזל, מפתחות אצלו את הקואורדינציה ואת שרירי התעופה, דבר שיעודד את בטחונו העצמי. . גוזלים שהתנסו בתעופה יהיו עליזים ואמיצים יותר מאלה שלא זכו לעוף כלל.

5.    הקניית ביטחון עצמי ופיתוח הקואורדינציה: כאמור, גוזלים שהייתה להם הזדמנות לעוף ופתחו את השרירים, את המוטוריקה והקואורדינציה יהיו בעלי בטחון עצמי רב יותר מאשר אלה שקצצו את אברות התעופה באופן דרסטי ושללו מהם את התנסות ולימוד התעופה. כדאי לציין שציפורים אינן מאבדות את הקואורדינציה אחרי קיצוץ אברות התעופה, וירבו בפעילויות תנועתיות כמו נפנוף כנפיים, טיפוס, או שימוש בנדנדה באופן אינטנסיבי יותר מאלה שכנפיהן קוצצו בצורה דרסטית מוקדם מדי.

לא פעם אנו עדים לתוכים אדישים שלא מגלים עניין בסביבה, ובמקרים רבים ניכרת בהם פגיעה ביכולת הקואורדינציה והם מפוחדים וחסרי ביטחן עצמי. תוכים כאלה יהיו בד"כ נשכנים יותר מאשר אחרים, שעברו את התהליך המוזכר לעיל, באופן תקין. שורש הבעיה נעוץ בלי ספק בשלבים המוקדמים בהתפתחותם.

השילוב של יכולת גופנית, התאמה חברתית, היכרות עם סביבה מועשרת וחשיפה למגוון מזונות עשיר ככל האפשר בשלבי ההתפתחות הראשונים, הם שיקנו לתוכי בסיס איתן ואמון למשך תקופת חייו ויאפשרו לו לגדול מאושר ובריא בנפשו.