Tukipedia

 ארצות הברית - עיטם לבן ראש
עיטם לבן ראש ("עיט קירח") נבחר להיות הסמל הלאומי של ארצות הברית ב-1782, בגלל כוחו ומראהו המרשים, חייו הארוכים, ובגלל שהוא נפוץ רק בצפון אמריקה.

מסופר, שבאחד הקרבות הראשונים של מלחמת העצמאות האמריקאית, קולות הקרב העירו את העיטמים אשר נמו בצמרות העצים, הם חגו מעל ראשי הלוחמים וקראו בקולם הצרוד, מה שנדמה ללוחמים האמריקאים כקריאות לחירות.

עיטם לבן ראש - הציפור הלאומית של ארצות הברית

 דרום אמריקה - קונדור האנדים
הקונדור משמש כסמל מדינות האנדים. במדינות קולומביה, צ'ילה, בוליביה ואקוודור, הקונדור נמצא על הסמל הלאומי. 

 מאוריציוס - דודו
ברוב המדינות ניתן לצפות בעוף הלאומי בטבע, לא כך במאוריציוס, שם העוף הלאומי נכחד לפני יותר מ-300 שנים.
העוף המיוחד דודו אפור התגלה על ידי המתיישבים ההולנדים בשנת 1601, אך הם אלו שגם גרמו להכחדתו, ומאז 1681 לא נראה יותר פריט ממין זה בחיים.
אין עדות לקיום עוף זה מחוץ למאוריציוס, ולכן נבחר לסמל הלאומי שלהם.

  אוגנדה
עגור הכתר Balearica regulorum 
עגור הכתר היא ציפור גבוהה היכולה להגיע לגובה של עד מטר אחד. יש לעגור "כתר" יפהפה מנוצות זהובות. הלחיים לבנות עם כתם אדום קטן בראשן, הצוואר אפור, והבטן והרגליים שחורות.
ניתן למצוא את עגור הכתר בביצות, באגמים וסוואנה באפריקה, כאשר בתפוצה היא מזאיר ועד לטנזניה.
עגור הכתר חי בלהקות של עד מאה פרטים, משמיע צווחה בעת מעופו. שבטים אפריקאים החיים באזורי מחייתו של העגור מאמינים כי הוא מביא את הגשם. גובהו וראייתו המצוינת של העגור מקנים לו יתרון על פני טורפים בצמחיה הגבוהה של הסוואנה.
לעגור הכתר ריקוד חיזור נהדר שבו משתתפים הזכר והנקבה בתנועות גוף, קידות, קפיצות ונפנוף כנפיים. ישנם מספר שבטים אפריקאים שאימצו את הריקוד ומבצעים "ריקוד עגור הכתר" משלהם. העגור אמנם לא בסכנת הכחדה מיידית אך ייבוש ביצות למען הרחבת שטחי חקלאות מסכנת את עתידה של ציפור מיוחדת זו. 

   אוסטריה
עיט נשרי (עיט זהוב) Aquila chrysaetos
אורך ממוצע של בוגר: 75-85 ס"מ
מוטת כנף: 175-240 ס"מ
משקל: 3-5 ק"ג
קודקודו ועורפו המוזהבים בולטים. צבע זה הוא שהקנה לעיט את שמו "עיט זהוב".
המקור חזק והפה גדול. כנפיו גדולות והרגליים מכוסות נוצות. הנקבות גדולות במקצת מהזכרים.

  אוסטרליה
אמו Dromaius novaehollandiae
זהו העוף השני בגודלו אחרי היען, שמשתייך לסדרת היענאים. בדומה ליען, גם האמו חסר יכולת תעופה. המין Dromaius novaehollandiae הינו המין היחיד ששרד בסוג זה, ומצוי ביבשת אוסטרליה בלבד.
גובה האמו הוא 1.75 מטרים בממוצע.
משקלו 50 - 55 ק"ג, הנקבות שוקלות כ־5 ק"ג יותר מהזכרים.
לעוף שתי שכבות נוצות זהות בגודלן והן שטוחות וצמודות לגופו. כשהנוצות מתחדשות צבען שחור כהה, אך עם הזמן צבען דוהה בשמש ומשתנה לאפור בהיר.
לאפרוחים פלומה מפוספסת בצבעים שחור וחום קרמי, המאפשרת להם להסוות את עצמם בצמחיה עבותה.
הצוואר ארוך וגם הרגליים ארוכות. בכפות הרגליים שלוש אצבעות גדולות (בהונות).
הכנפיים קטנות ביותר ואורכן פחות מ-20 ס"מ.

 אורוגוואי
קיווית (משפחת החופמיים), Vanellus chilensis

 איחוד האמירויות הערביות
בז נודד Falco peregrinus

בז Falco,
סוג עוף דורס במשפחת הבזיים. הבז הינו עוף דורס בינוני בגודלו.
אורכו עד 51 ס"מ ומוטת כנפיו עד 104 ס"מ.
ניכרים הבדלי גודל בין הזכר הקטן יותר לנקבה.
הגוף מגושם עם חזה כבד האמה רחבה למדי וקצה הכנף מחודד, הזנב בינוני באורכו.
בוגר:אפור בחלקים העליונים, הגרון לבן, פס השפם עבה, החזה מנוקד קלות, החלקים התחתונים לבנבנים עם פספוס רוחב בולט.
בז נודד מתמחה בציד עופות והוא העוף הדורס המפתח את המהירות הגדולה ביותר (בצלילה) מבין העופות הדורסים בעולם, מהירות שעוברת 300 קמ"ש.

 איי בהאמה
פלמינגו מצוי Phoenicopterus ruber
עוף גבוה מאד, אורכו עד 145 ס"מ ומוטת כנפיו עד 170 ס"מ.
צבעו לבן עם גוון ורדרד, אברות התעופה שחורות וסוככות הכנף עם גוון אדמדם הנראה בתעופה.
המקור גדול ונטוי כלפי מטה צבעו ורדרד עם קצה שחור, הרגליים

 איי הבתולה הבריטיים (הממלכה המאוחדת)
תורית אמריקנית (מסדרת היונאים) Zenaida macroura

אורכה עד 30 ס"מ ומוטת כנפיו עד 60 ס"מ.
הזנב קצר ושוליו בהירים עד לבנים, מרכזי נוצות התעופה כהים עם קצוות בהירים מעניקים לו מראה "מנומר" משהו ומבדילים אותו משאר התורים.
בתעופה ניכרות הכנפיים הכהות יותר ומנוגדות לבטן הבהירה ושאר חלקי הגוף הבהירים יותר.

 איי פארו (דנמרק)
"תוכי קיימן" תת-מין של משפחת התוכיים ששמו המדעי Amazona leucocephala caymanensis

 איי פארו (דנמרק)
שלצדף החוף (ממשפחת השלצדפיים) Haematopus ostralegus
בעל מראה יחודי, אורכו עד 44 ס"מ המקור ארוך ואדום, הראש והחלקים העליונים שחורים והחלקים התחתונים לבנים, במעוף ניכר פס כנף לבן.
בלבוש החורף ניכר פס סנטר לבן.
הצעיר דומה לבוגר אך צבע החלקים העליונים השחורים דהוי יותר.

  אינדונזיה
עוף ממשפחת הנציים ששמו המדעי Spizaetus bartelsi
אורכו עד 55 ס"מ ומוטת כנפיו עד 100 ס"מ, הכנפיים קצרות ורחבות והזנב ארוך.
המעוף מאופיין בכמה חתירות מהירות ולאחר מכן גלישה.
הזכר עם חלקים עליונים אפרפרים(לעיתים עם גוון כחול)הלחי אדמדמה ופספוס הרוחב בבטן בחזה אדמדם.
הנקבה גדולה יותר באופן משמעותי מהזכר ולעיתים מזוהה בטעות כנץ גדול, חלקי הגוף התחתונים אצל הנקבה מפוספסים בצבע אפור.
הצעיר צבעו חום בחלקים העליונים והפספוס בחלקים התחתונים צבעו חום .

 איסלנד
בז צפון Falco rusticolus

 איראן

1. זמיר הירדן Luscinia megarhynchos
   אורכו עד 16.5, החלקים העליונים חומים והחלקים התחתונים בצבע בז אפרפר בהיר, העין שחורה וטבעת העין לבנה, הזנב חום אדמדם, התת שת ללא ניקוד.
   דומה מאד לזמיר מנומר וזהירות נדרשת בזיהויו בשדה: לזמיר הירדן ניתן לראות 7 קצוות של אברות היד ולזמיר מנומר 8 קצוות של אברות היד, כמו כן צבעי זמיר הירדן "חמים" יותר עפ"י רוב.

1. טווס הודי זכר Pavo cristatus
   טווס הוא עוף במשפחת הפסיוניים. הוא מוכר עד מאוד בשל זנבו ההדור של הזכר, המשמש קריטריון לבחירה מינית המתבצעת כשהוא מציג אותו לראווה בפני נקבות בתקופת הרבייה.

 אל סלוודור
עוף ממשפחת המומוטיים ששמו המדעי Eumomota superciliosa

 אנגווילה (הממלכה המאוחדת)
עוף ממשפחת היוניים, ששמו המדעי: Zenaida aurita
ליונאים יש גוף בגודל בינוני וסגלגל, רגליים קצרות, ראש קטן ובעלי זפק גדול.
כנפיהם בנות 11 אברות והן חזקות ומחודדות. הם נמצאים חלק ניכר מזמנם על פני הקרקע בחפשם אחר גרגרים. 
דוגרים על עצים, על הקרקע, או בין סלעים, והנקבות מטילות בדרך כלל שתי ביצים.
ליונאים יכולת מיוחדת מבין העופות לטבול את המקור בתוך המים ולשתות ללא הפרעה בזכות נחיריהם הניתנים לסגירה על ידי שרירים מיוחדים.
הם ניזונים מזרעים, ירקות ופירות.

 אנגולה
בז נודד Falco peregrinus
סוג עוף דורס במשפחת הבזיים. הבז הינו עוף דורס בינוני בגודלו.
אורכו עד 51 ס"מ ומוטת כנפיו עד 104 ס"מ.
ניכרים הבדלי גודל בין הזכר הקטן יותר לנקבה.
הגוף מגושם עם חזה כבד האמה רחבה למדי וקצה הכנף מחודד, הזנב בינוני באורכו.
בוגר:אפור בחלקים העליונים, הגרון לבן, פס השפם עבה, החזה מנוקד קלות, החלקים התחתונים לבנבנים עם פספוס רוחב בולט.
בז נודד מתמחה בציד עופות והוא העוף הדורס המפתח את המהירות הגדולה ביותר (בצלילה) מבין העופות הדורסים בעולם, מהירות שעוברת 300 קמ"ש.

 אנטיגואה וברבודה
פריגט הדור Fregata magnificens
הפרגטה או הפריגט ההדור היא עוף ים בת למשפחת הפרגטיים (Fregatidae). הפרגטה חיה ומקננת באיים של הימים הטרופיים והאוקיינוסים - איי גלאפגוס, אסנשן וכדומה.
אורך גופה של הפרגטה 80-115 ס"מ ומוטת כנפיה הארוכות והצרות מגיעה עד 2.3 מטר.
זנב הפרגטה ממוזלג צורת כנפיה וזנבה עוזרת לה לדאות לאט, לנפנף במהירות בכנפיה ולטוס מול רוח חזקה.
הפרגטה ניזונה בעיקר מדגים אותם היא חוטפת מעופות ים כמו הסולה והקורמורן.
הפרגטה רודפת אחרי עופות הים עד שהיא מתישה אותם וגורמת להם לשמוט את מזונם ואז הפרגטה משתמשת במהירותה כדי לצלול למטה (באוויר) ותופסת את השלל.
רוב השנה גם הזכרים וגם הנקבות הם בעלי צוואר לבן ושטוח לגמרי.
בעונת הרבייה זפק הזכר מתנפח כמו בלון או כרית אוויר וצבוע בצבע אדום חזק ומושך את הנקבה לבנת הזפק לבנות אתו קן ולהקים אתו משפחה.

 אסטוניה
סנונית הרפתות Hirundo rustica
אברות הזנב הצדדיות ארוכות והן יוצרות זנב ממוזלג מאוד המשמש כסימן היכר שלה.
חלקי גופה העליונים בוהקים בצבע כחול-שחור.
כנפיה ארוכות וחרמשיות, וקצותיהן מחודדים.
היא ניכרת גם בגרונה ובמצחה הערמוניים-חלודיים ובסהרון שחור בחזה.
צבע הגחון לרוב לבנבן, אך הוא שונה בתת מינים שונים וצבעו ערמוני בהיר בתת המין הדוגר בארץ.
אין הבדלים בצבע הניצוי בין זכר לנקבה וכן בצבע הניצוי בין עונות השנה .
לצעירים (בסתיו, חורף) צבעים דהים יותר, ובניצוי של חלקי גופם העליונים חסר הברק. נוצות הזנב הצדדיות שלהם קצרות יותר, ועל כן השסע בזנב פחות בולט.
מידות: ציפור קטנה. אורך גופה 19-16 ס"מ ומזה כ- 7 ס"מ אברות הזנב החיצוניות, משקלה 20.5-17.5 גרם, ומוטת כנפיה 34.5-32 ס"מ.

 אקוודור
קונדור האנדים Vultur gryphus
עוף גדול ממדים ממשפחת הקונדוריים. הוא נקרא על שם הרי האנדים שבאמריקה הדרומית, שם הוא חי.
משקלו כ-12 ק"ג, אורך גופו 1.20 מטר ומוטת כנפיו כ-3 מטר.
הקונדור ניזון מפגרים והוא חי בממוצע 50 שנה.
ראשו של הקונדור קירח ולזכר כרבולת אפורה (לנקבה אין כרבולת).
הזכר והנקבה דואגים לגוזל עד גיל שנה.
הקונדור מקנן על הקרקע בצוקים גבוהים והוא עשוי להימצא בקרוב בסכנת הכחדה עקב ציד בלתי חוקי וזיהום סביבתי.

 ארגנטינה
ציפור שיר ממשפחת התנריים ששמה המדעי Furnarius rufus

 ארצות הברית
עיטם לבן ראש Haliaeetus leucocephalus
זהו מין בסוג עיטם הנפוץ בשטחי צפון אמריקה בלבד, ומופיע בסמלה הלאומי של ארצות הברית.
מין זה היה על סף הכחדה בארצות הברית בסוף המאה ה-20, אולם כעת מצבו יציב והוא הוסר מרשימת המינים בסכנת הכחדה של הממשל הפדרלי של ארצות הברית.
עיטם לבן הראש הוא עוף דורס, הנמנה עם סדרת דורסי היום ועם משפחת הנציים. שמו המדעי מתאר אותו היטב: Haliaeetus פירושו "עיט ים", כלומר עיטם, ו-leucocephalus פירושו "ראש לבן".
שם נוסף לעיטם זה הוא "עיטם קרח", שם שמקורו בשמו האנגלי של העיטם: Bald Eagle. שמות אלו שגויים, שכן לעיטם יש נוצות לבנות על ראשו, על צווארו ועל זנבו. מקור שם זה הוא במילה האנגלית העתיקה "Piebald" שמתייחסת לנוצות הראש והזנב הלבנות.

 בהוטן
עורב שחור Corvus corax
עורב שחור הוא מין עוף בסוג עורב שבמשפחת העורביים ובסדרת ציפורי השיר. הוא אחד מהעופות בעלי התפוצה הטבעית הנרחבת ביותר מבחינת שטח וכמות פריטים. באנגלית מכונה Common raven (עורב מצוי) אך יש לזכור כי בישראל אין הוא המין הנפוץ ביותר: הוא נדיר למדי בהרי הצפון והמרכז, וזוגות מעטים מקננים בנחלי מדבר יהודה ובנגב.

 בוטסואנה
מין עוף השייך לסוג כחל (משפחת הכחליים) ששמו המדעי Coracias caudata
גודלו עד 32 ס"מ, הראש גדול והמקור שחור עבה וחזק, הגוף מוצק, הגב חום אדמדם ובכנפיים בולט ניגוד בין הסוככות הכחולות לאברות התעופה הכהות יותר.
הצעיר צבעיו דהויים יותר ועל צווארו וחזהו פספוס לא מודגש.

אנפית בקר Bubulcus ibis
האנפות ניכרות משאר העופות בצווארן הכפוף כאות הלטינית S, הן במנוחה והן במעוף. צווארן ארוך ובו 21 חוליות, שהשישית מהן ארוכה יותר ומחוברת אל חברותיה במיתרים חזקים, הגורמים לכיווץ הצוואר בעת מנוחה. מבנה זה מאפשר  לשלוח את הצוואר – יחד עם הראש והמקור הארוך הישר והמחודד במהירות רבה אל הטרף. הגידים מגבילים את תנועת הצוואר למישור אחד קדימה ואחורה  למעלה ולמטה ומונעים מהאנפות להטות את ראשן לצדדים. בזמן מעוף הן מכופפות מאד את הצוואר ואז הוא נראה עבה ורחב. 
אנפית הבקר גוצה יותר מאנפות אחרות ולבנה, מלבד בעונת הרבייה אז מופיעים כתמים חומים בהירים על כיפת ראשה ועל חזה. אורך כנפה – כ 24 ס"מ, מוטת כנפיה 92 ס"מ, אורך גופה כ- 49 ס"מ  ומשקלה כ- 375 גרם.
רגליה ומקורה צהובים פרט לעונת קינון. בעונת הקינון הם מקבלים גוון כתום אדום.

 בוליביה
קונדור האנדים Vultur gryphus
קונדור האנדים הוא עוף גדול ממדים ממשפחת הקונדוריים.
הוא נקרא על שם הרי האנדים שבאמריקה הדרומית, שם הוא חי.
משקלו כ-12 ק"ג, אורך גופו 1.20 מטר ומוטת כנפיו כ-3 מטר.
הקונדור ניזון מפגרים והוא חי בממוצע 50 שנה.
ראשו של הקונדור קירח ולזכר כרבולת אפורה (לנקבה אין כרבולת).
הזכר והנקבה דואגים לגוזל עד גיל שנה.
הקונדור מקנן על הקרקע בצוקים גבוהים והוא עשוי להימצא בקרוב בסכנת הכחדה עקב ציד בלתי חוקי וזיהום סביבתי.
בתרבויות העתיקות של האנדים, ראו בקונדור את התגלמותו של אל כל יכול ששמו ויראקוצ'ה.
הקונדור נחשב למייצג של עולם השמיים ויוחס לו התפקיד של העברת המתים לעולם הבא.
כיום הקונדור משמש כסמל מדינות האנדים. במדינות קולומביה, צ'ילה, בוליביה ואקוודור, הקונדור נמצא על הסמל הלאומי.

 בונייר (הולנד)
פלמינגו ממין ששמו המדעי Phoenicopterus roseus
הפלמינגואים היא סדרה במחלקת העופות הכוללת משפחה אחת פלמינגויים ובה סוג אחד - "פלמינגו" - הכולל שישה מינים.
הפלמינגואים הינם ארוכי רגליים וצוואר, וגופם דק וארוך.
צווארם ורגליהם יוצרים קו אופקי במעופם.
מקורם עבה ונטוי במרכזו לכיוון מטה.
הפלמינגואים נולדים בצבע אפור, ומשום שהם אוכלים סוג סרטנים שמכילים פיגמנט בטא קרוטן, הם הופכים לוורודים או אדמדמים.‏‏
הזכר והנקבה דומים בחזותם, מלבד הבדל קטן בגודל גופם.
בצווארם הארוך 19 חוליות ובכנפיהם 12 אברות.
הם חברותיים ומתקבצים ללהקות ענק.
הם מקננים במושבות צפופות ומבודדות. מצויים בכל חלקי תבל מלבד אוסטרליה ואנטארקטיקה.

 בחריין
בולבול ממין ששמו המדעי Pycnonotus leucogenys
הבולבול הוא סוג של ציפור שיר ממשפחת הבולבוליים, בסוג זה כ-40 מינים.
הבולבולים חיים בלהקות קטנות ונמצאים ביחד רוב היום. הם ניזונים בעיקר מחרקים, פירות ועלים.
הנקבה בונה את קינה בין סבך הצמחייה, ובו היא מטילה כ-3 ביצים בצבע סגלגל.
גוזליה בוקעים עיוורים וללא נוצות.

בישראל נפוץ ביותר המין בולבול צהוב-שת Pycnonotus xanthopygos
המין בולבול לבן-לחיים Pycnonotus leucogenys מזדמן לארץ ישראל.
המין בולבול אפריקאי Pycnonotus barbatus באירופה, נפוץ בספרד.
המין בולבול אדום שת Pycnonotus cafer, נפוץ במקור בפקיסטן ובסין, אך הוא פלש להוואי.
המין בולבול אדום שפם Pycnonotus jocosus, מקורו בדרום-מזרח אסיה והינו מין פולש בארצות הברית ובאוסטרליה.

 בלגיה
בז מצוי Falco tinninculus
בז מצוי הוא עוף דורס השייך למשפחת הבזיים, מסדרת דורסי היום. בני מין זה נפוצים ברחבי אירופה אסיה ואפריקה.
אורך גופו 30-34 ס"מ, מוטת כנפיו 70-80 ס"מ.
משקל הזכר כ-150 גר', והנקבה כ-190 גר'.
גם הנקבה וגם הזכר בצבע חום מנוקד בשחור ואפור. אצל הזכר הנקודות קטנות יותר, והצבע החום נוטה יותר לאדמדם.

  בליז
טוקן Ramphastos sulfuratus
גודלם של הטוקניים נע מבין המין הקטן ביותר (Pteroglossus inscriptus) אשר שוקל 130 גרם, ואורכו מגיע ל-29 ס"מ, ועד למין הגדול ביותר (Ramphastos toco) ששוקל 680 גרם ואורכו 63 ס"מ.
גופם קצר ומזכיר בצורתו עורב.
זנבם מעוגל ואורכו נע בין חצי אורך הגוף לאורך הגוף עצמו.
הצוואר קצר ועבה.
נוצותיהם שחורות, ועל הצוואר ישנו כתם בולט (לרוב בצבעים חזקים: צהוב או כתום).
מקורו גדל וחזק, לרוב גם בצבעים חזקים כמו כתום, אדום, ירוק או צהוב. הכנפיים קצרות ומותאמות לתעופה למרחקים קצרים.
הרגליים קצרות וחזקות. לטוקניים אין דו צורתיות מינית.
לשונו של הטוקן אפורה, צרה, ואורכה כ-15 ס"מ.

 בלארוס
חסידה שחורה Ciconia nigra
רגליה של החסידה גבוהות ואדומות.
מקורה של החסידה ארוך, ישר וחד.
גובהה כמטר.
תוחלת החיים של החסידה בטבע היא 10-12 שנה וגילה של חסידה בשביה עשוי להגיע אף ל-30 שנה.
שלא כרוב בני הסדרה, הניזונים בראש ובראשונה מדגים, ניזונה החסידה בעיקר מחרקים כגון: ארבה, חרגולים וצרצרים. היא ניזונה גם מבעלי חוליות: דגים (בעיקר חלשים ומתים), דו-חיים, נחשים (ואף צפעונים), אפרוחים וגוזלים שונים, נברנים ועוד.
החסידה משפדת את טרפה בדקירת מקור. בעלי חיים קטנים היא מניפה כלפי מעלה, ובולעת אותם; בעלי חיים הגדולים מכושר בליעתה, היא מרטשת קודם לכן במקורה.
החסידות חורפות בארץ בעיקר בבריכות הדגים, לרוב בלהקות גדולות למדי, ומרבות לאכול דגים.

 בנגלדש
עוף ממשפחת החטפיתיים ששמו המדעי Copsychus saularis
חטפיתיים או חטפיות, הינה משפחה מרובת מינים של ציפורי שיר קטנות.
במשפחה כ-70 סוגים שתחום מחייתם מוגבל ליבשות העולם הישן: אפריקה, אסיה ואירופה.
רובם שוכני עצים הניזונים בעיקר מחרקים, אשר אותן הן חוטפות במעופן, מגיחה מעמדת תצפית אליה הן שבות, ומכאן שמן העברי, כמו גם האנגלי - flycatcher.

 ברזיל
קיכלי Turdus rufiventris
ציפורי שיר הקרובה לחטפיתיים ולסבכיים, ויש אף המצרפים אותה כתת-משפחה ל"חטפיתיים", ואחרים מצרפים למשפחת החטפיתיים גם את הסבכיים. אך לא מעט רואים ב"קיכליים" משפחה נפרדת.

 ברמודה
עוף ממשפחת הפתוניים ששמו המדעי Phaethon lepturus
מוטת כנף : 95 ס"מ.
שני המינים דומים.
צפור עם ראש לבן וגוף. חזות חיצוניים שחורים. טלאי עיניים כהה.
הבוגר בעל סרטי זנב לבנים ארוכים וצהוב/כתום.

 ג'מייקה
עוף ממשפחת הקוליבריים ששמו המדעי Trochilus polytmus
הקוליברי נפוץ ביבשת אמריקה בלבד, החל בדרום קנדה ואלסקה שבאמריקה הצפונית ועד ארץ האש, בקצה הדרומי ביותר של אמריקה הדרומית. למרות זאת, רוב המינים חי באזורים הטרופיים של דרום אמריקה. מינים רבים של קוליברי נודדים מרחקים גדולים יחסית בין אמריקה הדרומית והצפונית. רוב מיני הקוליברי שבארצות הברית וקנדה, שבהם האקלים קר יחסית, מהגרים אל אזוריה החמים של אמריקה הדרומית עם בוא החורף, אף על פי שכמה מינים נשארים בצפון גם בחורף.

הקוליברי נודע בעיקר בזכות ממדיו הזעירים ובשל יכולתו לרחף באוויר באותו המקום על ידי רפרוף מהיר מאוד בכנפיו, בין 15 ל-80 פעמים בשנייה.
היא בעצם הציפור היחידה המסוגלת, בזכות חבטות כנפיה המהירות ומבנה הכנפיים הייחודי, לעוף למעלה ולמטה, אחורה וקדימה, ימינה ושמאלה, ואף לרחף באותו המקום. רפרוף הכנפיים כה מהיר, עד כי לעתים קרובות בני אדם אינם יכולים לעקוב אחר הכנפיים ורואים את הקוליברי המעופף ככתם מטושטש.

  גאורגיה
פסיון מצוי (ממשפחת הפסיוניים) Phasianus colchicus
הפסיון הנפוץ ביותר ונקרא גם בשם פסיון צייד.
הוא בעל ניצוי עשיר בצבע הערמון, עם פסים בצבע חום מוזהב, שחור וכחול חיוור על גופו. זנבו ארוך מאוד, צבעו חום מוזהב עם פסים שחורים. צבעו של הגב התחתון נע מצבע ערמון, לכחול חיוור ולסגול. החלק התחתון של גופו, הוא בצבע ערמון מוזהב עם פסים כהים. החלק האחורי של גופו וכן זנבו, בצבע ערמון כהה. בין הגוף לראש, יש מעין קולר לבן. הראש והצוואר הם בצבע ירוק עמוק עם כחול כהה נוצץ. כתם, בצבע אפור ירקרק מבריק, מכסה את קצה ראשו. על פניו יש דלדול בשרי בצבע אדום. יש לו מעין "אוזניים" בעלות אניצים בצבע ירוק. מקורו חזק וצבעו לבנבן.
הנקבה קטנה יותר, עם זנב קצר יותר, ובעלת צבע דמוי חול. יש לה ניצוי בצבע חום בהיר יותר, מנומר בצבעי חום כהה ושחור.
החלקים התחתונים הם בצבע בהיר יותר, מעט מפוספס בצואר ובחזה בחום חיוור. העיניים הם בצבע צהוב עמום. למקור, שני גוונים: לבנבן ושחור. העופות הצעירים דומים לנקיבה הבוגרת, אך קטנים יותר, עם זנב קצר יותר.
פסיון הצייד חי בהודו, בדרום מזרח אסיה ובסין. העוף הופץ במקומות רבים בעולם, ומגדלים אותו, כדי שישמש עוף לצייד. 
הזכר הוא פוליגמי, וניצויו היפה מושך אליו נקבות, עד כדי 18 נקבות לזכר אחד. הנקבות חיות סביב זכר טריטוריאלי עד 6 שבועות, כדי לבנות מצבורי שומן לתקופת הקינון. הזכר מגונן על הנקיבה מפני טורפים, וכן מפני זכרים אחרים. כאשר הנקבה מתחילה לדגור, הזכר מפסיק את החיזור אחריה.
צבעיו של הזכר, מושכים אליו גם טורפים , כמו: השועל, בעוד שהנקבה והאפרוחים מוגנים ע"י ניצויים החיוור. אם פסיון הצייד מובהל, הוא מעדיף יותר לרוץ מאשר לעוף. בלילה הוא ישן על ענפי העצים.

  גואטמלה
עוף ממין קצאל ממשפחת הטרוגוניים ששמו המדעי Pharomachrus mocinno
אורכו: 36 ס"מ ארוך.
כולל הזנב של הזכר: עד 64 ס"מ.
משקלו: עד 210 גרם.
זה הנציג הכי גדול של הטרוגון בעל גוף ירוק (מראה זוהר ססגוני מזהב ירוק לסגול כחול) וחזה אדום.
הזנב הירוק העליון שלהם בזכרים ארוך ומרשים במיוחד, יותר ארוך מיתר הגוף.
הכנף הראשית גם היא ארוכה במיוחד ונותנת הופעה מצויצת.

 גיאנה
הואצין Opisthocomus hoazin
ציפור פרהיסטורית, הוא אחת הציפורים המוזרות ביותר בעולם.
להואצין הצעיר יש שלושה טופרים בכנף שבעזרתם הם מטפסים , המסמן במידה רבה שלב מעבר מתקדם מזוחל לעוף הוכחה נוספת לכך שהעופות התפתחו מהזוחלים. בבוגר הם מתנוונים ונושרים.
הואצין, נחשב ל"מאובן חי".

 גרמניה
עיט נשרי/עיט זהוב  Aquila chrysaetos
עיט נשרי (בעבר נקרא עיט זהוב או עיט סלעים) הוא מין בסוג עיט. זהו עוף דורס מסדרת דורסי היום ומשפחת הנציים.
אורך ממוצע של בוגר: 75-85 ס"מ
מוטת כנף: 175-240 ס"מ
משקל: 3-5 ק"ג
קודקודו ועורפו המוזהבים בולטים, צבע זה הוא שהקנה לעיט את שמו "עיט זהוב".
המקור חזק והפה גדול.
כנפיו גדולות והרגליים מכוסות נוצות.
הנקבות גדולות במקצת מהזכרים.

 גרנדה
עוף ממשפחת היוניים ששמו המדעי:  Leptotila wellsi
ליונאים יש גוף בגודל בינוני וסגלגל, רגליים קצרות, ראש קטן ובעלי זפק גדול.
כנפיהם בנות 11 אברות והן חזקות ומחודדות.
נמצאים חלק ניכר מזמנם על פני הקרקע בחפשם אחר גרגרים.
דוגרים על עצים, על הקרקע, או בין סלעים, והנקבות מטילות בדרך כלל שתי ביצים.
ליונאים יכולת מיוחדת מבין העופות לטבול את המקור בתוך המים ולשתות ללא הפרעה בזכות נחיריהם הניתנים לסגירה על ידי שרירים מיוחדים. הם ניזונים מזרעים, ירקות ופירות.
בין הידועים במינים אלה הם התור והיונה. היונה נהפכה לסמל לשלום.

 דומיניקה
תוכי מסוג אמזונה מלכותית Amazona imperialis

 דנמרק
ברבור מצוי Cygnus olor
ברבור הוא עוף מים גדול בעל קרבה גנטית לאווז ולברווז. הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. שני בני הזוג קשורים זה לזה לכל ימי חייהם, והצעירים נשארים עם הוריהם עד לעונת הדגירה הבאה.
הברבורים חיים בלהקות גדולות מבלי לאבד את ייחודם המשפחתי.
שני בני הזוג בונים את הקן ומגדלים את הגוזלים.
כל נקבה מטילה 3-8 ביצים ודוגרת עליהן כ-5 שבועות כשהזכר שומר עליה.
בעבר נחשבו הברבורים לעופות מאכל, אך כיום הם מוגנים מציד במדינות רבות.
פלומת הברבור - כלומר הנוצות התחתיות והרכות שלו - משמשת לכרים ולריפוד ("פוך").
הברבור אוכל מזון צמחוני מהמים (כ-4 ק"ג ביום), אולם ברבורים צעירים אוכלים גם תולעים וחסרי חוליות אחרים.

 דרום אפריקה
עגור כחול (ממשפחת העגוריים) Anthropoides paradisea
עגור כחול הקרוי גם עגור סטנלי או עגור גן עדן הוא מין בסוג עגור.
זוהי ציפור גבוהה ושוכנת-קרקע. למרות גבוהה, היא קטנה ביחס לחבריה במשפחת העגוריים.
גובהה: 106 ס"מ
משקלה: 4 ק"ג.
צבעה אפור-כחול חיוור עם כתר לבן, מקור ורוד ונוצות קצה הכנף אפורות כהות שמגיעות עד לקרקע.
העגורים הכחולים חיים ברמות עשב יבשות, והם ניזונים מזרעים ומחרקים. הם מבלים מעט מאוד זמן בביצות. הם נודדים לגבהים.
הקנים מוקמים על פי רוב בערבות הגבוהות, ויורדים לגבהים נמוכים יותר בחורף. רבים תופסים אזור זה בתור אזור לחקלאות. מכל 15 מיני העגורים, העגור הכחול הוא בעל התפוצה מוגבלת ביותר.
בשנת 1980 החלה ירידה פתאומית באוכלוסייה, נשארו רק 25,700 פרטים, וכיום הוא מסווג כפגיע על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN).

 האיטי
עוף ממשפחת הטרוגוניים ששמו המדעי Temnotrogon roseigaster
טרוגונאים, סדרת עופות שצבעיהם מן המבריקים והמגוונים ביותר, דו צורתיות זוויגית בולטת.
הכנפיים קצרות, הזנב ארוך, הרגליים קצרות.
חלוקת האצבעות מיוחדת. ראשונה ושנייה פונות אחורנית, שלישית ורביעית קדימה.
המקור קצר, עבה וכפוף כלשהו בקצהו.
מפתח-הפה רחב ועמוק, שוכני יער טרופי.
ניזונים מפירות ומחרקים שהם אורבים להם, או צדים אותם ביעף.
מקננים בנקרות-עצים, 2-4 ביצים. חובשי-קן.

 הודו
טווס הודי זכר Pavo cristatus
עוף במשפחת הפסיוניים. הוא מוכר עד מאוד בשל זנבו ההדור של הזכר, המשמש קריטריון לבחירה מינית המתבצעת כשהוא מציג אותו לראווה בפני נקבות בתקופת הרבייה. טווסים יכולים להתרבות בגיל שנתיים.
בגיל שנתיים נוצות הטווס עדיין לא מפותחות במלואן מבחינת האורך והצפיפות. בגיל שלוש שנים מגיעות נוצות הטווס לאורכן המקסימלי.
תקופת הייחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול; בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסת, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת לבה.
טווסים הם פוליגמיים - הם יכולים להזדווג עם 4 או 5 נקבות במהלך עונת הייחום, אך עשויים גם להסתפק באחת.
אם הצליחה ההרבעה, הטווסת תטיל בגומה בקרקע בין 4 ל-7 ביצים, הבוקעות לאחר 28 עד 30 יום בהם היא דוגרת עליהן לבדה.

 הונגריה
חובה גדולה Otis tarda
ציפור ענקית ובעלת מראה יחודי.
אורכה עד 105 ס"מ ומוטת כנפיה עד 240 ס"מ.
הצוואר ארוך עבה ואפור הראש אפור(אצל זכר בוגר מופיע שפם לבנבן היורד מהגרון), החלקים העליונים חומים חלודיים עם פסי רוחב שחורים, החלקים התחתונים לבנים. החזה חלודי. הצעירים חסרים את דגם השפם ואת הצבע החלודי בחזה. במעוף ניכר הרבה צבע לבן בכנף.

 הונדורס
עוף ממשפחת התוכיים ששמו המדעי Amazona auropalliata
 צבע כללי ירוק עם מעט צהבהב, הראש הגרון והחזה צהובים, באיזור כיפוף הכנף אדום מעורב בצהוב, קצה הירכיים צהובים, העיגול מסביב העין לבן, קשתית העין כתומה והמקור בצבע שנהב נוטה לאפור בכיוון הבסיס והחלק העליון, באמזונה צעירה מופיע רק טלאי של צהוב על המצח ופחות אדום בכפיפה של הכנף, בסיס הזנב בעל טלאי אדום שמוסתר בדרך כלל.
ניזון בעיקרי מזרעים, פירות וירקות ירוקים.
אורכו כ-41 ס"מ מהראש לקצה הזנב.

 הממלכה המאוחדת (בריטניה)
אדום החזה Erithacus rubecula
אורכו עד 14 ס"מ, הראש גדול למדי, צבע החלקים העליונים חום, הפנים הגרון והחזה בצבע כתום חלודי, החלקים התחתונים אפרפרים בהירים.
קולות הצקצוק של אדום החזה הם מקולות הציפורים הנפוצות של החורף הישראלי.
 מזונו: חרקים, תולעים, חלזונות. 
אזור מחיתו: חורש, גנים, מטעים וישובים. 

 הפיליפינים
עוף ממשפחת הנציים ששמו המדעי Pithecophaga jefferyi
אורכו עד 41 ס"מ ומוטת כנפיו עד 80 ס"מ.
הכנפיים קצרות ורחבות והזנב ארוך.
המעוף מאופיין בכמה חתירות מהירות ולאחר מכן גלישה.
הזכר עם חלקים עליונים אפרפרים(לעיתים עם גוון כחול) הלחי אדמדמה ופספוס הרוחב בבטן בחזה אדמדם.
הנקבה גדולה יותר באופן משמעותי מהזכר ולעיתים מזוהה בטעות כנץ גדול, חלקי הגוף התחתונים אצל הנקבה מפוספסים בצבע אפור.
הצעיר צבעו חום בחלקים העליונים והפספוס בחלקים התחתונים צבעו חום .
ניזון מעופות.

 הרפובליקה הדומיניקנית
ציפור שיר ששמה המדעי Dulus dominicus

 הרפובליקה הסינית (טאיוואן)
עוף ממשפחת העורביים ששמו המדעי Urocissa caerulea
משפחת העורביים (Corvidae) היא משפחה בסדרת ציפורי השיר, המכילה ציפורים גדולות יחסית לסדרה זו - למעשה, המשפחה מכילה כמה מהמינים הגדולים בסדרה. רבים מהמינים בסדרה הם אוכלי כל. המינים הגדולים, ובעיקר העורבים, מראים יכולות למידה מרשימות (כולל דיבור).
ניתן לחלק את המינים הרבים במשפחה זו למספר קבוצות, ובהן:

• עורבים
• עורבניים
• זגים
• עקעקים
  בישראל נמצאים המינים הבאים: עורבני שחור כיפה, זג צהוב מקור, זג אדום מקור, קאק, עורב הודי, עורב מזרע, עורב אפור, עורב חום עורף, עורב שחור, עורב קצר זנב.

 ונצואלה
טרוּ‏פּ‏יאל (מסדרת ציפורי השיר) Icterus icterus

 זימבבואה
"ציפור זימבבואה" חיוויאי מוקיון Terathopius ecaudatus
"ציפור זימבבואה" - הוא כינוי לתבליטי ציפורים שהתגלו בהריסות אתר העתיקות זימבבואה הגדולה (המאה ה-11 עד המאה ה-15).
משערים שזהו חיוויאי מוקיון ממשפחת הנציים ששמו המדעי Terathopius ecaudatus
גודלו כגודל תרנגולת, צבעיו עזים ויפים. רובו שחור מבריק,  גבו ערמוני כתום.
הכתפים חומים אפורים הלחיים והרגלים בצבע אדום
ניכר בנוצות צואר ארוכות וזנבו קצר.
בית גידולו ערבות שיחים ועצים.
 מזונו מגוון החל ביונקים קטנים, עופות וזוחלים.
שמו ניתן לו בשל מנהגו לבצע להטוטים אקרובטיים בשעת מעופו
בארץ מבקר נדיר באקראי.

 זמביה
עיטם קולני Haliaeetus vocifer
השם "עיטם" הוא צירוף של המילים "עיט" ו"ים" המצביעות על מקום חיותו של העוף - בקרבת מקווי מים גדולים.

 טונגה
עוף ממשפחת היוניים, ששמו המדעי: Ducula pacifica
במשפחת היונים יש 40 סוגים ו- 297 מינים. היונים במהותן הן עופות יער שחיים ודוגרים בעצים, אם כי יש ביניהם גם דוגרי קרקע ומצוקים. היונים ניזונות כולן ממזון צמחי.
מבחינים בקרב היונים ב- 3 משפחות עיקריות על פי מזונן: הניזונות  מעצים בלבד -  פירות, ניצנים פרחים ועלים צעירים, הניזונות על עצים וקרקע ואלה שניזונות על קרקע בלבד.
יונת הסלעים ויונת הבית שייכות לקבוצה האחרונה. הן דומות מאד זו לזו . יונת הסלעים היא אמה של יונת הבית ולמעשה אלה גזעים או זנים של אותו מין, כשיונת הסלעים היא זן הבר.  הן דומות בגודלן ובהתנהגותן ויכולות להעמיד צאצאים פוריים בהזדווגות ביניהן. תופעה זו של הזדווגויות בין הזנים גורמת ל "זהום גנטי" של זן הבר שהולך ונכחד. למעשה כמעט כל האוכלוסיות של יוני הסלעים  מעורבות עם יוני הבית.

סימני זיהוי בולטים למשפחת היונים:

• מעוף: אפייני – חתירות כנף מהירות  ונמרצות. 
• קול: קולות ההמיה המונוטונית והמתמשכת שחוזרת ונשנית.
• כל היוניים הם עופות מונוגאמיים מובהקים. כשאחד מבני הזוג מת הם לא נקשרים בקלות לבן זוג חדש.
• אופן השתייה: ביונים מוצאים שתי תכונות שאינן מוכרות בעופות אחרים - אופן השתייה שלהן ויצירת "חלב יונים" בזפק שלהן, שאיתו הם מזינים את הגוזלים.
• דרך השתייה: היונים, בשונה מעופות אחרים, טובלות את מקורן במים וגומעות מים עד לרוויה, בדומה לדרך שבה שותה הסוס. הנחיריים שלהן, הטבולות במים, נסגרות בשסתומים שריריים. עופות אחרים נוהגים לקחת מעט מים במקור ואז להרים את ראשם כדי להזרים את המים בגרון.

 טורקיה
קיכלי לבן-גבה (ממשפחת הקיכליים) Turdus iliacus
משפחת הקיכלים היא אחת הגדולות בקרב ציפורי השיר ונפוצה בכל העולם פרט לאיים מבודדים באוקיאנוס השקט ולקטבים. יש במשפחה זו 47 סוגים ו- 310 מינים.
בישראל יש 9 סוגים ו- 35 מינים.
רוב מיני הקיכלי  חיים באירואסיה, לכן הסברה היא שנפוצו משם אל כל העולם. למשפחה זו שייכות ציפורים שנוהגות לחפש את מזונן על גבי הקרקע.
מאפיין את רוב בני המשפחה רגלים ארוכות יחסית וחזקות המתאימות להליכה וניתור על הקרקע.
בני המשפחה ניזונים בעיקר מחרקים ורובם מטיבים לשיר.

 טנזניה
עוף ממשפחת העגוריים ששמו המדעי Balearica regulorum
אורך גופו של העגור נע בין 120 ל-140 סנטימטרים.
מוטת כנפיו היא 220 - 245 סנטימטרים.
הוא נוהג לקנן בצפון אירופה ובאסיה.
מקומות חיותם של העגורים הם שטחי ביצות נרחבים וקרקע טובענית. עם בוקר עפים העגורים לשדות המרעה. הם אוכלים נבטים בשדות ואף ירקות. הם ניזונים גם מבעלי חיים שונים המזדמנים להם: דו-חיים, זוחלים, ציפורים חולות וחלשות, מכרסמים וחרקים.
העגור  דוגר על אדמות ביצה ביערות הצפון, בחישות קנים באגמים או לאורך נהרות באזורים מיוערים, בעיקר באזורים נידחים. זהי ציפור  גדולה מאוד, בעלת רגליים וצוואר ארוכים ודקים.
צבעה אפור, בכנפיה - נוצות לבנות וכל ראשה "כתר" זהוב.

 טרינידד וטובגו
טרינידד: מגלן הַשָׁנִי ממשפחת הכפניים Eudocimus ruber
יש בעולם 33 סוגים של מגלנים וניתן למצוא אותם בצפון אמריקה, אפריקה,מדגסקר, אירואסיה (חוץ מהאזורים הצפוניים), אוסטרליה ומרכז וצפון אמריקה.
מגלן הַשָׁנִי הוא אחד הציפורים הלאומיים בטרינידד ובטובגו ושם ניתן גם לראות אותם בבית הגידול הטבעי שלהם.
הזכר והנקבה דומים במראם: אורכם 21-27 אינטש, הזכר גדול מעט מהנקבה.יש להם מקור ארוך המעוקל כלפי מטה בקצה, צוואר ארוך ורגליים וכפות רגליים אדומות.
מקורו של צבע השני הוא מהקרוטין שנמצא בחלק מהמזון של המגלן: דגים, חרקים ועוד.
המגלנים מגיעים לבגרות בגיל שנתיים ואז הוא כבר בצבע המיוחד שלו. ככל שהמגלן בוגר יותר צבעו בהיר יותר.
אופי המגלן: עוף מים, מצטיין במעוף ובשחייה, ניתן למצוא אותם במאגרי מים מתוקים, במים רדודים ובביצות. הם נודדים בלהקות ומקננים על העצים בקולוניות.
רבייה: עונת הרבייה היא בין אפריל לאוגוסט. בדרך כלל יש בהטלה שתי ביצים וזמן הדגירה שלהם הוא 21 יום.
יש למגלנים טקסי חיזור קבועים ובדרך כלל הם מוצאים בני/בנות זוג לחיים.
תוחלת חיים:  מעל 18 שנים בשבי.

 יפן
פסיון ירוק Phasianus versicolor
הפסיון הירוק (Phasianus versicolor) אנדמי לארכיפלג היפני, ונפוץ בעיקר באזורים מיוערים ובשדות עשביים.
בתקופות קדומות נהגו לצוד ביפן את הפסיון הירוק, שבשרו נחשב למעדן מלכים.
הוא מופיע בשירה הקלאסית היפנית ומשמש סמל לאהבה משפחתית.
גודלו כגודל תרנגולת ונע בין 75-65 ס"מ, משקלו בין 1,500-700 גר'.
אורכו מגיע לכ-85-75 ס"מ, מפאת אורכו של זנבו המגיע ל-50 ס"מ. הנקבה קטנה יותר.
צבעי הפסיון מגוונים, חום, צהוב, אדמדם, ירוק, תכול המלווה בפספוס וניקוד שחור על כל נוצותיו.
כרבולתו אדומה.
מזונו בבית גידולו המקורי מורכב ממוצרי צמחיה שונים, חרקים וחסרי החוליות קטנים.
בתקופת הרבייה הקן נבנה בשקערורית בקרקע המרופדת בצמחים שונים, הנקבה מטילה בין 14-9 ביצים, הבוקעות תוך 25 ימים.

 ירדן
ורדית סיני Carpodacus synoicus
אורכה עד 14.5 ס"מ.
לזכר הבוגר יש פנים אדומות,ה כיפה בצבע לבן מוכסף וצידי הראש והחלקים התחתונים ורדרדים.
העורף והגב חומים עם גוון ורדרד.
הנקבות והזכרים הצעירים בצבע חום אפרפר וחסרים את הגוונים הורודים.  
ניזונים בעיקר בזרעים. 
אזור המחיה הם איזורים הרריים וואדיות במדבריות ליד מקור מים.

הדוכיפת היא ציפור מיוחדת, ולמרות הכתר הצבעוני שעל ראשה היא לא מתנהגת בסנוביות ונמצאת בגינות הבית ובמדשאות כך שכולם יכולים לפגוש בה ולהכיר אותה אישית. הדוכיפת מוזכרת פעמים רבות במקורות היהודיים, בין השאר כסמל לחוכמה. דו –כיפת בארמית- שני מקורות, כשהכתר נסגר זה נראה כאילו יש לה שני מקורים-אחד מקדימה ואחד מאחורה.
למה מגיעה לה להיות ציפור לאומית?

• ציפור יפה וצבעונית, יש לה כתר על הראש, ומצד שני לא מתנהגת בסנוביות ונמצאת בגינות הבית ובמדשאות כך שכולם יכולים לפגוש בה ולהכיר אותה אישית.
• מופיעה במקורות כסמל לחוכמה.
• חסר מקומות קינון?- הדוכיפת מסתדרת! מקננת בקירות ובסדקים ומתמודדת יפה עם מצוקת הדיור
  יש שיויון בין בני הזוג- הן הזכר והן הנקבה יפים וצבעוניים, להבדיל מציפורים אחרות שבהן רק הזכר צבעוני והנקבה אפורה ומשעממת (מבחינת צבעים, כמובן).
• שני בני הזוג אף מתחלקים בטיפול המסור בגוזלים.

דוכיפת

 לוקסמבורג
מלכילון אורנים  Regulus regulus
ציפור קטנה מאד אורכה עד 9.5 ס"מ.
צבע החלקים העליונים ירקרק וצבע החלקים התחתונים לבנבן בז, הראש אפרפר וגדול והצוואר קצר.
טבעת העין וקדמת העין אפרפרים עד לבנבנים, במרכז הכיפה פס צהוב התחום בשתי פסים שחורים, ועל הכנף שתי פסים שצבעם לבנבן עד בז.
ניזון מחרקים 
אזור מחיה הוא יערות אורנים וחורשת מעורבות.